Keli Chemdah on Torah, Bechukotai
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אם בחקותי תלכו וברש"י ז"ל יכול זה קיום המצות וכו' הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה עכ"ל. וצ"ע הכונה בזה ובמדרש רבה אם בחקותי תלכו הדא הוא דכתיב חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הדא הוא דכתיב ואשיבה רגלי אל עדותיך וצריך ביאור ובמלכים (א' ב') ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש. ויש לדקדק בהלשון ויקרבו ימי דוד למות וגם לאמר מיותר לכאורה ועיקר הכונה א"י כי ע"י מה יתחזק שלמה המלך:
והנראה לבאר כ"ז עפ"מ דמבואר במס' ברכות (דף ח' ע"א) אמרו לי' לריו"ח איכא סבא בבבלי תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחו"ל לא כיון דאמרו מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. וצ"ע הכונה שהתפלא ריו"ח על דאיכא סבא בבבל הלא גם בין האוה"ע יש זקנים ומה הפלא אם יש זקנים ישראל ואיך פשיטא דבחו"ל ליכא זקנים וגם מה נח דעתו בזה שאמרו לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא. אמנם הענין נראה דהנה כבר פירשו המפרשים דלכן זקן הוא רק מי שקנה חכמה דאדם לא נקרא חי אלא בשעה שעוסק בתורה ובמצות ד' אבל המבלה ימיו בהבל זה אינו בגדר חי כלל כי תכלית החיים של האדם הישראלי לתקן כל ימיו שהוא על האדמה שהימים האלו יהיו שלו ויהי' לו קנין ע"י שסיגל מצות ומע"ט. אמנם אדם לעמל יולד וצריך לטרוח בפרנסת אשתו ובניו וא"כ הימים יעברו מבלי מצות ומע"ט וא"כ ממילא אע"פ שהוא זקן מ"מ אינו בגדר זקן בא בימים ויוכל להיות זקן גדול ולא חי כ"א איזהו שנים. אמנם בא"י אשר עיני ד' בה תמיד וכל ההנהגה בא"י ע"י הקב"ה בעצמו ומצות התלוין בארץ יש בכל ענין גשמי לשו"פ ומתנ"כ ומתנ"ע א"כ גם בכל ענינים הארציים יש מצות ומע"ט ושפיר אפשר להיות זקן בא בימים כיון דכל עניני הארץ והפרנסה המה תלוין במצות ומע"ט. אמנם בחו"ל א"א להיות זקן ע"פ התורה כיון דעניני עוה"ז אינם מתנהגים ע"פ השי"ת עצמו רק ע"פ משטרי הטבע ואינן מסובבים במצות להיות על ידם מקושר להשי"ת וא"כ א"א להיות זקנים. זה הי' מה שהתפלא ריו"ח וע"ז השיבו לו דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא היינו שאף שהם בחו"ל מ"מ בכל יום בקומם שהוא ראשית הכנותם הוא לבי כנישתא וכן בסוף היום אחר עבודתם כל היום ג"כ הולכים לבי כנישתא והיינו שאף שהם בחו"ל מ"מ הם מאמינים שהכל רק ע"י הש"י עיד"ז שהם מתפללים אליו בבוקר ובערב טרם שיצאו למסחרם שיצליח השי"ת דרכם ואחר עבודת היום בהודאה להקב"ה שנתן להם פרנסה ליום זה וכיון שמבטלין את עצמן להשי"ת ממילא השי"ת משגיח עליהם וממילא הם נזהרין שיהי' כל מסחרם ומו"מ עפ"י התורה שלא לרמות לחבירו במדות ומשקולות ולקיים דיני מו"מ כפ"מ שכתוב בתוה"ק וא"כ ממילא כל מסחרם נעשה תורה ולכן אמר ריו"ח היינו דאהני להו שעיד"ז גם בחו"ל אפשר להיות זקנים באים בימים שיהי' כל ימיהם תורה ויש להם קנין בימיהם:
ויש לבאר בזה מאמרם ז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה. דהכונה דבזמן שבהמ"ק הי' קיים והיו כל ישראל מקריבין תמידין בכל יום שחרית ובה"ע ותמידין היה מכפרין על כל עבירות שלהם כמאמרם ז"ל תמידין של שחר מכפרין על עבירות הלילה ותמידין של בה"ע מכפרין על עבירות של היום ועי"ד אנשי המעמד שעשו אותם כל ישראל להיות שלוחים היו כל ישראל מקושרין להשי"ת בכל היום. אמנם מיום שחרב בהמ"ק ובטל כל אלה בעוה"ר ואנחנו בגולה אין לו להקב"ה אלא אותם האנשים שד"א שלהם שזה הוא קנין של כל אדם הוא של הלכה והיינו שכל מסחרם ומו"מ הוא עפ"י התורה ותמיד עינם בראשם לחשב בכל דבר ועסק שהוא עושה שיהי' ע"פ הלכה ושתהי' לתכלית תורה ויראת שמים כי עיד"ז מקושרים הם לגמרי בהשי"ת. וזה נראה בכונת המקרא ויקרבו ימי דוד למות כי דוד המלך ע"ה הי' זקן בא בימים כמבואר (במלכים א') והי' כל ימיו בתכלית החיים הגמורים אמנם כאשר ראה שקרבו ימיו למות שראה שימיו ימיתון שלא יהי' לו מה לעשות בעוה"ז לתקן הימים וממילא יסתלק להעוה"ב ויצו את שלמה בנו לאמר היינו ששלמה יאמר תמיד אנכי הולך בדרך כל הארץ היינו שיקבל עליו שבדרך כל הארציות ובכל ענינים הגשמיים שיהי' בהם בבחינת הולך שיהי' לו עלי' על ידי כל עניני עוה"ז שזה תכלית בריאת הישראל בעוה"ז ועיד"ז וחזקת והיית לאיש כי ידיעה ששם איש הוא מורה על הנפש שנגזר משם אישים דהיינו המלאכים ויען כי תכלית אדם להזדכך בחומרו עד שיגיע למדרגת מלאך צוה לו דוד המלך ע"ה שזאת העצה להיות לאיש עי"ד שילך תמיד במחשבה זו להיות הולך בכל ענינים למעלה ושלא יהי' שום דבר ארציות שעושה שילך לבטלה, כי אז מעלה הכל להשי"ת ויזדכך חומרו עד שיגיע למדריגת איש השלם:
וזה הוא כונת המדרש אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. היינו שדוד המלך ע"ה בכל יום הי' אומר רבש"ע למקום פלוני אני הולך לביה דירה פלונית אני הולך והיינו שבכל עניניו הגשמיים שהי' עליו לעשות הי' מתפלל מקודם להקב"ה שמה שיעשה יהי' בבחינת הולך ויהי' תלות המעשה לשם השי"ת ועיד"ז הי' רגלי שזה קאי על כל ענינים הגשמיים שהם בחינת רגל (כמו שדרשו חז"ל על הקרא ואת היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו) הי' מוליכות אותי לבתי כנסיות דהיינו תפילה ולבתי מדרשות היינו תורה שעיד"ז שחשב בכל דבר גשמי שעשה שהוא רק לתכלית עבודת השי"ת ממילא נתהוה מכל עסקיו תפילה ותורה הדא הוא דכתיב חשבתי דרכי שעיד"ז שחשבתי כל דרכי ואשיבה רגלי היינו כל ענינים הגשמיים שלי אל עדותיך היינו שיעשה מהכל תורה ולכן צוה לשלמה בנו ג"כ שיתנהג בדרך זה כי זה הדרך המעולה העולה למעלה להיות כל ימיו תורה וי"ד:
וזה כונת תוה"ק אם בחקותי תלכו היינו שכל הליכות שלהם ועסקיהם במו"מ יהי' ע"פ תורה ולתכלית תורה ויראת השם וזה שפי' רש"י ז"ל הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה היינו כשתהיו עמלים במו"מ לפרנס אשתו ובניו יהי' העמל בתורה לחשב תמיד אם הוא עפ"י תורה ולתכלית התורה. ונראה שזה כונת ר"ת ז"ל בתוס' ישנים יומא (דף פ"ח) שס"ל דמה שמבואר במשנה יפה ת"ת עם דרך ארץ שדרך ארץ עיקר ועי' בתוס' יו"ט פ"ב דאבות מ"ב שהביא בשם הר"ש ז"ל להיפך ובתוס' רעק"א ז"ל שם שהעיר מד' ר"ת ז"ל ולענ"ד נראה שר"ת ז"ל מודה גם כן דעיקר אצל האדם צריך להיות ת"ת כמו שמפורש במשנה עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי אמנם ר"ת ז"ל ס"ל דהכא במשנה הפירוש יפה ת"ת עם דרך ארץ היינו שיפה שהדרך ארץ יהי' עם ת"ת שכל עניני המסחר יהי' עפ"י ת"ת ולזאת נאמר עם דרך ארץ שהד"א עיקר כיון שקאי על הד"א שיהי' עפ"י תורה וע"ז אמר שיגיעת שניהם משכחת עון היינו שאם הד"א הוא עפ"י תורה משכחת עון בד"א שא"א להיות בעון כיון ששוקל כל דבר שעושה בפלס התורה ונעשה תורה בפועל ועיין באוה"ח הקדוש אות ד' שישב ג"כ ביאור הקרא כדברינו ואנחנו הרחבנו הדברים שיהי' מובנים לכל מעיין: