Keli Chemdah on Torah, Bo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמנם מה שנלענ"ד בדעת רש"י ז"ל דאע"ג דקיי"ל דמומר לדבר אחד ל"ה מומר לכה"ת וגם לפסח כשר מ"מ זה דוקא אם בעת שאוכל הפסח אינו מומר ואינו עובר אז העבירה אמרינן אע"ג דהוחזק לדבר אחד מ"מ אינו מומר לכה"ת וכשר לפסח אמנם אם בעת עשיית או אכילת הפסח הוא מומר לעבירה זו בפועל ס"ל לרש"י ז"ל דפסול מפסח כיון דעתה בשעה זו נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ה"ה בכלל ב"נ אע"ג דלא הוי מומר לכל התורה ומעתה במומר לערלות כיון דגם עתה בשעת אכילת הפסח והוא ערל הרי עובר עבירה זו בפועל שהוא ערל ואינו רוצה לימול את עצמו ה"ה בכלל ב"נ ופסול לפסח ועיין בתשו' נפש חי' למורי הגז"ל חלק אהע"ז סי' כ"ז שהביא בשם מרנא הגאון הקדוש בעל חידושי הרי"מ זצוק"ל דאע"ג שכתבו הפוסקים לענין שוחט בשבת דאינו נעשה מומר עד שיתחזק ג' פעמים היינו דוקא שיהי' מוחזק למומר אמנם זה ברור דבשעה ששוחט בשבת אפי' בפעם הראשון הוא מומר לעכו"ם] דאז כשעובר העבירה ה"ה מומר וכיון שכן נראית סברת רש"י נכונה מאוד כיון דבשעת עשיית העבירה הוא מומר אע"ג שהוא רק מומר לדבר אחד מ"מ פסול לפסח דהרי עתה נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. וכיוצא בזה שמעתי אומרים בשם רבינו הקדוש מלובלין זצוק"ל שאמר שאהבת השי"ת לישראל גדולה כ"כ עד שכשחטא אדם מישראל ח"ו אומר השי"ת מתי יפסוק השוטה הזה לעבור העבירה שאוכל לאהוב אותו כמקדם אלו דברי קדשו. והוא ג"כ כדברינו דבשעה שעובר העבירה נפסק מהקב"ה וכבר ביארנו בדרושים דלכן אם העבירה בשעת המצוה לכ"ע הוי מצוה הבאה בעבירה כיון דמצוה הוא עטין דאורייתא לבוא עיד"ז לדביקות השי"ת וכיון דבשעה זו עובר העבירה ומפסיק הקשר א"א לו שיהי' דבוק להקב"ה ולכן המצוה פסולה והארכנו שזה כוונת הירושלמי אין עבירה מצוה דהוא שני הפכיים בנושא אחד:
ועפי"ז נלענ"ד לתרץ מה שנתקשיתי זה זמן רב. וכעת מצאתי בתשו' מהרש"ם להגאון מבערזאן סי' א' שנתקשה בזה ידידי הגאון המנוח מהרא"ד תאומים ז"ל על שיטות הפוסקים דס"ל דביוה"כ כיון דתליא ביתובי דעתא לכ"ע אינו חייב בהנאת גרונו לחודא כ"א בהנאת מיעיו דמקודם לכן ליכא יתובי דעתא דמה יענו לגמ' ערוכה במס' שבועות (דף י"ג ע"א) דמקשינן בגמ' לרבי כרת דיממא היכא משכחת לה ותרצינן משכחת לה דאכל אומצא וחנקי' ומית ועיין ברש"י ז"ל שלא עבר רגע מן היום לאחר העבירה ותמי' הא בגרונו עדיין לא עבר העבירה כלל כיון דעדיין לא בא למיעיו וא"כ הרי לא נתחייב כרת כלל אמנם עפ"י דברינו נראה דכוונת הגמ' דאכל הרבה ככותבת בזה אחר זה ולא הפסיק כלל בנתיים ובעת אכילת האחרונה חנקתה בגרונו דאז חייב כרת על אכילה הראשונה דכ"ז שאינו פורש מעבירה אין יוה"כ מכפר דבשעה שעוסק בעבירה ונפסק מקדושת הקב"ה וישראל מודה רבי דאין יוה"כ מכפר ועיין בכריתות (דף ז' ע"ב) דשם הגירסא בגמ' דקאכל נהמא חנקתי' "אומצא" ומית נראה להדיא כן דהכרת הוא על אכילת נהמא וזה אכל כראוי שנכנס למעיים אמנם אכל בהדי' בשר חי דהוא אומצא ואומצא זו חנקתי' ומית וחייב כרת על הנהמא וזה מבואר כדברינו הנ"ל. ואם דשם יש לדחוק דהי' כאחת ממש לכן חייב כרת על הנהמא אך זה דוחק כיון דקיי"ל אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים וככותבת הוא שני זיתים לכן יותר נראה דאכל נהמא קודם לכן אמנם מיד אח"ז דלא הפסיק כלל בלע אומצא וחנקתי' ומית דאין יוה"כ מכפר וכמו"ש רש"י ז"ל הטעם דכל זמן שאינו פורש מעבירה אין יוה"כ מכפר אע"ג דעבירה הראשונה כבר עברה והבן היטב:
ועפ"י דברינו יש לעורר על דברי מרן הכ"מ ז"ל בפ"ד מהל' שחיטה הלכה י"ד שכתב להביא ראי' לדעת הר"מ ז"ל דמומר לדבר אחד צריך בדיקת סכין מהא דמומר לערלות מחמת מורא למול צריך בדיקת סכין. ולהנ"ל אינו ראי' ממי שעתה עובר עבירה זו בפועל דשפיר אמרינן שאינו נאמן שמטריח במצוה כראוי למי שהוא מומר לדבר אחד ואינו עושה עתה העבירה בפועל ובאמת בדרושים כתבנו שי"ל טעמא דרש"י ז"ל דמומר לערלות פסול לפסח אע"ג דהוי רק מומר לדבר אחד ואינו מומר לכה"ת מ"מ לפמ"ש הר"מ ז"ל הנ"ל דצריך בדיקת סכין וכתב הרא"ש ז"ל פ"א דחולין (דף ס"ז) דטעמא דהר"מ ז"ל כיון דחזינן שלתאותו עובר אחת מן העבירות שבתורה חיישינן דפקר שלא לטרוח לקיים שום מצוה כהלכתה עכ"ל ומעתה י"ל דהנה מצות פסח נצטוו ישראל לפני הדיבור ובמסירת הנפש כמו שכתבו חז"ל שהיו קושרין בכרעי המטה והי' במסירת נפש מפני המצרים וגם בטירחא רבה שהי' צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה אע"ג דמסברא סגי בביקור פעם אחת קודם השחיטה ע"כ דתוה"ק רצתה להורות את ישראל שעיקר במצוה הוא הטירחא ויגיעה במצוה ולזאת ניתן לפני הדיבור להורות כנ"ל. ומעתה י"ל דבאמת מודה רש"י ז"ל דמי שהוא מומר לדבר אחד אם אין עתה באותה העבירה אמרי' דחייב בפסח כי ע"י פסח יוכל לבוא לתשובה ע"ז משא"כ במי שעומד במרדו בעת עשיית ואכילת הפסח ואז הוא חשיד שאינו מטריח בשום מצוה כהלכתה וכמו"ש הר"מ על דצריך בדיקת סכין מה"ט א"כ הוא להיפך ממש ממצות פסח ולכן אין לו שייכות לפסח וממילא אסור באכילת הפסח ואע"ג דרש"י ז"ל לא ס"ל כהר"מ ז"ל במומר לתיאבון מ"מ במומר להכעיס בעבירה אחת בוודאי יש לומר כסברת הרא"ש בדעת הר"מ ז"ל. והארכנו בזה הרבה בדרושים עוד באופנים שונים לתרץ דעת רש"י ז"ל ואין כאן מקומו: