Keli Chemdah on Torah, Bechukotai
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(כ"ז ל"ד) אלה המצות אשר צוה ד' את משה אל בנ"י. בהס' בתורת כהנים סו"פ בחקותי יליף מהכא שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והנה גם בסוף ספר במדבר כתוב בתוה"ק אלה המצות והמשפטים אשר צוה ד' ביד משה וגו' ונראה דמזה יליף ר' אילא בירושלמי פ"א דחלה הל"ח אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות עיי"ש אמנם לכאורה צ"ע על התו"כ שיותר מסתבר למדרש אלה המצות הנאמר סוף ספר במדבר להא דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כיון שלאחר תו"כ נאמר עוד הרבה מצות מס' במדבר משא"כ לאחר במדבר נאמר רק ספר דברים שהוא משנה תורה ועיין ברמב"ן ז"ל ר"פ בהר מה שהאריך בזה וכן רואים אנו ברמב"ן ז"ל בספר דברים שחותר תמיד למצוא במצות הנראות כחדשות שכבר מרומזות הן בספרים הקודמים וא"כ שפיר יתכן לומר בסוף ספר במדבר אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ובאמת המהרש"א ז"ל בח"א שבת (דף ק"ב ע"א) כתב בפשיטות דהא דס"ל דאין הנביא רשאי לחדש דבר נלמד מאלה המצות הנאמר סוף ספר במדבר וכבר העירו האחרונים עליו שלא ראה ד' התו"כ הנ"ל אך צ"ע הא מסתברין דבריו:
והנלענ"ד בזה עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפתיחה לספר במדבר שכל הס' במדבר למצות שעה נאמר לבד מה שנאמר בו תוספות ביאור להשלים עניני הקרבנות שבתו"כ עיי"ש וא"כ ל"ש למדרש מאלה המצות הנאמר סוף ספר במדבר שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה דהרי לשעה גם עתה הנביא יכול לחדש דבר א"כ לא יתכן למדרש מאלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר כיון דכל הספר לשעה נאמר ובזה אין איסור לנביא לכן דריש לי' בתו"כ מאלה המצות הנאמר סוף ספר ויקרא והא דמצאנו מצות חדשות בספר במדבר היינו רק מצות שעה או מה שנאמרו קודם שנאמר אלה המצות וז"ב ונכון בכונת התו"כ:
וי"ל יותר דא"א למדרש מאלה המצות האמור סוף ספר במדבר לאין הנביא רשאי לחדש דבר דא"כ אנו מוכרחין לומר דהך אלה המצות דהכא בא לדרשת ר' אילא דאם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות וזה לא יתכן כיון דספר ויקרא הוא תורת כהנים ומיוסד על דיני הקרבנות ובקדשים הרי קיי"ל דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב א"כ בקדשים א"א למדרש אם עשיתן כמצותן הן מצות וא"ל אינן מצות והערנו לזה כבוד ב"ד הרבני המופלא חו"ש מו"ה שמעון נ"י ויפה העיר:
איברא דלכאורה שתי תשובות בדבר. א' דהרי ר' אילא דריש לה להך אלה המצות דאם עשיתן כמצותן הן מצות לענין מצוה הב"ע והיכא דהוא מצוה הב"ע גם בקדשים פסול ול"צ שינה עליו הכ' לעכב ואדרבא עיקר מצוה הב"ע בקרבנות כתיבא. ב' אינו מתורץ בזה דברי התורת כהנים לפ"מ שכ' הריטב"א ז"ל בח' יומא (דף נ"ג ע"א) דאע"ג דבקדשים בעינן שינה עליו הכ' לעכב מ"מ בחיסר מעלה עשן הוי ביאה רקנית כיון דכתיב בהן אזהרה ל"צ שינה עליו הכ' לעכב עיי"ש וא"כ לר"י לשיטתו דס"ל דכל היכא דהפרשה מתחילה בלשון לאמר כל הלאוין הבאין מכלל עשין שבאו בה דינם באזהרה א"כ כמעט נפל דין זה דשינה עליו הכ' לעכב הצריך בקדשים בבירא וכבר העירו האחרונים בזה א"כ התו"כ דהוא ר"י שפיר יכול לדרוש דרשת ר' אילא גם בסוף תו"כ:
אמנם לקושטא דמילתא הד' נכונים מאוד ומקודם נבאר דברי הירוש' חלה פ"א הל"ח שאם כי הג' בעל פני משה השכיל לבארו ע"ד האמת אבל לא כתב מילתא בטעמא וראיתי בפי' החדש שנדפס כעת בירושלמי שכ' להיפך בדברי הבל והבאי ע"כ אמרתי לבאר פשטן של דברים בירושלמי וז"ל הירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליו וכו' אמר ר' יונה הדא דתימא בתחילה אבל בסוף חייב לברך עליו דמים הוא חייב לו ומחויב לברך ברכהמ"ז ר' יונה אמר אין עבירה מצוה ר' יוסי אמר אין מצוה עבירה היינו דעתה פליגי ר' יונה ור' יוסי אי יוצא בה ידי מצה דר' יונה ס"ל דאע"ג דהוי לכם כיון דקנאו בלעיסה וחייב לברך ברהמ"ז מ"מ מצות מצה א"י בה כיון דהוי מצוה הבאה בעבירה וע"ז השיב לו ר' יוסי דמצוה הב"ע פסולה רק אם העבירה בשעת המצוה אבל הכא כיון דבשעה שהוא מקיים המצוה דהיינו משבא להנאת גרונו ומעיו שוב ליכא עבירה אינה בגדר מצוה הב"ע כיון דאין מצוה היינו בשעה שנתקיים המצוה עבירה וע"ז בא ר' אילא לחדש ולומר דאע"ג דמצד קרא דמצוה הב"ע א"א לפסלו כיון דאין העבירה בשעת המצוה מ"מ פסול מקרא דאלה המצות אם עשיתן כמצותן ה"ה מצות וא"ל אינן מצות וכיון דהכא בשעת התחלת עשית המצוה לא עשה כמצותן אע"ג דאינו בגדר מצוה הב"ע מ"מ אינה מצוה וזה נכון וברור בכונת הירושלמי וכן הבין בכונת הירושלמי הג' בעל מקור חיים ז"ל בסי' תנ"ה עיי"ש:
ומעתה הד' נכונים מאוד כיון דר"א בא לפסול את המצות אף במקום דל"ש מצוה הב"ע כגון דאין העבירה בשעת המצוה ובכה"ג בקדשים אינו פסול דבעינן שינה עליו הכ' לעכב ודבר זה הוא גמ' ערוכה במנחות (דף נ"ג ע"א) דמקשי' בגמ' דמנ"ל דמעכב אם החמיץ את המנחה שתהי' פסולה ואמרינן מדכתיב לא תאפה חמץ אלא מצה ומתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואפסולי לא מיפסלא מבואר בגמ' דאע"ג דעבר עבירה שאפה את המנחה חמץ ולא עשה המנחה כתקנה מ"מ אינה נפסלת ובעי שינה עליו הכתוב לעכב וע"כ צ"ל דה"ט משום דהכא מצד מצוה הב"ע אינה פסולה כיון דבשעת המצוה דהיינו אכילת המנחה א"כ עבירה נהי דהוא עשה עבירה שאפה את המנחה חמץ ולא עשאה כמצותה מ"מ אין המנחה נפסלת ובעי קרא אחרינא לעכב ובאמת נראה דגם הריטב"א ז"ל מודה לזה דבכה"ג בעי שינה עליו הכתוב לעכב והא שכ' הריטב"א ז"ל בחיסר מעלה עשן כיון דאיכא אזהרה הוי בכלל קטורת פסולה אע"ג דלא שינה עליו הכתוב לעכב כונתו כיון דהתם בשעת המצוה דהיינו ההקטרת הקטורת עובר בלאו דחיסר מעלה עשן א"כ בשעת המצוה עובר העבירה ושוב פסול מצד מצוה הב"ע כיון דגוף הכפרה נעשית בעבירה וכללא הוא בקדשים דפוסל בו מצוה הב"ע ול"ק עליו קושית השעה"מ פ"א מקרבן פסח מסוגי' דמנחות הנ"ל דהריטב"א לא קאמר אלא היכא דעובר באזהרה בשעת הקרבת הקרבן דנעשית הכפרה בעבירה (ויודע אני כי בגדר מצוה הב"ע גמורה איננו כיון שאין המצוה באה ע"י העבירה והי' יכול לקיים המצוה כתקנה מ"מ סובר הריטב"א ז"ל דבכה"ג ל"ב שינה עליו הכתוב לעכב כיון דהכפרה נעשית בעבירה והבן היטב) וי"ל בזה גם מה שחקר השעה"מ ז"ל שם מד' הריב"א ז"ל בתוס' פסחים (דף ס"ג) שס"ל דשוחט את הפסח על החמץ לא נפסל את הפסח דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב אע"ג דאיכא אזהרה הרי מבואר היפך ד' הריטב"א ז"ל. ולפי דברינו י"ל דאע"ג דקדשים צריכין שחיטה מ"מ אינן אלא מכשירין אמנם עיקר הקרבן הוא הזריקה והקטרה ולכן אע"ג דשחט הפסח על החמץ מ"מ הפסח אינו נפסל כיון דבשעת המצוה דהיינו הקרבת הקרבן אין כאן עבירה מודה הריטב"א ז"ל דשוב צריך שינה עליו הכתוב לעכב:
אך לפ"ז יצא לנו מזה דזורק את הפסח על החמץ פסול לכ"ע כיון דהעבירה בשעת הזריקה דהיא עיקר הכפרה ואין נראה כן דעת הפוסקים ועי' מה שכ' בזה בספרי חמדת ישראל בקונטרס תורה אור אות כ"ג ואכמ"ל בזה כי כבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד לבאר כל ענין דשינה עליו הכתוב לעכב וכאן לא באתי כ"א לבאר שהד' נכונים דדרשת ר"א ע"כ מאלה המצות הנאמר בסוף ספר במדבר כיון דבקדשים בעינן תמיד שינה עליו הכ' לעכב ואפי' אם עושה שלא כמצותן כגון במנחה שאופה אותה חמץ וכן בשוחט את הפסח על החמץ וכיו"ב וכיון שכן ממילא מוכרח דרשת התו"כ דמאלה המצות דהכא ילפינן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה:
ודע דיש לי עיון בענין זה דאין הנביא רשאי לחדש דבר בד' הריטב"א ז"ל במס' יבמות (דף ע"א ע"ב) בהא דאמרי' בגמ' דל"נ פריעת מילה לא"א שכ' הריטב"א בזה"ל וא"ת א"כ אף מרע"ה לא נצטוה ואמאי נקט אברהם וי"ל דכה"ג שהוא הכשר מצוה לא חשוב חידש עכ"ל. והנה לכאורה צ"ע שאין הת' ממין הטענה דהרי הקושיא הוא דלמה נקט אברהם ולא נקט רבותא יותר דגם משה לא נצטוה ע"ז עד יהושע ותי' דבכה"ג ל"ח חידש ועכ"פ אין הקושיא מת' בזה. ונראה מזה דכונת הריטב"א ז"ל בקושיתו היתה כיון דגם מ"ר לא נצטוה ע"ז א"כ נהי שנצטוה יהושע ע"כ רק לדורו נצטוה דהו"ל בגדר לשעה והציווי היתה רק על דור המדבר שבאו לארץ לפרוע אותם אבל לדורות ל"ש מצות פריעה כיון דמרע"ה לא נצטוה ע"ז שוב א"א לומר שנצטוה יהושע מצוה לדורות כיון דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה א"כ אמאי נקט דלא ניתן פריעת מילה לא"א הא גם לנו לא ניתן פריעת מילה דא"א דיהושע נצטוה לדורות וע"ז תי' הריטב"א ז"ל די"ל דיהושע נצטוה לדורות ואין זה בכלל אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כיון דהוא רק הכשר למצות מילה שכבר נצטוו בה ישראל ע"י מרע"ה וזה מוכרח בכונת הריטב"א ז"ל:
אך לענ"ד צ"ע טובא כיון דזה דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה עיקר הטעם משום דתורה לאו בשמים הוא וכשנתן הקב"ה תורה לישראל ע"י מרע"ה ונשלמה התורה על ידו שוב אין הקב"ה מוסיף בה שום דבר או ביאור וא"כ איך אפשר לומר דזה אינו בגדר חידוש מה שבא תוס' מצוה במצות מילה שצריך לקרוע עור הפריעה לגלות בשר העטרה ובלא זה הוי כאלו לא מל וענש כרת ואסור בתרומה וקדשים מה שלא הי' עוד אז ואיך אפשר להאמין ליהושע שנצטוה כן מפי הקב"ה ועי' בר"מ ז"ל פ"ט מיסוה"ת הל"א שכ' להדיא דאם אומר הנביא פי' חדש מפי הקב"ה שלא שמענו ממשה הר"ז בכלל נביא שקר ומיתתו בחנק. והיותר תמי' על הריטב"א ז"ל כיון דבקרא דיהושע אינו מפורש כלל שאמר להם שמהיום והלאה נתחייבו גם בפריעה אלא שפרע אותם א"כ מנ"ל לומר דישראל נצטוו במצות פריעה לדורות מה שהוא נגד הסברא דתורה לאו בשמים הוא ולאחר חתימת תורה הקדושה לא יצוה הקב"ה מצות חדשות לדורות ע"י נביא הלא הדרך הפשוט לפנינו הי' לומר דהי' הוראת שעה מפי הקב"ה ליהושע על אותו הדור באי הארץ ויהושע עשה כן ולא חמר כלל ציווי לדורות ועיקר נראה כתי' הב' שבריטב"א וכן תי' התוס' דהי' הלל"מ מסיני שיתחייבו בפריעה מיום שיבואו לארץ ואילך ובאמת דעת הר"מ ז"ל נראה דאברהם אבינו נצטוה מיד בפריעה וכ"נ מירושלמי בכמה דוכתין דנצטוו על הפריעה מיד קודם מתן תורה וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ. ודעת הריטב"א ז"ל בתי' הא' י"ל דס"ל דמוכרח דאין זה חידוש דא"ל דהוא חידוש והי' רק לשעה ז"א כיון דא"נ דמצות מילה אינה אלא חיתוך גרידא הרי פריעה זו שנצטוו עלי' לשעה הוי בכלל לעבור על דברי תורה דהוי חבלה רק שנימא שנאמן שהשי"ת צוהו על כך לשעה ע"ז י"ל דהריטב"א ז"ל סובר כדעת רש"י ז"ל דהא דנביא נאמן לשעה לעבור עד"ת היינו רק כשהוא למגדר מילתא ג"כ אבל בלא זה גם לשעה אינו נאמן לעבור על דברי תורה וא"כ ע"כ צ"ל דאין זה בגדר חידוש. וגדולה מזו דעת הספורני בפ' שופטים שם דאפי' לשעה אינו נאמן בלי מופת כשהוא לעבור עד"ת אמנם מצות הנביא שאמר לרעהו הכני נא הי' לנביא כמותו שידע כי דבר ד' הוא ולפיכך נענש כאשר מאן א"כ בודאי אא"ל דמצות פריעה של יהושע היתה לשעה ועי' מ"ש בענין זה בסו"פ תצא במצ"ע דמחיית עמלק:
והנה בירושלמי מגילה פ"א הל"ה איתא ר"י בשם ר"ש בר"י מה עשו מרדכי ואסתר כתבו אגרת וכו' מקבלין אתם עליכם שני ימים אלו בכל שנה וכו' ר"ש בר נחמן בשם ר' יונתן שמונים וחמשה זקנים וכו' והיו מצטערין על הדבר הזה אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ד' את משה וגו' כך אמר לנו משה אין נביא עתיד לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם וכו' בספר אלו הכתובים ומאמר אסתר קים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר עכ"ל הירושלמי. והנה לכאורה צ"ע על הירושלמי דהקשה לו רק משום שאין הנביא עתיד לחדש דבר ולא הקשה להם מקרא דהלא כתבתי לך שלשים כמבואר בגמ' דילן במגילה (דף ז' ע"א). ונראה דבגמ' דילן מבואר דהשאלה הי' רק על הכתיבה והקריאה לדורות לזאת הקשה להם מקרא הנ"ל אמנם הירושלמי קאי אדלעיל מיני' ששאלו לקבוע להם ב' ימים אלו למשתה ושמחה א"כ שפיר מוכרח הירושלמי להקשות רק מצד אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה דקובעין ימי שמחה חדשים בכל שנה וזה הוי בכלל חידוש שאין הנביא רשאי לחדש דבר לדורות ונראה דמשום זה מביא הירושלמי בסו"ד את הקרא דמאמר אסתר קים ימי הפורים האלה ונכתב בספר היינו להורות לנו דהוכיחו דבספר זה שכ' בתוה"ק מרמז על בס' שכתוב במגילה ונרמז בזה דכל המגילה כמות שהיא כתיבה לקבוע ימי משתה ושמחה ולקרות המגילה הכל נצטוה משה מפי הקב"ה ואין זה בכלל דבר חידוש מפי מרדכי ואסתר שכבר נרמז כל זה בתורת משה וז"ב בכונת הירושלמי ובזה א"ש ג"כ מה שלא העיר הירושלמי כלל מצד איסור בל תוסיף לפ"מ שכ' הרמב"ן ז"ל דירבעם שבדה חג חדש מלבו עבר על בל תוסיף א"כ ה"נ איך מרדכי ואסתר ציוו לקבוע ימים אלו יו"ט לדורות הא הוי בכלל תוסיף דמוסיף יו"ט חדש. אמנם להנ"ל א"ש כיון דיו"ט לא קבילו עלי' וא"כ אין זה מוסיף על התורה כיון דיו"ט שבתורה הק' אסורין בעשית מלאכה ג"כ אמנם הם לא קבילו עלי' יו"ט להיות אסורין בעשית מלאכה א"כ אין זה בגדר בל תוסיף כיון דאינו שוה ליו"ט של תורה (שוב מצאתי כן לרבינו הגדול בעל פנים יפות ז"ל פ' ואתחנן שכ' באמת דמה"ט יו"ט לא קבילו עלי' מצד חשש ב"ת וכד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל אמנם דדבריו ז"ל צ"ע טובא דהרי על קריאת המגילה ג"כ קשה מצד ב"ת וכן על ימי משתה ושמחה קשה עכ"פ מצד אין הנביא רשאי לחדש דבר כיון דעכ"פ הוי חידוש דבר וע"כ כמוש"כ שמצאו זה מרומז בתיבת בספר א"כ ה"ה דמותר לקבל עליהם יו"ט ג"כ אמנם דברינו נכונים) לכך מקשה הירושלמי רק מצד דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה וע"ז מסיק דמצאו הכל מרומז בתורה. ועיין בר"ן ז"ל ריש מגילה שכ' ע"ד הרמב"ן ז"ל שכ' דהא דפרזים קבלו עליהם אח"כ את ימי הפורים היינו לאחר שהאיר השי"ת את עיניהם שראוי לקבוע הנס לדורות ותמה עליו הר"ן ז"ל דהא זה רק לענין כתיבת המגילה נאמר אבל לא לענין יו"ט. וראיתי בתשב"ץ ח"ג סי' שכ' עליו שכונת הרמב"ן ז"ל לד' הירושלמי הנ"ל ולכאו' היא השגה גדולה על הר"ן. אמנם המעי' היטב בלשון הר"ן ז"ל יראה שלא נעלם ממנו ד' הירושלמי רק שס"ל כמו שנראה בגמ' דילן (דף ט') הנ"ל דעל השאלה קבעוני לדורות השיבו רק קנאה את מעוררת עלינו בין האומות והשיבו להם הלא כ"כ על ספר דה"י ולא השיבו כלל מצד איסור דבל תוסיף ואין הנביא רשאי לחדש דבר רק על השאלה דכתבוני לדורות ע"ז אמרינן מצד הרמז דבספר נראה דבגמ' דילן ס"ל דעל ימי משתה ושמחה לא צריכין כלל להרמז דבספר ה"ה דכל דברי הירושלמי סובבין רק על כתיבת המגילה וקריאתה אבל לא על היו"ט של פורים ובאמת לכאורה יש להכריח שגם דעת הרמב"ן ז"ל עצמו הוא כהר"ן ז"ל דהרי בד' הרמב"ן ז"ל בפ' ואתחנן שם אחר שחידש שם דין הנ"ל דמוסיף מצוה ג"כ עובר על בל תוסיף הקשה לו מד' הירושלמי הנ"ל דלמה צריך להקשות מצד דאין הנביא רשאי לחדש דבר תפ"ל משום ב"ת ותי' משום דהו"א דעפ"י נביא ליכא ב"ת וצריך לבוא לקרא דאין הנביא רשאי לחדש דבר ומדלא תי' כמושכ"ל דנפ"מ על קביעת יו"ט של פורים דבזה ל"ש ב"ת כיון דאינו שוה לשל תורה אמנם מצד אין הנביא רשאי לחדש דבר קשה גם על זה כיון דעכ"פ חידוש מצוה ע"י נביא הוא אע"ג דחכמים יכולין לחדש מצות דרבנן אבל לא נביאים עפ"י רוה"ק נראה מזה דהרמב"ן ז"ל ס"ל ג"כ דקושית הירושלמי רק על כתיבת וקריאת המגילה וא"כ דברי הר"ן ז"ל נכונים. אך באמת צ"ע איך אפ"ל דהרמז שמצאו הי' רק על כתיבת המגילה וקריאתה דא"כ אכתי תקשי איך היו מקבלים מהם לדורות ימי משתה ושמחה הא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. ונראה משום דזה הי' אפשר גם עפ"י תקנה כמו נס חנוכה לצורך פירסום הנס א"כ נהי דאמת הוא דאסתר ברוה"ק נאמרה הכל הן קריאתה והן ימי משתה ושמחה מ"מ קבלו חכמים ותקנה משום פרסומא ניסא משא"כ לכתיבתה וקריאתה הוצרכו למצוא רמז בתורה משום שעשו אותה ככל תורה ממש וא"כ יש בזה בל תוסיף לכן הוצרכו למצוא רמז בתורה. ועפ"ז צדקו דברי רבינו ז"ל בפנים יפות שכ' דיו"ט לא קבילי עלי' משום חשש ב"ת כיון דעל יו"ט לא מצאו רמז בתורה א"כ שוב איכא בל תוסיף וא"א לא עפ"י חכם ולא עפ"י נביא:
ועקרי דברים אלו למדתי מתורת רבי רבינו שבגולה אדמו"ר הקדוש הגאון מסאכטשאוו שליט"א בתשובתו הנדפסת בס' בכורי שלמה סי' ח' עיי"ש היטב בד' אדמו"ר שליט"א מה שהאריך בזה. אמנם יש בדברינו לימוד זכות על הר"ן ז"ל להצילו מהשגת אדמו"ר שליט"א שכיון לד' התשב"ץ הנ"ל וצ"ע עוד בזה ואכ"מ רק מפני שהשלמתי סידור הדברים לדפוס היום אור ליום ד' י"ג אדר אמרתי לכתוב ראשי דברים מחדושינו למס' מגילה השייך לענין זה דאין הנביא רשאי לחדש דבר. והשי"ת ישים חלקינו בין החכמים שניתן להם התוה"ק לבאר ולפרש דה"ק ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולראות בשמחתן של ישראל בב"א: