Keli Chemdah on Torah, Behar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואגב אבאר קצת מה שראיתי לרבינו הרא"ה ז"ל בס' החינוך שכ' בפשטות שמצות תק"ש דיובל נוהגת רק בארץ ישראל וכ"כ הטו"א מטעם דכתיב בכל ארצכם והוא רק בארץ ישראל דח"ל אינו בכלל ארצכם והג' בעל מנ"ח מפקפק בזה עיי"ש. ולענ"ד ג"כ צ"ע ד"ז אחד מגמ' ר"ה (דף כ"ט) הנ"ל דרוצה הגמ' לומר לדמות ר"ה ליובל לענין כהנים וקשה הא לענין זה ל"ש לדמות כלל דהרי יובל חובת קרקע ואינה נוהגת אלא בא"י משא"כ תק"ש דר"ה דהוי חובת הגוף ופשיטא דנוהג מה"ת בין בארץ בין בחו"ל א"כ שפיר אין נפ"מ בין כהנים לישראלים ואיך ס"ד לדמות ר"ה ליובל לענין זה. ב' קשה טובא לפ"מ שכ' לעיל בשם הירושלמי דר"ש ס"ל דדרשינן יום תרועה יהי' לכם ועשיתם ולכן בר"ה א"ד שבת אלא במקדש וקשה א"כ בחול מנ"ל תק"ש בכ"מ וע"כ משום גז"ש דיובל וא"כ זה תינח בארץ אבל בחו"ל מנ"ל תק"ש דאורייתא כיון דביובל ליכא חיובא כלל בחו"ל ולדעתי התו"כ דמקיים יום תרועה יהי' לכם בב"ד בלחוד ג"כ ע"כ צ"ל דהא דכל יחיד ויחיד חייב לתקוע בר"ה הוא מכח גז"ש דיובל וא"כ מנ"ל דצריך לתקוע בשופר בחו"ל דכל יחיד ויחיד:
ובפלפול התלמידים אמרנו להוכיח שמ"ש התו"כ דמתקיים בב"ד יום תרועה יהי' לכם הוא מה"ת ואינו אסמכתא בעלמא ובזה א"ש מה שהקשיתי בס' חמדת ישראל בקונט' תורה אור אות על התוס' שנתקשו על תקיעות מיושב הא איכא בל תוסיף אמאי לא הקשו מהא דאתקין ר"א בקיסרי שהריטב"א בסוכה ובר"ה הקשה באמת מהתם ג"כ אמנם כעת אני רואה שיש לתמוה ביותר על התוס' וריטב"א ז"ל שלא הקשו עדיפי מיני' למד דאחד מד"ת ושנים מד"ס או שנים מד"ת ושלשה מד"ס דרצו חז"ל להשוות שיהי' במלכיות זכרוניות ושופרות תר"ת כמ"ש רש"י ז"ל יקשה הא איכא בל תוסיף כיון דמה"ת יוצאין בתרועה אחת או שנים ותמהני שלא דברו מזה כלל. לכן נראה דהנה כבוד ידי"נ החריף הנגיד מהור"י נ"י יאסקאדאוויטש מלאדז העירני על עיקר קו' התוס' דאיכא ב"ת הן בתקיעות דמיושב והן בתקנות דר"א בקיסרי די"ל בזה לפי"מ שכתב המר"ל ז"ל בגור ארי' בפ' בא י"ד ט"ו דקרא דשבעת ימים מצות תאכלו שכתב בזה"ל ועוד נראה דבא ללמוד כי כל הז' הם רשות ולא תאמר שאם יאכל מצות עובר בבל תוסיף לכך כתב שהוא רשות ואפי' לרבא דס"ל במס' ר"ה דעבר על ב"ת שלא בזמנו בעי כונה והשתא ממ"נ אם מכוין למצוה למה לא יעבור ואם אינו מכוין למצוה למה יעבור [פי' וא"כ בלא קרא ג"כ הוי ידעינן דאינו עובר כיון שלא בזמנו בעי כונה] דנראה אלי כיון שנקרא "חג המצות" אפי' מכוין למצוה אינו עובר דכיון שהכתוב אומר ז' ימים הם רשות לאכול בהם מצות אפי' אוכל מצות לשם חובה אין כאן איסור כיון שהתורה נתנה רשות לך אם אתה רוצה לאכול אם הוא אוכל לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף עכ"ל המר"ל ז"ל ומעתה י"ל דה"ה בר"ה דאמרה תורה "יום" תרועה יהי' לכם וקראה התוה"ק את היום יום תרועה נהי דגם בתרועה אחת יוצא ידי חובתו אבל ל"ש בזה בל תוסיף ול"ק קושיית התוס' כלל א"ד החכם הנ"ל והיא הערה נכונה לכאורה. אמנם נראה דא"ר עפימ"ש התו"כ דזה דכתיב בקרא יום תרועה יהי' לכם מתקיים בב"ד א"כ הב"ד באמת אינם עוברים על בל תוסיף ולכן לא הקשו התוס' ע"ז שהוסיפו הב"ד שנים או אחת כיון דהב"ד יכולין להוסיף בזה כיון דאמרה תורה יום תרועה יהי' לכם נתנה תורה כח להב"ד לתקוע מה שירצו לתקן אמנם על תקיעות מיושב שפיר הקשו התוס' כיון דהוא רק מנהגא שפיר קשה הא זה שתוקעין בכל יחיד ויחיד ז"א מכח יום תרועה יהי' לכם אלא מכח גז"ש דיובל ובזה שוב יקשה מצד ב"ת כיון דזה לא תקנו חכמים ולפי"ז י"ל דהא דתוס' לא הקשו מאתקין ר"א בקיסרי דס"ל דגם ר"א הוא בכלל ב"ד והי' יכול לתקן מכח ספק ואין כאן ב"ת אמנם הריטב"א ס"ל דדוקא ב"ד סמוכין הם בכלל ב"ד שעליהם אמרה יום תרועה יהי' לכם ועיין בזה כי היא הערה חדשה ולא נעלם מה שיש לגמגם בזה רק מפני שהגוף הענין נראה לי כמ"ש לכן רשמתי הד' ואי"ה עוד חזון למועד לעיין בכ"ז ולברר הד' היטב:
ובאמת יש לעי' גם בדברי הירושלמי דר"ש ס"ל דיום תרועה ועשיתם דמזה דרשינן דבמקום דועשיתם דהיינו במקדש תמיד יום תרועה אפילו בשבת משא"כ במדינה תלי' בין שבת לחול אם היא דרשה גמורה או רק אסמכתא דלכאו' מש"ס דילן נראה דלא חשו כלל להאי דרשה וראי' לזה ודמקשינן רבא בר"ה (דף כ"ט ע"ב) מה"ת במקדש היכא תוקעין וקשה מה קושי' דילמא באמת הוא איסור תורה ואעפי"כ במקדש דוחה שבת משום דגלי קרא דדרשינן סמוכין יום תרועה לועשיתם ואמרי' במקדש דוחה שבת וע"כ דס"ל להגמ' דילן דא"ז דרשה גמורה לכאורה עלה בדעתי דהנה יש לדקדק דאמר אי מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן ולכאורה הלשון "תקעינן" אין לו ביאור אטו רבא תקע במקדש והלא רבא הי' סוף אמוראים זמן רב אחר חורבן בית שני לכן נראה בכונת רבא עפימ"ש רש"י ז"ל ביבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות והוכיחו מזה האחרונים דאיסור שבת איכא דשבת כשהותר במקדש לא הותר אלא לכהנים אפי' בעבודה שכשרה בזרים ג"כ ועיין בשעה"מ ריש הלכות עבודת יוה"כ והד' עתיקין בס' האחרונים וגם אני כתבתי בזה בהרבה מקומות בחי' ואכ"מ וא"כ י"ל דזה כונת רבא אי מדאוריי' היא אם אף א"נ דגלי קרא הסמיכות דבמקדש דוחה שבת אך א"כ היא רק מפאת מקדש וא"כ אנן היכי תקעינן הי' צריך להיות מותר רק לכהנים וממשנה נראה דהי' מותר במקדש לכל וע"כ דאין זה דאורייתא אך זה רק דרך פלפול א' עיין לעיל (י"ח ע"א) דלגירסת העיין יעקב גרסינן אביי ורבא מבית עלי קאתא וא"כ הי' רבא כהן וא"כ אא"ל שזה כונת רבא במה דקאמר היכי תקעינן דהרי לכהנים הותרה שבת ואפי' א"נ כמו"ש רש"י ותוס' הכא דרבה גרסינן ורבה לא הי' כהן מ"מ גוף הסברא דשבת הותרה רק לכהנים צ"ע ואם כי בשחיטה י"ל דלא הותרה אלא באותם שיכולין לגמור העבודה משא"כ במי שאין יכול לעבוד כל העבודה לא הותר אצלו שבת וכ"כ הג' בית מאיר ז"ל בחי' יבמות לפרש כן אבל בעבודה שאין אחרי' עבודה כמו תק"ש א"נ דדוחה שבת ה"ה דדוחה בזר כמו קצירת העומר דדוחה שבת אף לזרים והיינו כיון דאין אחרי' עבודה דהקרבה היא עבודת יממא ואינו נכללת עם הקצירה דהיא בלילה ואין זמן הקרבה וכמו דמצאנו בשריפת פרים של יוה"כ דהי' כשרים ועושים גם זרים וע"כ כנ"ל דעבודה שאין אחרי' עבודה פשיטא דשבת הותר לכל וא"כ נראה ברור דא"נ דהתורה התירה תק"ש במקדש מותר אף לזרים אמנם נראה דכונת רבא בפשיטות אי דאורייתא היא נהי דנימא דרחמנא הותרה במקדש מ"מ אנן דתקעינן ג"כ בכל מקום שיש בו ב"ד מתקנת ריב"ז וזה משום זכר למקדש וכמוש"ל מד' התו' מגילה (ד' כ') וצ"ע עוד בכ"ז ובדרושי' שלנו כתבנו לבאר ד' הגמ' ר"ה (ד' ט"ז ע"א) אמר ר' יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין. מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה ותמי' למה נקט זכרון תרועה הו"ל למינקט שם תרועה יהי' לכם דהרי מזכרון תרועה דרשינן דר"ה שחל בשבת אין לתקוע ואמרנו דכונת ר"י על מדינה דשאל מנ"ל דמצות תק"ש גם חוץ למקדש כיון דכתיב שם תרועה יהי' לכם ועשיתם א"כ דילמא דוקא במקדש תוקעין וע"ז מקשים רחמנא אמר תקעו כיון דדוד המלך ע"ה אמר תקעו בחודש שופר סתמא א"כ מוכח דמצוה לתקוע בכל מקום אלא למה מריעין כיון דבתרועה כתיב ועשיתם א"כ דילמא חיוב תרועה דוקא במקדש וע"ז אמרינן הא רחמנא אמר זכרון תרועה ג"כ וזה לא מצי קאי על מקדש דהרי במקדש אפי' כשחל בשבת מריעין מדסמיך לי' שם תרועה לועשיתם א"כ איתקש לגמרי דכ"ז שמקריבין הקרבנות מריעין וע"כ דקאי על מדינה כשחל בשבת א"כ מוכח דבחול אפי' במדינה מריעין וזה נכון מאוד ע"פ דברינו הנ"ל. אמנם כ"כ שצריך לעי' אם גמ' דילן ס"ל דרשת הירושלמי והנה יש להאריך עוד בכל פרטי הענינים שבאו במכתבו ואכ"מ רק להעיר לבבך כתבתי ראשי פרקים ותן לחכם וגו' ואתה שלום.