בס' פענח רזא לרבותינו בעלי התוס' ז"ל בקרא דהצאן ובקר ישחט להם בזה"ל ד"א שבשר תאוה נאסר להם ותמה משה הלא אין לנו כ"א ג' כהנים בעולם אהרן ובניו ואיך יספיקו אלו לשחוט להם עכ"ל:

נראה מבואר מדה"ק דלר"י דבשר תאוה נאסר להם וצריך דוקא להקדיש ולאכול צריך שחיטה בכהן דוקא והוא פלא כיון דמודה ר"י דמה דא"ר להקרבה מותר לאכלו כשהוא חולין וצריך שחיטה א"כ לדידי' גם חולין המה בתורת שחיטה א"כ שחיטה לאו עבודה הוא ואמאי יהי' צריך כהונה:

ובאמת האחרונים כתבו כן לר"ע דס"ל דבמדבר אשתרי להו בשר נחירה וא"כ לא הי' צריך שחיטה אלא קדשים הוי שחיטה עבודה וצריך כהונה וזה מובן היטב אבל לר"י דאסר להם בשר תאוה נהי דבהמה שהי' ראוי להקרבה הי' צריך להקדישה דוקא והי' אסור לאכילה חולין מ"מ מודה ר"י דמינים שא"ר להקרבה כגון חי' ועוף הי' יכולין לאכול חולין ושחיטה הי' צריכין וא"כ שחיטה נוהגת גם בחולין:

שבתי וראיתי שלשון הפענח רזא לקוח מהמדרש רבה ויקרא פכ"ב על הקרא דאיש איש מבית ישראל אשר ישחט וז"ל תני ר' ישמעאל לפי שהי' ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהיו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל אע"פ שהי' הבעלים יושבים ומחשבין כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט ועי' בס' תולדות אדם [הכולל חד"ת מהגאון הנפלא מהר"ז מוולאזין ז"ל] (דף מ"ח ע"ב) הביא ד' המדרש אלו וביאר אותם דר' ישמעאל לשיטתו דבשר תאוה לא אשתרי א"כ לא היתה שחיטה נוהגת בחולין כלל והיתה שחיטה עבודה והיתה צריכה כהן דוקא בשחיטה:

אך הד' תמוהין מאד דהרי מבואר בסוגי' דשמעתתין להדי' דלר"י הי' שחיטה במדבר ולא אשתרי בשר נחירה כלל וראי' לזה מדמקשינן על ר"ע מנוחר ומעקר דפטור מלכסות ולר"י ניחא דלא הי' חיוב כיסוי על נוחר בשום פנים, וא"נ דבאותם מינים דהי' פסולין להקרבה גם ר"י מודה דלא הי' צריך שחיטה במדבר א"כ גם לר"י בחי' הי' כיסה"ד בנחירה ומנ"מ בין ר"י לר"ע אם לא שנימא דהמדרש חולק בזה עם תלמידא דידן וס"ל באמת דלר"י נהי דלא אשתרי בשר תאוה כלל וממילא הי' צריך שחיטה כדין קדשים מ"מ באותן מינים שלא חזי להקרבה והי' מותרין לאכול חולין לא הי' צריך שחיטה וי"ל דגם שיטת הגמ' דילן אחר דאסיקנא דמודה ר"י דחי' דלא חזי להקרבה לא אסר רחמנא היינו דגם שחיטה לא צריך:

אך לקושטא דמילתא כל זה אינו וברור הדבר דלר"י בשר נחירה לא אשתרי כלל ופירוש ד' המדרש כפשטא לפ"מ דמבואר בחגיגה (דף ו') דבמדבר רק שבט לוי הקריבו ק"צ וברש"י ז"ל שלא רצו שיהי' לישראל חלק בהם משום שלא יחשבו מחשבה שאינה נכונה וצריך לומר דאע"ג דז"מ וז"ע לא אמרינן מ"מ בק"צ שעיקרו להיותו כפרה על ישראל א"כ אם ישתתפו ישראל בהם לשם דבר אחר ויחשבו מחשבת חוץ לא גמרי ומקני למוסרן לציבור להקריבן לשם השי"ת ולכן לא לקחו מהם חלק לק"צ:

ומעתה א"ש מאד ד' המדרש דלר"י דבשר תאוה הי' אסור והי' צריך הכהן להקריב הכל למזבח הי' חושש דילמא הבעלים יחשבו מחשבה שאינה נכונה בשחיטה וא"כ יעשה הוא איסור בזריקה והקטרה וכיון שהי' הישראל חשודין ע"ז לא רצו אהרן ובניו באופן אחר להקריב להם הקרבנות אם לא שישחטו הם בעצמם דאז לא יהי' מהני מחשבת הבעלים כלל דהוי ז"מ וזה עובד כן נראה כונת המדרש:

ויש לפלפל בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל בחלק הלאוין אות ל"ה דבשחיטה היכא דהבעלים יכולין לשחוט הוי הכהן שוחט בשליחתם ושוב אינו בגדר ז"מ וז"ע:

אך לקושטא דמילתא כ' שם שאינו כן וגם בשחיטה הוי ז"מ וז"ע ובפרט דביד הכהנים לשחוט בפירוש שלא בשליחות הבעלים ועי' בספר גבורת שמונים להג' מוהר"י ענגיל שליט"א אות ב' ותראה שכיון ג"כ לד' הג' דס' תולדות אדם ולדברינו בספרי חמדת ישראל הנ"ל, אמנם העיקר כמש"כ בפירוש המדרש דכונת ר"י דהכהן הי' שוחט מצד שלא יחשבו הבעלים אבל בעצם א"צ כהונה ודוק היטב]:

אמנם דרך פלפול יש לקיים ד' הפענח רזא אף לר' ישמעאל ונאמר שדה"ק יתכנו לר"ל דס"ל דגם חי' כשרה להקרבה וא"ש לעוף מה"ת א"כ לר"י אליבא דר"ל לא הי' נוהג כלל שחיטה בחולין במדבר דבאותן מינים הכשירין להקרבה אסור לשחוט בתורת חולין ומה שא"ר להקרבה הוא רק עופות וזה א"צ שחיטה מה"ת כלל רק נחירת סימנים כמ"ש התוס' א"כ גם לר"י הוי שחיטה עבודה [ולא נכחד ממני דהא משכח"ל בע"מ דלא חזי' להקרבה ועי' בתוס' שם ד"ה כ"ע אך כ"כ במק"א דיש לעי' בזה לר"י די"ל דאע"ג דאסיקנא בגמ' דבחי' דל"ח להקרבה מודה ר"י דהי' מותר לאכול חולין ה"ד חי' דאינו מינו דמזבח כלל משא"כ בקר וצאן שהוממו י"ל דהי' אסורין לגמרי לר"י ויתבאר במקומו אי"ה]:

ועפ"ז י"ל דרך פלפול מה שקשה לכאו' על הפענח רזא שלא כתבו כמ"ש רבותינו בעלי התוס' בפרשתינו לפרש כיון דבשר תאוה נאסר להם ולא הי' אפשר אלא ע"י הקרבת קרבנות וכיון שלא הי' אלא שלשה כהנים אהרן ובניו וא"כ המורם מהם דהיינו החזה ושוק של שלמים שאינו נאכל אלא לכהנים יבוא לידי נותר שלא יספיקו לאכול הכל ואפי' אם יצרפו את בני ביתם ג"כ לא יוכלו לאכול בכל יום את כל החו"ש של כל הבהמות וזה נכון מאד וצ"ע למה בפע"ר לא פירשו כן:

אמנם להנ"ל א"ש כיון דד' הפע"ר הם אליבא דר"ל ור"ל הרי ס"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ אין כאן חשש שיבוא לידי נותר דיהי' מותר אכילת חו"ש לכל ישראל אם יאכלו אותם בכזית ולא בכדי א"פ וי"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דכונת הפע"ר לר"ל אליבא דר"י א"א לומר מצד חשש נותר, אמנם לדידי' שפיר מצד השחיטה הוי עבודה אמנם רבותינו בעלי התוס' מפרשים אליבא דריו"ח דס"ל חי' פסול להקרבה ויש שחיטה לעוף מה"ת אמנם לדידי' א"ש מצד דהחו"ש יבוא לידי נותר כיון דליכא עצה באכילת ישראל ונכון לפלפולא:

וזה מוכרח דהכל הוא רק אליבא דר' ישמעאל דלר"ע אע"ג דלדידי' הוי באמת שחיטה עבודה מ"מ הא לדידי' אפשר בחולין ובנחירה וכמו דאמרינן בגמ' שם דנחירתן זו הוא שחיטתן ובאמת מטעם זה מוכרח ר"ע לומר דהצאן ובקר ישחט להם כמשמעו אלא לפי שלא אמרו ברבים חוסך עליו הרהיב (ויש להעיר בזה על הרמב"ן ז"ל ר"פ חוקת בקרא דונתתם אותה אל וכו' הכהן וכו' ושחט אותה לפניו שכ' בזה"ל ונתת לאלעזר להעשות לפניו אפי' ע"י זר אבל הסגן יראה מעשי' כדי שתעשה על כוונתו שלא יחשבו בה מחשבה רעה כאומות והשטן עכ"ל מבואר מזה דאפי' אם יהי' השחיטה בזר מ"מ כיון שנעשית לפני אלעזר נעשית על כוונתו וזה צע"ג אם לא שנאמר שכוונת הרמב"ן ז"ל שאלעזר יזהיר את השוחט שלא יחשוב מחשבה רעה לכן הי' צריך לפניו אבל בודאי מודה הרמב"ן ז"ל דל"מ מחשבת הכהן לבטל מחשבת השוחט וכמבואר מד' המדרש הנ"ל]:

אך לפ"ז יצא לנו מד' הפע"ר דעכ"פ לר"ע וכן הלכה דבמדבר לא הי' צריך שחיטה בחולין הו"ל שחיטה עבודה והי' צריכה כהונה וממילא לא הי' אלא ג' כהנים לשחיטה:

וכבר שמעתי אומרים כן בשם מרנא הגאה"ק בעל ח' הרי"מ זצוק"ל שאמר לפרש הא דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר שתמהו התוס' מה הגנות ואמר לת' כיון דבמדבר הי' שחיטה עבודה והי' צריך כהן לשחיטה דוקא וכיון דשחיטת הפסח צריך בעלים א"כ א"א הי' לעשות את הפסח במדבר כיון דשליחם לא הי' הכהנים יכולין להעשות מצד דכ"מ דאיהו ל"מ עביד גם שליח ל"מ משוי ושותפות לא הי' להם עצה כיון דלא הי' אלא ג' כהנים ולא הי' יכולין להיות שותפים יותר מבשלשה פסחים וא"כ לא הי' יכולין לעשות פסח במדבר בשום פנים אך זה שנלקחה העבודה מבכורים ונתנה לכהנים הי' משום חטא העגל ולולא זאת הי' עבודה בבכורים והי' יכולין לעשות הפסח וא"כ א"ש דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח אחד דשנה ראשונה וזה הפסח הי' עפ"י הדיבור אתד"ק ז"ל:

אמנם יש לעי' בפסח שעשו עפ"י הדיבור מה עשו אז בשחיטה ונראה דמוכרח דהי' נשחט שלא בשליחות והי' נשחט ע"י הכהנים דזה א"א לומר דהי' נשחט ע"י בעלים כיון דשחיטה עבודה הוא א"כ כמו דלא אפשר ההקרבה ע"י זר ה"ה דלא אפשר שחיטה וע"כ כדאמרן דהי' הוראת שעה שיהי' נשחט הפסח שלא בשליחות הבעלים:

אך לפ"ז יקשה עלינו ד' הגמ' דפסחים (דף צ' ע"ב) דמייתי רב ראי' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ משום דס"ל כר"י דאמר טמאי מת מצוה הי' שחל שביעי שלהן להיות בע"פ שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא אבל למחר יכולין לעשות ובתוס' שם ד"ה דחל שביעי שלו כתבו אבל ששי שלהן ליכא למימר מדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למחר הי' יכולין לעשות "ולשחוט הן עצמן בלא שליחות" מדלא כתיב ולא יכלו לאכול עכ"ל מבואר מד' התוס' דכל הוכחת רב ור"י דהי' שביעי שלהן משום דכתיב ולא יכלו לעשות ע"כ הכוונה על הם עצמם ולהנ"ל הא הם בעצמם אפי' למחר לא יוכלו לעשות את הפסח דהרי הי' צריך כהונה דשחיטה הי' עבודה וא"כ ע"כ הפירוש כפשוטו וא"כ מנ"ל דהי' ביום השביעי דילמא הי' בששי ולמחר באמת יכולין לעשות את הפסח כיון דהי' יכולין לטבול ולאכול לערב. ולכאורה עלה בדעתי לת' בפשיטות דהרי מוכרח מד' התוס' דס"ל דזרים כשרים לשחיטה דאל"כ א"א בשליחות ג"כ כיון דכל מילתא דאיהו ל"מ עביד גם שליח לא מצי משוי וע"כ דאזלי בשיטות ר"י דגם במדבר הי' צריך שחיטה בחולין באותן מינים דא"ק למזבח ושפיר שחיטה לאו עבודה הוא:

אמנם לר"ע דס"ל דשחיטה עבודה א"א לפרש לעשות את הפסח קאי על הבעלים עצמם וצריך לומר כת' האחר שבתוס' דביום ההוא מיותר לכן דייק מני' דהי' ביום השביעי:

ועפ"ז אשכחנא פתרא למה שתמי' לי זה כביר דברי מרן הכסף משנה ז"ל שכ' להוכיח דעת הר"מ ז"ל בפ"ו מה' קרבן פסח ה"ב דט"מ שחל שביעי שלו בע"פ אפי' טבל אין שוחטין וזורקין עליו מדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא מבואר דלמחר יכולין לעשות וקשה אי בלא טבילה הא גם מחר אין יכולין לעשות ואי בטבילה הא גם היום יכולין לעשות א"ו דהיום א"א בשום אופן דטב"י דמת אין שוחטין עליו את הפסח עיי"ש:

ועי' בלח"מ ובמל"מ שעל כל הוכחות שלו כתבו להשיג ועל זה לא מצאו מענה ותמי' מאד הא לפ"ד התוס' הנ"ל דהפירוש ולא יכלי לעשות היינו הם עצמם א"כ הפירוש כפשוטו דבאמת המעשה הי' כשלא טבלי ולא הספיקו לטבול כמ"ש הראב"ד והא דכתיב בקרא ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא דנראה דהיום א"א בשום אופן אפי' לאחר טבילה היינו הם עצמם דזה אר"ג דשוחטין וזורקין על טבו"י דט"מ מ"מ הוא בעצמו א"א לשחוט את הפסח משום דא"א ליכנס לעזרה ועי' היטב בכ"מ ותראה שזה פליאה גדולה וח"ו לומר עליו שאשתמיט ממנו פירוש התוס':

אמנם להנ"ל ד' הכ"מ נכונים דהר"מ ז"ל להלכה דפסק כר"ע והי' שחיטה עבודה וא"כ הי' צריך כהן בשחיטה וא"כ א"א לפרש הקרא על עצמם וע"כ הכונה כפשוטו על הקרבת הקרבן ע"י כהנים ודיוק הגמ' דהי' ביום השביעי משום דכתיב "ביום ההוא" וא"כ שפיר כתב מרן הכ"מ דמוכח מזה דטבו"י דט"מ אין שוחטין וזורקין עליו, אמנם לאחר העיון היטב בעומקה של שמועה נראה דז"א והתוס' ג"כ ע"כ אזלי לשיטת ר"ע דשחיטה היתה עבודה במדבר דאל"כ יקשה על פירוש התוס' דמפרשים דא"א הי' לעשות ביום ההוא קאי על הבעלים בשחיטה כיון דהי' טמאים והא מבואר בחולין (דף ב' ע"ב) דטמא במוקדשין יכול לשחוט בסכין ארוכה וא"כ הרי שפיר יוכל להתפרש הקרא על יום הששי דדוקא בששי לא יכלו לעשות את הפסח אבל בשביעי הרי הם בעצמם יכולין לעשות את הפסח דאע"ג דהם טמאים ואסורים ליכנס למקדש מ"מ הא יכולין לשחוט בסכין ארוכה וכיון דיכולין לאכול את הפסח בערב ה"ה לגמרי כטהורים והוא תימה גדולה על התוס' וע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל דשחיטה הוי עבודה במדבר ובעינן לעמוד לשרת וצריך השוחט שיהי' בפנים העזרה בשעה ששוחט וכיון שכן שפיר הכריחו התוס' דע"כ איירי בשביעי דאל"כ לא הי' יכולין לעשות הפסח בעצמם כיון דטבו"י אסור ליכנס לעזרה א"כ א"א לשחוט את הפסח:

אך לפ"ז קשה א"כ הרי צריך כהונה וא"כ בלא"ה לא יכולים לעשות בעצמם אפי' למחר [ובאמת גם מטעם אחר יש להכריח דתוס' ס"ל דשחיטה הוי עבודה דהנה לכאו' יפלא על לשון התוס' שכ' דהראי' מדכתיב ולא יכלו לעשות ביום ההוא משמע הא למחר יכולין לעשות בעצמן ולשחוט בלא שליחות דנראה מבואר מדבריהם דבשליחות יכולין לשחוט אפי' כשהן טמאים וא"י לשחוט בעצמם וקשה הא כל מילתא דאיהו ל"מ עביד גם שליח ל"מ משוי ואם כי יש לדחוק דכונתם ע"י שותפות אך פשט הלשון אינו מורה כן לכן נראה דהתוס' לשיטתם דס"ל דאע"ג דפשיט לי' להגמ' דכהנים שלוחי דרחמנא מצד כ"מ דאיהו ל"מ עביד מ"מ היינו רק דאינם שלוחי דידן לחוד אבל לפי האמת דהם שלוחי דרחמנא יכולין להיות גם שלוחי דידן אפי' במילתא דל"מ עביד כיון דנעשין שלוחי דרחמנא ה"ה דנעשין שלוחי דידן ומעתה נראה דבשחיטה נהי דלפי האמת דניתנה שחיטה אף בחולין ושחיטה לאו עבודה הוא ל"ש לומר דכהנים שלוחי דרחמנא בשחיטה ואם אצל הבעלים הוא בגדר לא מצי עביד הוי נשחט שלא בשליחות מ"מ בדור המדבר דשחיטה הי' עבודה ככל עבודות וממילא הי' כהנים שלוחי דרחמנא ושוב נעשים שלוחי דידן ג"כ אע"ג דאנן ל"מ עביד:

ובזה יש לעי' גם על ד' מרנא הגאה"ק בעל ח' הרי"מ זצוק"ל דבמדבר לא הי' אפשר לעשות את הפסח משום דצריך שליחות הבעלים ולהנ"ל ז"א כיון דהוי עבודה ונעשין שלוחי דרחמנא ממילא נעשין גם שלוחי דידן אע"ג דאנן ל"מ עביד וי"ל דמטעם זה הכריחו התוס' לפרש באופנים אחרים הא דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר ואכמ"ל יותר]:

ומה שנלענ"ד להעיר בדבר חדש עפ"מ שראיתי לרבותינו בעלי התוס' על התורה בפ' נשא בקרא דלעבוד עבודת עבודה שכ' בזה"ל שחיטה הפשט ונתוח שהם עבודת כהנים וזה הי' עושין הלוים כדכתיב בעזרא ובדה"י וגבי פסח של חזקי' שהי' הלוים מפשיטין עכ"ל והנה באמת בדה"י ב' ל' פסוק ט"ז כתיב ויעמדו על עמדם כמשפטם כתורת משה איש האלקים הכהנים זורקים את הדם מיד הלוים וגו' והכונה ע"כ מיד הלוים ששחטו את הפסחים דקבלת הדם הרי פסול ביד לוים וכן מבואר בקראי לקמן:

אמנם לכאו' תמי' על רבותינו בעהת"ו דמ"ר ממה שנאמר בדה"י דהלוים הי' שוחטין דגם במדבר הי' שוחטין הא במדבר לר"ע שחיטה הוי עבודה כיון דבשר נחירה אשתרי וא"כ צריכה כהונה:

לכן נראה דהתוס' ס"ל דאע"ג דלר"ע שחיטה הוי עבודה ולא היתה נוהגת בחולין מכל מקום כיון דזה היה תמיד כללא דקדשים צריכין שחיטה גם בבמה אף קודם שנצטוו על הזביחה בחולין מ"מ בקדשים הי' צריכין שחיטה וגדולה מזו דעת כמה גדולים דאפי' ב"נ צריך שחיטה בקדשים וכמ"ש לעיל בפ' נח עיי"ש ובקו"א לס' ויקרא א"כ שחיטה לא הי' דבר חדש מה שהי' מפאת שהוקם המשכן אלא דכלל הי' קדשים צריכין שחיטה וכיון שניטלה העבודה מבכורים ונתנה ללוים הי' הלוים כשרים לעבודה זו ובאמת לולא זאת לא אדע מה ניטל מהבכורים וניתן ללוים הלא כל העבודה ניתן לכהנים ושמירת המקדש ושירה על הקרבן זה לא הי' נוהג בבמה כלל אמנם א"נ דשחיטה הוי עבודה ואעפ"כ הוי לוים כשרים בו משהוקם המשכן שפיר יובן דניתן עבודת הבכורים ללוים, ועי' זבחים (דף ק"כ ע"א) דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע בבמה גדולה ואין וכו' בבמה קטנה דברים ששוותה במה גדולה לבמה קטנה שחיטה בבמה גדולה וקטנה הפשט וניתוח בגדולה וקטנה לזאת נראה כיון דשחיטה והפשט וניתוח היתה נוהגת בבמה ג"כ לכן ניתן אח"כ ללוים משא"כ מקבלה ואילך דהי' רק ממצות זריקת הדם על המזבח ומזבח לא הי' בבמה לא מבעי' לר"ש דס"ל בהדיא כן רק אפי' לרבנן מ"מ כיון דקרן וכבש ויסוד וריבוע לא הי' בבמה קטנה א"כ לא הי' עלה תורת מזבח דכ"ז מעכב במזבח וא"כ זה שנתחדש במשכן לכן מקבלה ואילך מצות כהונה אמנם שחיטה הפשט וניתוח דהי' נוהג בבמה ושם הי' עבודת הבכורים לכן אע"ג דנעשה אח"כ עבודה במשכן מ"מ הי' בלוים וכיון שבמדבר הי' רק בלוים מה"ט דשחיטה היתה עבודה כיון דלא הי' נוהג בחולין לכן גם אח"כ עסקו בזה הלוים כמו שמצאנו בדה"י אע"ג דלדורות הי' הכל כשר בזר נלענ"ד זה נכון מאד בדעת רבותינו בעלי התוס' כמו שיראה המעי' וכן מבואר במדרש רבה דקרח הי' שוחט:

ואם כנים הדברים י"ל בטו"ט שזה טעמא דר"ע דס"ל בסוכה (דף כ"ה ע"ב) דהטמאים לנפש אדם הי' מישאל ואלצפן דס"ל ג"כ דהפירוש בקרא דולא יכלו לעשות את הפסח משום שהי' טמאים הא אם הי' טהורים הי' יכולים בעצמם לעשות את הפסח וכיון דר"ע לשיטתו שחיטה במדבר הי' עבודה לכן הכריח מזה דהי' מישאל ואלצפן דהי' לוים והי' כשרה השחיטה בהם ושפיר מדוקדק לשון הקרא דמשום דהי' טמאים לא יכלו לעשות את הפסח בעצמם הא אם הי' טהורים הי' יכולים לעשות בעצמם ומעתה י"ל דר"י דפליג על ר"ע וס"ל דהטמאים לנפש אדם הי' טמאי מת מצוה ג"כ מודה דהי' לוים מטעם הנ"ל ומדוקדק הלשון טמאי מת מצוה הי' שהרגישו בזה רש"י ותוס' ז"ל הא ישראל מותר לטמאות לקרובים ג"כ ולהנ"ל א"ש כיון דהי' לוים ועליהם הי' מוטל אז עבודת המקדש שחיטה הפשט וניתוח לכן הוזהרו מטומאת מת אם לא ע"צ ההכרח ולכן שפיר הוכיח מזה ר"י דטמאי מת מצוה שחל שביעי שלהן בע"פ הי' מדכתיב ולא יכלו לעשות את הפסח ביום ההוא הא למחר יכולין לעשות ולשחוט הן בעצמן את הפסח וע"כ היום הי' שביעי שלהן וכיון דלא יכלו לעשות את הפסח ע"י אחרים עכ"פ נשמע מזה דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אע"ג דחזי לאורתא כיון דעתה א"ר:

ולפ"ז א"ש ד' התוס' דהיום לא יכלו לעשות השחיטה בעצמן כיון דשחיטה היתה עבודה. נהי דהי' כשר בלוים מ"מ הי' בכלל שירות והי' צריך לעמוד בפנים וא"א בסכין ארוכה אמנם אם הי' הדין דשו"ז על ט"ש וממילא ה"ה בט"מ בשביעי שלו שו"ז עליו הי' יכולין לעשות את הפסח היום ולשחוט ע"י הלוים בשליחתם ואע"ג דאיהו ל"מ עביד מ"מ י"ל עפמ"ש הנו"ב בת' דהא דאמרי' דכל מילתא דאיהו ל"מ עביד שליח נמי ל"מ משוי היינו רק אם אינו בגדר ראוי כלל לאותו דבר אבל היכא דהוי ראוי לזה נהי דהשתא ל"מ עביד מצי משוי שליח [והא דב"ק (דף ק"ו) גבי כהן טמא ה"ט משום דאם הוא א"ר לעבודה הרי אין לו זכות כלל ול"מ משוי שליח משא"כ היכא דהוא בעלים על הדבר בעצם רק דל"מ עביד אז א"צ אלא שיהי' ראוי לזה ושוב יכול לעשות שליח] וא"כ ה"נ אע"ג דשחיטה הוי עבודה מ"מ כיון דכשרה בלוים א"כ הם בגדר מצי עביד כיון דגם הם לוים ושפיר יכולים לעשות שליח ומת' כל ד' התוס' בטו"ט ודעת:

הן אמת שבעיקר ד' הנוב"י ז"ל כתבנו במק"א להעיר מהא דמבואר ביומא (דף י"ט ע"ב) על הא דמבואר במשנה דמסרו זקני ב"ד לזקני כהונה וכו' והשביעו אותו ואמרו לו אתה שלוחינו ושליח ב"ד וכו' ומקשינן בגמ' לימא מתניתין דלא כר"ה ברי' דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא וכו' מא"מ דאנן ל"מ עביד וכו' ולד' הנוב"י הנ"ל דהמשלח ל"צ להיות מצי עביד אלא שיהי' בגדר מצי עביד וא"כ נראה דכהנים הוי בגדר ראוי לעשות עבודת כה"ג כיון דיכולים להתמנות לכה"ג וא"כ הוי בגדר ראוים וא"כ לפ"מ שהוכיחו האחרונים מד' התוס' דשליח של שני שותפים ושיתוף אחד מצי עביד שוב יכול להעשות שליח של חבירו ג"כ וא"כ ה"נ שפיר אמרי לי' זקני כהונה אתה שלוחינו כיון דשלוחם יכול להיות דהם הוי בגדר מצי עביד וא"כ ממילא נעשה שליח ב"ד ג"כ ומה מקשה הגמ':

אמנם נראה דא"ש כיון דכמות שהוא עתה שכה"ג זה יהי' שלוחם א"א בשום אופן שיהי' הם המשלחים בגדר מצי עביד דאם הם יהי' נעשין כה"ג ע"כ דהוא לא יהי' כה"ג דשני כה"ג בב"א לא משכח"ל אלא שאם יארע בו פסול יכול אחד מהם להתמנות לכה"ג א"כ אז לא יהי' השליח מצי עביד עבודה זו וכיון שא"א בשו"א למשלח ושליח שיהי' ראוין בב"א לפעולה זו הוי בגדר לא מצי עביד:

[ודרך פלפול י"ל עפ"ז בישיב ד' הר"מ ז"ל בפ"א מה' עבודת יוהכ"פ שהעתיק לשון המשנה אתה שלוחינו ושליח ב"ד ותמהו עליו הא אסיקנא בגמ' דקאמרי לי' על דעתינו וע"ד ב"ד ולהנ"ל י"ל דהנה הסברא שכתבנו דלכן הוי בגדר ל"מ עביד כיון דא"א שיהי' שני כה"ג בב"א ויהי' ראוים לפעולה זו יש לדחות אם נימא דגם א"נ הכהן דטומאת מת אע"ג דדחוי' הוא בציבור מ"מ עביד הכהן שהופרש תחתיו ובכה"ג שפיר שניהם ראוין לעבודה כיון דהכה"ג ג"כ ראוי מצד דטומאה דחוי' בציבור וא"כ הדר"ל הקושי' הנ"ל דשפיר יכולין לומר לו אתה שלוחינו ושליח ב"ד אך באמת עיקר ד"ז אם נטמא הכהן בט"מ אם דוחה טומאה או שעובד הכהן אחר נראה פשוט שתלי' אי טומאה דחוי' בציבור או הותרה בציבור דלמ"ד טומאה הותרה בציבור נראה פשוט דאותו הכהן עובד בנטמא בט"מ כיון דעתה אין לפנינו כה"ג אחר ול"צ למהדר אטהרה אמנם למ"ד טומאה דחוי' בציבור וצריך למהדר אטהרה י"ל כיון דכבר התקינו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול הוי בגדר מצי למהדר אטהרה ומהדרינן ועי' לעיל ריש פ' במדבר מ"ש בזה וא"כ י"ל דהסוגי' ע"כ אזלא א"נ טומאה הותרה בציבור וא"כ לא משכח"ל שכהן אחר יעבוד אלא כשאירע פסול הגוף בראשון וא"כ ל"מ לה ששניהם יהי' ראוין לפעולה זו בב"א ושפיר מוכרח הגמ' לומר דבאמרו לו ע"ד וע"ד ב"ד משא"כ הר"מ ז"ל להלכה דפסק דטומאה דחוי' בציבור וא"כ גם בנטמא במת עובד השני ל"ק קושיות הגמ' ושפיר העתיק הר"מ ז"ל לשון המשנה וז"נ לפלפולא:

איברא לקושטא דמילתא ז"א דהרי הר"מ ז"ל לא הביא כלל זה דמסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה וא"כ המשביעין הי' רק זקני ב"ד וכמ"ש התוס' חדשים בדעתו ז"ל וא"כ לדעת הר"מ ז"ל שפיר מקשה הגמ' דזקני ב"ד לא הי' כהנים וא"כ שוב א"א להיות שלוחי דידן בשום פנים אך י"ל בפשיטות דהנה באמת לדעת התוס' הנ"ל בלא"ה קשה על קשיות הגמ' דהרי לפי האמת דהם שלוחי דרחמנא מכח מא"מ שוב יכולין להיות גם שלוחי דידן אע"ג דאנן ל"מ עביד וכמ"ש התוס' בנדרים שם וא"כ מה קושית הגמ' מר"ה ברי' דר"י וצ"ל דקשיות הגמ' דאמאי לא פשיט הגמ' מסתם משנה זו דנראה דשת"מ דשלוחי דידן הם ומעתה י"ל דלפי האמת דאסיקנא דשלוחי דרחמנא הם שפיר הם גם שלוחי דידן ויש לפלפל עוד בזה וכתבנו בח' ליומא שם ואכ"מ] וא"כ י"ל דה"ה הכא כיון דזמנו של פסח הוא רק היום ואח"כ שוב ל"ש קרבן זה כלל והיום הם טמאים וא"ר לשחוט את הפסח הזה בשום פנים הוי לענין פסח הזה בגדר ל"מ עביד ולכאו' עלה בדעתי לומר דהוי בגדר ראוי כיון דאפשר בפ"ש ולתלות הדברים אם פ"ש הוי חיוב בפני עצמו או תשלומין דראשון ופלפלתי בזה הרבה אך אין רצוני להעלות על הכתב מפאת האריכות:

ובאמת דרך פלפול י"ל עוד דבלא"ה גם כן הוי בכלל ראוי כיון דראוי לפסח בשנה הבאה אם יהי' טהור וא"כ בפעולה זו דהיינו בשחיטת הפסח הוי הבעלים בגדר מצי עביד משא"כ ביוה"כ לא משכח"ל בשום פנים לעולם שיהי' המשלח והשליח ראוים לאותו פעולה שעושה עתה את הכה"ג שליח עליו ולכן הוי בגדר א"ר לעשותו וא"י לעשותו לשליח אך זה תלי' בפלוגתת ר"מ ור"י דאם אירע פסול בכה"ג דלאחר יוה"כ הראשון חוזר לעבודתו מה דין השני אם א"ר לא לכה"ג ולא לכה"ד או דעובד ג"כ בשמנה בגדים דלר"מ דהשני ג"כ יכול לשמש בח' בגדים א"כ נהי דביוה"כ זה לא משכח"ל בשום פנים שיהי' שניהם ראוים להקטרת הקטורת הפנימי אמנם בשנה הבאה משכח"ל אם יארע פסול בראשון אחר הקטרת הקטורת ויהי' זה עובד תחתיו נשאר ג"כ כה"ג [וי"ל בזה ג"כ לת' דעת הר"מ ז"ל הנ"ל עפ"ד הפנ"י מגילה (דף ט' ע"ב) דלר"י גם בדיעבד פסול אם ישמש בכה"ג דדיני' ככה"ד א"כ י"ל דקשיות הגמ' היינו לר"י דלא משכח"ל לעולם שני כה"ג שיהי' משמשין בח' בגדים וא"כ שפיר הוי בגדר א"ר משא"כ הר"מ ז"ל להלכה דפוסק בדיעבד כר"מ דאם עבד בח' בגדים עבודתו כשרה א"כ הוי בגדר ראוי כיון דביוה"כ לשנה הבאה יכול אחד מזקני כהונה ג"כ לעבוד בח' בגדים אע"פ שהכה"ג יהי' כה"ג וראוי לעבודה לכן שפיר העתיק אתה שלוחינו אלא שגוף ד' הפנ"י בשיטת ר"י צ"ע כמ"ש במק"א ואכמ"ל יותר] והארכנו בזה הרבה בפלפול התלמודים וכאן לא באתי אלא לרשום גוף הערה מה שנלענ"ד להעיר דאף לר"ע דשחיטה עבודה היתה במדבר מ"מ לא הי' צריך כהונה אלא הי' כשרה בלוים ועפ"ז יבוא על נכון בפשיטות דברי רבותינו בעלי התוס' שלא פירשו בקרא דהצאן ובקר ישחט להם כמו שפירש בפענח רזא כיון דאזלי לשיטתם דהיתה עבודת הלוים ולא הי' צריך כהונה בשחיטה וכל שבט לוי הי' כשרין לזה לכן הוכרחו לפרש מצד חשש נותר של חו"ש אך כ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא י"ל דגם כונת הפע"ר אינו על שחיטה דוקא רק דכונתם על הקרבת הקרבן דהיינו זריקת הדם והקטרת אימורין דצריכה כהונה לכ"ע ונקטי שחיטה אגב גררא וכונתם על הקרבת הקרבן ודוק היטב בכ"ז שכתבנו כי יש בהם כמה ענינים חדשים להעיר לבב התלמידים: