Keli Chemdah on Torah, Bo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ועתה נבאר הלאו דעצם לא תשברו בו אם נאמר על פסח מצרים או על פסח מדבר. והנה לכאורה עלה בדעתי להוכיח מדברי התרגום יונתן שמתרגם בזה"ל וגרמא לא תתברון בי' בדיל למיכל מה דבגוי' הרי דפשיטא לי' דגם עצם שיש בו מוח אסור הי' בשבירה ולכאורה מנ"ל זאת כיון דמבואר בגמ' דלולא קרא דנאמר עוד הפעם בפסח שני הו"א עדל"ת וא"כ בפסח מצרים דלא הי' לנו אלא קרא אחד א"כ שוב אמרינן דקאי רק על עצם שאב"מ אבל בעצם שיב"מ אמרי' עדל"ת אך ז"א די"ל דכיון דהא דאמרינן עדל"ת הוא רק מגזה"כ מכלאים בציצית א"כ קודם מ"ת לא הוי אמרינן כלל עדל"ת. ומעתה זה דוקא אם נפרשו על פסח מצרים אבל אם נפרש אותו על פסח הראשון שעשו במדבר בשנה השנית א"כ שוב צריך לומר דאינו אסור אלא עצם שאב"מ כיון דבעצם שיב"מ אמרי' עדל"ת. ומוכח מזה דהתרגום יונתן ס"ל דקאי הקרא על פסח מצרים:
שוב ראיתי שיש להכריח לכאורה כן מסוגיית הש"ס בחולין (דף י"א) דמקשינן בגמ' מנה"מ דאזלינן בת"ר וילפינן מפסח שאמרה התורה ועצם לא תשברו בו ודילמא ניקב קרום של מוח אלא ודאי דאזלינן בת"ר. וראיתי בת' מוהרי"מ להגאון המובהק מבריסק ז"ל שהביא בשם מרנא הגרע"א ז"ל שהקשה מאי ראי' מזה דאזלינן בת"ר הא אמירה לעכו"ם שבות וא"כ יש עצה לשבור העצם ע"י עכו"ם ולבדוק הקרום אם הוא שלם וכתב הגאון המחבר ז"ל לתרץ עפי"ד הפנים יפות שכתב לפרש דברי המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים כיון דקודם מ"ת הי' להם דיני ב"נ וכ"כ בת' משאת בנימין דב"נ לב"נ יש שליחות לכן אסור אמירה לנכרי מה"ת במלאכת יו"ט ועיי"ש ומעתה ה"ה שבירת עצם ע"י ב"נ אסור הי' בפסח מצרים מה"ת מצד שליחות כנ"ל וא"כ שפיר מוכיח הגמ' דאזלינן בת"ר מפסח מצרים דהי' אסור בשבירת עצם ולא הי' עצה ע"י אמירה לנכרי מה"ת אלו דבריו. וא"כ מבואר מזה הכרח מסוגית הש"ס דקאי קרא על פסח מצרים:
איברא דלקושטא דמילתא ז"א ודברי הגז"ל תמוהין דנלענ"ד פשוט דבפסח מצרים לא הי' פוסל כלל טריפות דנקיבת קרום של מוח שכ"כ בחידושי פרשת נח דנראה דלא הי' פסול טריפות בקרבנות קודם מתן תורה. אך אפי' א"נ דפסול טריפות מ"מ היינו דוקא טריפות הניכרת כמו"ש התוס' וא"כ ה"ה דבפסח מצרים לא הי' פוסל בו טריפות שבסתר כלל ואע"ג דהי' צריך ביקור מצד המומין בפסח מצרים אע"ג דבב"נ אינו פוסל אלא מחוסר אבר וא"כ עכצ"ל דלענין זה הי' דינם כישראל דפוסל בהו כל מום א"כ י"ל דה"ה לענין טריפות [ועיין פסחים (דף צ"ו ע"א) וע"ז (דף ה' ע"ב) נראה מוכח דבמצרים הי' פוסל כל מומין בפסח] אך באמת נראה ברור דטריפות לא הי' פוסל בפסח מצרים כיון דמן הבקר להוציא את הטריפה עדיין לא הי' ידעינן ומסברא כיון דאסור לישראל ג"כ ל"ש כיון דקודם מ"ת לא הי' אסור להם טריפות ובפרט לפי דעת החת"ס ז"ל שהבאנו דבריו לעיל דלא היתה בזה עבודה לגבוה כלל לא זריקה ולא הקטרה וא"כ בוודאי האומר שהי' טריפות שבסתר פוסל בפסח מצרים צריך ראי' גדולה. ומדברי הגמ' תמורה (דף כ"ט) דמקשינן בפשיטות למה לי מן הבקר בטריפה ת"ל מדאסור לישראל ה"ה אסור לגבוה נראה דפשיטא לש"ס דכ"ז שלא נאסר טריפה לישראל לא הי' אסור טריפה לגבוה וצ"ע בזה עוד לעת הפנאי. אמנם עפ"ד הנ"ל לכאורה מוכרח דקושית הגמ' מפסח מצרים דא"נ דהגמ' ס"ל דקאי על פסח מדבר א"כ באמת הי' מותר אז שבירת העצם בעצם שיש בו מוח מטעם עדל"ת וא"כ מאי מקשה הגמ'. ואי דקושית הגמ' לפי האמת דגלי רחמנא בפסח שני ג"כ איסור שבירת העצם וע"כ דקאי על עצם שיש בו מוח ג"כ א"כ הו"ל להגמ' לאתויי הקרא דועצם לא ישברו בו האמור בפ' בהעלותך אלא וודאי דהגמ' ס"ל דקרא קאי על פסח מצרים ובפסח מצרים לא הוי אמרינן עדל"ת ואסור אף שבירת עצם שיש בו מוח וא"כ מוכרח כהגאון ז"ל דטריפות פוסל בפסח מצרים:
אמנם לאחר העיון נראה דז"א דבאמת י"ל כהאבן עזרא ז"ל דהקרא קאי על פסח מדבר ואעפ"כ פשיטא להש"ס דהי' אסור אז אף שבירת עצם שיב"מ ול"ש עדל"ת דהנה באמת קשה איך שייך בזה עדל"ת הא אינו חובה לאכול יותר מכזית והשאר רק מצוה לאכול שלא יבוא לידי נותר אבל מצות אכילת פסח כבר קיים א"כ איך שייך בזה עדל"ת וכבר העיר בזה השאג"א ז"ל. לכן נראה דבאמת צריך הלאו לעצם שיב"מ רק בפסח שני דהנה קיי"ל נשים בשני רשות ואעפ"כ עושין פסח בעצמן בשני רק בשבת הם טפילה לאחרים כמו"ש הר"מ ז"ל בהל' ק"פ. אע"ג שזמן פסח לאחר התמיד ודוחה עשה דהשלמה מבואר מזה דבפסח שני אמרה תורה דגם מצוה שהיא רק רשות דוחה ל"ת רק בשבת אינה דוחה כיון דהוי עול"ת ול"ת שיש בו כרת משא"כ עשה דהשלמה דוחה א"כ שפיר הו"א דה"ה דעשה דאכילת פסח שיש בהעצם דוחה הל"ת דועצם ל"ת בו אע"ג דאינה עשה חיובות משא"כ בפסח ראשון דבמדבר ובפסח מצרים לא הי' צריך קרא כלל דאסור שבירת העצם שיב"מ כיון דמהכ"ת שידחה כיון דאינה עשה חיובות כנ"ל וזה נכון לפ"ד הר"מ ז"ל והבן. והנה יש להעיר בדבר נפלא בפסחים (דף צ"ו ע"א) דמקשינן בגמרא אלא מעתה דכתיב ועצם לא ישברו בו ה"נ דבו אינו שובר אבל שובר בפסח דורות אמר קרא ועבדת ועי' בתורה אור שמציין במדבר וכוונת הגמ' על קרא דועצם לא ישברו בו האמור בפסח שני והוא נאמר בפסח דורות וא"כ מה מקשה הגמ'. והיותר פלא דשם בתוס' הניחו בתימא על קושית הגמ' כיון דאמרה התורה בפסח שני ועצם לא תשברו בו כ"ש בראשון ולא הרגישו דקושי' הגמ' הוא באמת מקרא דפסח שני וקושית הגמ' נראה דהוא דמאי ראי' ללמוד דגם עצם שיב"מ אסור בשבירה על פסח דורות ודילמא בפסח דורות אמרינן דעשה דוחה ל"ת וממילא י"ל על קושי' התוס' דהקשו דכ"ש הוא פסח ראשון מפסח שני ולהנ"ל אינו כ"ש הא באמת קשה הא לא הוי בעידנא אך י"ל דעשה דרבים ל"צ בעידנא א"כ בפסח שני דאינו עשה דרבים צריך בעידנא ואם כן קושית הגמ' עצומה דילמא בפסח דורות אמרי' עדל"ת בעצם שיב"מ עכ"פ וע"ז תרצינן דכתיב ועבדת ובפסח מצרים או בפסח מדבר הי' אסור שבירת עצם אפי' בעצם שיש בו מוח כמוש"ל וא"כ ממילא דה"ה לדורות אסור שבירת עצם אפי' בעצם שי"ב מוח. אך לפי"ז זה דוקא אי נימא דהגמ' ס"ל דקרא דועצם לא תשברו בו הוא בפסח מצרים משא"כ א"נ דקאי על פסח מדבר ל"ש בזה תירוץ הגמ' דהרי לפי"מ שביארנו קושית הגמ' דקאי רק על עצם שיש ב"מ ע"כ דכוונת הגמ' דאפי' בעשה שאינה חיובית ג"כ נימא עדל"ת או משום זה שלא נבוא לידי נותר והי' מותר שבירת העצם שיב"מ שלא יבוא קדשים לידי בזיון וא"כ לכאורה קשה מאי תירץ הגמ' מצד קרא דועבדת מנ"ל דבפסח מדבר הי' אסור שבירת העצם שיש בו מוח וע"כ דקאי על פסח מצרים ואז מסברא דהי' אסור כיון דעדיין לא נשמע דעדל"ת כנ"ל ושפיר ילפינן מזה לדורות דלא אמרינן עדל"ת אף בעצם שיב"מ. אמנם כ"ז רק לפילפולא והעיקר נראה דט"ס בגמ' וצ"ל דכתיב ועצם לא תשברו בו וכוונת הגמ' לקרא שנאמר כאן וכמו שנראה מוכרח מדברי התוס' ותמי' על המרשים שלא הרגיש בזה ולע"ע לא מצאתי באחרונים מי שירגיש בזה:
ובאמת דרך פילפול אמרנו להכריח שבפסח דורות ל"צ קרא כלל דנימא עדל"ת בעצם שיש בו מוח וה"ה בפסח מצרים וכל הקרא צריך רק על פסח שני דהנה התוס' הקשו דל"ל קרא דלא אמרינן עדל"ת ת"ל דאינו בעידנא ותירץ הגאון בעל פנים יפות ז"ל בפ' מצורע עפי"מ שהוכיח דהיכא דהל"ת ישנה בשאלה דהוא קיל ל"צ בעידנא ומעתה כיון דלאו זה דשבירת עצם קיי"ל דישנו בשאלה דהרי אם ישאל על ההקדש שהקדיש זה השה לשם פסח יוכל לשבור בו עצמות ולכן ל"צ בעידנא אלו דבריו. ואם אמנם כי לכאורה הדברים מוקשין מאוד דהרי אם ישאל על קדושת השה גם מצות אכילת פסח לא יהי' בו וא"כ אין זה קולא מה דישנו בשאלה וצ"ל דכוונת הגז"ל דסוף כל סוף מצות אכילת הפסח א"א להפקיע דהיא מצוה חיובית ונהי דאפשר להפקיע אותה מפסח זה מ"מ העשה בעצם א"א להפקיע ולא הוי קיל משא"כ הלאו דשבירת עצם שאנו דנין על פסח זה אפשר להפקיע בשאלה הגם שזה דוחק מ"מ צריכין אנו למשכינו נפשין אדרב רבינו הגדול בעל הפלאה ז"ל ומעתה בפסח מצרים ל"צ קרא כלל שלא נימא עדל"ת לא מיבעי' א"נ דבב"נ ל"מ התרת חכם כלל וא"כ בפסח מצרים לא הי' מהני שאלה וא"כ שוב צריך בעידנא אך אפי' א"נ דמהני שאלה והי' להם לענין זה דיני ישראל מ"מ לפי מה שכתבתי לעיל בשם החת"ס ז"ל דבפסח מצרים לא הי' הקדש לגבוה כלל א"כ נראה דלא הי' שייך בי' שאלה כלל וא"כ בפסח מצרים אע"ג דכתיב סתמא ועצם לא תשברו בו ג"כ ידעינן דעצם שיש בו מוח ג"כ אסור בשבירה. ומעתה נראה דגם בפסח דורות ל"צ קרא כלל דל"ש בזה עדל"ת דהדרא לדוכתא קושית התוס' שהקשו הא ל"ה בעידנא ואין לומר דהלאו קיל דישנו בשאלה זה אינו דהרי עשה דאכילת פסח ג"כ אפשר להפקיע ע"י שיפקיר קרקעותיו ואין לו קרקע פטור מפסח וא"כ העשה דפסח ג"כ קיל ומעתה זה דוקא פסח ראשון ראשון אבל פסח שני דלא דמי לראיי' כ"כ הפוסקים דאף דאין לו קרקע מחויב וזה מוכרח א"נ דטמאים לנפש אדם הי' מישאל ואלצפן והם לא נטלו חלק בקרקע א"י וא"כ אף דא"י מוחזקת מ"מ הוי בכלל אין להם קרקע והדברים עתיקין בספרי האחרונים. וא"כ שפיר הו"א דאמרינן עדל"ת וצריך קרא על עצם שיב"מ דלא נימא עדל"ת. וי"ל דזה באמת כוונת התוס' הנ"ל שהקשו דל"ל קרא דועבדת ת"ל כיון דאסור בפ"ש כ"ש בראשון ותמי' לכאורה מה הוא הכ"ש. אמנם להנ"ל י"ל דהתוס' ס"ל ג"כ דהקושית הגמ' הי' מקרא דבמדבר וקושית הגמ' על בוצר עצם שיב"מ דמנ"ל ללמוד מפסח שני דלא נימא עדל"ת בראשון וע"ז הקשו בתוס' דכ"ש הוא דמאי בפ"ש דא"א להפקיע עשה דפסח אמנם הלאו דשבירת עצם ישנו בשאלה ואעפי"כ אמרי' דאין עדל"ת א"כ מכ"ש בפסח ראשון דגם העשה אפשר להפקיע בוודאי אינו דוחה מצד דל"ה בעידנא וזה נכון לפילפולא: