Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם ח'. ולקחו פר בן בקר וגו' ופר שני בן בקר תקח לחטאת וברש"י ז"ל עייש"ה נראה דהי' המצוה לקחת ראשון עולה ושני' חטאת כמו בפר ושעיר של ע"ז של ציבור דעולה קודמת לחטאת אמנם בהקרבה מבואר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה נראה דחטאת קודמת לעולה כמו בכ"מ דחטאת קודמת לעולה והרי בכ"מ דחטאת קודמת לעולה אף למקראה הקדימה הכתוב:
והנה חז"ל בזבחים פ"ט ע"ב דרשי מזה להקדים אברי עולה לאימורי חטאת והגם שלכאו' קשה מאוד דהרי פשטות הקרא נראה דעל ההקרבה קאי וי"ל דחז"ל דקדקו בלשון הקרא דקאמר ופר שני בן בקר "תקח" לחטאת משמע דזה קאי על קיחה של אהרן והוא בשר החטאת דנאכל לכהנים זה יהי' אחר הקרבת העולה ומוכרח מזה דגם האימורים אינן נקטרין אלא אחר הקטרת העולה ולכן אין הכהנים זוכין בבשר מקודם ואם אמנם כי בהוריות (דף ו' ע"א) דרשי מזה דכתיב ופר שני לחטאת דלא היתה חטאת הלוים נאכלת אך ברור הדבר דפליגי בזה ולהך דרשה דזבחים דילפינן מכאן דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת ס"ל דהי' נאכלין דאל"כ ל"ש למילף דאברי עולה קודמת לאימורי חטאת מצד שכולה כליל ת"ל דהכא הי' נשרף בחוץ וא"כ פשיטא דעולה קדים ובאמת המעי' בתוספתא דפ"א דפרה ששם מקור הברייתא דזבחים ודהוריות יראה מבואר דהוא פלוגתת התנאים ומאן דס"ל דדרשינן מכאן דיש חילוק בין דם לאברים ס"ל דחטאת הלוים היתה נאכלת ומאן דס"ל דלא היתה נאכלת באמת אין לילף מכאן דאברי עולה קודמת לחטאת ויש להאריך בזה ואכ"מ:
אמנם מה שנראה בפשטי המקראות ע"ד דרש דהנה מדקדוק לשון המקרא שנאמר ולקחו פר בן בקר וגו' ופר שני בן בקר תקח לחטאת נראה דעולה הי' משל הלוים אמנם החטאת הי' משל ציבור לכפר על חטא העגל של ישראל והנה ידוע מ"ש המפרשים דלכן בע"ז עולה קודמת לחטאת כיון דבע"ז גם המחשבה חטא וצריך כפרה ואינו בגדר דורן לכן עולה קודמת ומעתה נאמר דהכא באמת עבור ישראל לא הקריב כ"א חטאת על חטא במעשה אבל על החטא במחשבה כיון דנתנו הלוים תחת הבכורים לעבוד עבודת המקדש זה הי' כפרתם דעיקר עבודה הוא בלב והם הי' העולה כמבואר בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאני ז"ל דהלוים בעצמם הי' קרבן עולה ולכן הי' צריכים תנופה וכדוגמת יצחק אבינו ע"ה ולזאת באמת היתה מקודם תנופת הלוים ואח"כ הקרבת החטאת דבזה הי' עולה קודמת לחטאת אמנם לכפר על הלוים שהם לא עבדי ע"ז והי' העולה שלהם באמת דורן שפיר חטאת קודמת לעולה וכיון שהקרבנות האלו הי' מכפרין על בנ"י ועל הלוים לכן הי' בסדר זה ודו"ק כי קצרנו וסמכנו על המעי'. ובאמת לפ"ד העשרה מאמרות יש לת' קצת מה שתמהו המפרשים על הא שכ' רש"י לעיל פ' נשא ז' א' בקרא דויהי ביום כלות משה דגילוח הלוים והזאתם הי' בשביעי והוא מספרי וקשה טובא לפ"מ דמבואר בשבת פ"ז ע"ב דעשר עטרות נטל בו ביום ומבואר דר"ח ניסן הי' ביום א' וא"כ יום שביעי הי' שבת ואיך הי' הזאה וגילוח בשבת ואם אמנם כי י"ל כיון דסתם ספרי ר"ש ואיהו ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור וא"כ הגילוח הי' רק איסור דרבנן ל"מ לדעת התוס' דבא"צ לשערות הוי רק דרבנן בודאי הוי בגדר מלאכה שאצל"ג:
אך אפי' לפ"ד הריב"ש בת' וכ"כ הרמב"ן ז"ל דלצורך תקון הגוף וליפות עצמו ג"כ הוי בגדר צל"ג והריב"ש ה"ר לזה משום דבמשכן ג"כ הי' מעבירין השער לצורך העורות אילים מאדמים ותחשים מ"מ נראה ברור דז"ד אם הגילוח לצורך תיקון הגוף בעצם ליפותו [וגם בזה הערותי במק"א כיון דכל הראי' ממלאכת המשכן מעורות אילים מאדמים ותחשים ושם הי' לאחר שחיטה א"כ י"ל דדוקא דומי' דהתם דלא הדרי השערות והוי תיקון המתקיים שפיר חשיב מלאכת מחשבת והוי בגדר צל"ג משא"כ באדם חי כיון דאינה מלאכה המתקיימת מנ"ל דבכה"ג הוי בגדר מלאכה והארכנו לפלפל בזה ואכ"מ] משא"כ הכא דהי' רק לצורך תיקון מצוה לטהר אותם ברור הדבר דלר"ש הוי זה בגדר מלאכה שאצל"ג כמו תיקון מילה כיון דאינו תיקון בעצם וא"כ י"ל דעל דרבנן לא גזרי עוד ושפיר י"ל דהי' הגילוח והזאה בשבת:
אמנם מה שקשה לי טובא מזה על הסמ"ג ז"ל דיש לו שיטה חדשה בהא דטמאים לנפש אדם הי' נדחין לפ"ש אע"ג דהי' בשביעי שלהם והי' בידם להזות ולטבול וכבר נתקשו כל רבותינו הקדמונים והר"מ ז"ל הוכיח מזה שיטתו הנפלאה לחלק בין טבו"י דטמא מת לטבו"י דטמא שרץ והראב"ד ז"ל שלא ניחא לי' בזה הוצרך לדחוק דשאלו אחר זמן הקרבת הפסח דשוב לא הי' להם עצה לשחוט את הפסח אמנם הסמ"ג ז"ל כתב בפשיטות כיון דיום א' בניסן הי' ביום א' א"כ הי' אז ערב פסח בשבת וכבר גזרו על הזאה שלא ידחה שבת לכן לא הי' להם. עצה לעשות את הפסח וקשה טובא דמה יענה לגילוח והזאת הלוים דהי' ביום השבת הקדום. ולכאו' ק"ו הדברים דאם היתר הזאה ללוים לצורך עבודה מכ"ש לצורך פסח שהי' להם להתיר הזאה דחמיר שיש בו כרת:
והנה דרך פלפול אמרתי דבהזאה איכא ב' טעמים לאסור אחד משום דהוי מתקן וב' משום גזירה דרבה שמ"י ד' אמות ברה"ר. ומעתה י"ל דמצד גזירה דרבה לא הי' שייך לגזור אז לא מבעי' לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דמדבר הוי רה"ר בזה"ז וצ"ל לדידי' דפירוש הגמ' כאן בזמן שהי' ישראל שרוין במדבר דאז כיון דהי' זורעין ומצמיח לא הי' רה"ר כנודע ד' הגאון מדיקלא ז"ל הובא בפרמ"ג או"ח סי' וא"כ לא הי' רה"ר אז ולא הי' שייך גזירה דרבה לאסור הזאה מטעם זה אמנם בלא זה נראה ברור דגזירה דרבה ל"ש אלא אחר שנתערבו ישראל בערבות מואב זל"ז וכולם ערבים זב"ז שפיר י"ל דבטלו כל המצוה מצד שמא יכשל אחד מהם משא"כ קודם שנתערבו ישראל זב"ז ל"ש גזירה דרבה וא"כ ל"ש בהזאה אלא איסור מתקן ומעתה י"ל דז"ד לדידן דמלאכה שאצל"ג חייב דתיקון מצוה חשיב תיקון עכ"פ במלאכה דאורייתא יש לגזור על הזאה ג"כ משום מתקן משא"כ ר"ש לשיטתו דאפי' במלאכה גמורה ל"ח תיקון אם אינו תיקון בעצם א"כ ל"ש לגזור על הזאה דיהי' אסור מדרבנן משום דהוי מתקן כיון דבעצם אינו מלאכה כלל ולכן הספרי דהוא ר"ש ס"ל באמת דבשביעי הי' הזאה וגילוח והסמ"ג לא קאמר דגזרי על הזאה בימי משה אלא לדידן דבמלאכה גמורה הוי תיקון מצוה תיקון גמור:
אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא הדבר קשה מאוד לדעת הסמ"ג ז"ל אמנם לדברי הרי"ע ז"ל י"ל דא"ר מגלוח והזאת הלוים דהם בעצמם הי' הקרבן והוי מכשירי קרבן שא"א לעשותם מע"ש דאף במלאכה דאו' דוחה שבת להוכיח מזה דהזאת ישראל הצריכין לעשות ק"פ דוחה שבת דחז"ל העמידו דבריהם במקום כרת בזה כמו שהוא באמת לדורות:
ודע דבעיקר דברי הסמ"ג נתקשיתי לכאו' עפ"מ שרציתי לחדש דהא דאמר רבא בפסחים (צ"ב ע"א) דבערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אין הכונה שדוחה באמת איסור כרת אלא שדוחה מצ"ע אשר שייך בה כרת אבל שידחה חיוב כרת לא העמידו חכז"ל דבריהם דבאמת בערל איכא עצה בפ"ש וכן בהזאה ואיזמל דוחה רק מצ"ע דביום השמיני וזה אין בה כרת בעצם ואפי' א"נ דהזאה גם בפ"ש שחל בשבת א"ד ה"ט כיון דהי' אפשר בראשון א"כ לא העמידו דבריהם לדחות כרת בהחלט אבל שיגזרו חז"ל מצד גזירה לדחות איסור תורה שיב"כ בלי שום עצה אין סברא ומעתה אא"ל דהטמאים לנפש אדם קודם שידעו דין פ"ש לא הי' יכולין להזות על עצמן מצד שבות דהזאה כיון דכל זמן שלא נתחדש עוד דין פ"ש הרי הי' נדחה עשה שיב"כ בהחלט ובכה"ג לא העמידו חז"ל דבריהם:
אמנם לעיקרא דמילתא דז"א ונראה ברור דאפי' אם דוחה כרת בהחלט ולא הי' עצה גם בפ"ר העמידו חכמים דבריהם וזה מוכרח מפלוגתת ב"ש וב"ה במשנה דגר שנתגייר בערב פסח דס"ל לב"ה דמצד גזירה נדחה מפסח אע"ג דלרבי גר שנתגייר בין שני פסחים חייב בשני דשני חיוב בפני עצמו וחייב עליו כרת א"כ ברור הדבר דפלוגתת ב"ש וב"ה גבי גר שנתגייר בערב פסח הוא גם בערב פסח שני אע"ג דדוחה כרת בהחלט ולא הי' לו עצה בפ"ר מ"מ ס"ל לב"ה דהעמידו חכמים דבריהם וה"ה בהזאה העמידו חז"ל דבריהם במקום כרת בהחלט וצדקו ד' הסמ"ג ז"ל דאם היתה הגזירה בימי משה הי' דוחה את הפסח אפי' כל זמן שלא נתחדש עדיין מצות פסח שני ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ. ויש להכרית כן מד' רש"י ז"ל שפירש דאיזמל היינו במילת זכריו בע"פ שחל בשבת דל"ל כפשוטו כיון דקטן לאו בר כרת הוא נראה מזה דרש"י ז"ל הכריח דע"כ כוונת רבא דדוחה כרת בהחלט וכמו דהזאה דוחה בהחלט ה"ה איזמל דוחה בהחלט אפי' אם לא יהי' עצה אחרת כגון בפ"ש ומילת בניו יעכב אותו לא יהי' דוחה שבות:
הן אמת דדעת הר"מ ז"ל נראה כדאמרן ומה"ט לא העתיק בפ"ו מה' ק"פ אלא דין ערל והזאה ופירש שם הטעם דחכמים העמידו דבריהם משום דאין עוד בזמן החיוב מבואר מד' הר"מ ז"ל דח"זל לא העמידו דבריהם בזמן החיוב אפי' במקום דאיכא עצה בפ"ש א"כ לדבריו ז"ל בודאי דא"א לומר כהסמ"ג דדוחה כרת בהחלט ונראה דהר"מ ז"ל מפרש איזמל לגבי מילה דשבת ולא קאי על פסח כלל אמנם לדעת רש"י ז"ל יתכנו ד' הסמ"ג וצ"ע עוד בזה הרבה ואכ"מ: