Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ברש"י ז"ל ד"ה בהעלותך למה נסמכה פ' המנורה לפ' הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו וכו' אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה "מדליק" ומטיב את הנרות ועי' ברמב"ן ז"ל שכ' ע"ז דענין הגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכת המנורה שהיתה בבית שני ע"י אהרן ובניו וכלשון הזה מבואר במגילת סתרים לרבינו ניסים שהזכירה אגדה הזו וכו' אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרוי' על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ולפ"ז הפירוש שאתה מדליק ומטיב את הנרות בימי חשמונאים והכונה על בניו של אהרן ויש להכריח כן דכונת האגדה כך הוא לפ"מ דמבואר ביומא (דף כ"ד ע"ב) דהדלקה לאו עבודה היא וכ"פ הר"מ ז"ל דהדלקת המנורה כשרה בזר וא"כ מה זה שכ' גם על ההדלקה שיהי' רק באהרן:
אמנם להנ"ל דקאי על בית שני וע"י חנוכת החשמונאים י"ל בטוב טעם ודעת לפ"מ דקיי"ל דכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן אמנם אח"כ עבודתן מחנכתו ובלא עבודה לא חלה קדושת כלי שרת על המקדש והכלים. והנה נראה פשוט דאע"ג דהדלקה לאו עבודה היא וכשרה בזר מ"מ בהטבה בעצמה אינה מתקדשת המנורה ול"ש בזה לומר עבודתה מחנכתה כיון דעיקר המצוה שהמנורה יהי' דולקת א"כ כל זמן שאין המנורה דולקת לא נתחנכה המנורה כמבואר בגמ' הנ"ל דהטבה אינה גמר עבודה ואינה נתקדשת להיותה קדוש בקדושת מנורה וממילא נראה דהדלקה הראשונה לא גרע מהטבה כיון דעי"ד הדלקה זו נתקדשה המנורה אין לך הטבה גדולה מזו וממילא צריכה כהונה ולכן א"ש הלשון שגם ההדלקה יהי' צריך כהונה:
הן אמת כי דרך פלפול י"ל לפמש"כ באור החיים לפרש שאתה עומד ומטיב את הנרות עפ"מ שמסיק דנראה עיקר דלא היו הנרות קבועים והי' צריך בכל יום סתירה ובנין חדש במנורה והוי בכל יום חינוך חדש במנורה וא"כ לפ"מ דקי"ל דאף בכלים שעשה משה דמשיחתן מקדשתן ה"ד בפעם הראשון אבל אח"כ כשנסתרו והיו צריכין חינוך מחדש הי' צריך חינוך דוקא והא דאמרינן דעבודתן מחנכתן היינו אפי' בכלי שרת של מרע"ה אע"ג דהי' שה"מ כמו דאמרינן דאותם במשיחה ואין לדורות במשיחה א"כ במנורה א"נ דהנרות לא היו קבועים הי' בכל יום בנין חדש והי' צריך חינוך ועבודתה מחנכתה וא"כ צריך כהן להדלקה דהוא בכלל הטבה כנ"ל. וא"כ אף במשכן הי' צריך כהונה בהדלקה והי' מקום לת' בזה דעת הר"מ ז"ל דהדלקה כשרה בזר ובחוץ מתורת כהנים פ' אמור דנראה דס"ל דצריך הדלקה בפנים וכבר העיר בזה במנ"ח [ועי' מ"ש פ' תצוה אות ב'] דהתו"כ לשיטתו דמוכח משם דס"ל דהנרות לא היו קבועים במנורה כמ"ש הראב"ד ז"ל שם בפירושו וא"כ הי' תמיד חינוך חדש והי' צריך להיות הדלקה בפנים כיון דהדלקה שמקדשת את המנורה הוא בכלל הטבה והטבה גם הר"מ ז"ל מודה דבעי בפנים:
אמנם הר"מ ז"ל להלכה דפסק דנרות היו קבועים במנורה שפיר פסק דהדלקה כשרה בזר ובחוץ ולפ"ז מתפרשת האגדה דהדלקה צריך כהונה גם על המנורה שבמשכן איברא דזה רק לפלפולא אבל לקושטא דמלתא נראה דמודה האור החיים ז"ל דאע"ג דהי' בכל יום סתירה ובנין חדש מ"מ ל"צ חינוך מחדש דמשיחה שמקדשתה לכלי שרת אינה בטילה ע"י הסתירה ודוקא בנשברה והי' צריכה תיקון צריך חינוך חדש מה שא"כ מה שנעשה מיד בתחילה לפרק ולבנות אח"כ ברור הדבר דנתקדש ע"י משיחה הראשונה ולא הי' צריך אח"כ לעבודה שתהי' מחנכתה כיון דקדושת שה"מ לא בטלה וכן מבואר בתוס' יומא (דף. מ"ד ע"ב) בד"ה דשילה ובית עולמים וז"ב ומוכרח וכונת האוה"ח הקדוש רק כיון שכל יום עשה מעשה מחדש דסדורו הוי תמיד בכלל חינוך אבל באמת לא הי' צריך חינוך כיון דמשיחתן מקדשתו לכלי שרת וזה לא נתבטל ע"י הפירוק אמנם למ"ש הרמב"ן ז"ל דכונת האגדה על חנוכת המנורה ע"י החשמונאים ואז דלא הי' שמן המשחה א"כ למ"ד דנרות לא היו קבועים שפיר י"ל כנ"ל דתמיד הוי מנורה חדשה והי' צריך הדלקה בכהן וא"ש שאתה מטיב ומדליק את הנרות ובפלפול התלמודים אמרתי לפרש עפ"ז סוגית הגמ' דכבתה דאמרי' דמדליק ביום ראשון מברך שלש ואח"כ מברך שתים ומקשינן מה ממעט ותרצינן ממעט זמן ומקשינן נמעט נס ותרצינן נס בכל יומא איתא ותמי' דקארי לה מאי קארי וכ"כ בזה הרבה ולהנ"ל י"ל בטו"ט עפ"מ שכבר ביארנו דעיקר ברכה על הנס שייך רק אם הי' הנס לצרכינו מה שהי' א"א בלא"ה משא"כ אם לא הי' צורך בנס אלא שהקב"ה רצה להראות חיבה יתירה ל"ש לברך כמו שאין אנו מברכין על נס של נר המערבי שהי' מתמיד והולך זמן רב או על עשרה נסים שנעשו במקדש אך על נס חנוכה שפיר מברכין כיון דהי' צריך לקיים מצות הדלקת נר חנוכה וא"א הי' בלי שמן טהור דא"א להדליק בשמן טמא לכן צריך לברך אך הנה המפרשים הקשו לפ"מ דמבואר בזבחים מ"ג דהפיגול וטמא שהעלן ע"ג המזבח כיון שמשלה בהן האור פקע טומאתן א"כ למה הי' צורך לנס הלא הי' יכולין להדליק בשמן טמא כיון דמצות המנורה שתהי' דולקת ואז יהי' השמן טהור אך באמת בעיקר הדבר לומר דבמנורה ג"כ פקע טומאה דהוי כמו מזבח יש לומר דז"ד אם הוא כבר מנורה בלא הדלקה זו דשפיר אמרינן דשמן זו הרי מוכן למנורה זו והוי כלחמה וכמו במזבח דאמרינן דפקע טומאה מצד דנעשה כלחמו של מזבח ה"ה במנורה נעשה לחמה של מנורה משא"כ כשנעשה מנורה חדשה דעבודתה מחנכתה ל"ש לומר דנעשה לחמה של מנורה אדרבה המנורה צריכה להשמן שיעשה מנורה וא"כ שוב לא נטהר השמן ע"י הדלקתה במנורה ושוב צריך שמן טהור דוקא ושפיר הוי נס כיון דלא הי' אפשר להדליק בשמן טמא כנ"ל:
אך לכאו' ז"ד בלילה ראשונה דנתחנכה המנורה אבל ביום שני שכבר נתקדשה המנורה וא"כ שוב השמן טמא נפקע טומאתו ע"י הדלקה דנעשה לחמה של מנורה ושוב א"צ לנס וא"כ נהי דהקב"ה רוצה בטהרה מ"מ ל"ש לברך על הנס כיון דלא הי' צורך לנו בנס אך ז"ד א"נ דנרות קבועים במנורה משא"כ א"נ דנרות לא הי' קבועים במנורה א"כ בכל יום הוי בנין חדש א"כ צריך תמיד חינוך חדש וא"כ ל"ש כלל במנורה שיהי' לחמה של מנורה כיון דכ"ז שלא נדלק הרי אינה מנורה כלל ואינה לחמה כנ"ל, ומעתה נ"ל דבזה נחלקו המקשן והתרצן דהמקשן הי' סובר דנמעט נס משום דס"ל דנרות קבועים במנורה וא"כ נהי דבלילה ראשונה שייך לברך על הנס כיון דבלילה הראשונה לא הי' אפשר בשמן טמא דלא הי' מנורה בלתי הדלקה כנ"ל משא"כ אח"כ ל"ש לברך על נס, וע"ז השיב התרצן נס בכל יומא איתא והיינו דלא הי' נרות קבועים וכדעת התו"כ הנ"ל וא"כ ל"ש כלל במנורה בימי בית שני דלא נתקדש בשמן אלא ע"י עבודתה לומר בשמן טמא דנפקע טומאתו ע"י הדלקה כיון דל"ש לומר דהוי לחמה של מנורה כיון דכל המנורה נעשה ע"י השמן:
אמנם כ"ז כתבתי לחיבת הקודש לפלפל בדברי מרנא האור החיים ז"ל אך לקושטא דמילתא נראה דאפי' במנורה דעבודתה מחנכתה ל"צ כלל חינוך חדש לאחר סתירה דהיינו הטבה הראוי' למנורה כיון דזה ממצות הטבה לפרק את הקנים ולנקותן ולהחזירן לכמות שהן ל"ש בזה לומר דהוי סתירה ובנין חדש שיהי' צריך חינוך חדש כיון דהסתירה בעצמה הוא ממצות הטבת המנורה ולא נקרא בזה סותר המנורה ויש להכריח זה דממקומו הוא מוכרע דהנה באמת הקשה המזרחי דלמה צריך הי' בנס השמן ת"ל דטומאה הותרה בציבור והתי' היותר מחוור בזה מה ששמעתי בשם אדמו"ר הגאה"ק אביר הרועים הרב מסאכטשאוו שליט"א כיון דלא הי כאן מנורה והי' צריך ההדלקה שיתקדש המנורה ועי"ד ההדלקה נעשה המנורה דעבודתה מחנכתה כנ"ל ומעתה נהי דקי"ל דתמיד אפי' בטומאה מ"מ כיון דכללא הוא דק"צ אינו דוחה טומאה אלא היכא דקבוע לי' זמן א"כ ז"ד אם איכא מנורה שפיר הוי מצוה הקבוע לי' זמן להדליק המנורה בכל יום ודוחה טומאה אבל כיון דלא הי' להם מנורה הרי אין חיוב להדליק בה כיון דליכא מנורה ליכא חיוב הדלקה ונהי דאיכא חיוב לעשות מנורה שיהי' דולקין בה מצוה זו דעשיות המנורה אין קבוע לה זמן ואינה דוחה טומאה כמו דא"ד שבת מה"ט ולזאת לא הי' אפשר בשמן טמא אד"ק ודפח"ח:
אמנם לכאו' יש לשדות נרגא בזה עפ"ד האו"ח הנ"ל דלמ"ד דנרות לא הי' קבועים במנורה הי' בכל יום חינוך חדש א"כ נראה דבנין המנורה הוי מצוה שקבוע לה זמן דהי' מצוה לסתור בכל יום המנורה ולחזור ולבנותה וא"כ כיון דעשיית המנורה הוי ג"כ מצוה שקבוע לה זמן הדרה ק"ל שידחה טומאה כיון דזה ג"כ הוי מצוה הקבוע לה זמן א"ו כדאמרן דאין זה בגדר סתירה ובנין דלא נפקעת קדושת המנורה כלל ע"י הסתירה ולא הי' צריך חינוך חדש:
הן אמת כי עיקר דברי אדמו"ר הגאון שליט"א דמשום דאין עשיות המנורה קבוע לה זמן א"ד טומאה לכאו' יש לעי' בה כיון דהדלקת המנורה הרי קבוע לה זמן וא"כ עשיות המנורה הוא מכשירין למצוה שקבוע לה זמן ומכשירין לקרבן הקבוע לו זמן ג"כ דוחה שבת וטומאה אך ז"א דאע"ג דמכשירין לק"צ שקבוע להם זמן דוחין שבת וטומאה ה"ד היכא דאיכא חיוב הקרבה שאינו מחוסר מקום ההקרבה כגון המזבח והמנורה אז שפיר אמרינן כיון דיש על ישראל חיוב להקריב קרבנות ולהדליק המנורה לכן גם המכשירין דוחין שבת משא"כ היכא דליכא מנורה ומזבח דליכא חיוב להקריב קרבנות ולהדליק מנורה ל"ש לומר דזה עצמו ידחה עשייתו שבת וטומאה משום דהוי מכשירין לק"צ הקבוע לו זמן ז"א כיון דהשתא דליכא "מנורה" ומזבח אין כאן להקריב קרבנות אלו הקבוע להם זמן ולכן זה א"ד שבת וטומאה וכמו דבנין בהמ"ק א"ד שבת ה"ה דבנין כלים א"ד שבת:
אך זה מקרוב בא לידי תשובת הגאון מוהרי"א הלוי ז"ל וראיתי בס' פ"ח מספרו ח"א דבנין מזבח דוחה שבת וטומאה וראי' לזה דהרי מבואר במס' ע"ז נ"ב ע"ב דכשבאו החשמונאים להיכל גנזו את אבני מזבח ששיקצום מלכי יון לע"ז וא"כ הי' צריך למזבח חדש והרי אז הי' כולם ט"מ ואיך בנו את המזבח בטומאה וזה מוכרח דבנו מיד את המזבח כיון דא"א להדליק את המנורה אלא מאש שעל המזבח כמו שדרשינן מקרא דאש תמיד תוקד על המזבח וא"כ מוכרח דבנין מזבח דוחה טומאה וה"ה שבת ואע"ג דבנין בהמ"ק א"ד שבת מ"מ מזבח שאני דהוי עשה דלפני הדיבור דכמו דדרשינן דתמיד הוי עשה דלפני הדיבור משום דכתיב ויעלו עולות וכמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הוי כמו כן יש לדרוש דבנין מזבח הוי עשה שלפני הדיבור דהרי באותו הקרבה כתיב ויבן מזבח תחת ההר וא"כ בנין מזבח הוי עשה שלפני הדיבור ודוחה שבת דילפינן מפסח מילה ותמיד ואינו דומה לבנין בהמ"ק דהוי עשה דלאחר הדיבור את"ד היקרים:
והנה אף לפי דבריו ז"ל יש חילוק בין מזבח למנורה דמנורה הוי עשה דלאחר הדיבור וא"כ שוב א"ד טומאה אך באמת מ"ש דמזבח הוי עשה שלפני הדיבור מקרא דויבן מזבח תמי' מאד וברור הדבר דהא דאמרי' בגמ' דעשה דתמיד הוי עשה דקודם הדיבור היינו משום דמצאנו דהקריבו תמידין קודם הדיבור וע"כ דנצטוו ע"ז אבל על מזבח לא נצטוו רק דהי' בונין מעצמם לצורך קרבנות ובאמת לא הי' צריך מזבח כלל בבמה ולמ"ד דתמיד הוי עשה דקודם הדיבור הפירוש דתמיד קודם משהוקם המשכן הי' קרב בבמה כדין שאר קרבנות שמקריבין בבמה ולא הי' צריך מזבח מיוחד לתמידין וז"ב לענ"ד:
ובאמת מ"ש הג' ז"ל די"ל דבנין מזבח הי' דוחה שבת ג"כ אשתמיט לי' ד' הירושלמי פי"ט דשבת ה"א דמזבח שנפל אין בונין אותו בשבת משום דאינו בגדר מכשירין שא"א לעשותן מאתמול דמין מזבח אפשר לבנות בע"ש ומבואר מד' הירושלמי דבנין מזבח אינו מצ"ע בפני עצמה שידחה שבת אלא דאתא לה מכח מכשירי הקרבנות דדוחה שבת היכא דא"א לעשותן מע"ש מבואר ג"כ כדברינו דאין מזבח מצוה דלפני הדיבור שידחה מזבח שבת:
אמנם זה שכתב הגז"ל לראי' דמזבח דוחה טומאה זה ראי' נכונה ומכבר אמרתי כן שזה נראה בביאור הפייט דעל הנסים ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך שאינו מובן הכונה הא הנרות הדליקו בהיכל לא בעזרה:
אמנם נראה דהפירוש דאחר שטהרו את מקדשך דהיינו שגנזו את המזבח הקדום ובנו מזבח חדש והדליקו נרות המנורה בחצרות קדשך היינו במזבח שבחצר העזרה וא"כ נראה לכאו' דחלוק טומאה משבת בזה דלענין טומאה אמרי' דהוי בגדר מכשירין שא"א לעשותן מקודם ולכן דחי טומאה משא"כ שבת דקבוע לי' זמן וזה שפל המזבח הוי מקרה לכן הוי בגדר מכשירין שאפשר לעשותן וא"כ לפי"ז י"ל דה"ה מנורה דוחה טומאה מצד דהוי מכשירי מנורה:
אמנם לאחר העיון נראה דיש לחלק בין מזבח למנורה דדוקא מזבח כיון דמצות תמידין הוי עשה דלפני הדיבור רק קודם שהוקם המשכן הי' מקריב אותם בבמה ולאחר שהוקם המשכן הי' צריך מזבח להקרבתן וא"כ שפיר מזבח דוחה טומאה דהוי מכשירין לצורך קרבן הקבוע לו זמן ודוחה טומאה כיון דחיוב תמידין הי' גם קודם חיוב מזבח שבמשכן נהי דעתה א"א להקריב תמידין כ"א במזבח שבמקדש מ"מ דוחה טומאה משום דהוי מכשירין לק"צ הקבוע לו זמן משא"כ מנורה ל"ש לומר דעשייתו דוחה טומאה משום דהוי מכשירין למצות נרות הקבוע להם זמן ז"א כיון דנרות תלי' במנורה והיכא דליכא מנורה ליכא נרות א"כ לא הי' חיוב נרות כלל מקודם לכן אין מנורה דחי טומאה דמצד עצמה אין קבוע לה זמן ומצד מכשירין למצות נרות א"ד כיון דכ"ז דליכא מנורה ליכא חיוב נרות. אך ז"ד א"נ כמ"ש דאין הסתירה שעושה בהטבה חשיב סתירה משא"כ א"נ דחשיב סתירה והתיקון חשיב בנין א"כ מצות עשיות המנורה חשיב קבוע לה זמן וראוי שיעשה אפי' בטומאה ובאמת כל המפרשים חתרו בעשיית המנורה בימי חשמונאים שלא יהי' נעשית בטומאה ונראה מזה כדאמרן ואולי גם מרן האוה"ח ז"ל לא קאמרה אלא דרך דרוש דעכ"פ עושה מעשה בנין וסתירה בכל יום אבל מודה רבינו ז"ל לדינא דא"ז בכלל עשיות המנורה מחדש ול"צ חינוך חדש ולפ"ז נראה דזה כ"ע מודים דאפי' בזמן דליכא שמן המשחה ועבודתה מחנכתה מ"מ ל"צ חינוך אלא בפעם הראשון אבל אח"כ א"צ חינוך וממילא דכשר ההדלקה בחול ול"צ כהן להדלקה ומוכרח מזה דפירוש התו"כ דדריש יערוך אותו הכהן שלא יתקן מבחוץ ויכניס בפנים היינו על הטבה וכמ"ש לעיל בפ' תצוה וז"ב ואמת בכונת התו"כ:
אמנם ארווחנא בזה שכתבנו לת' הקושי' השני' של המנ"ח דהרי בסוגי' דכבתה מבואר דאי הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן והיינו דומיא דמנורה הרי מבואר דבמנורה בעינן הדלקה בפנים ועי' בת' מרי"א הלוי ח"ב ס"י מ"ש בשם הג' מלבוב ז"ל ונשאר בזה בצ"ע ולא תי' כלום ולהנ"ל א"ש בשנקדים להבין שאלת הגמ' אי הדלקה עושה מצוה אי הנחה עושה מה השאלה בזה והנראה לי בזה עפימ"ש הראנ"ח ז"ל לת' הקושי' על הנס דבכל בוקר הי' מלאין כבתחילה הא הי' צריך הטבה ודישון השמן וא"כ אימתי הי' הנס ותי' דלא נכבה כלל אלא כפ"מ שהדליקו בלילה הראשונה כן הי' דולק עד אחר ח' ימים שהביאו שמן טהור [ובח' לסוגי' דכבתה כתבנו שתי' זה מוכרח לפ"ד הט"ז דאין הברכה חל על כלי ריקן א"כ א"א דיהי' הטבה ונדשן השמן דא"כ איך חל הברכה אח"כ והארכתי בזה ואכ"מ]:
ומעתה א"ש מאוד שאלת הגמ' אי עושין נס חנוכה לזכר ההדלקה הראשונה דמכח מצוה זו נעשה כל הנם או כיון דעל הלילה הראשונה הי' שמן א"כ בהדלקה לא הי' נס אלא זה שהי' דולק כל שמונה ובזה לא הי' הדלקה כלל אלא הנחה וא"כ הנחה עו"מ וז"נ בפירוש הגמ' ומעתה א"ש מאוד כיון דא"נ דהדלקה עו"מ היינו ע"כ שאנו עושין כל הנס חנוכה לזכר ההדלקה הראשונה של המנורה בימי החשמונאים כיון דלא הי' הדלקה יותר כל ימי הנס כנ"ל והדלקה הראשונה הרי זה נתחנכה המנורה וא"כ מלבד מצות הדלקה הי' בה הטבה והי' צריך הדלקה במקומה וממילא דבנר חנוכה ג"כ בעינן הדלקה במקומה דומיא דמנורה: