Keli Chemdah on Torah, Behar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שם) וספרת לך ימי שבע שבתות וגו'. בתו"כ פרשה ב' אות ב' ומניין שיספור לשני שבוע ת"ל והיו לך ימי שבע שבתות השנים מניין שיספור לשני יובל ת"ל והיו לך תשע וארבעים שנה. מניין עשה שביעית אע"פ שאינו יובל ת"ל והיו לך שבע שבתות שנים ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל תשע וארבעים שנה דברי ר"י וחכ"א שביעית נוהגת אע"פ שאין יובל. והיובל אינו נוהג אא"כ יש עמו שביעית עכ"ל התו"כ:
והנה בפירוש התו"כ נחלקו רש"י ותוס' דדעת רש"י ז"ל דר"י וחכמים ס"ל דכשאינו יובל מדינא דהיינו בימי בית שני שלא הי' כל יושבי' עלי' מ"מ שמיטה נוהגת רק דבזה נחלקו אם לא הי' שמיטה נוהגת אם היובל נוהג דר"י ס"ל דכמו דשמיטה לא תלי' ביובל ה"ה דיובל לא תלי' בשמיטה ויובל נוהג אע"פ שאין שמיטה נוהג אמנם חכמים ס"ל דאע"ג דשמיטה לא תלי' ביובל ושמיטה נוהגת אע"פ שאין יובל נוהג אמנם יובל אינו נוהג אלא א"כ שמיטה נוהג והי' קשה לרש"י ז"ל מירושלמי דמבואר דשמיטה תלי' ביובל ופי' רש"י ז"ל דתנאי הוא ורבי בגיטין ס"ל כירושלמי דהשמיטה תלי' ביובל ובימי בית שני דלא הי' כל יושבי' עלי' דאינו נוהג יובל אינו נוהג שמיטה מה"ת אמנם התוס' בערכין (דף ל"ב ע"ב) ד"ה מנו שמיטין וכן דעת הר"ש בתו"כ בסודה"ק די"ל דכולם מודים דשמיטה תלי' ביובל כרבי וכירושלמי ופירוש התו"כ היא אם לא מנו יובל בחטא וכן אם לא עשו שמיטה בחטא בזה ס"ל לר"י כיון דמדינא נוהג שמיטה ויובל נהי דהם לא נהגו שמיטה או יובל מ"מ לא בטל אידך כיון דמדינא הי' צריך להיות שמיטה ויובל אמנם חכמים ס"ל דיובל אינו נוהג אלא א"כ שיש שמיטה בפועל אבל אם אין שמיטה בפועל אע"ג דמדינא נוהג שמיטה מ"מ אינו יובל נוהג ובזה לא תלי' שמיטה ביובל אבל היכא דמדינא אינו נוהג יובל מודים כ"ע לרבי ולירושלמי דאין שמיטה נוהגת מד"ת והנה לכאורה צריך להבין במה פליגי רש"י ותוס' ז"ל ועוד דלכאורה דברי התוס' מוכרחין המה דהרי זה שיהי' יובל בלא שמיטה לא משכח"ל אלא כשהי' ע"י חטא אבל מדינא היה נוהג שמיטה וא"כ נראה דזה דאמרינן דשמיטה אע"פ שאין יובל ג"כ הכי פירושא דלא נהגו יובל אע"ג דמדינא היו חייבין וכבר נתעורר בזה הגאון מבריסק ז"ל בס' בית הלוי ח"ג ס"א עיי"ש:
ומה שנלפענ"ד בדעת רש"י ז"ל דס"ל דזה אין סברא כלל לומר דפלוגתת ר"י ורבנן היינו כשעברו ולא נהגו יובל אם שמיטה נוהגת דמהכ"ת דלא תהי' שמיטה נוהגת הרי כל שמיטה מתחילת כשלא הי' עוד יובל לכן פי' רש"י ז"ל דע"כ הפי' דלא עברו אלא דמדינא אין היובל נוהג וקמ"ל דלא יתחילו למנות שמיטין [וכבר הרגיש בזה הגז"ל שם] והא דס"ל דיובל נוהג אע"פ שאין שמיטה נוהגת הפי' דעשו המלאכה בשביעית ע"י עכו"ם דאינה אלא שבות כמו בשבת דאמירה לעכו"ם אינה אלא שבות א"כ באמת הם בעצמם נהגו איסור מלאכה בשביעית אך הארץ לא שבתה וא"כ מה"ת לא עבדו איסור כלל וס"ל לר"י דנוהג יובל אע"ג דלא עשו שביעית. אמנם חכמים ס"ל דיובל אינו נוהג אלא א"כ יש שביתת הארץ בפועל אבל כשלא שבתה הארץ אע"פ שהי' בדרך היתר ע"י עכו"ם מ"מ אינו נוהג יובל דכללא היא דיובל אינו נוהג אלא כשיש שמיטה בפועל ומיירי הכל באופן המותר ולכן הא דאמרינן דשמיטה נוהג אעפ"י שאין יובל נוהג מיירי ג"כ בדרך היתר וזה לא משכח"ל אלא כשאין יושבי' עלי' אמנם דעת התוס' נראה דס"ל דשביעית אמירה לעכו"ם אסור מה"ת כיון דהוא חובת קרקע שתשבות הארץ א"כ גם ע"י עכו"ם אסור מה"ת וא"צ לשבת וכבר הארכנו בזה בענין זה בס' חמדת ישראל חלק הלאוין מצות שמיטה עיי"ש וא"כ לא משכח"ל יובל אע"פ שאין שמיטה בדרך היתר וע"כ דעברו ולא עשו שמיטה א"כ גם להיפך אמרינן דהפירוש שמיטה אע"פ שאין יובל ולא עשו יובל ומה שקשה מה רבותא היא זו י"ל דקמ"ל דסד"א כיון דשנות היובל אין עולה לענין שמיטה א"כ בכה"ג דלא עשו יובל נתקלקל המנין כיון דלא קדשו את היובל א"כ הרי יש למנות שנת היובל לשמיטה או דנימא כיון דבעצם הי' ראוי להיות יובל אין מונין אלא משנה שאחרי' וא"כ הו"א דא"א להתחיל למנות שמיטה כלל וקמ"ל דמונין שמיטה בזה ועיי"ש בר"ש בתו"כ שנשאר בצ"ע באמת מאימתי מונין לחכמים בכה"ג כשלא קדשו את שנת החמשים וכתבנו מזה בח' למס' ר"ה (דף ט') אמנם באמת א"ז מספיק דאכתי יקשה לר"י לשיטתו דס"ל דשנת היובל עולה לכאן ולכאן א"כ למ"ל קרא דאם עברו ולא עשו יובל לא יתחילו למנות שמיטה דלשיטתו אין כאן קלקול השביעית כלל דמונין תמיד שנת היובל:
אמנם מלבד זאת עיקר הסברא שכתבנו בדעת רש"י ז"ל דמשכח"ל בדרך היתר אם עשו מלאכה בשביעית ע"י עכו"ם יש לעיין בה הרבה דנראה דאפי' א"נ דבשביעית מותר אמירה לעכו"ם כמו גבי שבת מ"מ כיון דעי"ז שנתיר לכל ישראל לעשות מלאכה בשביעית ע"י עכו"ם ובטול היובל כיון דלענין היובל צריך שתהי' שביתת הארץ בפועל דוקא א"כ ממילא בזמן שהיובל נוהג אסור אפי' ע"י עכו"ם מצד שעיד"ז יתבטל מצות יובל וכיון דתוה"ק צותה לעשות יובל בשנת החמשים לשמיטה והיינו אחר ז' שמיטות ע"כ דאסור מה"ת מלאכה ע"י עכו"ם ג"כ ובאמת יש מקום לומר בזה דיש חילוק בין זמן שיובל נוהג דאז באמת אסור בשביעית מלאכה מה"ת אף ע"י עכו"ם מה"ט שיתבטל מצות יובל משא"כ בזמן שאינו יובל נוהג כגון בבית שני שלא היו כל יושבי' עלי' א"כ לא הי' אסור מלאכה אלא מפאת שמיטה דכתיב שדך לא תזרע וזה רק ע"י ישראל אבל אמירה לעכו"ם רק שבות. והי' מקום לומר בזה פירוש חדש בד' גמ' גיטין (דף ל"ח) בהא דתי' אביי על מה דמקשינן בגמ' על הלל שהתקין פרוזבול ומא"מ דמה"ת משמט שביעית ותיקן הלל דלא משמט דמיירי בשביעית בזה"ז דרבנן ורבי הוא ועיי"ש ברש"י ז"ל דקשה לי' הא הלל הי' בזמן בית שני ותי' דהלל ס"ל דגם בזמן בית שני לא הי' נוהג שמיטת הקרקע כיון דאין היובל נוהג מה"ת וקשה מאוד דא"כ עיקר חסר מן הספר דהרי בדברי רבי לא הוזכר אלא דשני שמיטות תלי' אהדדי וגם גוף הדבר דשמיטה יהי' תלי' ביובל הוא פלוגתא ובתו"כ נראה דכולם ס"ל דלא תלי' ביובל כמו שהקשה רש"י ז"ל בעצמו:
אמנם לדברינו נאמר דהנה באמת קושית הגמ' צ"ע דהרי תקנות הפרוזבול הוא שמוסר שטרותיו לב"ד ולא קרינן בי' לא יגוש וא"כ אינו נגד התורה וכבר הרגישו בזה התוס' בגיטין (דף ל"ו) שם ד"ה ומא"מ ועיי"ש שכתבו מספרי דמה"ת בכה"ג אינו משמט רק דקושית הגמ' דסוף כל סוף כיון דמה"ת מצוה למשמט כספים איך עקר הלל מצ"ע דשמיטת כספים שיתבטל ע"י תקנתן אך ע"ז תירץ אביי דשביעית בזה"ז דרבנן ואע"ג דהלל הי' בזמן בית שני מ"מ כיון דלא הי' אז יובל נוהג מה"ת נהי דשמיטה לא תלי' ביובל כדעת החו"כ מ"מ ברור דמה"ת יכול להפקיע א"ע לגמרי ממצות שביתת הארץ ע"י אמירה לעכו"ם שיעשה מלאכה דאינה אלא שבות ונהי דמדרבנן אסור אמירה לעכו"ם מ"מ כיון דמה"ת יש לו עצה שלא ינהוג שמיטת קרקע שוב מותר לתקן פרוזבול להפקיע שמיטת כספים ג"כ כיון דשמיטת קרקע אינו מה"ת בהחלט ואע"ג דע"י אמירה לעכו"ם אין עצה כ"א לעבודת הארץ אבל מ"מ יהי' על הפירות קדושת שביעית לענין כל הדינים שנוהגין בפירות שביעית אך ז"א דמ"מ לענין עיקר שמיטת קרקע דהיא שביתת הארץ יש עצה מה"ת להפקיע אך בזמן שיובל נוהג כל זה אסור כדי שלא לבטל מצות יובל ולכן גם שמיטת כספים אסור להפקיע אבל בזמן שאין יובל נוהג כיון דמותר מה"ת להפקיע שמיטת קרקע ע"י עצה ה"ה דמותר לתקן להפקיע שמיטת כספים ולפי"ז ל"צ לומר כמו שפי' רש"י ז"ל בשביעית בזה"ז דרבנן משום דבטלה קדושת הארץ דבזה יש מחלוקת אי בטלה קדושת הארץ רק דהפירוש היא בשביעית בזה"ז שאין היובל נוהג א"כ מה"ת יש עצה להפקיע קדושת שביעית לענין שביתת קרקע כנ"ל ורק מדרבנן אסור וא"כ זה שנוהג שביעית בהחלט היא רק מדרבנן לכן מותר לתקן להפקיע שמיטת כספים וז"נ בפירוש הסוגי' לפלפולא:
והי' מקום לומר בזה ישוב דברי הכ"מ ז"ל בפ"י מה' שמיטה ויובל ה"ט על מה שכ' הר"מ ז"ל בזה"ל ובזמן שיובל נוהג נוהג דין ע"ע ודין בתי עי"ח וכו' "ונוהג שביעית בארץ" והשמטת כספים בכל מקום מה"ת ובזמן שאין יובל אינו נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם עכ"ל וכתב מרן הכ"מ ז"ל דהעיקר בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דשמיטת קרקע גם בזה"ז מה"ת אינו תלי' ביובל והכריח כן מדבריו ז"ל בפ"ד הל' ר"ה והא דסיים הכא חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים מדבריהם הך מדבריהם קאי רק על השמטת כספים יעיי"ש ותמי' מאוד דא"כ דלהר"מ ז"ל לא תלי' כלל שמיטת קרקע ביובל א"כ למה חשיב ברישא דבזמן שיובל נוהג נוהג שביעית בקרקע בארץ מה"ת כיון דזה לא תלי' כלל ביובל ובאמת הכריחו מזה האחרונים שדעת הר"מ דשמיטת קרקע תלי' ג"כ ביובל אך באמת מסתימת לשון הר"מ שכ' סתמא דשמיטת קרקע נוהגת אף שלא בפני הבית ולא כתב מבואר להדיא דאינו נוהג בזה"ז נראה כדעת מרן ז"ל אך א"כ יהי' דברי הר"מ ז"ל סתורין מני' ובי':
אמנם לדברינו א"ש דבאמת הר"מ ז"ל ס"ל כיון דקדושת הארץ לא בטלה נוהג שמיטת קרקע מה"ת אף בזה"ז אבל מ"מ אינו נוהג בפועל מה"ת בזה"ז דוש עצה מה"ת לעשות כל המלאכות ע"י עכו"ם דאמירה לעכו"ם אינה אלא שבות ושפיר איכא נפ"מ בין בזמן שיובל נוהג דאז בהכרח שינהוג שביעית לגמרי מפאת שלא יתבטל מצות יובל משא"כ בזמן שאין היובל נוהג אע"ג דמצוה בשביתת הארץ מ"מ בידו מה"ת שלא לשבות ע"י אמירה לעכו"ם כנ"ל. וזה ישוב נכון להשוות כל דברי הר"מ ז"ל בהלכה זו. אמנם לקושטא דמילתא נראה דז"א דא"א לומר חילוק בענין שביתת הארץ בין שהיובל נוהג ובין שאינו נוהג דממ"נ דאם אמרינן דהפירוש ושבתה הארץ היינו דצריך שביתת הארץ בפועל א"כ גם בזמן שאין היובל נוהג כיון דאמרינן דאין שמיטה תלי' ביובל ג"כ אסור אמירה לעכו"ם מה"ת כיון דמבטל המצוה בשביתת הארץ אם לא דנימא דבזה דהוא שובת והוא אינו עושה מלאכה בזה מקיים העשה דשביתת הארץ כיון דנאמר בתוה"ק האיסור בזריעה על הישראל א"כ אם הישראל שובת מקיים שביתת הארץ א"כ נהי דנעשה בארץ מלאכה ע"י עכו"ם נתקיים המצ"ע דשביתת הארץ בפועל וממילא יובל נוהג וא"כ לא משכח"ל שלא ינהוג שמיטה בהיתר וע"כ הפי' דעברו ולא נהגו שביעית וא"כ דברי התוס' מוכרחין בפירוש התו"כ:
ובפלפול התלמידים אמרתי לפרש פלוגתת ר"י ורבנן בתו"כ דמשכח"ל יובל אע"פ שאין שמיטה באופן המותר די"ל דקאי על נשים לפ"מ שחקרו האחרונים דנשים אינן מוזהרין להפקיר קרקעותיהם בשביעית דהני מצ"ע שהזמ"ג וכן באיסור דלאכלה ולא לסחורה ולאכלה ולא לשריפה אין נשים מוזהרות דהוי לאו הבמכ"ע שהזמ"ג וא"כ בנשים אינו נוהג כל דיני שביעית ובפרט שכ"כ לעיל דגם זה נכלל בכלל שביתת כמפורש בתוה"ק והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו' וא"כ בנשים דאינן נכללין בזה אולי אינו נוהג בהן יובל וע"ז קמ"ל ר"י דז"א דיובל נוהג בהן אע"פ שאין שמיטה נוהגת בהן וחכמים ס"ל דיובל תלי' בשמיטה וכיון דאינו נוהג בנשים דיני שמיטה בכל פרטיה ה"ה דאינן מצוות במצות יובל. אך לקושטא דמילתא ז"א דמלבד דבד' ר"י א"א לפרש כן דהרי ר' יהודה לשיטתו דס"ל דהיכא דכתיב בתחילת הפרשה לאמר אז כל עשין ולאוין הבמ"ע הבאין בהך פרשה יש בהם לאו א"כ לר"י נשים מצוות בכל דיני שמיטה כאנשים כיון דהוי באזהרה א"כ א"א לומר דצריך קרא לחייב נשים ביובל אע"ג דאינן במצות שמיטה כיון דלדידי' אין הבדל כלל בין אנשים לנשים במצות שמיטה מלבד זאת התולדה היוצא מזה דלרבנן כיון דנשים ליתני' בכל פרטי דיני שמיטה גם במצות יובל ליתני' זה בודאי אינו וברור הדבר דנשים חייבות בהחזרות שדות ובשלוח עבדים ביובל ועי' בהלק"ט להג' מוהר"י חגיז שכ' לחקור גם בתק"ש דיובל דנשים יהיו חייבות בהן מה"ט עיי"ש אות ד':
אמנם בעיקר ד' הג' בעל הלק"ט ז"ל כתבתי זה איזהו שנים בתשובה לח"א כמה הערות בדה"ק ויען כי יש בהם תועלת לתלמידים לענ"ד אעתיק אותה כאן. וזה"ל שם. א) בהלכות קטנות ח"ב סי' רצ"ז כתב בזה"ל. שאלה אם נשים חייבות בתק"ש של יובל. תשובה אפשר כיון דאתני' בשלוח עבדים אתני' נמי בתק"ש אע"ג דאי לא תקעי נמי עבדים יוצאין דדרשינן יובל היא אע"פ שלא תקעו מ"מ שופר סימן לחירות הוא א"כ אשה נמי מחייבה אע"ג דעשה שהזמ"ג הוא עכ"ל הצריך לענינינו:
ולפענ"ד הד' צ"ע דכיון דקיי"ל דשוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות ויליף לה בגז"ש זה מזה לכל מילי א"כ א"נ דחייבות נשים בתקיעות דיובל תהי' חייבות גם בתקיעות דר"ה אע"ג דהוא מצ"ע שהזמ"ג א"ו דנשים פטורות גם ביובל וי"ל דהיא מה"ט דשוה לר"ה והרי לענין זה שיהי' מצותן בכפופין ג"כ פסק הר"מ ז"ל דשוה יובל לר"ה אע"ג דביובל מסתברא דלכ"ע בפשוטין מ"מ ס"ל לר' לוי והכי קי"ל דמצותו בכפופין משום הגז"ש הרי מבואר דאין הבדל זה משום דיובל היא לסימן חירות ושלוח עבדים עוקר הגז"ש א"כ ה"ה לענין תק"ש בנשים ביובל ובאמת מוכרח מזה דביובל ל"ש חיובא כלל בנשים דאם הי' שייך חיוב ביובל ל"ש למיפטר נשים מצד גז"ש דתק"ש דר"ה כיון דבר"ה ליכא פטור בנשים רק מצד דכללא הוא דמצ"ע שהזמ"ג נשים פטורות א"כ י"ל דהכא דרשינן גז"ש לחייב נשים מיובל כמו דצריך למיפטר נשים מסוכה מה"ט דאל"כ הוי ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות א"כ יהי' באמת נשים חייבות בתק"ש דר"ה אלא ודאי דביובל ג"כ הדבר פשוט וברור דפטורות מכח מצ"ע שהזמ"ג דאע"ג דעיקרו משום חירות אתא מ"מ כ"כ המרי"ט בת' ח"ב סי' כ"ח דעיקר מצות התלויות בארץ הם לאנשים אבל לא בנשים עיי"ש ומלבד זאת אע"ג דמצוה על כל יחיד ויחיד לתקוע מ"מ בזה שתקעו בב"ד אע"פ שהוא עוד לא תקע כבר נפטר העבד וחזרה השדה לבעלים א"כ פשוט דל"ש נשים בתק"ש דיובל כל וממילא ה"ה בתקיעות שופר דר"ה דנשים פטורות:
ובאמת לכאורה יש מקום לדון דכ"ז דנשים פטורות מתק"ש דר"ה הוא רק משום גז"ש דיובל דבלא"ה הי' נשים חייבין בתק"ש דר"ה אע"ג דהוא זמ"ג מ"מ כיון דלזכרון אתא ומה"ט כתב הר"ן ז"ל להסתפק דהוי בכלל קרבן שיהי' פסול שופר מבהמה טמאה א"כ י"ל דגם נשים חייבות בו ולזה העירני בני המנוח החריף מהו"ר אלעזר יהודא זצ"ל ורצה לתרץ בזה מה שיש לדקדק שיש שינוי בש"ס דילן ובתוספתא בענין תק"ש דהש"ס דילן קידושין (דף ל"ג ע"ב) חשיב גם שופר בכלל מצ"ע שהזמ"ג אמנם בתוספתא דמשם מקור הברייתא לא מוזכר שופר עיי"ש והוא פלא מאיזהו טעם ל"ח התוספתא שופר ורצה בני ז"ל לומר דהוא מה"ט די"ל דהתוספתא ס"ל כר"ש דדרשינן טעמא דקרא וא"כ נשים חייבות בשופר בר"ה. אך לפי"ז יהי' מוכרח מהתוספתא כהלק"ט דגם בשופר דיובל נשים חייבות אע"ג דהוא הזמ"ג דאל"כ אכתי קשה לכתוב שופר ג"כ אך באמת אם אמרינן דנשים חייבות בתק"ש בר"ה בודאי גם ביובל חייבות ויש להאריך בזה ואכ"מ ורשמתי רק להזכיר שמו הטוב של בני ז"ל והא דקתני בברייתא דקידושין שם איזהו מצ"ע שהזמ"ג סוכה לולב ושופר היינו שופר של יובל דבזה הפטור מצד המצ"ע שהזמ"ג וכיון דכ"ז דחייב בר"ה בשופר הוא רק מכח גז"ש דיובל א"כ ממילא ליכא חיובא בנשים בר"ה כיון דגם ביובל אינן חייבות וא"ש בזה מה שיש לדקדק בגמ' דחשיב סוכה ולולב קודם לשופר אע"ג דשופר הוא מצוה הראשונה ולהנ"ל א"ש דהברייתא קאי על שופר של יובל ושפיר חשיב לסוכה ולולב קודם לשופר כיון דהוא תדיר ונוהג בזה"ז. ובדרך פלפול י"ל עוד טעם דל"ש בתק"ש דר"ה פטור מצ"ע דהזמ"ג א"כ בשופר של ר"ה עיקר המצוה בשמיעה והתקיעה הוי רק הכשר מצוה כמו שרוצים הפוסקים לומר בדעת הרמב"ם ז"ל א"כ י"ל דל"ש בזה הפטור מ"ע דהזמ"ג כיון דכ"ז דנשים פטורין ממ"ע שהזמ"ג הוא רק משום דילפינן מתפילין ותפילין איתקש לת"ת א"כ י"ל דלא נשמע מזה דנשים פטורות אלא במצוה שצריך מעשה ועכ"פ דיבור דוקא כמו בת"ת דצריך דיבור עכ"פ א"נ דהרהור לאו כדיבור דמי אבל במצוה שא"צ כלום אלא לשמוע בלחוד א"ר דנשים יהיו פטורות:
ובחי' כתבנו לת' בזה ד' הר"א מזרחי פ' יתרו שרצונו לומר דשמור את יום השבת לקדשו הוא ג"כ רק עשה כמו זכור [עיי"ש שתמה על הרמב"ן ז"ל דפשיטא לי' דהוי ל"ת מכח שמור הא י"ל דהוי השמר דעשה וכתב לזה טעם אחר עייש"ה] ותמה עליו בגור ארי' מה מקשה על הרמב"ן ז"ל הא גמ' ערוכה דנשים חייבות בקדה"י ד"ת מכח כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וא"כ ע"כ דהגמ' ס"ל דהשמר הוא לאו לענ"ד י"ל דהמזרחי ס"ל דמזה א"ר לפ"מ דמבואר בספרי מובא ברמב"ן פ' תצא גבי זכור את אשר עשה ד' אלקיך למרים דמשמור את יום השבת לקדשו נשמע קידוש בלב לכן דרשינן זכור בפה ועיין שאגת ארי' סוף סי' י"ג ומעתה י"ל דדרשינן כמו דנשים חייבות בשמירה כיון דהוא רק בלב אע"ג דהוא מצ"ע שהזמ"ג אין לנו לומד שיהיו נשים פטורות ה"ה זכור אע"ג דהוא רק בפה ויש ללמוד מת"ת דפטורות מ"מ חייבות דגלי קרא ומצאתי און לי בסמ"ג מצ"ע כ"ט בסודה"ק שכ' בזה"ל נאמר בדברות ראשונות זכור ובדברות אחרונות שמור "ועשה אחד הוא" וגרסינן בפ' מ"ש נשים חייבות בקדה"י ד"ת שנאמר זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה עכ"ל ותמי' מאוד כיון שכ' בעצמו דגם שמור עשה הוא א"כ איך מפרש ד' הגמ' דפשיטא להו דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה דילמא מעשה דשמור ג"כ פטורו וע"כ כמו"ש דפשיטא דבמעשה דשמור כיון דהוא בלב מחייבי נשים אע"ג דהוי מצ"ע שהזמ"ג. ויש לתלות הד' בפלוגתת הרהור כד"ד והארכנו בזה ואכ"מ:
היוצא לנו מזה שכתבנו דיש מקום לומר דכ"ז דנשים פטורות מתק"ש דר"ה הוא רק כיון דכל זה דידעינן דחייב בתק"ש בר"ה הוא מכח גז"ש דיובל א"כ א"א לומר דנשים תהיו חייבות בתק"ש דר"ה כיון דביובל ג"כ ליכא חיובא משא"כ א"נ דביובל חייבות ה"ה דיהי' חייבות בתק"ש דר"ה דבזה יש טעמים לחייב אותם אע"ג דהוא מצ"ע שהזמ"ג ודוק היטב בכ"ז:
ב) איברא דלכאורה יש להעיר לפי"ז כיון דכ"ז דצריך גז"ש מדין יובל הוא רק לענין שיהי' חייב בשלש תרועות בר"ה אמנם תרועה אחת מפורש בתורה יום תרועה יהי' לכם ואע"ג דגם לזה צריך גז"ש דהוא בשופר מ"מ זה רק גילוי מילתא וא"כ כיון דיש סברא דבר"ה נשים חייבות בתק"ש יהיו חייבות עכ"פ בתרועה אחת דל"ש למילף מיובל לפטורא כיון דבזה יש סברא דחייבות משום דבא לזכרון כנ"ל דנהי דא"א לומר מטעם זה שיתחייבו יותר ממה שנאמר בר"ה רק דילפינן מיובל ושם אין נשים חייבות וגם בזה יש לעיין עוד. עכ"פ בזה דכתיב בגופו ול"צ למילף חיובא מיובל תהי' נשים חייבות בו אך מלבד מה שיש לומר בפשיטות דל"ש לחלק בזה וכיון דפטורות מתרועות דיובל ה"ה דפטורין מהתרועה דר"ה מלבד זאת נלענ"ד דכל ענין זה דצריכין כל אנשים מישראל לשמוע שופר בר"ה נלמד מיובל אבל א"ל קרא דיובל דכתיב בי' תעבירו שופר בכל ארצכם לא הוי ידעינן כלל דכל ישראל חייבין לשמוע בשופר דהרי מבואר בתו"כ בפ' בהר מובא ברש"י ז"ל על הקרא דוהעברת שופר תרועה בחודש השביעי וגו' ביוה"כ ממשמע שנאמר ביוה"כ א"י שהוא בעשור לחודש א"כ למה נאמר בעשור לחודש לומר לך תקיעות בעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת שופר של ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד לבד ועיי"ש במזרחי מ"ש בזה ובגור ארי' למר"ל מפראג ז"ל בזה"ל וקשה למה לי למעוטי שתק"ש א"ד שבת בכל ארצכם והלא תקיעה אינה מלאכה ומה"ת מותרת בשבת וכו' אבל יש לך לדעת כי זה דרך חכמה וכו' ובשביל כך אמרו חז"ל שופר של ר"ה אינו דוחה שבת אלא בב"ד דהא כאשר יש שופר בב"ד הרי יום תרועה יהי' לכם ודי בזה אבל שופר של יוה"כ צריך בכל ארצכם דלא סגי בב"ד עכ"ל:
מבואר מד"ק ז"ל דאע"ג דכתיב בתוה"ק יום תרועה יהי' לכם מ"מ זה מתקיים בב"ד בלחוד ואין מזה הכרח שכל ישראל יהיו חייבין בתק"ש ובפרט לפ"מ דמבואר בירושלמי דר"ש דרש דתק"ש א"ד שבת אלא במקדש מדכתיב יום תרועה יהי' לכם ועשיתם אמרינן דבמקדש יום תרועה יהי' לכם אבל במדינה זכרון תרועה עיי"ש בודאי יקשה מאוד א"כ מנ"ל דבחו"ל חייב לתקוע בכ"מ ונימא דקרא בזכרון תרועה קאי בגבולין אפי' בחול וקרא דיום תרועה מיירי במקדש ועיין היטב ותראה שזה הערה גדולה דלפ"ד התו"כ והירושלמי אין לנו לימוד שיהי' בר"ה חיוב על כל ישראל לתקוע או לשמוע קול שופר לכן נראה ברור דכ"ז נלמד מגז"ש דיובל דכתיב בי' תעבירו שופר בכל ארצכם וכיון דר"ה שוה ליובל ממילא נשמע דה"ה בר"ה חייבין הכל לתקוע בשופר אמנם משום דסמיך לי' יום תרועה יהי' לקרא דועשיתם דיש לדרוש דוקא במקום עשיי' דהיינו שמקריבין קרבנות צריכין לתקוע משא"כ במדינה א"צ לתקוע וכדי לקיים שני הדרשות האלו מחלקינן בין ר"ה שחל בחול ובין ר"ה שחל בשבת ואמרינן דבחול המצוה על כל יחיד כמו ביובל משא"כ כשחל בשבת דרשינן הסמיכות לועשיתם ולכן המצוה רק במקדש אבל לא במדינה. ולהנ"ל י"ל קושית התוס' בר"ה (דף כ"ז) ד"ה כמאן דלא כר"א שהקשו הא ע"כ לא שוה לכל מילי מזה דבשבת אין תק"ש של ר"ה אלא במקדש ובמקום שיש בו ב"ד. אמנם לדברינו י"ל דבזה טעמא אחר כיון דאיכא דרשא דר"ש דסמיך לי' לועשיתם ואדרבה מזה מוכח דלכל מילי איתקש דאל"כ מנ"ל דבחול חייב כל יחיד ויחיד לתקוע בר"ה אלא ודאי דיליף לה מגז"ש דיובל [ועיין בתוס' מגילה (דף כ' ע"ב) בסוד"ה כל הלילה שכ' בזה"ל ואחר שבירך על הספירה אומר יה"ר שיבנה משא"כ "בתק"ש" ולולב. וה"ט לפי שאין אלא הזכרה עתה לבנין בהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשיי' עכ"ל ותמי' מאוד דמה ק"ל משופר הלא שופר אינו מצות מקדש וכל מקום הוא מצוה מה"ת ומה שייך לעשות בזה זכר למקדש בשלמא לולב י"ל דכונתם על יו"ט שני אבל בשופר צ"ע מאוד כונתם ומצאתי להג' רש"ש ז"ל בהגהותיו שהרגיש בזה. אמנם להנ"ל אולי י"ל דהתוס' קאי בשיטת הירוש' דר"ה כשחל בשבת מה"ת המצוה רק במקדש והא דתקנו בכ"מ שיש בו ב"ד הוא משום זכר למקדש וע"ז הקשו אמאי לא תקנו בזה שיאמרו יה"ר והיינו בחל בשבת מקום ב"ד. וידעתי כי זה דוחק אמנם לחומר הנושא העליתי על הספר ומי שיפרש ד' התוס' בהרחבה ישא ברכה]. ויוצא לנו מכ"ז שכתבנו דכ"ז דיש חיוב על כל ישראל בר"ה בתק"ש הוא רק משום דילפינן מיובל וא"כ כיון דביובל אין נשים חייבות דהוה מצ"ע שהזמ"ג שוב גם בר"ה נשים פטורות אע"ג דיש סברא דבזה ל"ש פטור מצ"ע שהזמ"ג מ"מ לא עדיפי מיובל ודוק היטב בכ"ז: