Keli Chemdah on Torah, Author's Introduction to Deuteronomy
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אודה את ד' בכל לבב על חסדו אשר גבר עלי והנני מברך ברכת שהחייני וקימני לזה"ז לראות ספרי כלי חמדה על דברים יו"ל בתכלית ההידור והשלימות ואם אמרתי אספרה כמו אשר עבר עלי בתשע שנים האלו לא יכילם ספר ובקצרה אגיד כי אדע בעצמי כי אינני כדאי וראוי לגודל החסדים שעשה עמי השי"ת, הרבה פעמים הייתי קרוב לסכנת נפשות ממש ומכולם הצילני השי"ת ולא אמצא לי זכות זולת זה כי לא רציתי לברוח מתוך הצרות אשר הי' לכולנו והרגשתי בלבבי כי מחובתי חובת הרב לעירו להיות עמהם בצרה כן עשיתי בתחילת המלחמה בהיותי רב ב"דוואהרטש" אשר בקשו ממני אהובי ומיודעי הגבירים הנכבדים לבית וויגער ובית וואידיסלאווסקי שיחי' לבוא ללאדז וקבעו לי פרנסה ואני לא רציתי בשו"א לזוז מעירי ולקחתי את ב"ב שיחי' משמה ואת אשר עבר עלי בעירי במשך ימי המלחמה גלוי וידוע לכל ואפס קצהו כבר נדפס בספר, מחרב ורעב ומחולי כבר מכולם הצילני השי"ת, ואחרי אשר שקטה המלחמה הגדולה וקוינו לשלום נתן הש"י בלב אצילי ושועי העיר הגדולה בישראל דפ"ק "אסטרוב" פלך לאמזא לקבל אותי לרב לעירם ואחרי ראיתי כי מתרצים לזה בכל לב אמרתי מאת ד' היתה זאת וקבעתי דירתי בפה והנה קוינו לשלום אבל מיד קפצה עלינו הרוגז של מלחמת רו"פ ואז החלה מלחמה נוראה מרוסיא אשר שטפו ועברו את כל העיירות הסמוכות ובעירנו עברו כל המחנות משני הצדדים וטרם שקרבו לפה היתה עלי יד אוהבינו כי אסע לווארשא להיות בטוח מפחד אויב כמו שעשו הרבה מסביבותינו ואני אמרתי אח לצרה אני, וכמו שהמליץ הג' בעל חת"ס ז"ל על מאמרם ז"ל כזית שאמרו במקום מרה, ובמקום חיותא, כי אנשי עירי נותנים לי פרנסה ואיככה אוכל לעזבם בעת צרה והייתי בפה כל זמן המלחמה ות"ל עשיתי כל מה שבכחי בכל הענינים עד אשר עזר לנו השי"ת והשונא נהדף אחור ומה שעבר עלי בפה נודע לאנשי עירינו, וחלי"ת בחסדיו המרובים בכל הזמנים האלו חזקתי א"ע בד"ת והי' לי התוה"ק לשעשועים וכמעט רוב ספרי על דברים חברתי וסדרתי אז כנודע לכל הבני תורה אשר הי' בביתי ולזאת חביבים עלי הדברים מאוד ורציתי להו"ל, ומה גם כי בעת אשר שכבתי על ערש דוי ר"ל בעיר דוואהרט אשר הרופאים נתיאשו ממני ורק בזכות תפלת צדיקים ורבים מהמדינה אשר התפללו בעדי הצילני השי"ת נדרתי כי אם יעזרני השי"ת ואשיב לראות באור החיים אדפיס את ספריי, ובפרט לגמור ס' כל"ח וחמדת ישראל ח"ב אמנם כאשר חפצתי להוציא הדבר לפעולות לא ראיתי שום דרך עפ"י דרך הטבע לגודל היוקר אשר עלה הוצאות הדפוס וגם צרכי פרנסה א"א הי' בשו"א לתבוע מאנשי עירינו לכלכל אותי כראוי ומה גם צורכי הדפסת ספרים ובפרט אחרי המלחמה הנוראה מה שעבר עלינו במדינותינו אשר נשמו כל הישיבות והחדרים והי' צריך מס"נ גדול ועבודה גדולה לחזק מוסדות התורה ולתמוך העניים ואביונים ולא הי' מקום כלל לבקש עזר וסעד להדפסת ספרים, אמנם ראיתי בזה חסדי השי"ת כי לא תמנו כי נבחרתי אני ורעי הרבנים הגאונים שליט"א לנסוע לחו"ל לבקש עזר וסעד עבור מדינותינו הן בתמיכת הת"ת והישיבות והן לעזור למוסדות הצדקה והחסד וכן נסענו אלאנדאן ולאמעריקא ובכ"מ בואי ת"ל מצאתי חן בעיני נדיבי עמנו לסייע לי להדפסת ספרי, ועיד"ז זכיתי לברך על המוגמר להו"ל את ספרי כל"ח ואי"ה בקרוב יגמר גם הדפסת ספרי חמדת ישראל ח"ב לזאת הנני נותן הודאה על לשעבר שעזרני השי"ת עד כה וצועק להבא שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי היי ואזכה לשבת בבית ד' לא"י:
והנה מוכן אצלי קונטרס אחרון ומלואים לספרי כלי חמדה ויש בו הרבה הערות חדשים והוספות בדברים הנוגעים לספרי ולתקן הרבה דברים שנשאלתי עליהם מחבריי ורעיי הרבנים הגאונים שיחי' אשר ברוב ענותנתם מעיינים לפרקים בספרי והעריוני בדברים שצריכין תיקון או מה ששגיתי אשר שמחתי מאוד שהעמודוני על האמת בתוה"ק דכתיב בה אמת ורציתי בכל עוז להדפיס קונטרס זה ביחד עם ספרי זה אמנם מגודל היוקר אשר יתרבה בכל עת ע"י השביתות של הבעלי מלאכה וחושש אני לבל יארכו הימים לזאת אמרתי להדפיס את ספרי על דברים ואח"כ אגמור בדפוס ספר חמדת ישראל אשר עומד אני באמצע הדפסתו וב"כ וכה בטח יבואו השגות והערות על ספרי דברים ואדפיס אח"כ קונטרס המלואים בספר בפ"ע אשר יכול גם הרבה הערות בד' הרמב"ן ז"ל עה"ת ובד' האוה"ח ז"ל ובזה הנני חותם את דברינו בשלום וברכה לכלל כל ישראל ונזכה לראות בנחמתן של ישראל בב"א. יום ו' עש"ק לסדר "מטו"מ" תרפ"ב פ"ק אסטראב יצ"ו. מאיר דן רפאל ברח"י ז"ל:
והנני לעושת בזה מזכרת לאמי היקרה מ' געלא ע"ה אשר כבר זכרתי אותה לטובה ולברכה בהקדמה לספרי חמדת ישראל ח"א אשר הלכה לעולמה כ"ח שבט תרע"ו בעיר דוואהרט:
תנצבה"ח ויען שנשלם ספרי בפ' מטו"מ אמרתי לכתוב חד"ת מענינא דיומא בפ' מטות בקרא ואתם חנו מחוץ למחנה וגו' אתם ושביכם ברש"י ז"ל פירש אם יטמאו לאחר שיכנסו לברית ועיין בפ' חקת אות א' שכתבתי בשם המזרחי שתמה דא"כ אין זה רבותא לכן פי' דס"ל דצריך הזאה על טומאה שמקודם לכן ולא ס"ל באמת הדין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ועיי"ש מה שהבאתי מד' הירושלמי פסחים פ"ח ה"ח דרוצה באמת לומר כן בטעמא דב"ה דגר שנתגייר צריך הזאה ג' וז' מקרא זה יעייש"ה, והנה צריך לתקן במ"ש בשם המזרחי הטעני כח זכרוני כי לא מצאתי מזה במזרחי ובטח ראיתי הדברים בספר אחר ועיין בהגהות הג' מלבי"ם ז"ל על הספרי מ"ש בזה, אמנם בעיקר הדברים הנה לכאו' צריך ביאור דאיך אפשר לומר דאם לא אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי צריך הזאה על טומאה שקודם לכן הא אינו בר קבלת טומאה כלל וכיון שלא נטמא בשעתו איך יטמא כשיתגייר ומלבד זה הא הלכה פסוקה הוא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומה שנראה בזה להעיר בדבר חדש דהנה בטומאת מת יש שני עניני טומאה טומאת אוהל וטומאת מגע ומשא ועי' בפ' חקת אות ג' מ"ש לת' ד' הרמב"ן ז"ל שכ' דרכן לא נצטוו על טהרה במלחמת סו"ע משום דטומאה הותרה בציבור שהד' אין להם מובן לכאו' וכתבנו שם להסביר דיש הפרש בין טומאת אהל שהוא טומאה רוחני דיש לומר אע"ג דהותרה מ"מ הטומאה לא נפקעת וכשיש מקום להטומאה לחול ה"ה חלה משא"כ בטומאת מגע יש סברא גדולה לומר כשהותרה הותרה לגמרי וליתא לטומאה כלל עיי"ש מה שחלקתי עפי"ז אם נטמא ממת ישראל או ממת עכו"ם ומעתה י"ל אע"ג דקיי"ל דנכרי לאו בר קבלת טומאה הוא וא"כ ממילא אין שום מקום לומר דאם נתגייר אח"כ יהי' צריך הזאה היינו רק מפאת טומאת מגע כיון דבשעתו לאו בר קבולי טומאה ואין להטומאה שוב חלות משא"כ מפאת טומאת אהל כיון שהוא טומאה רוחניות יש מקום לומר דאע"ג דנכרי לאו בר קבולי טומאה הוא מ"מ ישנו לאותו טומאה בכח עליו וכשנתגייר חלה עליו הטומאה וצריך הזאה ג' וז' אלא שמטעם אחר א"צ הזאה כיון דגר שנתגייר בקטן שנולד דמי א"כ אף הטומאה שהי' עליו בכח נפקעת ממנו וממילא לפי האמת לא משכח"ל בגר שנתגייר שום טומאת מת לא טומאת אהל ולא טומאת מגע דטומאת מגע לא חלה עליו כלל וטומאת אהל אף דנימא דהיתה עליו בכח מ"מ כשנתגייר ה"ה כקטן שנולד ונפקע ממנו כל הטומאות ומעתה נאמר עפימ"ש המר"ל ז"ל בגור ארי' דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ה"ד אם מתגייר ברצון אבל אם הגירות הוא באונס ל"ה כקטן שנולד עיי"ש שכ' דמה"ט לא הותרו עריות לישראל לאחר מ"ת משום דהי' ע"י כפוי' ומעתה י"ל דפירוש הספרי כפשטא דאתם ושביכם כשיכנסו לברית לשם עבדות יהי' צריכין הזאה וכמו שנראה בירושלמי ואע"ג דא"צ הזאה על מה שנטמאו בטומאת מגע הרי צריכין הזאה על מה שנטמאו בטומאת אהל דבזה שפיר י"ל דאע"ג דבשעתם לא הי' בגדר מקבלי טומאה מ"מ חלה עליהם הטומאה בכח וכיון שהגירות שלהם הי' בע"כ דלא הוי כקטן שנולד אין הטומאה נפקעת ואדרבה עיד"ז שנכנסו לברית חל עליהם הטומאה הקודמת וצריכין עתה הזאה וזה הערה גדולה עפי"ד המר"ל ז"ל וכדמות ראי' לזה שעפי"ז ארווח לן שמעתתא טובא מה שנתקשיתי שם בפ' חקת אות א' דאיך אפ"ל דטמאים לנפש אדם הי' נושאי ארונו של יוסף כיון דמוכרח שלאחר מ"ת לא הי' נושאים את ארונו של יוסף וכן מבואר ברש"י ז"ל סוכה כ"ה ע"ב וקודם מ"ת הרי גם מרע"ה נשא אותו דמרע"ה נשא אותו כשעברו את הים א"כ אותה העצה שהי' לו למרע"ה לעשות הפסח הי' גם להם ומה נפ"מ בין מרע"ה לנושאי ארונו של יוסף אח"כ כיון דהכל הי' קודם מ"ת אמנם לדברינו י"ל בטו"ט דנושאי ארונו של יוסף שפיר הי' צריכין הזאה מצד הטומאה שקודם מ"ת וא"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דהי' הגירות ע"י הכפי' לא הי' להם דין גר שנתגייר כנ"ל משא"כ מרע"ה דלא הי' תחת ההר כ"א על ההר וא"כ הי' לו דין גר שנתגייר ועיין בקו"א בכ"ח ויקרא אות ח' וא"כ לא נטמא כלל מטומאה שקודם מ"ת:
אמנם כ"ז לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא נראה פשוט דכונת הספרי כמו"ש רש"י ז"ל דכשיכנסו לברית ויטמאו וכן מבואר בספרי זוטא והרבותא דאפי' עבד הוי בר קבלת טומאה וכמו"ש הרי"ט אלגזי ז"ל בתוס' דרבנן אות ג' עיי"ש בס' רי"ג ובעיקר הקו' מנ"מ בין מרע"ה לנושאי ארונו של יוסף כ"כ שם דמרע"ה לא נשא אותו לאחר שנאמרה פ' פרה וא"כ לא הי' צריך טהרת פרה והי' סגי בטבילה משא"כ נושאי ארונו של יוסף שנשאו אותו לאחר שנאמרה פ' פרה במרה ולזאת הי' צריכין לטהרה אפר פרה, אמנם מה שיש לעיין בזה דהנה כ"כ שם לתמוה ע"ד רש"י ז"ל חולין פ"ח ע"ב ד"ה הנאה ליכא שכ' אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דא"ל אפר אין להם טהרה עולמית ותמי' הא אם לא הי' נאמרה פ' פרה ע"כ דהי' סגי בטבילה בכל הטומאות שהרי כללא שכל שאין לו טהרה אין לו טומאה, אך נראה דרש"י ז"ל ס"ל דלענין אכילת קודש א"א בלי אפר פרה בשו"א וכ"ז שלא נאמר פ' פרה לא הי' טהרה לענין אכילת קדשים ויש לה"ר לזה מלשון רש"י ז"ל יבמות ד' ע"א ע"ב ד"ה ערל מקבל הזאה שכ' בזה"ל ערל ישראל שנטמא במת מקבל הזאה ליטהר מטומאתו וכשימול א"צ לחזור ולהזות ואוכל בקדשים ולא אמרינן הזאת ערלים לא שמה הזאה עכ"ל וכבר תמהו כולם על אריכת לשון רש"י ז"ל שכ' הנ"מ רק לענין שא"צ הזאה חדשה לאכילת קדשים הא נפ"מ בפשיטות אם הוא טמא ומותר ליכנס למקדש או ליגע בקודש או דהזאה מטהרתו מטומאתו אמנם להנ"ל י"ל דהי' קשה לרש"י דמה קמ"ל דערל מקבל הזאה הא א"נ דאינו מקבל הזאה א"כ אינו בר טהרה ושוב אינו בר טומאה אך להנ"ל א"ש כיון דאינו בר הזאה א"כ נהי דאינו מקבל טומאה אבל לקדשים ה"ה טמא כיון שנטמא בטומאת מת ושפיר קמ"ל דהוי הזאה מעליותא ומותר לאכול בקדשים לאחר מילה וי"ל בזה ד' המד"ר פ' חוקת פי"ט ד"י דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר שהי' הקב"ה אומר למשה הי' אומר לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמור אל הכהנים א"ל משה רבש"ע אם נטמא זה במה טהרתו לא השיבו באותו שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפ' פרה אמר לו הקב"ה זה טהרתו והוא תמי' מאוד למה נתכרכמו פניו של משה והמתנ"כ פירש שהי' סובר שאינו כדאי שהקב"ה ישיב לו והוא דוחק וגם קשה טובא למה שאל דוקא על הכהנים ולא שאל על כל ישראל שכולם הם ט"מ אם אין להם טהרה, אמנם להנ"ל י"ל דכל ישראל כיון דלא משכח"ל חיובא כ"א בפסח והוא נאכל בטומאה וא"כ אפי' אי ט"מ אין להם טהרה מ"מ כיון דטומאה הותרה בציבור וא"כ הקרבנות שלהם יקרבו בטומאה ואכילת קדשים לפימ"ש הפוסקים דאכילת קדשים קלים אינו חובה על הבעלים רק פסח ופסח הרי נאכל בטומאה אמנם על הכהנים שפיר נתכרכמו פניו כיון דלא השיב לו הקב"ה הי' ס"ל דא"ל טהרה ונהי דא"א לומר כן כיון דיש לו טומאה ע"כ דאיכא טהרה ז"א די"ל דהטומאה רק לאכילת קדשים כנ"ל וא"כ יתבטל אכילת קדשי קדשים ולחה"פ ושתה"ל לכן נתכרכמו פניו של משה רק מצד טומאת כהנים ולפי"ז שפיר הוי הנאה באפר פרה שעיד"ז יש היתר לאכול בקדשים וא"ש ג"כ מה דקשה לכאו' אמאי קרוי הנאה הא מצוה לאו לה"נ ולהנ"ל א"ש כיון דאכילת מצוה שהוא חובה הוא רק אכילת פסח ובזה ל"צ אפר פרה והא דצריך אפר פרה הוא רק לאכילת קק"ל וזה לא הוי מצוה דרמיא עלי' ושפיר הוי בגדר הנאה ועפי"ז צדקו ד' האוה"ח שכ' כיון דלא הי' להם אפר פרה הוי פסח הבא בטומאה ויש להאריך בכ"ז ולא כתבתי אלא מפני שיהי' ראש דברינו בר"ת מענינא דיומא: