Keli Chemdah on Torah, Bechukotai
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(כ"ו כ"ה) והבאתי עליכם וגו' ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב. וברש"י ז"ל והוא מתורת כהנים הלכה שאין מלינים את המת בירושלים וכשהם מוציאים את המת לקוברו ונים ביד אויב עכ"ל:
אעתיק בזה מ"ש בת' לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב מוהר"ש יהודא ליב נ"י האב"ד דק' קוואהל ושייך לכאן:
וז"ל שם יקרתו קבלתי ומ"ש כת"ה להעיר על מ"ש בס' חמדת ישראל בענין לא תלין במת נכרי מהא דמבואר במס' ב"ק (דף פ"ב ע"ב) דאין מלינין את המת בירושלים והקשה בשטמ"ק תפ"ל דהא איכא לאו דלא תלין ותי' דנפ"מ בהלינו לכבודו דבכ"מ מותר ובירושלים אסור ותמה כ"ת אמאי לא תי' בפשיטות דנפ"מ במת נכרי דליכא לאו דלא תלין א"ו כדעת הרד"ק והרמב"ן ז"ל דבא"י איכא גם בנכרי הלאו דלא תלין מצד קדושת הארץ א"כ אין זה חומר בירושלים לכן מוכרח לת' דנפ"מ בהלינו לכבודו ואם אמנם כי יפה לכאורה אך תברא בצדו דא"נ כדעת הרמב"ן והרד"ק ז"ל דבא"י לבד האיסור דבזיון המת איכא איסור דלינה משום קדושת הארץ והוי בזיון לקדושת א"י אם מלון המת בתוכה א"כ נראה לכאורה דגם הלינו לכבודו אסור בה דמה מהני מה שהוא לכבודו של מת איך נוכל לדחות בזה קדושת הארץ ודוקא בחו"ל דליכא האיסור אלא משום בזיון המת שפיר אמרינן דאם הלינו לכבודו מותר משא"כ בא"י כיון דאפי' במת נכרי אסור מכח קדושת הארץ א"כ מה מהני הלינו לכבודו וזה נכון בסברא וכיון שתי' בשטמ"ק דהלינו לכבודו מותר בא"י ע"כ דלא ס"ל כהרמב"ן ז"ל בהא דמת עכו"ם א"כ הדרא קושית כ"ת לדוכתא דלמה לא תי' במת עכו"ם:
אמנם לאחר העיון יש לקיים ד' כ"ת ונאמר אע"ג דלדעת הרמב"ן והרד"ק ז"ל בא"י נוסף איסור מפני קדושת הארץ ואסור אפי' במת נכרי מ"מ במת ישראל אם הלינו לכבודו מותר כיון דקיי"ל דכבוד הבריות דוחה לאשאב"מ א"כ ה"ה לאו דלא תלין נדחה מפני כבוד הבריות כיון דהוא רק בשוא"ת והא דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ז ע"א) ת"ש הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין וכו' ומשום כבודו של חי מבית לי' למת אין כי אמר רחמנא לא תלין דומי' דתלוי דאית בי' בזיון וכו' נראה מד' הגמ' דאל"ה לא הי' מתירין איסור לא תלין מפני כבוד החיים אע"ג דהוא רק בשוא"ת שאני התם דאיכא בזיון למת ל"ש לדחות בזיון המת מפני כבוד החיים ולכן מוכרח הגמ' לומר דבכה"ג ליכא בזיון כלל כיון דעושה משום יקרא דחיי משא"כ אם הי' בזיון למת לא הי' נדחה מפני כבוד הבריות ואע"ג דלפ"ז ל"צ הגמ' לומר דליכא לאו דלא תלין בכה"ג רק כיון דאינו בזיון למת ממילא אע"ג דאיכא הלאו נדחה מפני כבוד הבריות קי"ל דהגמ' קמ"ל האמת דבכה"ג דליכא בזיון למת שעושה בשביל תועלת וכבוד החיים ליכא לא תלין אבל מ"מ י"ל כדברינו דאפי' בא"י לדעת הרמב"ן ז"ל דאיכא לאו דלא תטמא את אדמתך ג"כ מותר היכא דהלינו לכבודו דנדחה בשוא"ת כנ"ל:
אך כ"ז כתבתי להשתעשע את כ"ת באהבים אמנם לקושטא דמילתא נלע"ד להכריח שלדעת השטמ"ק ז"ל דס"ל דכל הלל"מ דאין מלינין את המת בירושלים היינו אפי' בהלינו לכבודו דבלא"ה, א"צ הלל"מ כלל משום דאיכא הלאו דלא תלין ע"כ דס"ל שאין נפ"מ בין חו"ל לא"י וגם בא"י ליכא איסור נוסף מצד לא תטמא את אדמתך והוא מד' התו"כ בפ' בחקותי בקרא דושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב שכ' בזה"ל הלכה שאין מלינין את המת בירושלים וכשהן מוציאין אותו לקוברו נמסרין ביד אויב והובא ברש"י ז"ל שם (ומה שהקשה כ"ת מזה ע"ד רש"י ז"ל ב"ק שכ' מסורת בידינו א"י כונתו) וקשה לכאורה הא ע"כ מיירי הכא דלא הי' בעת שמוציאין חשש פק"נ דאל"כ פשיטא דכל התורה כולה נדחית מפני פק"נ וע"כ דהם לא יראו את האויב שיעמוד מרחוק וכאשר יוציאו המת יגיח עליהם בפתאום וכמו"ש רבינו המג"א ז"ל בזית רענן וא"כ למה צריך התו"כ להביא הלכה דאין מביאין את המת בירושלים תפ"ל דאיכא לאו דלא תלין וע"כ צ"ל כיון דהלאו דלא תלין הוא רק בעושה דרך בזיון א"כ בשעת מלחמה דיש לחוש עיד"ז לנפילה ביד האויב ובשביל זה מלון אין זה דרך בזיון וליכא לאו דלא תלין לכן צ"ל משום דהלכה דאין מלינין את המת בירושלים ואף כבודו אסור הרי שלא תלי' בבזיון אך ז"ד א"נ דבא"י ליכא לאו נוסף מחמת קדושת הארץ משא"כ א"נ דבא"י איכא לאו נוסף מחמת קדושת הארץ א"כ הדר"ל קושיתינו על התו"כ דלמה צריך לומר משום דהלל"מ דאין מלינין את המת בירושלים ת"ל הא איכא הלאו דלא תטמא את אדמתך וכיון דאינו מלינו לכבודו של מת נהי דליכא בזיון למת כיון דאינו עושה דרך בזיון מ"מ אסור להלינו משום לא תטמא את אדמתך א"ו דהשטמ"ק ס"ל דליכא איסור נוסף בא"י וכל איסורו ג"כ משום בזיון המת וא"כ הכא שפיר צריך לומר משום הלכה דאין מלינין את המת בירושלים. ובאמת קשה לי ג"כ ע"ד רש"י ז"ל ב"ק (דף פ"ב ע"ב) שם בד"ה אין מלינין בה את המת שכ' בזה"ל מת בה אדם באותו יום קוברים אותו מיד עכ"ל. ולכאורה צ"ע הא הלשון "באותו יום" מיותר לגמרי. ונראה ברור דרש"י ז"ל בא להזהיר בזה ג"כ שלא תקשה למה לנו הלכה תפ"ל האיכא הלאו דלא תלין לכן פי' רש"י ז"ל דבירושלים הלכה לקבור אותו מיד בו ביום ושלא להמתין עד הלילה ג"כ דלאו דלא תלין ליכא אלא כשמלינו כל הלילה וכן העשה דכי קבור תקברנו ביום ההוא כמו"ש רוב הפוסקים אמנם בירושלים חייב לקוברו מיד ביומו שלא להמתין עד הלילה וז"ב בכונת רש"י ז"ל. ומעתה קשה לי לפ"ז למה צריך התו"כ ורש"י ז"ל לפרש הכא דלכן היו נתנים ביד השונא משום שאין מלינין את המת בירושלים תפ"ל דהכא אפי' אם ימתינו עד הלילה ג"כ לא יהי' להם עצה להנצל מיד אויב וא"כ בלא"ה אסור מצד לא תלין דאורייתא וא"כ למה נפ"מ כתב התו"כ מצד הלכה דאין מלינין את המת בירושלים כיון דהכא אין נפ"מ כלל בזה לפי דעת רש"י ז"ל ומה שנראה בזה דרש"י ז"ל בודאי מודה לד' השטמ"ק דאף לכבודו אסור וזה מוכרע כיון דס"ל דאסור להשהות כלל ומוטל מיד לקוברו אע"ג דבזה ליכא בזיון כלל דל"ש בזיון אלא כשמלינו כל הלילה א"כ ע"כ דהוא איסור תורה מצד קדושת ירושלים וא"כ אסור כל לינה אך שלא ניחא לי' לפרש דכל הנ"מ יהי' בהלינו לכבודו לכן פירש רש"י ז"ל דאסור אפי' להלינו עד הלילה אך מזה ממילא מוכח דלא תלי' בבזיון כלל ואפי' היכא דאינו דרך בזיון אסור וא"כ ממילא היו מוכרחין לקברו בירושלים אפי' בשעת מלחמה היכא דאינו חשש פק"נ בבירור אמנם בעיקר הפירוש בהא דאין מלינין את המת בירושלים א"נ דהפי' הוא רק לענין איסור הלנה ונאמר דהכא האיסור תמיד או אפי' באותו יום עדיין יקשה על התו"כ ורש"י ז"ל אמאי יהיו מוכרחין משום איסור זה להמסר ביד האויב הא יכולים לקבור את המתים בירושלים עצמה ואע"ג דמבואר באדר"נ מובא בשטמ"ק שם דאין מחזיקין בה"ק בירושלים לבד קברי מלכי בית דוד מ"מ לקבור אדעתא לפנותן אחר המלחמה צריך להיות מותר כיון דאינו מחזיק בית הקברות קבוע ועוד קשה לי לפ"ד הר"ח ז"ל דס"ל להלכה דמה"ת מקיים מצות קבורה בארון ג"כ והא דצריך קבורת קרקע הוא רק מדרבנן א"כ הא היו יכולין לקבור את המתים בארונות ולא היו עוברין על שום איסור ולא הי' להם חשש להמסר ביד אויב לכן נלענ"ד דבאמת כ"ז נכלל באין מלינין את המת בירושלים דהלל"מ דל"מ דאין קוברין בה מת רק דאפי' הלנה גרידא לקברו ע"מ לפנותו או בארון כל זה אסור רק דכשמת בה מת חייבין להוציאו חוץ לירושלים ושם יוכלו להלינו לכבודו כמו בדין כל מתים אמנם בירושלים אסור להשהותו בשו"א וזה מוכרח מד' התו"כ ורש"י ז"ל וכאשר דברתי מזה עם ידידינו היקר גיסי הרב החו"ב החסיד מו"ה שלמה זלמן הכהן נ"י אמר שלפ"מ דקי"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים א"א לקבור המת בירושלים כיון דיש לכל ישראל שותפות בה וא"א לקבור בה מת אם לא בהסכמת כל ישראל ונראה שבאמת זה הטעם מה שמבואר באדר"נ דרק קברי מלכים היו מותרין להיות בירושלים ויש להאריך עוד בזה אמנם מוטרד אני לעת כזאת ע"כ אחתום בזה דברי מכתבי ואו"ש: