(ג' ד') וימת נדב ואביהוא וגו' ויכהן אלעזר ואיתמר ע"פ אהרן אביהם. וברש"י ז"ל ע"פ אהרן אביהם בחייו והוא פלוגתא במדרש דר' יצחק ס"ל בחייו ורחב"א במותו ואיתא במדרש בזה"ל ע"ד דר"י דאמר בחייו אירע טומאה באהרן שימש אלעזר אירע טומאה באלעזר שימש איתמר עכ"ל:

והנה לכאורה אינו מובן ד' המדרש דאפי' א"נ דלא נתכהנו בחייו מ"מ אם אירע טומאה באהרן כיון דקיי"ל כל היכא דאפשר לאהדורי אטהרה מהדרינן א"כ ממילא שימש אלעזר ומה ענין זה אם נתכהנו בחייו או לא:

ולפמ"ש בהקדמת ספרי על ויקרא לחדש דבכה"ג אם נטמא יכול לעבוד עבודה בק"צ אפי' אם אפשר למהדר אטהרה א"ש כונת המדרש בפשיטות דזה הפי' דנתכהנו בחייו שג"כ היו כה"ג ולכן הוי תמיד אפשר בכה"ג אחר וצריכין למהדר אטהרה. אך עיקר הדברים שכתבנו שם צ"ע כיון דאין העבודה צריכה כה"ג ואפשר למהדר אטהרה אם מותר לכה"ג לעשותה בטומאה אם שייך בזה טומאה דחוי' בציבור:

לכן נראה יותר דכונת המדרש על עבודת יוה"כ דצריכה כה"ג דוקא. והנה מסברא נראה דאע"ג דקיי"ל דמתקינין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ה"ד פסול קרי או שאר טומאות הגוף. אבל טומאת מת דקיי"ל דהותרה או עכ"פ דחוי' בציבור רק היכא דאפשר למהדר אטהרה מהדרינן אין זה בגדר אפשר למהדר אטהרה במה שנעשה כה"ג אחר כיון דלע"ע ליכא כה"ג אחר וצריך חינוך לעבוד עבודת כה"ג א"ז בגדר איכא כה"ג אחר ודוחה טומאה. אמנם א"נ דנתכהנו אלעזר ואיתמר בחייו של אהרן אפי' בנטמא ביוה"כ בטומאת מת ג"כ הוא לא עביד עבודה כיון דאיכא כה"ג אחר הוי בכלל מצי מהדר אטהרה וא"ש מאוד ד' המדרש:

איברא דבעיקר הדבר שכתבנו דהא דמתקינין כהן אחר תחתיו היינו רק בנטמא בטומאת הגוף אבל בטומאת מת עובד הראשון אם כי הסברא נותנת כן וכמ"ש אמנם מד' תוס' ישנים יומא (דף ו' ע"ב) בד"ה הפרישוהו מטומאת מת שכ' בזה"ל ומיהו קצת תקנה עשו בטומאת מת בהתקנת כהן אחר עכ"ל נראה מבואר דס"ל לתוס' דאפי' בנטמא בטומאת מת עשה הכהן השני העבודה ולא הראשון והוי בגדר מצי למהדר אטהרה כיון דהתקינו כהן אחר שיהי' תחתיו. וכן מוכרח מד' התוס' ישנים יומא (דף מ"ט ע"ב) בדה"מ שחט ומת שכ' בזה"ל וה"ה נמי שחט ונטמא וכו' ועוד כיון שהראשון חי והקרבן שלו היינו כשלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינן בי' עכ"ל:

והנה לכאורה הדברים אינם מובנים דסתרו את עצמם מרישא לסיפא וגם גוף הסברא דהוי שלוחו של ראשון צ"ע כיון דהראשון נטמא איהו לא מצי עביד וכל היכא דאיהו ל"מ עביד גם שליח ל"מ משוי ועי' ב"ק (דף ק"י ע"א) גבי הי' כהן חולה או זקן עיי"ש היטב דמבואר דאם א"י לעבוד עבודה כלל ל"מ משוי שליח. לכן נראה דכונת התוס' ישנים בריש דבריהם היינו על נטמא בטומאת הגוף דבזה כיון דאיהו ל"מ עביד כלל הוי כמו מת ומ"ש דבנטמא הוי שלוחו של ראשון היינו אם נטמא הראשון בטומאת מת דבאמת אי ליכא כהן זה יכול הראשון לעבוד עבודה שוב הוי כמו שמצי עביד ע"י הדחק ושוב הוא בגדר משלח ויכול לעשות את השני שיהי' שלוחו ושפיר הוי בשליחות הראשון:

ויש להמתיק הדברים ביותר כיון דבאמת קיי"ל טומאה דחוי' בציבור אלא משום דמצינן למהדר אטהרה מהדרינן וא"כ אפי' א"נ דזה דנעשה עתה כה"ג אחר תחתיו הוי בגדר מצי לאהדורי אטהרה מ"מ נראה דז"ד אם לא נצטרך לבוא עיד"ז לדחיות שבת אבל אם עיד"ז שנהדר אטהרה יהי' צריך לבוא לדחיות שבת נראה דשוב אינו בגדר אפשר לאהדורי אטהרה כיון דעתה אין כה"ג לפנינו והרי כשרה העבודה בו ול"צ לבוא לדחיות שבת כלל. וא"כ אין סברא שיהי' זה מיקרי בגדר אפשר למהדר אטהרה שנעשה כה"ג ונצטרך לחלל שבת כיון דעתה כמות שהוא שאין כה"ג אחר וטומאה דחוי' בציבור א"צ לחלל את השבת. ואם אמנם כי בטומאת קרבן היכא דאיכא אחרת מביאין אחרת אע"ג שיחלל עיד"ז שבת או יוה"כ כמבואר בתוס' יומא (דף ז' ע"ב) בד"ה מכלל עיי"ש. מ"מ ז"ד היכא דאיכא אחרת אבל לעשות כה"ג אחר במקום שצריך לחלל שבת נראה דאינו דוחה שבת:

ומעתה א"ש מאוד ד' התוס' דנטמא הוי שלוחו של ראשון דל"ל כיון דאפשר בטהרה הרי אין הראשון יכול לעשות וא"כ הוי בגדר כל מלתא דאיהו ל"מ עביד ז"א דא"נ כן ויהי' צריך לשחוט פר אחר ושוב מצי עביד הוא בעצמו משום שלא נצטרך לחלל את השבת וטומאה דחוי' בציבור ושפיר כתבו התוס' דבנטמא ל"ש הך דפר ולא בדמו של פר די"ל דהוא בשליחות הראשון:

היוצא לנו מזה שמוכרח דעת התוס' ישנים דאפי' בנטמא בטומאת מת ביוה"כ עושה כה"ג אחר את העבודה וא"כ הדר"ל קושיתינו על המדרש דמה זה רבותא דנטמא אהרן עושה אלעזר:

אמנם לאחר העיון נלענ"ד שהד"נ דהנה לכאורה יש להקשות על התוס' ישנים דפשיטא להו דגם בנטמא הכה"ג בט"מ צריך הכהן אחר לעשות עבודה הא מדברי הירושלמי מוכח להיפך דהרי בירושלמי פ"א דיומא ה"ד הקשה דלמה הי' מתקינין כהן אחר הא מעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי לכה"ג ותי' ר' אבין דאין סומכין על הנס משום דכתיב לא תנסון וגו' וא"נ דגם בט"מ הי' כה"ג עובד עבודה א"כ שפיר הי' צריך לתקן כהן אחר תחתיו משום שמא יטמא במת וכמ"ש התוס' ישנים הנ"ל. לכן נראה ברור דבזה מודים התוס' ישנים דל"ש לתקן כהן אחר בשביל חשש ט"מ כיון דקיי"ל טומאה דחוי' בציבור א"כ אם לא יתקן אחר יהי' הוא עובד עבודה וכל התיקון הי' משום טומאת קרי. אמנם התוס' ישנים ס"ל דלפי האמת שתקנו כהן אחר שוב אפי' בנטמא במת הי' עושה כה"ג השני כיון דזה שהתקינו הו"ל כאילו יש כה"ג אחר והי' פועלת דלא הי' צריך משיחה שבעה או ריבוי בגדים ז' שצריך בכה"ג אחר באמצע השנה כמבואר בתורת כהנים ועי' בזה מ"ש בפ' אחרי אות ד' בשם הר"ש והראב"ד ז"ל שמבואר להדיא כן. ולכן ס"ל לתוס' ישנים דלפי האמת שתקנו כה"ג מחשש טומאת הגוף שוב אף אם נטמא בטומאת מת הי' עושה כה"ג האחר העבודה ומעתה ז"ד כשהתקינו כה"ג אחר. אבל בימי משה ואהרן שלא התקינו כהן אחר א"כ ברור הדבר דאם לא הי' נתכהנו אלעזר ואיתמר ואהרן הי' נטמא בטומאת מת הי' אהרן עושה העבודה כיון דטומאה דחוי' בציבור וליכא כה"ג אחר כנ"ל אמנם משום שנתכהנו בחייו לכן אם נטמא אהרן שימש אלעזר וז"ב ואמת (וזה נראה פשוט דאף א"נ דגם בימי בית ראשון כבר הי' מתקינין כהן אחר ביוה"כ כתי' הראשון בירושלמי הנ"ל אבל בימי משה ואהרן ודאי עוד לא התקינו זה ויש לעי' בר"ש הנ"ל דמשמע קצת דדאורייתא הוא לתקן כה"ג אחר וצ"ע בזה ואכ"מ כי בלא"ה א"ש דברינו עפ"ת הירושלמי בתי' שני דרק בבית שני הי' מתקינין כהן אחר תחתיו ובבית ראשון סמכו על הנס והבן כי קצרנו):

ודרך פלפול י"ל עוד דאף אם נימא דאפי' בנטמא בטומאת מת ג"כ עושין כה"ג אחר ועובד וזה הוה בגדר אפשר למהדר אטהרה ונאמר באמת לת' בזה קושית הירושלמי הנ"ל דלא הי' שייך לסמוך על הנס כיון דהי' חשש בטומאת מת וכמ"ש התוס' ישנים ריש יומא הנ"ל. מ"מ י"ל דז"ד לאחר שנגנז שמן המשחה מימות יאשיהו ואילך. אבל בזמן שהי' שמן המשחה לפ"ד התוס' ישנים יומא (ד' י"ב) ד"ה במה מחנכין אותו דבזמן שהי' שמן המשחה היו מחנכין אותו בשה"מ. וכן מבואר בחי' המאירי שם ונראה דס"ל דהי' מעכב שהי' אסור לו לעשות עבודה בלא זה דאל"כ נראה דאסור למשוח בשה"מ ביוה"כ לפ"מ דמבואר בת' הרמ"ע מפאנו דא"ד שבת וכ"כ במק"א דהטעם כיון דע"י שמה"מ נעשה כה"ג לעולם וא"א להסתלק מקדושתו הוי תיקון גברא והוי מלאכה דאורייתא אמנם הרמ"ע ס"ל דלא הי' מעכב ס"ל דא"ד שבת אמנם דעת התוס' והמאירי דהי' מעכב ולכן ס"ל דהיו מושחין ביוה"כ בשה"מ אם נמצא פסול בראשון. ומעתה נראה דז"ד אם הי' נטמא בטומאת הגוף אבל בנטמא בטומאת מת כיון דבדליתא אחר קיי"ל דטומאה דחוי' בציבור והכא א"א להיות אחר כ"א ע"י חילול שבת הו"ל כאילו ליכא כה"ג אחר ושוב אמרינן טומאה דחוי' בציבור ולכן אף לפ"ד התוס' ישנים דאף בנטמא בטומאת מת מתקינין כה"ג אחר ה"ד לאחר שנגנז שמן המשחה אבל בזמן שהי' שהמ"ש מודים התוס' ישנים דהי' הכה"ג עובד בטומאה. וא"ש דברי המדרש דא"ל דנתכהנו בחייו א"כ אם הי' נטמא אהרן בטומאת מת הי' עושה אהרן עבודה כיון דהיו צריכים למשוח אותם בשה"מ להתכהן בכה"ג דנהי שנמשחו בעת שנתכהנו היינו רק בקדושת כה"ד. אמנם כשנתמנו לכה"ג היו צריכים משיחה חדשה א"כ ביוה"כ לא הי' אפשר למשוח אותם והי' משמש אהרן. אמנם עיד"ז שנתכהנו בחיי אביהם אם נטמא אהרן שימש אלעזר:

אמנם מה שיש עוד לעי' בד' המדרש דאמאי אמר דוקא אם נטמא אהרן אמאי לא קאמר בפשיטות שאם עבדו הם עבודה היו צריכין לעבוד בשמונה בגדים ככה"ג וכמו דס"ל לר"מ בכהן שעבר דמצות כה"ג עליו וברור הדבר דלר"מ אם הכהן שעבר רוצה לעבוד עבודה עובד בשמונה בגדים:

ומה שנלענ"ד בזה עפ"מ דמבואר ברש"י ז"ל פ' קרח בקרא דזאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך. כך אמר להם בדיני העמים יש להם נמוסים הרבה וכו' אנו אין לנו אלא ד' אחד תורה אחת ומזבח אחד וכה"ג אחד ואתם ר"נ איש מבקשים כה"ג אף אני רוצה בכך הא לכם תשמיש חביב מכל הוא הקטורת וכו' עכ"ל רש"י ז"ל:

ולכאורה צ"ע מזה על מ"ד דס"ל ויכהנו על פני בחייו הא כלל הוא שליכא אלא כה"ג אחד ואיך נעשין הם כה"ג בחיי אביהם שיהי' בב"א שלשה כהנים גדולים. ונראה דזה קשיא לי' להמדרש לכן מפרש דזה בודאי א"א שיהי' ביחד ג' כהנים גדולים רק דאי נטמא אהרן הי' אלעזר משמש בכה"ג וכן כשנטמא אלעזר שימש איתמר אבל שישמשו שלשה כה"ג ביחד זה א"א דאין לנו אלא כה"ג אחד:

וזה מקרוב הערנו כבוד יד"נ הרב המובהק מוהר"ז וועלוויל נ"י דומ"צ מקאליש בהא דאמר ר"ש בפשיטות כה"ג ביוה"כ יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה דנראה לכאורה דאין שום מציאות שיהי' על מצחו והא משכח"ל לר"מ בכהן שעבר דעובד בשמונה בגדים ככה"ג א"כ משכח"ל דיש כהן שעבר ג"כ ובשעה שמשמש הכה"ג לפני ולפנים הולך הכה"ג שעבר בשמונה בגדים והוי עודהו על מצחו של כה"ג ומרצה על טומאה שאירע בפנים והוא הערה נכונה. והרב הנ"ל רצה להוכיח מזה דאם נימא דצריך עודהו על מצחו דוקא ובלא"ה אינו מרצה צריך שיהי' יכול לעבוד עבודה זו שמרצה עלי' בהציץ. אבל אם הוא עבודה דלפני ולפנים שאינה כשרה אלא בד' בגדים אינו יכול הכה"ג לרצות כיון דכמות שהוא לבוש עתה א"א לעבוד עבודה זו ובעבודה זו לא משכח"ל שיהי' הציץ על מצחו אינו מרצה וגם במחשבתי עלה הסברא הנ"ל. אלא שיש לעי' בה לפ"ד התוס' דאפי' למ"ד דדוקא עודהו על מצחו מרצה מ"מ א"צ אלא ציץ גרידא ולא שאר בגדי כהונה ואפי' אינו לובש שום בגד"כ אלא הציץ מרצה אע"ג דלא חזי לעבודה כמות שהוא עתה בהציץ הזה שיהי' מחוסר בגדים ועבודתו פסולה מ"מ מרצה אם נטמא הקרבן אצל כהן העובד אלמא דלא תלי' כלל אם יכול לעבוד עבודה זו שמרצה עלי'. ואם כי יש לחלק דהכא עכ"פ חזי ללבוש הח' בגדים ולעבוד עבודה זו. מ"מ עדיין יש לעי' מפרה אדומה למה דקיי"ל דציץ מרצה על טומאת התהום ובפרה הרי אף כה"ג א"י לעבוד כ"א בד' בגדים א"כ אטו נימא דבפרה אדומה שיעשה אותה כה"ד ויהי' טומאת התהום לא ירצה הציץ (ויש הרבה לעי' בזה אם בפרה אדומה שייך ריצוי ציץ ועי' בזה בפ' חוקת ואכ"מ) למ"ד דרק עודהו על מצחו מרצה:

אמנם העיקר נלענ"ד בזה דשני כה"ג שיעשו עבודה בבת אחת ויהי' על שניהם שם כה"ג זה לא משכחת לה כלל ולכן בשעה שעובד הכה"ג לפני ולפנים א"י כהן שעבר לשמש בשמונה בגדים ושיהי' בכלל כה"ג שנימא דהוי עודהו על מצחו וירצה על הטומאה שבפנים. וגדולה מזו מבואר במדרש כאן דאע"פ שנתכהנו בחייו מ"מ לא שמשו אם לא נטמא אהרן והיינו כנ"ל דשני כה"ג וכ"ש שלשה כה"ג בב"א שיעשו עבודה בפועל אין לנו וא"כ מכ"ש שאין להם לשמש בב"א ממש בכה"ג זה בבגדי לבן וזה בבגדי זהב. הן אמת כי במדרש י"ל פירוש אחר דזה אמת אע"ג דנתכהנו בחיי של אהרן מ"מ לא התחילו לעבוד בכה"ג כ"ז שהי' ראוי דלכתחילה אין ממנים שלשה כה"ג אבל כשנטמא אהרן והי' צריך אלעזר לעבוד שוב עבד כל ימיו בכה"ג אף כשהי' אהרן ג"כ חזי לעבודה וקאי המדרש אליבא דר"י דס"ל דשני א"ר לא לכה"ג ולא לכה"ד. דהכא לא הי' כן אלא כשנטמא אהרן שימש אלעזר שוב תמיד וכן כשנטמא אלעזר שוב שימש איתמר תמיד דזה אינו בגדר מינוי ג' כהנים גדולים כיון דהי' ע"י שנפסל הראשון וה"ה לר"מ דס"ל דשני כל מצות כה"ג עליו עובד אפי' בלא נטמא הראשון רק אם הראשון לא ירצה לעבוד בשאר ימות השנה יכול השני לעבוד בשמונה בגדים. ויש להאריך הרבה בזה בבירור הפלוגתא שבין ר"מ ור"י בשני אם מסלקין אותו באמת מכה"ג לר"י כמ"ש הפנ"י בחי' מגילה (דף ט' ע"ב) ד"ה א"ס שאז י"ל דלר"מ ג"כ עבודתו כשרה רק בדיעבד או בנטמא הכהן גדול אבל בלא"ה אף שמצות כה"ג עליו אסור לו לעבוד עבודת כה"ג משא"כ א"נ כמו שנראה מגדולי הראשונים ז"ל דגם לר"י דינו ככה"ג אלא שאינו עובד נראה דלר"מ עובד לכתחילה ג"כ בכה"ג אע"ג דלא נטמא הראשון והבן כי קצרנו וסמכנו על המעי'. אמנם בעיקר דבר זה שכתבנו דעכ"פ בב"א ממש א"א שישמשו שני כה"ג. זה נראה נכון מאד בס"ד. ובעיקר פירושא דפלוגתת ר"מ ור"י הנ"ל הארכנו בת' שכתבנו בדיני ירושה ברבנות ושו"ב ואכ"מ:

א"ה להלהיב לבב התלמידים אכתוב בזה איזהו הערות בדיני בכור השייך לסדר היום: