רבינו בעל החינוך מונה בפרשתינו מצות פו"ר ונפק"ל מקרא דויברך אותם אלהים ויאמר להם פו"ר ולכאורה הדבר מתמי' דהרי לפי מה דקיי"ל דאשה א"מ על פו"ר ע"כ דהאי רק לברכה כמבואר בתוס' יבמות (דף ס"ה ע"ב) ד"ה ולא קאמר פו"ר ועי' בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) דמקשינן בגמ' והרי פו"ר דנאמרה לב"נ מביא הגמ' הקרא דואתם פו"ר הנאמר לנח ובניו אחר המבול נראה ג"כ משום דהקרא שנאמר לאדה"ר הוא רק לברכה ועי' שם במהרש"א שהרגיש בכל זה ועיי"ש מה שהאריך:

ולפענ"ד אולי י"ל עפ"מ דמבואר במדרש דאדה"ר קודם החטא נצטווה על שמירת שבת וזה כונת הקרא דלעבדה ולשמרה ואע"ג דקיי"ל ב"נ ששבת ח"מ ע"כ צ"ל דאדה"ר קודם החטא הי' לו דין ישראל וכמוש"ל ולכן לא מקשה הגמ' מקרא דאדם די"ל דאע"ג דהוא למצוה מ"מ א"ר מזה דנאמרה לב"נ כיון דאדה"ר קודם החטא הי' בבחינת ישראל ולכן מקשה הגמ' מפו"ר הנאמר לנח ומה שהקשה המהרש"א שם כיון דכבר נצטווה אדה"ר למה נצטווה נח עוד הפעם לפי"ד יש להעיר בדבר חדש לפ"מ דקיי"ל דהי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר דעיקר המצוה הויית הבנים בעולם וא"כ י"ל דלאחר הציווי לאדם ונגזר עליו שימות צריך ציווי חדשה על פו"ר דסד"א כיון דאין הווייתן קיימות שוב אינו מקיים פו"ר וא"כ ממה שנצטוו קודם החטא על פו"ר א"ר שיהי' הציווי קיים גם אח"כ כשנגזר מיתה בעולם ולכן צריך ציווי חדשה דמ"מ כשמת והניח בנים קיים פו"ר. והנה רבינו החינוך ז"ל לא כתב כאן אם כופין על מצוה זו וכ"כ בספרי חמדת ישראל ח"א בכמה דוכתין אמנם כעת ראיתי לרבינו בעל תוס' יו"ט בהקדמתו לס' נשים שעשה מזה מחלוקת בין הר"מ והרא"ש ז"ל ויען שיש לי עיון בדבריו הקדושים לזאת הנני להעתיק בזה דה"ק ונבאר חוו"ד הקלושה בעזהי"ת. וז"ל רבינו ז"ל כ' הרמב"ם ז"ל התחיל במס' יבמות ולא התחיל במס' כתובות ועיון השכל נותן שהי' ראוי להקדים אבל עשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו דאין לב"ד לכוף עד שישא אשה אבל היבום מוכרח לעשותו ונאמר לו או חלוץ או יבם וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים וע"כ התחיל ביבמות ואע"ג דאמר ר"ה בפ"ק דקדושין בן כ' ולא נשא וכו' לא משמע לי' להרמב"ם ז"ל שמפני כן יכפוהו הב"ד דא"כ הו"ל למימר בהדי' כופין אותו וכן בפט"ו מה"א שהעתיק דברים אלו לא ביאר בהם שיכופו אותו אבל הרא"ש ספ"ו דיבמות כ' שהי' נכון ברווק שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא אשה שיכפוהו ב"ד לקיים פו"ר כמו שאר מ"ע שמכין אותו עד שת"נ עכ"ל ועיי"ש מה שחתר למצוא טעם לדעת הרא"ש ז"ל אמאי מתחיל מס' יבמות כיון דלדידי' גם נשואין בע"כ עיי"ש היטב:

והנה לענ"ד י"ל דהרא"ש ז"ל לשיטתו אף אם ס"ל דכופין על פו"ר ג"כ א"ש תי' הר"מ ז"ל לדידי' דהרי הרא"ש ז"ל בפ"ק דכתובות סי' י"ב כ' דברכת אירוסין אינה ברכת המצוה דפו"ר דהרי יש בידו ליקח פלגש וע"כ קיים פו"ר ושוב אינו מחויב לקדש אשה ועי' בבית שמואל אה"ע סי' כ"ו שלמד מזה שדעת הרא"ש ז"ל דהדיוט מותר בפילגש דכן מסתבר דא"נ דאסור בפלגש אף א"נ דהוא רק איסור דרבנן שוב שפיר י"ל כיון דא"א לעשות המצוה באופן אחר כ"א ע"י קידושין שוב מברכין ע"ז דהרי אף במצוה שהיא לגמרי דרבנן מברכינן עלי' כ"ש בכה"ג ודלא כהק"נ שדחה דברי הב"ש ופלגש היינו בלא קידושין לדעת הרא"ש ז"ל וא"כ נהי דס"ל להרא"ש ז"ל דכופין על פו"ר אבל על קידושין וכתובה ל"ש כפיי' לשיטת הרא"ש ז"ל משא"כ על יבום כופין וא"כ תי' הר"מ ז"ל א"ש אף לשיטת הרא"ש ז"ל וז"פ. אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל דהדיוט אסור בפילגש מה"ת וצריך קידושין דוקא מוכרח באמת דס"ל דאין כופין על פו"ר. ובאמת הדבר טעמא בעי אמאי לא יכופו אותו הב"ד על מצוה זו:

והנלענ"ד בדעת הר"מ י"ל עפמ"ש בספרי חמדת ישראל בקונטרס נר מצוה חלק העשין אות מ"ד בלשון הר"מ ז"ל בס' המצות שכ' ציונו לפו"ר לכוין לקיום המין והוא אמרו יתעלה ואתם פו"ר. דנראה מזה שדעת הר"מ ז"ל שמצות פו"ר הוא לכוין בביאה לתכלית פו"ר ועיי"ש ביאור הדברים היטב. וא"כ כיון דעיקר המצוה תלי' בכונתו ובלא"ה ליכא מצוה כלל ל"ש בזר כפיי' כיון דאין בידינו לכופו לקיימה על מתכונתה. וז"נ מאד לדעת הר"מ ז"ל. והנה דעת התוס' נראה דס"ל לחלק בין מ"ע דפו"ר למ"ע דלשבת דאין כופין אלא מי שמצווה על פו"ר אבל מי שאינו מצווה אלא על לשבת אין כופין וזה ממ"ש בגיטין (דף מ"א ע"ב) בסוד"ה לא תוהו בראה דבשפחה שייך נמי עשה דשבת והא דלא כופין בח"ש וחב"ח אלא היכי דנהגה בה מנהג הפקר היינו משום כיון דלא מיפקדי אפו"ר שמא גם לאחר שתשתחרר לא תקיים עכ"ל. ולכאו' אין הבנה לדה"ק דא"כ גם גבי עבד נימא הכי וע"כ כיון דמצווה על פו"ר יכופו אותו לקיים אבל בשפחה כיון דמצווה רק על שבת אין כופין אותה ולכן עתה אין כופין את רבה ומוכח כנ"ל אך הדבר צריך טעם אמאי אין כופין על עשה דלשבת ולכאו' עלה בדעתי בכונת התוס' עפמש"ל דל"ש אלא אם נוכל לכפותה שיקיים המצוה בבירור אבל בלא זה ל"ש כפיי' ומעתה י"ל עפמ"ש הר"ת ז"ל דנשים אינן מצוות על השחתת זרע ויכולין להשחית זרע הבעל לאחר תשמיש עי' בתוס' יבמות (דף י"ב ע"ב) בד"ה שלש נשים וא"כ בנשים ל"ש כפיי' כיון דבידם תמיד להשחית את הזרע ואנן לא נוכל לידע מזה לכן אין כופין אותם. אך יש לדחות די"ל שדעת ר"ת ז"ל באמת דגם על עשה דלשבת נשים אינן מצוות משא"כ א"נ דנשים איתנייהו בהעשה דלשבת אסורין גם להשחית הזרע. ויש לעי' אי זה תלי' בעשה דלשבת. וראיתי בס' שו"ת מהרי"א הלוי ז"ל להגאון המובהק מוהר"א אייטינגע ז"ל ח"א סי' פ"ה שכ' להכריע דמצות שבת א"נ דאשה מצוות על שבת ע"כ דאינה על התולדה דוקא וגם בנשואין לחודא נתקיים מצות שבת וכדעת הגאון מוהר"צ מהאמבורג ז"ל בת' נוב"י מהדו"ק אה"ע ס"ו וראי' לזה מדאין כופין את הבעל לגרש את אשתו אם אינו ראוי להוליד ועיי"ש היטב ולפי דבריו בודאי י"ל דל"ת כלל איסור השחתת זרע בזה שמצוות על שבת. אבל באמת תמהני על גאון כמותו שהוציא דברים כאלה מפיו ומכ"ש לחוק אותם בספר דהרי מבואר ביבמות (דף ס"ב ע"א) דטעמא דריו"ח בהי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר משום דלשבת בעינן וליכא הרי מבואר דמצות לשבת פירושו שהעולם יתישב על ידו. ונראה שהג' ז"ל שגג בזה מפני שסבר שכן הוא דעת הג' מוהר"צ ז"ל אבל לא ראה בת' תפארת צבי אה"ע יש שם תשובה מהג' מוהר"צ ז"ל להנוב"י על אותה תשובה והודה בעצמו ששגג בזה וכ"כ בקו"א לספרי והראי' דאין כופין את הבעל לגרש כדי שהאשה תקיים מצות שבת א"ר כלל דכמו דאין כופין באדון לשחרר מטעם שבת דדילמא גם אח"כ לא תקיים כמו"ש התוס' ה"ה דאין כופין את הבעל לגרש. ובאמת גם זאת ברור דעל שבת בלבד אין כופין רק מי שמצווה על פו"ר וגם על שבת אבל על שבת לחודא אין כופין והטעם י"ל כמו"ש בספרי דבאמת העשה דלשבת יכולין לקיים גם אם ישיאו בני אנשים אחרים ויסייעו להם שעי"ז יכולין לישא זא"ז ויולידו בנים מקיים בזה עשה דלשבת יצרה כיון דעל ידו נתישב העולם רק מי שמצווה בעצמו בפו"ר אינו מקיים לשבת אלא באופן שהעולם נתישב ע"י עצמו וזה טעמא דריו"ח בהי' לו בנים ומתו שאינו מקיים פו"ר משום דלשבת יצרה בעינן אמנם מי שאינו מצווה על פו"ר רק על שבת לחוד נהי דעיקר המצוה שישא אשה ויולד בנים מ"מ י"ל דגם בזה שמשתדל לראות שינשאו אחרים והי' נתרבה ישוב העולם ג"כ מקיים מצוה זו והא דכ' התוס' בעבד דא"ל משום לשבת לא היו כופין את האדון לשחרר כ"כ בספרי דהטעם הוא משום לשבת גם האדון נכלל במצוה זו ולא הוי בכלל חטא שיזכה חברך ואמת כי מדברי התוס' אינו נראה כן. והארכנו בזה בת' לח"א בענין היתר מ"ר ואכ"מ יהי' איך שיהי' ד' הג' ז"ל נראה ברור דליתא וח"ו שיעלה על הדעת לומר כן דבנשואין גרידא מקיים מצות לשבת:

ודע שנלענ"ד דאפי' ר"ה דפליג על ריו"ח וס"ל דהי' לו בנים ומתו קיים פו"ר מודה ג"כ דמוטל עליו עשה דלשבת אלא דבזה פליג על ריו"ח דס"ל דלשבת הוא פירושו דמ"ע דפו"ר וכ"ז שלא קיים לשבת גם פו"ר לא קיים ור"ה ס"ל דאינו כן דמ"ע של תורה פו"ר כבר קיים כיון שבעל אשה להוליד ממנה בנים ונתקיימה מחשבתו ונהי דאינו מקיים לשבת כיון דהבנים מתו אבל שוב אינו מוטל עליו אלא עשה דלשבת דהוא עשה מד"ק. וראי' לזה מהא דבן השונמית (מלכים ב' ד') דאחר שמת בנה אמרה לאלישע הלא אמרתי לא תשלה אותי ולכאו' לר"ה הא קיימה מצות פו"ר ואמאי הוי בכלל השלה אם מת אח"כ כשהגדיל עי' בפנים ותבין דברינו אמנם להנ"ל א"ש כיון דאשה אינה מצווה על פו"ר רק על עשה דלשבת ובכה"ג לא קיימה כלל ושפיר אין לה כלום:

איברא דיש לעיין למ"ד יש דיחוי אצל מצות א"כ מה הועיל לה כשחזר וחי' מ"מ כיון דבשעה שמת הרי נפקע מצות לשבת ושוב גם אח"כ לא תקיים בו מצות שבת. אך מלבד דקיי"ל אין דיחוי אצל מצות. עוד שתי תשובות בדבר. א' דלא מצינו דיחוי אלא על חיוב מצוה ולא על קיום מצוה. ב' דמצות לשבת ופו"ר לריו"ח שהמצוה הוויית הבנים ל"ש דיחוי כלל דהשתא הא יש לו בן וקיים פו"ר ולשבת. וברור הדבר דלדעת הר"מ ז"ל דס"ל דנכרי שהי' לו בנים ונתגייר לא קיים פו"ר אלא אם בניו נתגיירו וא"צ שיתגיירו בב"א רק אפי' אם נתגיירו לאח"ז קיים בהם פו"ר ולא אמרינן בזה דיחוי כיון דעתה יש לו בנים ישראל הרי מקיים פו"ר. ולא אכחד שזה עתה בסדרי הדברים לדפוס בא לידי ס' אורחת חיים לא' מחכמי אונגארין ובסוף הספר יש קונטרס "עובר אורח" מאת כבוד ידידי הגאון המובהק מו"ה רא"ד שליט"א אב"ד דכולל אשכנזים בירושלים אה"ק תובב"א וראיתי שם בסי' קס"ז שכ' לתמוה על הרשב"א ז"ל ברכות (דף מ"ו ע"א) שהקשה על הא דכיבד ר' אבהו את ר' זירא לבצוע אע"ג דקיי"ל בעה"ב בוצע וכ' לתרץ כיון דהסעודה הי' עבור ר"ז הוי ר"ז בעה"ב ואמאי לא תי' בפשיטות דר"ז הי' כהן כמבואר בירושלמי פ"ח דברכות ה"ו וכ' לתרץ דמעשה זה הי' אחר ששחט רבה לר"ז וא"כ נהי דהדר אחי' ית' מ"מ פקע ממנו קדושת כהונה. ולא אדע מה קאמר מר דהרי כל כהן הוא כהן מחמת שהוא בן כהן וכיון דזה פשיטא דלא נפקע הקורב' ע"י המית' וא"כ הרי הוא גם עתה בן כהן וממילא הוא כהן לכל הענינים. אלא שלענין עבודה אולי צריך חינוך מחדש כמו כל כהן שהתחיל לעבוד שצריך חינוך אבל לענין קדושת כהונה פשיטא שכ"ז שלא נפקע הקורבה אינו נפקע הכהונה ומבואר בקרא דאלישע דהקורבה לא נפקע ע"י שמת וז"ב לענ"ד: