Keli Chemdah on Torah, Author's Introduction to Numbers
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ששה שנים עברו מעת אשר יצא לאור ספרי "כלי חמדה" על ויקרא ושם בהקדמתי כתבתי לאמר כי מחיר הספרים קודש להדפסת ב' חלקים האחרונים אשר רוצה אני להו"ל בזמן המוקדם היותר אפשרי". ומה ישתומם הקורא כאשר יראה כי עתה אחרי עבור ששה שנים יצא לאור רק ספר במדבר לבדו, אמנם ל"ע ידידיי היקרים את אשר עבר עלי בששה שנים האלה ומהולל שם השם, ית' שמו, בי על כל גל וגל שעבר עלי נענתי לו ראשי וחזקתי את עצמי לעי' בתוה"ק כן יעזרינו השי"ת מעו"ע לעסוק בתוה"ק מתוך הרחבת הדעת ולראות נחת מבניי היקרים שיחי' ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותיי די ואך טוב וחסד ירדפוני כל הימים. והנה בסוף הספר ספחתי "קונטרס מיד ולדורות" לפלפל בכ"מ שנאמר בתוה"ק חוקת עולם לדורותיכם למזכרת לנשמת בתי היקרה האשה הצנועה מ' חנה גגענדיל ע"ה אשר נקטפה בעודנה באיבה ביום ש"ק כ"ט אייר תרע"א תנצבה"ח והניחה אחרי' ילדה קטנה ונעימה בשמה שיינא רייזיל השי"ת יזכינו לגדלה לתורה ולחופה ולמע"ט ולראות ממנה דור ישרים יבורך:
ואזכור בזה חסדי השי"ת כי זכני בשנה העברה לבקר את ארצנו הקדושה ולנשק את עפרה והייתי בירושלים עה"ק ערך חמשה שבועות והשתעשעתי את חכמי עה"ק תובב"א כן יזכינו השי"ת לראות ירושלים בבנינה וארמון על תלו בב"א ואבקש בזה מאת הקוראים בספרי אולי ימצאו טעות הדפוס ידונו אותי לכף זכות כי מחמת רוב הטרדות העמוסות עלי לא יכולתי לעי' היטב ולהגיה הקורעקטין ואם ימצאו שגגה בדברינו נא להודיענו ואי"ה בקנ"א לספר דברים אתקן הכל:
והנני חותם את דבריי בברכה לכל הקונים את ספריי שיתקיים בהם קרא כדכתיב עץ חיים הוא למחזיקים בה וגו' כאו"נ ונפש המדבר בצדקה היום יום ג' לס' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' תער"ג לפ"ק דוואהרט יצ"ו, מאיר דן ברח"י ז"ל:
הקדמה ויען כי חביב לי מה שהרהרתי בארצנו הקדושה וכתבתי ביפו בחזירתי מאה"ק לזאת הנני מעתיק פה מה דשייך במצות מילה שהוא מסדר היום ויש בו איזהו הערות לעורר לבב:
נראה לפרש הלשון שבקרא וכל ילידי ביתו נמולו אתו, דהכונה דהנה מבואר בפרקי דר"א דהי' ביוה"כ ולכאו' קשה כיון דאאע"ה קיים כל התורה איך מל את עצמו ביוה"כ אמנם נראה דהוי כמילה בזמנה שדוחה יוה"כ אך במילת עבדיו קשה הא בידו להפקירן ואמאי מל אותם ביוה"כ אך באמת קשה בכלל על דין זה אמאי מילת עבדיו יליד בית שנימול לשמנה דוחה יוה"כ הא בידו להפקירן אמנם נראה לחדש דהסברא דבידו להפקירן ל"ש אלא במכשירי מצות שא"א בשום פעם לדחות מה"ט דבידו להפקירן אבל במילה בח' כיון דמילת בניו דוחה את השבת א"כ מילה בח' דוחה את השבת שוב גם מילת עבדיו דוחה אע"ג דבידו להפקירן כיון דכבר ניתן שבת לדחות אצל מילה והיינו במילת בניו כנ"ל וכיו"ב כתב הרא"ש ז"ל לענין איסור נ"נ בשבת בחולה שיב"ס דלכן מותר לשחוט עבורו כיון דניתן לדחות אצל מילה וז"נ:
ומעתה נראה דזה פירוש הקרא נמולו אתו היינו כיון דאצל אברהם ניתן לדחות יוה"כ דהוי כבזמנו ממילא ניתן לדחות גם מילת עבדיו, והנה ראיתי בחידושי הגה"צ מוהר"א בנימין זצ"ל האבדק"ק ויערושאוו שהקשה בהא דילפינן מקרא דביום דמילה דוחה שבת דמוכרח מזה דמקלקל בחבורה חייב דאל"כ למ"ל קרא הא י"ל דצריך קרא בער"פ שחל בשבת דמעכבו מלעשות הפסח א"כ הוי תיקון גמור וה"א דל"ד שבת:
והנה לכאו' לק"מ דהרי אם לא ידחה שבת הוי א"א למולו בשבת ואינו מעכבו מאכילת פסח ושוב לא הוי תיקון כלל ושוב ממילא דוחה שבת ול"צ קרא לזה והבן היטב אך יש לעי' בזה אם מה שאינו ראוי מחמת שבת הוי בגדר אונס שלא יעכב אותו מאכילת פסח ועי' בס' חמדת ישראל קונטרס תורה אור אות כ"ז שהארכתי בזה ולפי"ז יש מקום לקשית הח' הנ"ל:
אך בפשיטות לק"מ כיון דהוי מכשירי פסח שא"א לעשותן מע"ש א"כ דוחה מצד מכשירי פסח ולכן אי אפי' מילה א"ד שבת מ"מ דוחה מצד מכשירי פסח הן אמת שיש לעי' בזה דהרי זה נראה פשוט דלפי האמת דמילה שלב"ז א"ד את השבת ה"ה בחלה קודם ערב פסח והגיע זמנו למול בער"פ א"ד את השבת אע"ג דמעכבו מפסח וצ"ל דאין זה בגדר מכשירין שא"א לעשותן כמו"ש בירושלמי לענין נולד יבלת בשבת בער"פ דהוי בגדר אפשר לעשותן כיון דמין יבלת ראוי להיות מאתמול א"כ גם במילה בזמנה שזמנה בער"פ י"ל דהוי בגדר מכשירין שאפשר לעשותן כיון דהי' משכחת להיות נולד קודם ושיהי' אפשר לעשותו מאתמול וצ"ע בזה:
אך בכל זאת נלענ"ד שזה דוקא לפי האמת דמילה בעצם היא מלאכה משא"כ א"נ דמילה הוי מקלקל וכל המלאכה יהי' מצד הפסח שוב נדחה לצורך הפסח מצד מכשירי פסח כיון דפסח זה שעושה אותו למלאכה פסח זה דוחה את השבת הוא וכל מכשיריו גם מילת בניו נדחה ודו"ק היטב בזה:
אמנם יש לקיים הקשי' באופן אחר די"ל דצריך קרא דביום דמילת עבדיו ילידי ביתו שנמולו לשמונה שדוחין שבת בער"פ שחל בשבת אע"ג דהוי תיקון שעיד"ז ראוי לעשות פסח ובזה א"ל שדוחה שבת מצד מכשירי פסח ז"א דבמכשירין קיי"ל דא"ד היכא דבידו להפקירן כמו דצייץ טליתו א"כ מצד מכשירי פסח א"ד וא"כ א"ל קרא דמילה דוחה שבת הי' באמת אסור למולן והי' צריך להפקירן לעשות הפסח א"כ הוי תיקון גמור וצריך קרא שדוחה שבת:
אמנם לדברינו הנ"ל גם זה ל"ק דהנה באמת כל זה שמילת עבדיו דוחה שבת ולא אמרינן דהואיל ובידו להפקירן א"ד את השבת היינו משום דמילת בניו דוחין את השבת א"כ ז"ד לפי האמת דמילת הבנים דוחין את השבת דמקלקל בחבורה חייב או משום דהוי תיקון כמו דגלי קרא דביום משא"כ א"נ דמקלקל בחבורה פטור ומילה לא הוי תיקון בעצם א"כ באמת אצל מילת בניו ל"ש תקון ומלאכה וא"ד את השבת והא דדוחה בע"פ שחל בשבת היינו משום דפסח דחי' לי' אבל מילה בעצם אינו דוחה א"כ ליכא למימר דצריך קרא דביום על מילת עבדיו ז"א דא"נ כן מילת עבדיו ג"כ לא ידחה שבת בשום פנים מצד הואיל ובידו להפקירן, אם לא שנימא לחלק בין מצוה גופא למכשירין ונאמר דבמצוה עצמה ל"ש כלל הואיל ובידו להפקירן כמו דל"מ סברא זו לפטרו מפסח עצמו ולפ"ז הדר"ל קשית הח' הנ"ל:
אמנם כן בעיקר קשית הח' הנ"ל י"ל בפשיטות דהנה באמת הא דצריך קרא דמילה דוחה שבת ולא אמרינן דעדל"ת היינו משום דהוא עול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומעתה לפמ"ש הריטב"א ז"ל דתרי עשה דוחין עול"ת א"כ הכא דמלבד עשה דמילה יש עשה דפסח שעי"ד מילת בנו או עבדו יכול לעשות הפסח א"כ הו"ל תרי עשה ודוחה עול"ת דשבת ול"צ קרא דביום:
וי"ל עוד עפמ"ש לעיל בשם הרא"ש ז"ל דס"ל דשבת קיל דניתן לדחות אצל מילה ולכן ניתן לדחות אצל חולה ג"כ דאיסור נ"נ ניתן לדחות גבי מילה א"כ יקשה למה לי קרא דמילה דוחה שבת הא איסור נ"נ ניתן לדחות במקדש וא"כ שוב צ"ל עדל"ת אף לגבי מילה דליכא אלא איסור נ"נ:
אמנם נראה דז"א דבמקדש לא הותר שבת אלא לכהנים אבל לישראל לא אשתרי שבת כמבואר בסנהדרין נ"א ולכן שפיר צריך קרא דמילה דוחה שבת ומעתה נראה דז"ד בשבת בעלמא אבל בפסח שחל בשבת שכ"כ במק"א דז"ב דניתן שבת לדחות בפסח אף לגבי זרים כיון דהמצוה דשחיטת הפסח היא על הבעלים ע"כ דהותרה לכל ולפי"ז שוב ידעינן דעדל"ת כיון דניתן לדחות אצל פסח ולכן צ"ל קרא דביום שמילה דוחה שבת בכה"ג וע"כ דאתי' לכל השנה ומוכרח דמקלקל בחבורה חייב:
הקדמה והנה דברים הנ"ל הי' לעיני בניי היקרים מוהר"י נתן שיחי' ומו"ה חנוך העניך שי' והקשו עלי במ"ש דמילת עבדיו הי' דוחה יוה"כ מצד שניתן לדחות אצל אברהם דלפי"ז יקשה לפ"ד הרמב"ן ז"ל דס"ל דמל תחילה ילידי ביתו וקשה איך מל אותם תחילה הא אכתי לא ניתן לדחות. והשבתי להם דמלבד שלא דקדקו ברמב"ן ז"ל שכ' בזה"ל אבל ישמעאל בנו נימול בתחילה וכל ב"ב עכ"ל מבואר דהראשון שנימול הי' ישמעאל דהי' בנו באמת והי' דוחה יוה"כ אמנם מלבד זאת כיון שהי' אז החיוב על אברהם ג"כ לימול וניתן לדחות אצלו אע"פ שלא נדחה עדיין ה"ה בכלל ניתן לדחות ועי' בפ' קרח אות ד' סוף אוק"א מה שהארכנו בזה ונשמט שם מהדפוס מה שציינתי ד' רש"י ז"ל במנחות (דף ע"ב ע"ב) ד"ה ור"א בר"ש לא שמיע לי שכ' בזה"ל אבל בעומר ל"ל הכא דבשעת קצירה אכתי לא אדחי שבת ואע"ג דלמחר דחי' הקרבה שבת בשעת קצירה מיהא לא נדחית עכ"ל ונראה דרש"י ז"ל לא כתב כן אלא בקצירה כיון דההקרבה שדוחה שבת פסולה בלילה ואין זמנה עתה לכן אינו מועיל לגבי קצירה שבליל שבת משא"כ הכא דזמן מילת אברהם ג"כ השתא שפיר הוי בגדר ניתן לדחות וי"ל יותר כיון דבאמת קשה לדעת הרמב"ן ז"ל איך מל אברהם תחילה בנו וילידי ביתו הא צריך המול ימול וצ"ל כיון שנתחייב שוב הוי בגדר המול ימול כמו"ש בחת"ס ז"ל בזה ובני מוהר"י נתן שי' הוסיף בזה כיון דב"נ החובל בחבירו ח"מ א"כ אם אברהם לא ימול א"ע הרי נתחייב מיתה מצד שמל את בנו וילידי ביתו כיון דמילה שלהם פסולה הרי הוי חובל בעלמא א"כ זה עצמו שמכניסו לחיוב מילה מיד שלא יהי' בר חיוב מיתה מצד חבלה ושפיר הוי בגדר המול ימול ומטעם זה אע"פ שמל אותם אברהם תחילה מ"מ קיל מצד דע"כ ניתן לדחות אצל אברהם ג"כ דאם לא ניתן לדחות אצל אברהם א"כ היום אינו בגדר המל ושוב אסור למול אותם ויש להאריך בזה ואכ"מ:
ובעיקר קושית הגה"צ מוויערושאוו זצ"ל כתב לי בני מהר"י נתן שי' די"ל דהנה באמת קשה למ"ל קרא דמילה דוחה שבת הא הוי ג"כ עשה שיב"כ והוי עשה דרבים דמוטל על כל ישראל מתורת ב"ד ודוחה גם עשה ול"ת אך י"ל דהוי אינו שוה. בכל כיון דאין נשים חייבות למול את בניהן קיל וא"ל קרא לא הי' דוחה שבת ומעתה י"ל דז"ד בשבת שבכל השנה משא"כ בשבת שחל בע"פ לפמ"ש המהרש"א יבמות (דף ד' ע"א) דמילת זכרים מעכבת גם אותה לאכול בפסח א"כ בשבת שבע"פ גם נשים חייבות במילת בניהם ושוב הוי עשה השוה בכל ול"צ קרא שדוחה שבת וזה רק לפלפולא כי לקושטא דמילתא בלא"ה לק"מ קושית הג' הנ"ל דהרי מבואר ברשב"א ז"ל דגם זה שיכול לאכול תרומה וקדשים אינו בגדר תיקון וא"כ ה"ה זה שיכול לעשות את הפסח ועי' בר"ח שבת (דף קל"ו ע"א) ומובא גם בספרך כלי חמדה פ' תזריע (דף ל"ח ע"א) מבואר דלמאן דס"ל מקלקל בחבורה חייב ס"ל שזה ל"ח תיקון וז"ב ופשוט א"ד בני שיחי' ויפה כתב בזה:
ובני מו"ה חנוך העניך שי' העיר על מ"ש לת' קשי' הנ"ל כיון דנהי דא"ד מצד מילה דוחה מצד מכשירי פסח עפמ"ש הג' בעל חלקת יואב שליט"א בח' או"ח ס' י"א לת' ד' רש"י ז"ל פסחים (דס"ט) שס"ל דלר"א אסור לערל לימול א"ע בשבת כדי לעשות פסחו שתמה המהרש"א ז"ל הא לר"א מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ג"כ דוחין ות' הג' הנ"ל דלר"א אינו דוחה מכשירין אלא במקום שי"ל דמלאכת המכשירין בטילה לצורך המצוה אבל אם מלאכת המכשירין הוא מצוה בפ"ע והמלאכה נעשה עבור שניהם בכה"ג א"ד לר"א ומעתה י"ל דמדר"א נשמע לדידן דמכשירין שא"א לעשותן מע"ש מ"מ ג"כ אינן דוחין אלא באופן כזה שהמכשירין אינן תכלית בפני עצמן אבל מילה אינו דוחה שבת מצד מכשירי פסח א"ד ויפה העיר בזה:
אמנם בעיקר קושית המהרש"א כתבתי זה לא כביר בת' לכבוד הגאון המובהק אב"ד דק' בראד שליט"א ע"ד הג' קרני ראם ז"ל בהגהותיו שכ' לת' קושית מהרש"א ז"ל דלר"א א"ד מכשירין שאפשר לעשותן אלא מה שהוא משום שבות אבל לא מלאכה דאורייתא ולכאו' הוא תימא גדולה שטעה בדבר משנה דהרי ר"א ס"ל כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל ויען כי הגאון ז"ל הי' רב גוברי' נ"ל ללמד זכות עליו דהנה במק"א תמהתי מאוד על מש"כ הג' בעל או"ח ז"ל בשם השאג"א ז"ל דלכן במקושש עצים כתיב בתוה"ק ויהי' בנ"י "במדבר" משום דלר"א קשה קשית התוס' איך משכח"ל מיתה על חילול שבת נימא הואיל דחזי למילה ותי' התוס' ל"ש דמילה שכיח לכן כתבה התוה"ק במדבר דלא הי' מלין (ועי' בפנים פ' שלח אות ד' מ"ש בזה) ותמי' מאוד דא"כ לפי האמת לר"א איך משכח"ל מיתה על חילול שבת לכן נראה עפמ"ש התוס' שבת (דף ק"ו) דהוצאה לצורך קלקול אפי' במלאכה דמקלקל חייב מ"מ על הוצאה פטור כיון דבהוצאה צריך מלאכת מחשבת אינו חייב אם הוא לצורך קלקול (וע' בזה בפ' במדבר אות ד' מ"ש בזה):
ומעתה י"ל דלר"א לשיטתו דס"ל דמילה הוי מקלקל ומקלקל בחבורה חייב כמבואר בכריתות י"ט א"כ אם עושה המכשירין לצורך המילה הוי רק מקלקל כיון דתכליתן לצורך קלקול ומעתה ל"ש בזה הואיל לר"א כיון דעתה כשעשאן לצורך עצמו עושה מלאכה גמורה משא"כ אם יעשה לצורך מילה יהי' מקלקל ובכה"ג ל"ש להתיר מלאכת שבת משום הואיל והתוס' לא הקשו אלא משום הואיל שחזי לחולה שיב"ס דג"כ הוי מלאכה אלא שנדחה לצורך חולה משא"כ לצורך מילה ל"ש הואיל לר"א. איברא שאינו מספיק דהרי לר"א כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל ומתקן כלים ומשמש בהם גם לדברים אחרים הרי דגם מלאכה גמורה מותרת לר"א לצורך מילה אך י"ל כיון דהוא עושה לצורך מילה הוי כמו מתעסק לצורך מלאכת הכלי להשתמש בו דברים אחרים כיון דעיקר מלאכתו לצורך קלקול ומעתה י"ל דלר"א אין מכשירין דוחין אלא במלאכות שמתעסק ומקלקל פטור בהם משא"כ מילה א"ד שבת מצד מכשירי פסח כיון דבמילה מקלקל ומתעסק חייב א"כ שוב א"ד שבת דמלאכה גמורה א"ד שבת לר"א וזה מוכרח דאל"כ בטל כל מלאכת שבת וע"כ כנ"ל דלר"א הא דמכשירין דוחין את השבת אפי' במלאכות דאורייתא היינו רק לצורך מילה ופסח דתרוי' מקלקלים הם בעצם אלא דמקלקל חייב בהם א"כ י"ל דמכשירין שעושה לצרכם הוי שעושה לצורך קלקול ואפי' אם יש בהם גם בעצם תיקון י"ל דלענין זה הוי כמו מתעסק ולפי"ז במלאכה שמקלקל ומתעסק חייב בו א"ד שבת לר"א במכשירי מילה ופסח:
איברא דממקומו מוכרע להיפוך דהרי ר"א ס"ל כורתין עצים לעשות פחמין ואיכא הבערה דמקלקל חייב בי' כיון דמקלקל בחבורה חייב גם מקלקל בהבערה חייב וא"כ איך מותר הבערה לצורך מילה הא מתעסק ומקלקל חייב בי' אך י"ל לפ"ד הירושלמי כפ"מ שפרשו האחרונים דמאן דס"ל מקלקל בהבערה חייב ס"ל הבערה ללאו יוצאת וא"כ י"ל דרק איסור לאו דוחה מכשירי פסח אבל לא איסור סקילה ועכ"פ מבואר להיפוך מד' הג' קרני ראם ז"ל דס"ל דרק אסורי דרבנן נדחה לר"א לצורך מכשירין אמנם כ"ז רק לפלפולא לקיים ד' חכמים שלא יהי' תמוהים כ"כ אך לקושטא דמילתא ברור הדבר דלר"א מכשירין אף שאפשר לעשותן מע"ש דוחין אפי' במלאכות גמורות דהרי לר"א מצה וכל מכשירי' דוחין את השבת הרי מבואר דלישה ואפי' מותר לר"א בשבת אע"ג דהוי מלאכות גמורות ולצורך תיקון אך לפי"ז באמת צ"ע על התוס' שהקשו רק למ"ד הואיל בטלו כל מלאכת שבת מצד דחזי לחולה שיב"ס ולמה לא הקשו דעדיפא מינה לר"א מצד דחזי למילה:
לכן נראה עיקר שהתוס' הקשו רק מחולה שיב"ס כיון דהמצוה על כל ישראל להצילו לכן שייך בי' הואיל אצל כל אדם אבל מצות מילה שמוטלת על האב ואינו על אחרים כמוש"כ רש"י יבמות (דף ד' ע"א) וכ"כ התשב"ץ בת' דמצות ב"ד אינו אלא מח' והלאה אבל מילה בח' הוא רק על האב נהי דאחר יכול למול בשליחות האב אבל מ"מ ל"ש בשביל זה הואיל להתיר מלאכת שבת אצל אחרים כיון דאצלם ליכא היום מצות מילה ל"ש לדחות אצלם המכשירין בשביל מילת בן אחר ולכן ל"ש הואיל בזה (ובאמת ד' השאג"א ז"ל בלא"ה צ"ע דאפי' א"נ דשייך הואיל אצל כל אדם מצד דחזי למילה י"ל דזה רק לאחר שנכנסו לברית מצד ערבות אבל במדבר בעוד לא נכנסו לערבות בודאי דל"ש הואיל בשביל דחזי למילת בן אחר וי"ל באמת דזה פירוש הקרא דהנה מ"ש השאג"א ז"ל דלא מלו א"ע יש לעי' הא שבט לוי מלו א"ע במדבר ואכתי שייך הואיל אך להנ"ל א"ש דמשום דהיו במדבר דלא נכנסו עדיין לערבות ל"ש הואיל ומדוקדק שפיר לישנא דקרא אמנם העיקר כמו"ש בפנים דגם לפי האמת ל"ש הואיל בזה) דאע"ג דס"ל לר"א דמכשירי מצות ג"כ דוחין שבת היינו רק בבעלים עצמן אבל שאחר יהי' מותר לחלל שבת במלאכה דאורייתא לצורך מכשירי מצות של אחרים בודאי א"ד שבת ושאני בחולה שיב"ס דהוא מצות כל ישראל ולפי"ז מיושב קושית מהרש"א ז"ל דשפיר ס"ל לרש"י דמילה א"ד שבת לר"א מצד מכשירי פסח כיון דא"א ע"י עצמו וצריך אחר למולו ומכשירין אין דוחין אצל אחרים בשביל שיוכל זה לעשות את הפסח ומעתה זה דוקא במילת עצמו לאכול את הפסח משא"כ במילת בנו שפיר מצי הוא למול מצד מכשירי הפסח כמושכ"ל וא"ל דאכתי תקשה הא צריך קרא דדוחה שבת מצד מילה דאי מצד מכשירי פסח אם הוא בעצמו א"י למולו אין אחר רשאי למולו כיון דמצד מכשירין אין דוחין אצל אחר משא"כ מצד מילה הרי יכול אחר למול בשליחות האב כיון דהמילה היא גופה מצוה ז"א דאם אין הוא בעצמו יכול למולו רק ע"י אחר נראה דגם בשבת שחל בע"פ אינו מיקרי מתקן כיון דהוא מותר לאכול את הפסח אפי' אם לא ימול את בנו של זה וא"כ אונו בגדר תיקון כללו כדעת הר"א הלוי ז"ל דמילה בשבת ע"י אחר ועי' בתה"ד ס' רס"ה ויש להאריך עוד בכ"ז ואכ"מ רק מפני שיהי' פתיחת דברינו בד"ת כתבנו ראשי פרקים לעורר המעי':