מדרש פליאה לא חטא אדה"ר עד שהראה לו חוה דם נדה ותמי' מאד. ומה שנראה לי בזה לחדד התלמידים דהנה איתא בס' מדבר קדימות להג' אזולאי ז"ל מערכת א' אות ה' בשם כתבי האר"י החי זצוק"ל דאדה"ר מתחילה לא ידע שהוא מעץ הדעת ואכל בשוגג אלא שאח"כ נכנס בו יצה"ר ואכל במזיד עיי"ש. אך לכאורה יש לעי' איך האמין לאשתו דאינו מעץ הדעת הא הי' לו לחוש ע"ז דהוא מעץ הדעת וא"ל מצד דאזלינן בת"ר ורוב אילנות לאו מעה"ד הם הא הוה קבוע וקבוע כמעמ"ד. אך באמת א"ש דקיי"ל ע"א נאמן באי' וא"כ היתה חוה נאמנת מתורת ע"א והנה הא דע"א נאמן באיסורין כ' התוס' בריש גיטין דילפינן מנדה דכתיב וספרה לה וע"כ דעא"נ וא"כ א"ש דלא חטא אדה"ר עד שהראתה לו חוה דם נדה דמזה מוכח דעא"נ באי' לכן חטא וחטא היינו שוגג ומדוקדק לשון המדרש כנ"ל אך הנה דעת יש פוסקים דאשה אינה נאמנת באיסורין ומנדה א"ר כמו"ש הרמב"ן ז"ל בריש גיטין ועי' ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א שם וא"כ אכתי קשה על אדה"ר איך האמין לה אך הנה כ"כ לעיל דיש לומר מצד כל דפריש ומ"ש דהוה קבוע לכאו' ז"א כיון דהוא לא לקח ממקום הקביעות שוב אמרינן כל דפריש דהוי כנמצא ביד עכו"ם דקיי"ל כל דפריש אך הנה הקצוה"ח סי' רצ"ב ס"ק ד' כ' דהא דנמצא ביד עכו"ם ה"ד בבשר נבילה שהוא אינו מוזהר אבל באמה"ח דגם הוא מוזהר וא"כ הספק גם עליו שוב הוי כפירש לפנינו ואמרינן בי' כל קבוע כמעמ"ח עיי"ש ומעתה ה"נ כיון דגם חוה היתה על עה"ד מוזהרת שוב אין להתיר מצד כל דפריש. ועפ"ז י"ל דרך דרש בהבנת הקרא ג' טו"ב ולאדם אמר כי שמעת לקול וגו' אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו דהך לאמר לכאורה אין לו ביאור ועי' במיני תרגומא להג' מהר"י בערלין ז"ל שנתקשה בזה. אמנם עפ"י הנ"ל י"ל דהכונה דהקב"ה הוכיח לו שאין לו התנצלות מחמת שמתחילה הי' שוגג ואח"כ נכנס בו יצר הרע דז"א דגם ההתחלה הי' בפשיעה כיון דצויתיך "לאמר" והיינו שתאמר לחוה וא"כ גם היא מוזהרת ושוב הוה קבוע ולא הי' לו לשמוע לה ולאכול וא"כ הוה תחילתו בפשיעה דחייב על ההתחלה והארכנו בזה דרך דרוש ודי בזה למשכיל ומבין ישמע חכם וכו':