והנה ברמב"ן ז"ל עה"ת בפסוק ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כתב בזה"ל ואמר שהוא פקיד על כל אלו וכו' ומפני שלא הזכיר באלעזר נושא כמו שאמר בלוים יראה שאינו נושא אותם וכו' וע"ד הירושלמי הכתוב בפירושי רש"י שהוא נושא אותם שהי' משא גדול הקטורת. כי הקטורת שלש מאות וחמשה וששים מנה ומשה רבינו לא פטמה לחצאין "ושמן המאור לשנה שלימה רב מאוד מאה ושמונים ושלשה לוגין" ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה אבל הי' אלעזר חזק ואמיץ כי יעקב אבינו וכו' עכ"ל:

והנה דברי הרמב"ן ז"ל נפלאין מאוד במ"ש ההפלגה על שמן המאור שהי' קפ"ג לוגין הא זה הי' רק לנר אחד ובאמת הי' צריך ז' פעמים קפ"ג לוגין. ומה שנלענ"ד בזה (אם לא נרצה להגי' ברמב"ן ז"ל ולומר שחסר פה שני תיבות "לכל נר") דהרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל דלהעלות נר תמיד קאי על נר המערבי וס"ל דמצות נהמ"ע הי' שיהי' דולק כל מעל"ע. אמנם בכ"ז לא היו שופכין לתוכו שמן יותר מחצי לוג כמ"ש הרשב"א בת'. ולפ"ז נראה דסבירא לי' להרמב"ן ז"ל דמצות נר המערבי הי' מצוה בפני עצמה כיון דהי' זמנו חלוק משאר נרות ונהי דשאר הנרות בלא נר המערבי לא הי' מצוה בפני עצמה אבל נר המערבי הי' מצוה בפ"ע. ולכן קאמר הרמב"ן ז"ל דאפי' אם נימא שלא הי' נושא אלא נר המערבי כיון שהי' עדות שהשכינה שורה בישראל מ"מ הי' ג"כ רב מאוד קפ"ג לוגין ויהי' ראי' מזה שדעת הרמב"ן ז"ל דהדלקת נר המערבי הוא מצוה בפני עצמה:

ואם כנים הדברים יש לת' בזה קושית הג' בני יונה ז"ל בהא דמקשינן בשבת (דף כ"ב ע"ב) בין למ"ד משום אכחושי מצוה ובין למ"ד משום בזוי מצוה מהא דתנן בנר המערבי ממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים ע"ש. ותמה הג' ז"ל מ"ש ממנורה כיון דאין המצוה נגמרת אלא כשנגמרה מצות הדלקה של הז' נרות וא"כ ל"ש לאסור משום אכחושי מצוה כיון דלא מדליק כולם גם אלו שדולקים אינם מצוה כלל והיא קושיא גדולה. אמנם להנ"ל א"ש דקושית הגמ' שפיר מנר המערבי דהי' מצוה בפני עצמה אף בלא שאר הנרות כיון דהי' זמנה גם ביום וא"כ שפיר הוי בכלל אכחושי או בזוי מצוה:

איברא דלכאורה יש לתלות הדברים בפלוגתת רש"י ותוס' בפירוש הגמ' ממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים. שלדעת התוס' הפירוש דממנה הי' מדליק היינו מזה שהי' דולקת בעצמה ביום והוי מצוה בפני עצמה כיון דלא הי' דולק אלא נר המערבי בלבד. משא"כ לדעת רש"י ז"ל דפירוש דממנה הי' מדליק היינו מהדלקה החדשה אחר ההטבה של נר המערבי והי' ממצות הדלקת הנרות בלילה די"ל דמצוה אחת הן כיון דבלילה המצוה על כל הז' הנרות הוי בגדר מצוה אחת ואין נר המערבי מצוה בלא הם. אך באמת ז"א דעיקר נראה כמש"כ דלדעת הרמב"ן ז"ל דנהמע"ר חלוק במצותו משאר הנרות לענין שצריך להאיר תמיד הוי גם בלילה מצוה בפני עצמה. ואדרבה כשנעיין היטב נראה שלדעת התוס' בפירושו ההדלקה הי' מנר המערבי של יום אין הקושיא מזה דממנה הי' מדליק כיון דכבר הגיע זמן הטבת הנרות ואם לא נדליק ממנה שאר הנרות צריך להטיב אותה א"כ הי' צריך לכבותה ושוב אין עתה זמן ההדלקה כלל וא"כ אין זה בגדר אכחושי ובזוי מצוה כלל כיון דעתה זמן ההטבה ומצוה לכבותה ומה בכך דמדליק ממנה שאר הנרות. לכן נראה דלדעת התוס' אנו מוכרחין לומר דקושית הגמ' מזה דבה הי' מסיים דפירשו התוס' דקאי על הדלקה וא"כ הי' דולק נר המערבי משאר הנרות וע"ז קשה הא איכא משום בזוי ואכחושי מצוה. אך לפ"ז הדר"ל קושית הגאון בני יונה ז"ל כיון דקושית הגמ' ע"כ מזה דהיו דולקין משאר נרות את נר המערבי אע"ג דשאר נרות בלא נר המערבי אינן מצוה כלל ואמאי הוי בגדר בזוי מצוה והיא קושי' גדולה:

ונראה מזה כמו ששמעתי מפ"ק אדומו"ר הגאה"ק מאורן של ישראל מסאכאטשאוו שליט"א שאמר שאע"ג דקיי"ל דנרות המנורה מעכבין זא"ז וכל מנורה שאין בה ז' נרות אינה בגדר מנורה ואינה מצוה להדליק בה מ"מ הדלקת ז' הנרות אינן מצוה אחת וכל נר הוי מצוה בפני עצמה ואין אחד מעכב את חבירו. וראי' לזה מהא דמבואר במנחות (דף פ"ח ע"ב) דחצי לוג נמשח להיותו כלי שרת לקדש חצי לוג של כל נר ונר וא"נ דכל הדלקת שבעת הנרות מצוה אחת הן ומעכבין זא"ז א"כ איך נתקדש בחצי לוג הא אין כלי שרת מקדש פחות מכשיעור א"ו דכל נר ונר מצוה בפני עצמה. וכן אמר לי הגאון הצדיק מפילט שליט"א ששמע כן מפ"ק מאוה"ג רבן של ישראל בעל חי' הרי"מ זצוקללה"ה שאמר בזה לבאר תי' הב"י דחלקו את השמן לח' חלקים היינו דחשבו להדליק בכל לילה רק נר אחד שבזה מתקיים ג"כ מצות הדלקה המנורה. ובאמת יש להכריח כן מד' התוס' הנ"ל שפירשו דממנה הי' מדליק קודם הטבת נר המערבי ואח"כ הי' מטיב נר המערבי והי' מדליק את נר המערבי וא"נ דכל הדלקת ז' הנרות מצוה אחת הן צריך שבשעת הדלקה יהיו כולן ראוין להדלקה והרי בכל מקום במצוה אחת אם הפסיק בינתיים כדי לגמור את כולה חוזר לראש וא"כ ה"נ איך מותר להפסיק בינתיים בהטבת נר המערבי. ואולי י"ל דזה טעמו דרש"י ז"ל שס"ל דכל הדלקות היו אחר הטבה. אמנם התוס' דס"ל דהי' הדלקת ששה נרות בלא נר המערבי ולא הי' אז ראוי להדליק נראה דס"ל דהדלקת ששה נרות הוי ג"כ מצוה בלא הדלקת נר המערבי. ולזאת שפיר פירשו התוס' דהדלקה הי' מנר המערבי של יום וקושית הגמ' היא מהא דבה הי' מסיים שדלק נר המערבי משאר הנרות וז"נ בדעת התוס':

שבתי וראיתי להגאון בעל יד המלך ז"ל פ"ד מה' חמץ שהעיר ג"כ בקו' הבני יונה הנ"ל (ועיי"ש שמתחילה רוצה לומר דכשהדליק כל ז' נתקדשו למפרע ולזאת שוב הוי בגדר אכחושי מצוה וזה צ"ע לענ"ד דאפי' א"נ כן מ"מ כיון דזה שנתקדש הנר הראשון היינו ע"י שמדליק הנר השני ממנו וכן כל הנרות א"כ קדושתן של הקודמים הוא רק מפאת מעשה זו שעשה שהדליק מהם את כל הנרות ובכה"ג ל"ש אכחושי מצוה והבן) וכתב ג"כ להעיר בספק זה די"ל דאין הדלקת הנרות מעכבין זא"ז וכל נר מצוה בפ"ע היא. ועיי"ש שכ' לתלות הדברים בפלוגתת ריו"ח ור"ל ביומא (ד' ל"ג) בהא דמבואר בגמ' שם דהיו מפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בדם התמיד. דריו"ח ס"ל דגזה"כ הוא משום דכתיב בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים. ור"ל ס"ל דהטעם כדי להרגיש את העזרה. דלריו"ח דס"ל דגזה"כ הוא להפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת שתי נרות בעבודה אחרת ע"כ דכל נר ונר מצוה בפני עצמה וא"א לומר דהדלקת הז' נרות יהיו מעכבין זא"ז כיון דהדלקת החמש הם מצוה בפני עצמה והדלקת הב' הם מצוה בפני עצמה. משא"כ לרשב"ל דסובר דטעם החילוק הוא כדי להרגיש את העזרה נוכל לומר דאע"ג דמפסיק בינתיים מ"מ אינה אלא מצוה אחת עד שתגמר כל ההדלקה. ונראה דמטעם זה פסק הר"מ ז"ל פ"ג מה' תמומ"ס הט"ז כדר"ל דהטעם כדי להרגיש את העזרה דהוא משום דסת"מ דשבעת קני המנורה מעכבין זא"ז וכ"ש דהדלקה מעכבין זא"ז נראה כר"ל דלריו"ח א"א לומר כלל דהדלקת שבעת הנרות מעכבות זא"ז כיון דלריו"ח יש בהדלקת הז' נרות שתי מצות חלוקות את"ד:

ולענ"ד במחכת"ה ליתני' להני מילי ומקודם אגיד שלכאורה אין הבנה לדבריו כלל דמה ענין הטבת הנרות שחרית להדלקתן בה"ע וכי משום דנחלקה הטבת הנרות לשתי עבודות מוכח דהדלקת הנרות אין מעכבין זא"ז הא הדלקת בה"ע היו כולם כאחד. אך יש לקיים דבריו לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דהטבת הנרות היינו הדלקתן וס"ל באמת דגם בבוקר הי' הדלקה והי' הפסק בין הדלקת הה' נרות להדלקת הב' נרות. אך בכל זאת מ"ש לעשות בזה מחלוקת בין ריו"ח ור"ל לא נהירא כלל ואדרבה לר"ל יש הכרח יותר דס"ל דב' מצות הן דאל"כ איך בשביל להרגיש העזרה מפסיקין באמצע עבודה בעבודה אחרת. בשלמא לריו"ח גזה"כ הוא אלא לר"ל מא"ל ועי' בר"מ ז"ל שכ' להדיא דמפסיק בעבודה אחרת ובכ"מ ובלח"מ. ולענ"ד נראה דהא שכ' הר"מ ז"ל כדי להרגיש העזרה הוא טעם על יציאה והכנסה להיכל עוד הפעם ולא אמרינן שימתין הכהן בהיכל עד שיזרוק דם התמיד כיון דהי' ע"י כהן אחר ולמה צריך לצאת ולחזור. ע"ז כ' הר"מ ז"ל כדי להרגיש העזרה. אמנם לעיקרא דמלתא פסק כריו"ח דצריך להפסיק בעבודה אחרת ומדוקדק בזה לשון הר"מ ז"ל. יהי' איך שיהי' דברי הרב ז"ל ליתני' בזה. ובאמת יש להביא קצת ראי' להיפוך דהטבת כל ז' הנרות המה מצוה אחת דאל"כ אמאי לא הי' בזה ב' כהנים והי' מתקיים יותר המצוה ברב עם הדר"מ א"ו דמצוה אחת היא ולכן אע"ג שיוצא מן ההיכל נכנס אח"כ אותו הכהן עוד הפעם לפי שאין לחלק המצוה לשני כהנים. היוצא לנו מכ"ז שכתבנו שיש פנים לכאן ולכאן. אמנם ד' הרמב"ן ז"ל אם לא נרצה להגי' בהם נראין הדברים שכונתו שאלעזר לא נשא אלא שמן לנר המערבי שהי' להורות דשכינה שורה בישראל וזה הי' מצוה בפני עצמו לשיטתו ז"ל דמצותו הי' תמיד ממש. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: