ברמב"ן ז"ל בקרא אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני כתב בזה"ל וטעם מלפני כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון עכ"ל לכאו' צ"ע לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם להכריח ממסקנא דסוגיא דסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) דמצות קבורת המת מה"ת איני מקיים אלא בקרקע דוקא אבל בארון הוי בכלל מלין את מתו ואין מקיים בזה מצות קבורה כלל וא"כ מה זה שאמר א"א שאם לא יתנו לו קרקע לאחוזת קבר לא יקבר אותה בקרקע כלל אלא בארון נראה דגם בזה מקיים מצות קבורה והנראה לפענ"ד בזה עפימ"ש בדרושים לבאר כוונת הקרא ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה שהענין דהנה קבורת המת הוא מד' טעמים אחד כמש"כ במדרש רבה פ' בראשית שאמר הקב"ה לאדה"ר בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב א"ל הקב"ה קומץ עפר שנבראת ממנו לא גזולה הוא בידך והענין שהאדם נברא מהאדמה לתקנה לגמרי ולזככה להיות כמו הנפש וכיון שחוטא האדם ואינו מתקן את העפר הרי עליו לשוב אל האדמה ויש בזה ענין השבת גזילה כמו שביאר המהר"ל מפראג ז"ל:

ודכירנא כד הוינא טליא עומד ומשמש לפני מורי מאורן של ישראל הג' הק' מסאכטשאוו שליט"א אמר לתרץ עפ"ז ד' הגמ' חולין (דף צ"ב ע"ב) דחשיב הגמ' מצוה שב"נ מקיימון אותה שאין שוקלין בשר המת באיטלז ועיי"ש ברש"י ז"ל וקשה היכן נצטוו ב"נ שלא לאכול בשר המת ואמר לתרץ כיון דמצות קבורה בקרקע הוא מצד השבת הגזילה ומי שאינו קובר הרי גוזל את הקרקע וב"נ מצווה על הגזל וה"ה בכלל גזל:

ועיין בס' תורת האדם שם שכ' בזה"ל בצוואתו דרבי תהא ארוני נקובה לארץ פי' שיטלו דף התחתון שבארון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה ולא תימא משום חביבותא דארץ ישראל אלא אפילו בחוץ לארץ דכתיב ואל עפר תשוב עכ"ל. וטעם הב' כתב התוס' יו"ט פ"ב מ"ו דמס' אבות בשם הכלבו שהוא מפני שקשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה ומוטל בלי קבורה ונפ"מ בין ב' הטעמים האלו אם נקבר בארון דלטעם הב' מקיים בזה מצות קבורה כיון דאינו מתבזה אמנם לטעם הא' מצד השבת הגזילה להקרקע צריך קבורה בקרקע דוקא ובארון שלם בקרקע ג"כ אינו מקיים מצות קבורה בשלימות כמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם שם:

והנה משה רבינו שהי' נקרא איש אלקים והי' נזדכך לגמרי כמלאכי השרת לא הי' שייך בי' קבורת קרקע כיון שאינו מינו כלל עם הקרקע ול"ש בזה השבת הגזילה וזה פירוש ולא ידע איש את קבורתו שלמה הי' צריך להיות נקבר בקרקע הלא הי' די שיהי' נקבר בארון ומעתה מובן היטב דברי הרמב"ן ז"ל גבי שרה שדרשו חז"ל שמתה בלא חטא כלל וא"כ תקנה את חלק העפר בשלימות גמור ושוב אין שייכות להגוף אל הקרקע ול"ש בזה השבת הגזילה ולכן לכ"ע מתקיים מצות קבורה מה"ת בארון ובאמת נראה הא דחקרה הגמ' בסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) בטעם קבורה בקרקע מה"ת עיי"ש בגמ' דאמרינן דמכי קבור מקיים בארון וצריך ריבוי דתקברנו שצריך קבורה בקרקע דוקא ולא מייתי הגמ' כלל דאמר הקב"ה לאדה"ר עד שובך אל האדמה דהענין הוא די"ל דאינו ראי' מב"נ קודם מתן תורה לישראל לאחר מ"ת שניתן תורה להם לזכך חומרם בכח התורה ולעשות מחלק העפר נפש ולזאת אמרו חז"ל אדם אתם וכו' מפני שבישראל היא מעלה גדולה שאע"פ שנברא מן האדמה מ"מ יוכל לעלות ע"י כח התורה להזדכך כמלה"ש והוי שם התואר אדם משא"כ באוה"ע אין אדם שם התואר רק פחיתות ולזאת אין לקראם אדם וא"כ יש מקום גדול לומר דלאחר מ"ת ל"צ קבורה בקרקע וסגי קבורה בארון מחמת טעם הכלבו כנ"ל ולכן צריך ריבוי ובאמת דעת הר"ח ז"ל בש"ס הנדפס מחדש בווילנא דלהלכה קבורה דרבנן וצ"ל דכוונתו על קבורה בקרקע דהוא רק דרבנן וע"כ צ"ל דאינו ראי' מאדה"ר לאחר החטא על לאחר מתן תורה שנתנה תורה לישראל להעלות חומרם למעלת הנפש ולכן ל"צ קבורה בקרקע. וי"ל עפ"ז פירוש המדרש פליאה הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף ראה ונתקשו בזה המפורשים ולהנ"ל י"ל עפמ"ש הספורנו סוף פ' ויחי דיוסף לא נקבר אלא בארון ולא בקרקע עיי"ש שנראה שאינו סותר ד' הגמ' פ"ק דסוטה (די"ג) דאיכא פלוגתא בגמ' אי הי' הארון שוקע בנילוס או הי' קבור בקבורת המלכים דנראה דלא מיבעי' דאי נימא דהי' שוקע בתוך נילוס בוודאי לא נתקיים בו קבורת קרקע אך אפי' לר"נ כיון שהי' ארון שלם של מתכת הרי לא נתקיים בו מצות קבורה בקרקע וע"כ כיון דיוסף הי' צדיק יסוד עולם ותיקן החומרית שבו לגמרי לא הי' לו שייכות לקרקע ולכן לא הי' צריך קבורת קרקע וא"כ הוא למעלה מן הטבע ולכן אין מקום לטבע לגדור הדרך בעדו לכן הים ראה וינוס מפניו. ויש להאריך עוד עפי"ז בכמה ענינים ואכ"מ:

אמנם כדבר בעתו ובמקומו אחשוב להציג פה התשובה שכתבתי להרה"ג מאלטונא שיחי' אשתקד קודם חג הפסח העבר מתוך טרדות רבות והעתקתי בכתבה וכלשונה כפ"מ שיצאה אז מתח"י כמו שיש גוף המכתב אצל הרה"ג הנ"ל לא הוספתי בה אפי' אות אחת מטעם הכמוס אתי: