Keli Chemdah on Torah, Bamidbar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמנם עתה בעת סדרי הדברים לדפוס זרח השמש בספרו דבי רב מאורן של ישראל שליט"א אדומו"ר הקדוש מסאכאטשאוו בס' אגלי טל וראיתי בפתיחת הספר הראה נפלאות בענין זה והביא לנו את דברי ר"ה גאון ז"ל שכ' בזה"ל שאלו האחד עשר מלאכות (היינו כל מלאכת הפת ואופה בכלל) ישנן בקרבן תמיד בכל יום ובחביתי כה"ג ובמלואים כולן מדרע וקציר וכן גרסינן פ' במה טומנין הם זרעו אתם אל תזרעו הם קצרו אתם אל תקצרו עכ"ל. מבואר מד' רה"ג ז"ל דיליף מקרבנות שבמשכן מלאכת שבת. אמנם כבוד רבינו הגדול שליט"א תמה ע"ז דהרי מסוגית הש"ס מבואר להיפך מדמקשינן בפשיטות נקט תנא אופה דלא הוי במשכן ולדעת ר"ה גאון הי' אופה במשכן בחביתין ובלחה"פ. ותירץ דכונת ר"ה גאון ז"ל רק אם מלאכה זו הי' במשכן בקרבנות ולא דחתה את השבת. משא"כ אם מלאכה זו לא הי' במשכן רק באופן שדחתה את השבת ל"ש ללמוד ממלאכת המשכן. ולכן י"ל דרה"ג ז"ל כ' לקושטא דמלתא דלחה"פ לא הי' דוחה שבת וא"כ שפיר אמרינן דאפיי' הי' במשכן בחביתין ובלחה"פ ואע"ג דבחביתין דוחה שבת לכ"ע מ"מ זה רק משום דגלי קרא אמנם באמת היא מלאכה וראי' ברורה לזה דהרי היתה עוד מלאכת אפיי' בלחה"פ ולא הי' דוחה שבת וע"כ דמלאכה הוא. משא"כ הגמ' רוצה לת' שיהי' א"ש אליבא. דכ"ע והיינו אפי' למאן דס"ל דלחה"פ הי' דוחה שבת וא"כ לא היתה אפיי' במשכן כלל שלא ידחה את השבת וא"כ שפיר מקשה הגמ' דנקט אופה דלא הוי במשכן ומוכרח הגמ' לת' דסידרא דפת נקיט. אמנם להלכה שפיר כתב רה"ג ז"ל דאופה הוי במשכן בחביתין ואע"ג דבחביתין הי' דוחה כיון דבלחה"פ לא הי' דוחה מוכרח דאפיי' מלאכה הוא אתד"ק של רבינו הגדול שליט"א (וביארתי דבריו הקדושים מפני שאינו מבורר בדבריו היטב לת' דברי רה"ג ז"ל שכ' להדיא דכל י"א מלאכות אלו היו בחביתין ובמלואים וע"כ דיליף אופה מחביתין אע"ג דבחביתין לכ"ע דוחה שבת ועיין מ"ש מרן הק' שליט"א במלאכת דש אות ט"ז או"ק י' שכ' בעצמו כן דל"ש למילף מחביתין ולחה"פ כיון דדוחין שבת, וע"כ צ"ל בכונת רה"ג ז"ל דהוא ס"ל אליבא דאמת דלחה"פ א"ד את השבת וא"כ מוכרח דאפיי' הוי מלאכה וה"ה בחביתין הוי מלאכה והא דדחי שבת הוא רק מגזה"כ וזה מוכרח בכונת רבינו הגדול שליט"א):
אמנם לא אכחד שבעני' עדיין צ"ע שאם זה כונת רה"ג ז"ל א"כ עיקר הילפותא שלו דאפיי' הוא מלאכה מדהי' בלחה"פ ג"כ א"כ אמאי אינו מזכיר כלל לחה"פ בדבריו. ועוד צ"ע לשון רה"ג ז"ל שכ' בזה"ל בקרבנות תמיד ובחביתי כה"ג "ובמלואים" שלכאו' הך ובמלואים שהוסיף הוא למותר לגמרי. לכן הי' נלענ"ד דגם רה"ג ז"ל מודה דאנן לא ילפינן ממה שנעשה אחר שנגמר המשכן אלא ממה שנעשה בעת בנין המשכן או בעת סתירתו אבל מה שנעשה אחר שהוקם המשכן והי' רק לצורך קרבנות לא ילפינן דאין זה בגדר מלאכת המשכן ולא נסמכה אצלם מלאכת שבת. אמנם ממה שנעשה בשבעת ימי המלואים מזה שפיר ילפינן כיון דז' ימי המלואים עדיין לא היתה הקמת המשכן בשלימות ורק בא' בניסן בשמיני למלואים אז הוקם המשכן הקמה גמורה וחלוטה וכן הקרבנות שהיו מקריבין בז' ימי המלואים הי' לצורך קידוש המשכן שעיד"ז שנתקדש ז' ימים וטהר את המזבח עיד"ז נתחנך המשכן זה הוי בגדר מלאכת המשכן. ולכן כל מה שהי' בז' ימים אלו הוי בגדר שהוי במשכן ויהי' הפירוש ברה"ג ז"ל בקרבנות תמיד ובחביתי כה"ג ואימתי היו במשכן היינו ובמלואים שאז היו כל עבודות אלו וא"כ הוי בכלל מלאכת המשכן. וא"ש מאוד שלא הזכיר רה"ג ז"ל לחה"פ לפ"מ דמבואר בתוספתא פ"ז דמנחות דבאמת בכל ז' ימי המלואים לא הי' מסודר לחה"פ על השלחן ולפ"ז הי' סידור הראשון של לחה"פ בשבת שבז' ניסן וא"כ מלאכת אפיי' לא היתה במשכן בלחה"פ כלל דמה שהי' אח"כ מלאכת אפיי' אחר שנתקדש המשכן ונתחנך אהרן לעבודה זה אינו בגדר מלאכת המשכן אלא בגדר קרבנות:
ועפ"ז י"ל דרך פלפול לת' קושית רבינו הגדול שליט"א דלרה"ג ז"ל אמאי פשיטא לי' להש"ס דאופה לא הי' במשכן הא הי' במנחת חביתין כמ"ש רה"ג ז"ל בעצמו. אמנם להנ"ל י"ל דהנה לכאורה יש להקשות בהא דצריך קרא דתמיד דוחה שבת משום דכתיב במועדו ת"ל כיון דתכלית שחיטת התמיד לצורך הקטרתו ע"ג המזבח והנה בהקטרה הוי הבערה ותלי' אי מקלקל בהבערה חייב או פטור וא"כ למאן דאמר מקלקל בהבערה חייב משום דגזה"כ דבהבערה ל"צ מלאכת מחשבת א"כ ז"ד על הקטרה עצמה אבל על השחיטה דהוא לצורך הזריקה והקטרה וא"כ הוי כל התיקון לצורך קלקול אמאי יתחייב עלי' לפמ"ש התוס' שבת (דף ק"ו) דהיכא דעשה מלאכה לצורך קלקול כגון במבשל פתילה לשריפת בת כהן הוי מקלקל בבישול א"כ ה"נ הא בשחיטה הוי מקלקל כיון דהוא לצורך הבערה ונהי דעל הבערה חייב מכל מקום על השחיטה דאינו חייב כי אם במתקן אינו בגדר תיקון כיון דעשה זאת רק לצורך קלקול. בשלמא למ"ד דמקלקל בהבערה פטור וע"כ דתיקון מצוה הוי תיקון א"כ שפיר הוי הקטרה תיקון כיון דהוי תיקון מצוה מה שמקטיר לגבוה וכן משמע בפסחים (דף ע"ג ע"א) בענין שחטו שלא לאוכליו דהוי תיקון משום דאם עלה לא ירד אך זה רק למ"ד דמקלקל בחבורה וכן בהבערה פטור. משא"כ למ"ד דחייב וא"כ תיקון מצוה לא הוי תיקון א"כ נהי דעל הקטרה חייב אבל על השחיטה צריך להיות פטור (ונהי דבעצם יש בו תיקון כל דהוא דהיינו להוציאו מידי אמה"ח לב"נ מ"מ בשוחט קדשים שאינו עושה לשם תיקון זה אלא להקטירו על המזבח הוי לצורך קלקול ומה גם דיש לעיין לפמ"ש האחרונים דב"נ האוכל קדשים ח"מ משום גזל גבוה א"כ לא תיקן כלל אף לב"נ):
אך יש שתי תשובות בדבר. א' כיון דכל הקושי' רק למ"ד מקלקל בהבערה חייב ולדידי' ה"ה מקלקל בחבורה חייב דדא ודא אחת הוא כיון דתיקון מצוה לא הוי תיקון ממילא נשמע מהא דצריך קרא ביום ואפי' בשבת דמקלקל בחבורה חייב וא"כ שפיר גם השחיטה מלאכה וא"כ ממ"נ צריך קרא דבמועדו דשחיטת תמיד דוחה שבת. ב' י"ל דבכל הקדשים אפי' עולות כיון דעורותיהם לכהנים א"כ איכא תיקון בשחיטה וזריקה לצורך העורות שיהיו הכהנים מותרין בהעורות דעתה כשהוא הקדש הרי עורות התמידין אסורין בהנאה וא"כ הוי השחיטה לצורך תיקון ולכן בזבחים הוי תמיד השחיטה תיקון כיון דאינו לצורך זריקה והקטרה בלבד כ"א להתיר הבשר לכהנים או עורותיהם. ומעתה נאמר דז"ד בזבחים. אבל במנחות דהוי רק תיקון להקטיר הקומץ ולהתיר השיריים א"כ ז"ד במנחות יחיד או במנחות ציבור משא"כ מנחת חביתין שנאמר בהם כליל תקטר א"כ הוי האפיי' רק לצורך קלקול ונהי דהקטרה עצמה הוי מלאכה וחייב עלה כיון דמקלקל בהבערה חייב אבל על האפיי' הא הוי מקלקל כיון דאינו כ"א לצורך הקטרה ע"ג המזבח ואינו לשום תיקון אחר (ועיין במנ"ח מצוה רצ"ח מה שמפלפל בברייתא דבישל גה"נ בחלב ביו"ט דיהי' פטור משום יו"ט משום דהוי מקלקל אך התם רוצה לאכלו ובעצם אינו קלקול כמו שהאריך שם משא"כ הכא כיון דכונתו רק לשרפו ע"ג המזבח ובעצם הוי ג"כ איסוה"נ גם הג' ז"ל מודה דאינו בגדר מתקן והבן):
ונראה דרה"ג ז"ל ס"ל להלכה כמ"ד מקלקל בהבערה פטור דהכי קיי"ל וא"כ ע"כ צ"ל דתיקון מצוה הוי תיקון וא"כ ה"ה הקטרת המנחה הוי מתקן ושוב הוי אפיי' מלאכה ושפיר כתב דהי' במשכן אפיי' במנחת חביתין. אמנם בש"ס דרוצה הגמ' שיהי' א"ש גם למ"ד מקלקל בהבערה חייב שפיר מקשינן נקיט תנא אופה דלא הי' במשכן כיון דלדידי' לא הי' אופה במשכן כיון דלא הי' במשכן אלא בחביתין ואינה מלאכה כיון דהוי לצורך קלקול כנ"ל:
אך לכאורה זה טעות דהרי במלואים הי' מלאכת אפיי' ובישול בסל המצות ואיל המלואים דהי' נאכל לאהרן ובניו וא"כ הדרא הק"ל הא הי' אפיי' ובישול במשכן במלואים. אמנם י"ל בזה עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' תצוה בקרא ובשלת את בשרו במקום קדוש להסתפק דהי' הוראת שעה דבישול בשר מלואים הי' צריך כהונה דוקא. ולפ"ז נראה ברור דה"ה אפיית המנחות דכתיב בהו סולת חטים תעשה אותם היו צריכין כהונה דדין הבשר והלחם אחד הוא כמפורש בתוה"ק וא"כ ל"ש ללמוד מהקרבנות של מלואים ולומר הם בשלו ואתם לא תבשלו או הם אפו ואתם לא תאפו בשבת ז"א דאותה האפיי' והבישול שהי' ע"י מרע"ה היינו בשר ולחם המלואים לא הי' איסור על ישראל מצד מלאכת שבת כיון דאם הם יבשלו את הבשר והלחם יפסל ויהי' דינו בשריפה א"כ יהיו מקלקלין ואינו מלאכת מחשבת ול"ש ללמוד מזה מלאכת שבת ודוקא מלאכה הכשרה בכל אדם אע"ג דהיתה אסורה בזרים מ"מ כיון דא"א למהדר עובדא והיינו הורדת קרשים מעגלה וכיו"ב אע"ג דהי' המצוה בלוים מ"מ גם לישראל אסור משום מלאכה כיון דבדיעבד אם יעשו אותה זרים יהי' תיקון וכן אפיית המנ"ח והלחה"פ דכשר בכל אדם שפיר י"ל הם עשו כן ואתם אל תעשו כן בשבת וילפינן מזה דהוי מלאכה. משא"כ אם אותה מלאכה שהי' במשכן הי' צריך כהונה דוקא דהי' בגדר עבודה ל"ש ללמוד מזה לענין שבת דהוי מלאכה וזה נכון בסברא. ולכן רה"ג ז"ל לא למד אלא ממנ"ח דהי' בימי המלואים ג"כ (דנראה פשוט דמיד בתחילת משיחתו של אהרן הי' צריך להקריב בכל יום מנ"ח) וזה לא הי' מקרבנות של שעה והי' כשרה האפיי' בכל אדם ושפיר הוי מלאכה וילפינן מינה דאפיי' הוי מלאכה במלאכת שבת:
וי"ל בזה גם מה שהקשה בס' אגלי טל דא"כ דילפינן מקרבנות א"כ מה זה דפליגי רב ושמואל שוחט משום מאי מחייב והא שוחט בעצמו הוי במשכן בקרבנות. אמנם לפ"ד י"ל לפמ"ש האחרונים דבמשכן היתה שחיטה עבודה והי' צריך כהונה דוקא בשחיטה (ועיין לקמן בפ' בהעלותך שכתבנו שכן נראה מד' רבותינו בעלי התוס' בס' פענח רזא בקרא דצאן ובקר ישחט להם דלכ"ע הי' שחיטה עבודה במדבר אפי' לר"י דבשר תאוה אסור הי' להם עיי"ש ואכמ"ל בזה). וא"כ אותה שחיטה בקרבנות אם היו שוחטים זרים היו מקלקלין בשחיטתן כיון דהי' דינם להשרף ככל קדשים פסולים ובכה"ג דאותה מלאכה שהיתה במשכן אם נעשה אותה אנחנו נהי' פטורין משום מקלקל ל"ש ללמוד ממלאכת המשכן לכן מוכרח הגמ' לומר משום נ"נ או משום צובע דהי' מלאכה ותיקון בכל אדם ויש לדחות כ"ז כמובן דאינו בגדר מקלקל וכמ"ש לעיל. אך הקושיא משוחט בלא"ה י"ל לפ"מ שכ' הפנ"י ביצה בסוגי' דמתוך דבשחיטת קדשים כיון דצריך לדמו יש מלאכת מפרק ג"כ עיי"ש. א"כ שפיר מקשינן בגמ' על המשנה דקתני והצד "צבי" והשוחטו דע"כ מיירי בשחיטת חולין דחי' פסולה להקרבה היכן הוי במשכן דא"ל משחיטת קדשים די"ל דשם אין המלאכה מצד השחיטה אלא מצד הפירק את הדם מצואר הבהמה ולא גרע מחולב דהוי מפרק אע"ג דאינו חובל כלל ואין לומר הא צבי חייב בכיסוי וא"כ ג"כ צריך לדמו ז"א דאם ליכא דם א"ח לכסות וא"כ בשחיטת חולין אין לו צורך בדמו. ויש לפלפל דעכ"פ רוצה שיהי' דם משום מצות כיסוי וא"כ לא גרע מרצונו דצביעה דחייב עלי' לרב ואכמ"ל בזה:
והנה כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא ולא נכחד ממני כל מה שיש לפקפק בכ"ז כי כתבתיו רק לפלפול התלמידים כי יש בו איזהו סברות שראוי לפלפל בהם בפרט מ"ש די"ל דאפי' אם ילפינן מקרבנות מ"מ לא ילפינן ממלאכה שהי' לצורך קלקול שי"ל בזה מה שאני מתקשה מאוד לשיטת הפוסקים דקצירת עצים לא הוי אלא תולדה כיון דלא היתה במשכן ועיין מ"ש רבינו הגדול שליט"א בס' אגלי טל במלאכת קוצר אות א' שהסביר הדברים גם לשיטת רה"ג ז"ל דהי' קצירה במשכן לצורך קרבנות מ"מ קצירת עצים דאינו קצירה אלא לצורך וא"ד לקצירת תבואה דהוי קצירה בעצם זה לא הי' במשכן. ואני מתפלא על עצמי הא הי' צריך עצים למערכה והי' קרב בכל יום שני גזרי עצים וזה הוא קרבן וא"כ הי' צריך קצירת עצים במשכן וזהו תימה רבה לענ"ד. אמנם לדברינו י"ל כיון דקצירת עצים במשכן הי' רק לעצי המערכה וא"כ הוי הקצירה לצורך קלקול וא"כ א"ז בגדר מלאכה ולפ"ז יהי' תלי' דין זה דקצירת עצים אם הוי אב או תולדה בפלוגתת מקלקל בהבערה אם הוא חייב או פטור ויש הרבה לפלפל בזה וכתבתי רק להעיר לבב המעיין:
אמנם בעיקר ד' רה"ג ז"ל אם נרצה לעשות שלום בין כל הפוסקים אולי י"ל דאין כונת רה"ג ז"ל לומר דילפינן מזה מלאכת שבת ממה שהיו המלאכות אלו בקרבנות שבזה מודה לש"ס דילן דלא ילפינן אלא ממלאכת המשכן רק דכונתו כמ"ש השטמ"ק ב"ק (דף ב' ע"א) באמצע ד"ה אמאי קרי לי' אב שכ' שם לפרש ד' התוס' ועוד דנוטע ומבשל א"צ להתרות בהם משום אב עיי"ש היטב שכ' בזה"ל ומה שמנה זורע ואופה ולא מנה נוטע ומבשל (כונתו אע"ג דגם נוטע הי' במלאכת המשכן בסממנים) לפי שרצה התנא להזכיר סדר עשיית לחם הפנים דמתחילה זורע ואח"כ אופה עכ"ל. מבואר מדברי קדשו שאע"ג דבאמת אנן ילפינן ממלאכת המשכן והי' בהם נוטע ומבשל. מ"מ התנא נקט זריעה ואפיי' משום סדר לחה"פ ונראה שלמד כן בכונת הש"ס תנא סדרא דפת נקט. וכבוד יד"נ הרה"ג מוהר"מ נ"י מפ"ק הערנו שנראה שרש"י ז"ל ג"כ כיון לזה בפירושו על הא דאמרינן בגמ' סדרא דפת שכ' בזה"ל שהתחיל בו נקיט" ולכאורה תמי' איך התחיל בסדרא דפת הא זריעה הוי בסממנים ג"כ וע"כ דכונתו ג"כ דכמו דהתחיל בזורע ולא בנוטע משום דבלחה"פ היתה רק זריעה מה"ט נקיט אופה במקום בישול ויפה העיר בזה אלא שלשון ר"ה גאון ז"ל נראה קצת שפירש כן מה דאמרינן בגמ' הם זרעו ואתם לא תזרעו היינו בזריעת חטין למנחות וצ"ע בכ"ז:
ודרך פלפול י"ל עוד בישוב קושית הגאון אדמו"ר שליט"א דכונת הגמ' שבק תנא דידן בישול סממנין דהי' במשכן אף שלא בגד"ק דהיינו בחלזון ונקט אופה דלא הי' במשכן והיינו שלא בגד"ק כיון דלא הי' אלא בלחה"פ וזה הוי רק גד"ק וא"כ נימא דאין אפיי' ובישול אלא בגד"ק כמו שהעיר בזה באמת בנשמת אדם ועיין בספרי חמדת ישראל דיני שבת אות ובס' אגלי טל מלאכת אופה אות ל"ה דהטעם משום דילפינן מחלזון וא"כ י"ל דזהו קושית הגמ' וע"ז תי' הגמ' תנא בסדרא דפת נקיט:
ועפ"ז יש להמתיק ד' הרא"מ ז"ל בס' יראים במלאכת אופה שגרס תנא סדרא דכתיב נקיט ועיין בס' אגלי טל במלאכת אופה אות א' או"ק י"א שביאר דבריו דהיינו מה דכתיב במן את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. וצ"ע הכונה. ולהנ"ל א"ש מאוד דהיראים ג"כ ס"ל דקושית הגמ' הי' לעיקר אמאי ל"נ מבשל דהי' במשכן אפי' שלא בגד"ק ונקיט אופה שלא מצאנו אלא בגד"ק. ע"ז תי' הגמ' תנא סדרא דכתיב נקט והיינו את אשר תאפו אפו הנאמר במן וזה ג"כ לא הי' גד"ק דמן אינו גד"ק וא"כ מבואר דאפיי' הוי מלאכה אף שלא בגד"ק. ויש עוד הרבה להאריך בזה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא לבאר איזה סברות מה שיש לומר בד' הה"ג ז"ל והמעיין יראה ויבחר: