Keli Chemdah on Torah, Bo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"ב כ"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו' ובתרגום יונתן ותסבון איסרת אזובא ותטמשון בדמא דבמנא "פחרא" עכ"ל והנה לכאורה צע"ג מה זה שהוסיף התרגום דהי' במאנא של חרס ומה הכוונה בזה ונשאלתי בזה מחכם אחד. והנה בתחילת העיון השבתי לו דהנה קיי"ל דפסח אינו נשחט בבמת יחיד דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ולדורות לא הי' נשחט כי אם במשכן וממילא הי' צריך כלי שרת לקבלת הדם אמנם פסח מצרים כיון דהי' כל יחיד מזה במשקוף ושתי המזוזות אשר בבית א"כ לא עדיף מבמת יחיד והי' גזה"כ דפסח מצרים יהי' קרב בבמה וממילא לא צריך כלי שרת וזה כוונת התרגום דהי' מאנא דפחרא לקבלת הדם כיון דבבמה ל"צ כלי שרת וכשר אף סף של חרס אמנם יותר נראה דהנה באמת יפלא כיון דקרבן פסח אינו קרב בבמת יחיד א"כ איך פסח מצרים קרב בבמת יחיד גם יפלא לפי מה דמבואר בזבחים (דף קט"ז ע"ב) דגם בבמה שמקריבין ב"נ צריך להיות הכל מדברים שלא נשתמשו בהן להדיוט וא"כ נראה דגם קודם מתן תורה בישראל הי' הדין כן דבב"נ לא נשתנה הדין ממתן תורה ואילך וא"כ איך אמרה תורה להזות על שתי המזוזות והמשקוף וחז"ל אמרו ע"ז דג' מזבחות הי' להם הא אסור להקריב על המזבח ששמשו בו להדיוט והכא הרי הכל נשתמש בהן הדיוט ואיך הי' כשר למזבח:
לכן נראה מזה כמו"ש בדרוש לשבת הגדול בשנת תרנ"ה בשם הגאון בעל חת"ס ז"ל חיו"ד סי' רל"ה שבאמת בפסח מצרים לא הי' זריקת דם כלל על המזבח וע"ד מליצה אמרו חז"ל ג' מזבחות הי' להם אבל באמת לא הי' ע"ז שם זריקת קדשים רק שיהי' לאות כמו שמפורש בתוה"ק ולא הי' קרב ממנו לגבוה כלל דהחלבים אכלו בכלל ואכלו את הבשר בלילה הזה והדם לא הי' נזרק ע"ג המזבח ועיי"ש בחת"ס ז"ל שכתב שמה"ט הי' מותר לאחר ביטול שם עכו"ם ואין זה בגדר מאוס לגבוה כיון דלא הי' קרבן גבוה. ומעתה נראה דזה כוונת התרגום יונתן להורות דלא הי' זריקה ולא הי' צריך כלי שרת לקבלת הדם והי' כשר של חרס ג"כ ולפי"ז נראה דאע"ג דבכל קדשים וה"ה פסח דורות הזריקה מתרת הבשר באכילה ובלא"ה אסור הבשר באכילה מצד איסור קודש אמנם בפסח מצרים לא הי' הזריקה מתיר כלל כיון דבאמת לא היתה זריקה על המזבח כלל רק שהי' לאות על הבתים אמנם המתיר את הבשר לאכילה הי' השחיטה שעיד"ז ניתר הבשר לאכול אותו בלילה:
ואם כנים הדברים י"ל עפי"ז בטו"ט קושית התוס' בחולין (דף פ"ה ע"א) בד"ה ואין דנין חולין מקדשים שהקשו דאכתי קשה לר"ש דס"ל דשוחט את הפסח על החמץ שלא לשמו פטור ומפרש בקונטרס משום דהוא פסול ור"ש לטעמי' דשחיטה שא"ר לא שמה שחיטה ול"ה בכלל שוחט את הפסח על החמץ והשתא התם הו"ל למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה דהוי' קדשים מקדשים ונשארו בקושיא. ועפ"ד י"ל בהקדם להסביר הענין דאמאי בקדשים לענין שחוטי חוץ אמרינן דאע"ג דהוי שחיטה שא"ר שמה שחיטה ובחולין פשיטא לי' לר"ש דבעי שחיטה הראוי' דוקא לאכילה ונראה דהענין הוא דדוקא בחולין דניתר הבשר לאכילה ע"י השחיטה לכן אם אין השחיטה מתרת הבשר לאכילה הוי בגדר שחיטה שא"ר משא"כ בקדשים כיון דלאחר שחיטה אכתי אסור מצד קודש ונמצא דבקדשים אין השחיטה המתיר אלא הזריקה ובפרט א"נ דמחזיקין מאיסור לאיסור בודאי י"ל כן דעיקר המתיר בקדשים הוא הזריקה וכיון שכן דאין השחיטה מתיר בקדשים לכן גם שחיטה שא"ר שמה שחיטה ולכן חייב בשחוטי חוץ אע"ג דהוי שחיטה שא"ר וזה נכון בסברא:
ובאמת מבואר בחולין (דף פ' ע"ב) דלר"ש כל קדשים יהיו בגדר שא"ר מה"ט דכל כמה דלא מיזריק דם לא מישתרי בשר באכילה ואף לפימ"ש התוס' והרשב"א שם דלקושטא דמילתא הוי בגדר שחיטה ראוי' מצד כל העומד לזרוק כזרוק דמי עכ"פ כיון דשחיטה בעצמו גם בפנים אינו מתיר וחשיב שחיטה גם לענין ש"ח שם שחיטה עלה וחייבה רחמנא על שחיטה זו וזה פשוט. ומעתה י"ל דזה דוקא בכל הקדשים משא"כ פסח לענין שוחט את הפסח על החמץ שוב אמרינן כיון דיסוד מצות הפסח היינו פסח מצרים ופסח זה לא הי' בו זריקת דם כלל וא"כ השחיטה הי' מתירו באכילה ושוב הי' בו שחיטה ראוי' לכן נהי דבפסח דורות דינו ככל הקדשים דאין השחיטה מתיר את הבשר מ"מ לענין שחיטה שאינה ראוי' אזלינן בתר יסוד מצות פסח דהוא פסח מצרים וכמו"ש התוס' לענין אוא"ב לר"ש דאף דקדשים לא ילפינן מקדשים כיון דעיקר איסור אוא"ב בחולין כתיב ה"ה לענין שוחט את הפסח על החמץ י"ל כן כיון דפסח מצרים הי' השחיטה המתיר והי' שחיטה ראוי' שוב צריך שבכל קרבן פסח יהי' שחיטה ראוי' והוא ישוב נכון לקושית התוס'. ואין להקשות דא"כ בפסח ששחטו בחוץ לא יתחייב כרת דהרי אמרינן דלענין פסח לא הוי שחיטה שא"ר בגדר שחיטה. ז"א דהרי ענין איסור דש"ח לא כ' בפסח כ"א בשאר קדשים ובשאר קדשים הוי תמיד שחיטה שאינו מתיר באכילה לכן לענין איסור דש"ח נגרר פסח אחר שאר קדשים וכמו"ש התוס' לענין אותו ואת בנו לר"ש כיון דכתיב בחולין ילפי' קדשים מחולין לענין זה ה"ה דאמרינן להיפך לענין שחוטי חוץ דילפינן פסח משאר קדשים אמנם לענין שוחט את הפסח על החמץ שנאמר בפסח שפיר אמרי' דילפינן מפסח מצרים וזה נכון:
וי"ל עפי"ז גם דעת הר"מ ז"ל שפסק דפסח ששחטו לשם חולין פסול וחלוק מחטאת ותמהו עליו דמסוגיא דריש זבחים נראה מבואר דאין נפ"מ בין פסח לחטאת וכללא הוא דדוקא מינא מחריב בה אבל אינו מינו אינו מחריב בה. והנה במנ"ח הביא בשם גדול אחד כיון דבפסח מצרים לא הי' קדשים אחרים ואעפי"כ אמרה תורה ואמרתם זבח פסח א"כ מוכח דגם לשם חולין פסול. אך יפה תמה עליו המנ"ח דהרי פסוק זה נאמר על פסח דורות. אמנם דברינו י"ל בטו"ט כיון דאמרה תורה גם בפסח מצרים שיש עליו כל דיני פסח וקדושתו לענין ערל ובן נכר אע"ג דבפסח מצרים לא הי' ממנו לגבוה כלל א"כ נראה דבפסח מצרים הי' מחריב בו מחשבת חולין דל"ש לומר בו אינו מינו א"מ בה דהרי זה שחלוק קדשים מחולין הוא מה שבחולין מתיר השחיטה ובקדשים הזריקה וגם החלבים ואימורין קריבין לגבוה ולכן הוי קדשים אינו מינו דחולין משא"כ פסח מצרים שאכלו את הכל ולא הי' ממנו לגבוה כלל וגם ניתר ע"י שחיטה שוב הוי מינו עם חולין וא"כ כיון דאמרה תורה בפסח דורות ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח הקב"ה על בתי בנ"י במצרים נראה דפסח דורות דינו כדין פסח מצרים וכיון דבפסח מצרים הי' פסול שוחט לשם חולין ה"ה בפסח דורות וא"ש דברי הר"מ ז"ל ויש עוד להאריך בכ"ז ואין כאן מקומו. אמנם בעיקר ד' החת"ס עי' בירושלמי פסחים פ"ט ה"ה תראה שהיא מחלוקת אמוראי ועיי"ש דפליגי על הסף ג"כ אי הי' כלי עיי"ש היטב: