Keli Chemdah on Torah, Chukat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אעתיק בזה תשובה לח"א ובו מבואר הרבה ענינים בדיני פרה בעזה"י כמו שיראה המעי' וז"ל אל כבוד יד"נ הרב הגאון וכו' יקרתו השגתי וכו' ועד"ת מה שהעיר כ"ת איזהו הערות בדיני פרה וביקש ממני חו"ד הקלושה הנני למלאות רצונו ואשיב לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וזה יצא ראשונה:
(א) מ"ש כ"ת שיחי' בחולין (ד' ל' ע"א) דמקשינן בגמ' ולר"א בר"ש נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרין דסודר קמא לא מטמא והעיר כ"ת עפ"ד הרשב"א ז"ל שם שכ' דלרבא אפילו אם נימא ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ צריך שחיטת סימן אחד עכ"פ אבל במיעוטו של סימן כ"ע מודים אם שחט תחלת שחיטה בסידור אחר וסוף הסי' בסידור אחר דסידור הראשון אינו מטמא בגדים וכן יקשה קושית רבא הראשונה דמשכח"ל בתרי גברי אם הראשון שחט מקצת סימן הראשון ואח"כ שחט אחד וגמר כל השחיטה דהראשון אינו מטמא בגדים וכ"ת הכריח מזה דכיון דס"ל לרבא דאפי' למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ לא מתחיל השם שחיטה בפחות מרובו של סימן עכ"פ וצ"ל דהסברא בזה כיון דישנו ע"ז שם שחיטה בסוף עכ"פ ולזאת אין על הראשון גדר עוסק בפרה כלל וא"ז רבותא כלל דאינו מטמא בגדים וה"ה דפשיטא דסידור הראשון אינו מטמא בגדים לכן לא מקשה רבא אלא למ"ד דאין לשחיטה אלא לבסוף דז"ב דאפי' למ"ד דאין לשחיטה אלא בסוף מ"מ שחיטת סימן אחד הוי מעשה בפרה ולכן שפיר קשה דמשכח"ל בתרי גברי או בתרי סודרין את"ד כ"ת:
והנה לכאורה דבריו מחוסרין תבלין דכמו דאמרת דלמ"ד אל"ש אלא לבסוף הוי רבותא דאינו מטמא בסימן אחד כיון דעכ"פ הוי הכשר שחיטה ה"ה למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף א"נ דמתחיל רק ברובו של סימן הוי ג"כ רבותא דמיעוטו של סימן אינו מטמא בגדים כיון דניקב הושט הוי נבילה מחיים א"כ שחיטת מיעוטו נהי דאין עליו שם שחיטה מ"מ הוי מעשה המכשיר דאם אינו בכלל שחיטה הוי נבילה וא"כ שפיר רבותא דאינו מטמא בגדים כיון דצריך אתה לומר דהוא שחיטה והבן היטב:
אך יש ליתן מקום לדבריו עפמ"ש האשכול להשוות ד' הש"ס דילן לתוספתא דבגמרא דילן נראה דנקובת הושט הוי נבלה ובתוספתא מבואר דנקובת הושט הוי רק טרפה וכתב שתלי' אם ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף דלמ"ד אינה אלא לבסוף לא הוי נקובת הושט נבילה כ"א טרפה וא"כ לרבא דקיימינן השתא דס"ל דאע"ג דישנו לשחיטה מתחוע"ס ה"ד בסימן א' אבל במיעוטו של סימן הוי רק טרפה ולפ"ז לא צריך לומר דמיעוטו של סימן הוי בגדר שחיטה ואע"ג דטרפה ג"כ פסול בפרה אמנם נראה כיון דכ"ז דפוסל טרפה בפרה הוא משום דכתיב בי' חטאת הוא דינו כחטאת כמבואר בחולין סוגיא דרוב והנה בקדשים דפסול בו טרפות הוא או משום ממשקה ישראל או משום הקרבהו נא לפחתך והנה מצד הקרבהו ל"ש מה שנטרף בדרך שחיטה כיון דכך מצותו ול"צ לומר דא"ח עליו שם טרפה רק דאפי' אי חל עליו שם טרפה אינו מפסל לגבוה מטעם זה אמנם בשאר קדשים דקריבים על המזבח ושייך בי' פסול דמשקה לישראל צ"ל דאינו חל שם טרפה דאל"ה פסול להקרבה משא"כ בפרה דמעשי' בחוץ ל"ש בי' פסול דמשקה לישראל אלא מצד הקריבהו נא לפחתך וזה ל"ש בנטרף כמצותו ולכן אי אינו נעשה נבלה בתחלת שחיטה אינו בגדר עוסק בפרה שיהי' צריך להשמיענו דאינו מטמא בגדים:. אמנם מה שנלענ"ד לכאורה להעיר בדבר חדש דרך פלפול ונאמר דהנה באמת קושית הגמרא צ"ע במה שמקשה רבא דמשכח"ל בשני סודרין כיון דהוא מציאות רחוק לכן נראה דקושית הגמרא היא לפ"ד הסובר דשחיטת פרה בזר פסולה וצריך כהונה, והנה הר"מ ז"ל סובר דכהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים א"כ לכאורה קשה למ"ד אין לשחיטה אלא בסוף מתי לובש בגד"כ דבתחלת השחיטה אין כאן עבודה ואסור ללכת בבגדי כהונה משום כלאים:
ונראה דבתחלת סימן השני שוב מותר ללכת בבגד"כ כיון דסימן זה הוא שמתיר ויש עליו שם שחיטה וכיון שעושה שחיטת כל הסימן במעשה אחת מותר ללכת בבגד"כ אמנם ז"ד בסימן בתרא אבל בסימן א' אסור לו ללכת בבגד"כ וא"כ תמיד הוי בתרי סודרי ושפיר משכח"ל בהכשירא דפרה ומעתה ז"ד למ"ד אין לשחיטה אלא בסוף ואם כן בסימן הראשון אסור ללכת בבגד"כ משא"כ למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף שגם בסוף סימן הראשון צריך ללכת בבגד"כ אם כן פשיטא דמותר ללכת בבגדי כהונה בכל השחיטה וא"כ לא משכח"ל בתרי סודרין וז"נ דרך פלפול:
איברא שהרבה תשובות בדבר דמלבד דגוף הסברא מפוקפקת לומר דאם אין לשחיטה אלא לבסוף אסור ללכת בתחלת השחיטה בבגד"כ כיון דסוף כל סוף כל השחיטה מעשה אחת אך אפילו א"נ דיש להחמיר ע"ע שיעשה כן שלא ילבש בגד"כ אלא בסימן השני מ"מ כיון דקושית הגמרא אליבא דר"א בר"ש ור"א בר"ש הרי ס"ל ביומא (דף י"ב ע"ב) דאבנט של כה"ד הי' של בוץ ולא של כלאים א"כ לא הי' כלאים כלל בשעת שחיטה ושפיר מותר ללבוש הבגד"כ בכל השחיטה ונסתרו דברינו:. ועלה בדעתי דיש לקיים הדברים עפ"ד הר"מ ז"ל דבפרה אפילו אם כה"ג הי' עובד גזה"כ שיעשה בד' בגדים של כה"ד והאבנט של כלאים ואע"ג דבכה"ג לא משכח"ל אלא או ח' בגדים או ד' בגדים של בוץ מ"מ הכא גזה"כ דצריך שילך באבנט של כלאים א"כ י"ל דאף לר"א בר"ש דס"ל דבכ"מ אבנטו של כה"ד של בוץ מ"מ בפרה הי' צריך אבנט של כלאים דגזה"כ הוא דבפרה צריך אבנט של כלאים דוקא:
אך לקושטא דמילתא ז"א דהנה כבר תמהו כולם. על מקור דברי הר"מ ז"ל דמנ"ל זאת וראיתי להגאון הספרדי בספרי דבי רב בד"ה ולקח אלעזר הכהן למה נאמר שכ' דהר"מ ז"ל יליף לה מספרי דדריש על ולקח אלעזר הכהן בכהוני' היינו דצריך בגד"כ ולכאורה קשה למ"ל קרא לזה דמהכ"ת להכשיר הזאה בזר והיכן מצאנו הזאה כשרה בזר לכן פירש הר"מ ז"ל ד' הספרי דהיינו דגזה"כ הוא דמעשה הפרה צריך להיות דוקא בבגדי כה"ד אפילו אם כה"ג יעשה אותה עיי"ש:
ומעתה נראה פשוט דד' הר"מ ז"ל המה רק להלכה דקיי"ל כרבי דאבנטו של כה"ד של כלאים ה"ה אם כה"ג יעשה אותה יהי' של כלאים אבל לר"א בר"ש בין כה"ג ובין כה"ד צריך להיות אבנט של בוץ ואדרבה נסתר בזה מה שי"ל לקיים דברינו דמשכח"ל לראבר"ש בשני סודרין אם כה"ג יעשה הפרה ולהנ"ל ז"א דגזה"כ בפרה אפילו אם כה"ג יעשה אותה לא יעשה אותה אלא בבגדי כהן הדיוט וא"כ לר"א בר"ש למה לי כלאים כלל בבגדי כהונה של כהן גדול:
אמנם אפי' א"נ דכה"ג יכול לעשותה בח' בגדים ונאמר דגם שחיטת הפרה צריך כהן מ"מ נלענ"ד דבגד"כ א"צ בשחיטה לכ"ע לפ"מ דמבואר ביומא (דף מ"ב) דמאן דס"ל דשחיטת פרה בזר פסולה אע"ג דשחיטה לאו עבודה היא כיון דקדשי בדה"ב הוא היינו משום דהוי כמראות נגעים מבואר מזה דענין שחיטה בפרה אינה ענין עבודה אלא הוי כמו ענין הוראה שצריך כהן וכיון שא"צ כהן מצד עבודה א"צ בזה בגד"כ וראי' ברורה לזה מדברי התרגום יונתן דפירש ג"כ בקרא דולקח אלעזר הכהן בכהוני' דהיינו בבגד"כ ועי' במפרש שמקור הדברים מספרי:
אמנם לכאורה תמי' דספרי לשיטתו דס"ל דשחיטה כשרה בזר שפיר פירש בכהוני' דצריך בגד"כ ואין להקשות וכי היכן מצאנו הזאה שיהי' כשרה שלא בבגד"כ י"ל דא"ר מפנים דצריך דוקא בגד"כ אבל בחוץ שפיר הו"א נהי דצריך כהן אבל בגד"כ א"צ וצריך קרא אבל התרגום דס"ל דגם שחיטה צריך כהן א"כ מה זה שמפרש בכהוני' על קבלת הדם אם לא שנימא דס"ל באמת כן דיש הבדל בין שחיטה לקבלת הדם דבשחיטה אע"ג דצריך כהן אמנם בגד"כ א"צ כיון דהוי רק כמראות נגעים ואינו משום עבודה וא"כ מוכרח אליבא דכ"ע דבשחיטה ל"צ בגד"כ כלל ונסתרו דברינו:
אך באמת יש לקיים הדברים ונאמר כהג' ר"ד פארדא ז"ל בספרי דבי רב דזה אין הו"א שלא יהי' צריך בגד"כ רק דגלי קרא שצריך בעבודה מקבלה ואילך כגבי כה"ד דוקא. אמנם בשחיטה א"נ דצריך כהן דוקא יהי' כל כהן בבגד"כ שלו ולפ"ז שפיר משכח"ל גם לר"א בר"ש בשני סודרין בשחיטה בכה"ג השוחט כיון דלובש שמונה בגדים אינו לובשן כ"א בסימן השני אבל בסימן הראשון אינו עובד בבגד"כ משום כלאים הארכנו בזה לפלפל:
אמנם לקושטא דמילתא נראה העיקר בדעת הר"מ ז"ל כיון דפסק להלכה דשחיטת פרה בזר כשרה נהי דלמצוה צריך גם בשחיטה כהן כמו שמבואר בדבריו בה' פרה [ומה"ט שגה הגאון בעל עין משפט ז"ל לחשוב בדעת הר"מ ז"ל דפוסק כמ"ד שחיטת פרה בזר פסולה ואשתמיט לי' דברי הר"מ ז"ל המפורשים וכבר הערו בזה האחרונים] מ"מ לא הי' צריך בגד"כ בשחיטה ובפרט לדעת הר"מ ז"ל דהי' צריך דוקא אבנט של כלאים אמנם למ"ד שחיטת פרה בזר פסולה מבואר בתוס' ישנים יומא (דף מ"ב ע"א) בד"ה שחיטה פרה בזר פסולה דצריך גם בגד"כ וכ"נ מדברי רש"י ז"ל שם שהסביר הענין משום דפרה קדשי בדה"ב הוא הילכך אין צד העבודות נחלקות בה וכל העבודות שוות בה נראה דה"ה לענין בגדי כהונה כל העבודות שוות בה:
הגם די"ל דמרש"י ז"ל א"ר די"ל דפירש רק לס"ד אבל למה דמקשה עלה בגמרא ולאו כל דכן הוא היינו דבזה ל"ש לומר דיהי' כל עבודות שוות דלא נוכל לומר דקדשי בדה"ב חמירי מקדשי מזבח וע"ז תרצינן מידי דהוי אמראות נגעים א"כ זה שייך רק ע"ז דיהי' צריך כהן אבל לא שיהי' צריך בגד"כ כיון דגם במראות נגעים ל"צ בגד"כ מ"מ כיון דדעת התוס' ישנים מבואר דלמ"ד שחיטה בזר פסולה צריך בגדי כהונה אין לעשות מחלוקת בזה בין רש"י ותוס':
ב) וראיתי לכ"ת שי' בתוך דבריו העיר ראי' לדעת הר"מ ז"ל פ"א דפרה דפרה הי' נעשית בד' בגדי כה"ד דהיינו באבנט של כלאים מהא דאמרינן ביומא (דף י"ב) אירע בו פסול לאחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו אמר ר"א ב"א דמחנכין אותו באבנט ומקשינן בגמרא הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זה אבנטו של כה"ד ואיכא חינוך באבנט של בגדי לבן שהוא של בוץ וא"נ דבפרה גם אם הי' נעשית בכה"ד הי' צריך בגדי לבן כמו כה"ג ביוה"כ אם כן מ"ר מזה דלובש אבנט של בוץ שהוא כה"ג הא גם כה"ד לובש הד' בגדים לפרה א"נ כדעת הר"מ ז"ל דגם בפרה הי' האבנט של כלאים ולכן בכה"ד לא משכח"ל שילך באבנט של בוץ ולכן שפיר הוי חינוך את"ד:
ואע"פ שהוא ד"ח בכ"ז אין שמועתו מכוונת שכבר כתבנו בחידושינו שמוכרח מהסוגיא דאין הכוונה של החינוך שיחנכו אותו בדבר שהי' אסור לו כשהי' כה"ד ואינו מותר לו אלא כשהוא כה"ג דא"כ הי' פשוט עצה לחנכו בבגדי כה"ג שנפסל מלעבוד כיון דקיי"ל דבגדי כה"ג לא חזי' לכה"ד משום דמעלין בקודש ולא מורידין א"כ זה עצמו שלובש את הד' בגדים של הכה"ג שעבד עבודתו קודם לכן מורה שנעשה כ"ג שאל"כ הרי אסור בגדים אלו לעבודה ואם כי מכל הבגדים א"ר כיון דבעינן כמדתו וא"א שיהי' מדה אחת לשני כהנים שיהי' מצומצם ממש עליו כמו על הראשון וביוה"כ א"א לתקן הבגד"כ של הכה"ג הראשון שיהי' מכוונים במדתו לכה"ג השני אבל אכתי קשה מאבנט דאע"ג דמצותו שיכרוך אותו שני פעמים מ"מ זה אינו מעכב ועיין בר"מ ז"ל פ"ח מכלי המקדש א"כ אפי' למ"ד דאבנטו של כה"ד הי' ג"כ של בוץ מ"מ הא בזה שלובש עתה האבנט של הכה"ג ע"כ דנעשה כה"ג דאל"כ אסור מצד מעלין בקודש ולא מורידין:
והראו לי התלמידים שכבר התעורר בזה הגאון בלחמי תודה (דף י' ע"ב) בדרוש לשבת שובה אלא שלא ביאר הקושי' כדאמרן עיי"ש והכריח מזה דעיקר החינוך היינו להתפרסם לכל העולם שהוא כה"ג וזה לא יוכל להתברר למי שא"י שזה האבנט של הכה"ג הקדום לכן דוקא אם האבנט משונה מאבנטו של כה"ד הוי חינוך וז"ב:
ומעתה למ"ד דאבנטו של כהן הדיוט בפנים היינו רק של כלאים אם לובש אבנט של בוץ בפנים שפיר הוי חינוך דזה מורה שנעשה כה"ג דמה בכך דחזי לכה"ד בחוץ במעשה פרה מכל מקום כשלבשו עתה ביוה"כ שביום זה לא יתכן עשיות פרה כיון דברור הדבר שאינו דוחה יוה"כ שאף ק"צ שמקריבין בפנים אם אינו קבוע לו זמן א"ד יוה"כ וגם בל"ז הא מעשה פרה הוא בחוץ והוא לובשו בפנים זה מורה שנתחנך לכה"ג והוי חינוך גמור, הן אמת שראיתי בפי' הר"ח ז"ל שנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא שכתב לפרש דברי ר"א ב"א דמחנכין אותו באבנט היינו דמחנכין אותו לכה"ג בזה שלובש אבנט של כלאים ועל ידי זה נקבע שכה"ג שאבנט של כלאים אסור לכה"ד:
ולפ"ד ז"ל יוצא לנו דין חדש דמותר ללבוש אבנט של כלאים שלא לצורך עבודה כיון דעתה העבודה בבגדי לבן רק להתחנך עיד"ז בכה"ג וצריך לומר דקושית הגמרא הניחא למ"ד וכו' הוא להיפוך מפירוש רש"י ז"ל והפירוש הוא הניחא למ"ד דאבנטו של כה"ג מהד' בגדי לבן הוא אבנטו של כה"ד דהיינו דאבנטו של כה"ד הוא ג"כ של בוץ שפיר יש לומר דהחינוך באבנט של כלאים אבל למ"ד דאבנטו של כה"ג אינו אבנטו של כה"ד היינו דכה"ד בכל השנה הוא גם כן של כלאים א"כ שוב ליכא חינוך כלל וזה מוכרח לפי' הר"ח ז"ל:
והי' מקום לומר דבאמת מה שדחקי' להר"ח ז"ל לפרש כן ואמאי פשיטא לי' דאבנט של בוץ אינו בגדר חינוך למ"ד דאבנטו של כה"ד בכל השנה הוא של כלאים היינו משום דהר"ח ז"ל ס"ל להיפוך מר"מ ז"ל וכפשטות דברי תוספתא דפרה הי' נעשית בבגדי לבן בין בכה"ג בין בכה"ד ולכן אבנט של בוץ אינו חינוך לכה"ג כיון דחזי גם לכה"ד בפרה יהי' איך שיהי' אין מסוגית הגמרא ראי' לדעת הר"מ ז"ל:
ולכאורה עלה בדעתי דיש לומר בפשיטות מקור לדברי הר"מ ז"ל מהא דנחלקו שם ר' דוסא רבי דר"ד מרבה מקרא דבגדי כה"ג ביוה"כ כשרין לכה"ד בכל ימות השנה ורבי אומר שתי תשובות בדבר א' דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זה הוא אבנטו של כה"ד ועוד בגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה ישמש בהן קדושה קלה וקשה הא חזי לכה"ד לפרה דגם כה"ד הי' עובד בד' בגדי לבן א"ו כדברי הר"מ ז"ל דגם בפרה הי' האבנט של כלאים אמנם לקושטא דמילתא ז"א דהנה באמת יש לעיין על רבי דלמה הוצרך ב' תשובות בדבר הא תשובה הראשונה סגי:
אך י"ל דלכאורה קשה בלא"ה מה השיב רבי מאבנט תינח אבנט אבל על שאר הבגדים מה איכא למימר וא"כ י"ל דכוונת ר' דוסא על ג' הבגדים דהיינו כתונת ומצנפת ומכנסים אך נראה דזה בודאי מה שראוי גם עתה לכה"ג בזה ל"ש לומר דכשרין לכה"ד כיון דזה סברא פשיטא דמעלין בקודש ולא מורידין וא"כ בודאי אין כוונת ר"ד כ"א על האבנט והי' ס"ל כיון דהאבנט א"ר עתה לכה"ג דבכל השנה האבנט של כה"ג הוא של כלאים לכן ישמש בו כה"ד וע"ז השיב רבי דאבנט גם לכה"ד א"ר ועוד דגם שאר הבגדים אינן חזיין עתה כלום אפילו לכה"ג דבגדים שנשתמשה בהן קדושה חמירא בקדשי קדשים ובעבודת יוה"כ אל ישמש בהן קדושה קלה היינו קרבנות של כל השנה:
אמנם יותר נראה לפרש דכוונת רבי באמת על האבנט והיינו חדא דאבנט של כה"ד היא של כלאים ואפי' א"נ דהא האבנט חזי לפרה וא"כ הד' בגדים אלו של יוה"כ עוד חזיין בין לכה"ג ובין לכה"ד גם בתוך השנה למעשה פרה אדומה ע"ז השיב רבי דז"א דבגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה היינו עבודת היום דיוה"כ אל ישמש בהן קדושה קלה היינו עבודת פרה אדומה דנעשה בחוץ וברור הדבר דזה קרי הורדה בקדושה היינו ממעשה הקרבנות שבפנים למעשה פרה שבחוץ ובמק"א הארכנו בזה בפלוגתת הטו"ז והתב"ש בענין מעלין בקודש ואין מורידין ואכ"מ ודעת לנבון נקל מה שי"ל עפ"ד הנ"ל:
אמנם דרך דרוש כתבנו סמוכין לדעת הר"מ ז"ל דפרה הי' נעשית בבגדי כה"ד לגמרי והיינו באבנט של כלאים דהנה בספורנו פ' חקת כ' כ"ו כתב בזה"ל והפשיט אהרן את בגדיו אותם בגדים הראוים לכהן גדול יותר על כהן הדיוט והלבשתם את אלעזר שהי' לבוש ד' בגדי כהן הדיוט ובכן נשאר אהרן בד' בגדי כהן הדיוט לבוש הבדים כמו שהי' ענינו בהכנס לפני ולפנים עכ"ל והוא תמי' מאוד וא"ל הבנה כיון דהי' אהרן לבוש בשמונה בגדים ע"כ דהי' אבנט שלו של כלאים וא"כ לא הי' לבוש כמו ביוה"כ ואין לו מובן אלא לס"ד דאבנט של כה"ג אינו של כה"ד ושל אלעזר הי' של בוץ והחליפו את עצמם באבנטיהם אמנם לפ"ז עיקר חסר מן הספר אך בזאת נראין נכונים ד' הספורנו במה שאמרו חז"ל שצוה הקב"ה לאהרן להלביש את אלעזר את בגדיו היינו הבגדים היתרים שאותן הד' בגדים של כה"ד מלבד שהי' אלעזר לבוש בהם מלבד זאת הי' צריך להיות כמדתו ואי אפשר לצמצם שהי' מדת אלעזר כמדת אהרן ולפ"ז נשאר אהרן בד' בגדים. אמנם האבנט הי' של כלאים וכיון דמיתת צדיקים מכפר כמו פרה אדומה לכן נשאר בד' בגדים אלו שצריכין לטהרת פרה ולפ"ז מוכח כשיטת הר"מ ז"ל דעשויית פרה היא בד' בגדי הדיוט לגמרי דהיינו באבנט של כלאים:
ג) והנה בחידוד התלמודים אמרתי דתלמודא דידן ותרגום יונתן פליגי בד"ז אי הי' בפרה בגדי בוץ או כלאים דהנה ידועין ד' התרגום יונתן שס"ל דהי' בודקין את הפרה בי"ח טרפות ותמהו כולם אמאי לא אזלינן בת"ר ובאמת בש"ס דילן ילפינן מזה דאזלינן בת"ר וי"ל דהנה באמת יש לעי' אמאי ניזיל בת"ר בפ"א נימא סמל"ח טומאה שגברא בחזקת טומאה קאי ואין הפרה מטהרתו אך י"ל כיון דבמעשה הפרה אפי' א"נ דהיא כשירה ג"כ הגברא נשאר טמא דכ"ז דאין מזין עליו הזאה ג' וז' אינו נטהר א"כ החזקת טומאה של הגברא אינו נגד זה שאנו דנין השתא על הפרה אם היא כשירה או טרפה ושוב אזלינן בת"ר דכשירה היא וכיון שכבר הוחזקה הפרה מצד הרוב דכשירה היא שוב מהני אח"כ גם ליטהר גברא ול"ש סמל"ח כיון דכבר הוחזקה דכשירה היא איברא דיש לעי' בזה דלכאו' מנ"מ אם הפרה כשירה או טרפה כיון דכל מעשי' הי' בחוץ וליכא בי' איסור דשחיטת והקרבת חולין בעזרה א"כ מה בכך דפרה היא טרפה וליכא נפ"מ אלא אם היא כשירה להזות על טמא מת אם כן כל זמן שלא הי' צריכין להזות בא לא היינו צריכין לדון אם כשירה או טרפה היא דאפי' אם היא טרפה יכול לעשות בה כל המעשים שעושה בכשירה כיון דליכא שוב איסור בעשייתה שנימא שלא הותר אלא משום מצות פרה וא"כ ל"ש לומר דהוי רוב שכבר הוחזק כיון דלא היינו צריכין להחזיק הרוב מקודם כלל ואימתי צריכין אנו לדון שהוא כשירה רק כשבאין אנו להזות על הטמאים ושוב קשה נימא סמוך מעוטא לחזקה:
לכן נראה דגמ' דילן ס"ל דהי' צריך בגדי כה"ד דוקא והי' האבנט של כלאים ומעתה ל"מ לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דכלאים שלא בשעת עבודה לוקה א"כ בודאי הי' צריך לדון בשעת עשייתה אם היא כשרה דאם היא טרפה הרי אסור לעסוק בה בבגד"כ אך אפי' לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דאף שלא בשעת עבודה הותרה מ"מ ברור הד' דהיינו דוקא במקדש דחזי לעבודה אבל חוץ למקדש כיון דאינה מקום עבודה נהי דלצורך פרה אדומה אשתרי אבל שלא לצורך פרה לא אשתראי וא"כ בשעת עשיית הפרה היינו דנין אם היא כשירה או טרפה ואז לא הי' נפ"מ כלל להטמאים שאפי' אם היא כשירה אין הטמא ניטהר כ"ז שלא הזו עליו ושוב הו"ל רוב שכבר הוחזק אמנם הת"י ס"ל דהי' נעשית בד' בגדים של בוץ וא"כ לא היינו צריכין לדון כלל בשעת עשייתה ואין בזה נפ"מ אלא לענין טהרת אדם ול"ש בזה תורת רוב שכבר הוחזק ושוב אמרינן סמל"ח ולכן צריך בזה בדיקה בתר י"ח טרפות:
איברא דזה רק לפלפולא אבל לקושטא דמלתא י"ל בלא"ה דתרגום יונתן וגמ' דילן לשיטתם אזלי בזה דהנה גוף הסברא שכתבנו דבפרה אין נפ"מ אם היא טרפה או כשירה לענין עשיית הפרה דנהי דפוסל בה טרפה היינו באם היא טרפה אינה פרה ואינה מטהרת אבל אין איסור בעשייתה נראה דתלי' אי פרה היא קדה"ג או קדושת בדה"ב דא"נ דהיא קדה"ג או כיון דכתיב בה חטאת היא דינה כקדשים נראה דכמו דבקדשים אסור להקריב טרפה למזבח ה"ה בפרה אסור לעשות טרפה ול"ד העשיי' רק אפי' ההקדש נראה דאסור אם היא טרפה כמו בכל קדשי מזבח משא"כ א"נ דקדשי בדה"ב הוא נהי דפוסל בה בע"מ וטרפה היינו רק שאינה פרה אבל איסור אין בעשייתה וכ"ש בהקדשה לשם פרה בודאי אינו איסור אם הוא בע"מ או טרפה:
ומעתה י"ל דגמ' דילן ס"ל דפרה הוי בכלל קדשי מזבח וא"כ יש איסור להקדישה ולעשותה כשהיא טרפה וא"כ בשעת עשייתה צריכין אנו לדון שהיא כשירה ושוב הוי רוב שכבר הוחזק אמנם התרגום יונתן אזיל לשיטתו דס"ל דגם שחיטה צריך כהונה כמבואר בדבריו וא"כ ע"כ דס"ל דהוי קדשי בדה"ב דאל"כ לא עדיף מקדשים בפנים דשחיטה כשירה בזר וכיון דס"ל דקדשי בדה"ב הוא א"כ נהי דכל אלו פוסלין בה מ"מ איסורא ליכא בזה וא"כ כ"ז שצריכין אנו לדון אם הוא כשירה או טרפה הוא רק לענין אם יכולה לטהר ושוב אמרינן סמל"ח טומאה לכן צריך בדיקה בח"י טרפות:
וי"ל עוד דהנה לכאו' יש לדחות ולומר דאפי' א"נ דאיכא איסור להקדישה ולעשותה טרפה מ"מ ל"ש לומר דהוי רוב שכבר הוחזק דהנה הרשב"א הקשה לשיטת הר"מ ז"ל דספד"א מה"ת לקולא א"כ מ"ר מפרה דאזלינן בת"ר ות' בכרו"פ דהראי' מפרה שפיר דאי לא אזלינן בת"ר היאך מותר הטמא ליכנס למקדש ולאכול קודש כיון דבחזקת טומאה הי' וגם דהוי ספק כרת ומעתה ל"ש לומר דהוי רוב שכבר הוחזק מצד איסור כלאים או מצד איסור מקריב טרפה ז"א דלענין איסורים אלו גם מספק אזלינן לקולא מה"ת וא"כ לא הי' צריך להחזיק דהוא מרובא וא"כ כ"ז דצריך לומר דהוא מרובא דכשירות הוא רק בשביל הטהרה על הטמאים ושוב קשה נימא סמל"ח ומעתה י"ל דגמ' דידן ס"ל ספד"א מה"ת להחמיר וא"כ שפיר הוי רוב שכבר הוחזק אבל הת"י ס"ל דספד"א מה"ת להקל וא"כ ל"ש לדון בזה מצד רוב שכבר הוחזק ושוב ס"ל דאמרינן סמל"ח טומאה לכן צריך בדיקה בח"י טרפות ואין לומר כיון דהת"י ס"ל ספד"א מה"ת להקל א"כ לש"ל דיהי' צריך בדיקה מצד סמל"ח הא פלגא ופלגא הוי רק ספיקא ושוב מה"ת להקל ז"א דלענין זה כיון דהוי ספק כרת דאם הוא טמא הרי חיי"כ על ביאת מקדש מודה הר"מ ז"ל דספק אסור מן התורה:
ומה שנראה עוד להעיר בדבר חדש לת' דברי התרגום יונתן דס"ל דבפרה לא אזלינן בת"ר וצריך בדיקה על י"ח טרפות דהנה לכאו' יש לעי' בכל קדשים שנשחטו ונמצאו שהן טרפה אמאי לא נימא אדעתא דהכי ל"ק והוי קדושי טעות ויהי' חולין ועי' ב"ק (דף ק"י ע"ב) דאמרינן ש"מ כסף מכפר מחצה דאלת"ה נימא אדעתא דהכי לא יהיב לי' ומקשינן בגמ' אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' נימא אדעתא דהכי ל"ק ות' דהילכתא גמירי לה וא"כ ז"ד בחטאת ואשם אבל בכל הקרבנות שנמצאות טרפה לאחר שחיטתן אמאי לא נימא דאדעתא דהכי ל"ק והוי חולין ועי' תמורה (דף י"ז ע"א) דפליגי אי מועיל פדיון בהי' טרפה בשעת הקדש ומשם ל"ק כ"כ די"ל כיון דמחיים מהני שאלה ל"ש לומר אדעתא דהכי ל"ק בלא שאלה אמנם בנמצאו טרפה לאחר שחיטה דאסור בהנאה ואמאי ל"נ אדעתא דהכי ל"ק ועי' בקידושין נ"ז גבי צפורי מצורע מבואר בגמ' דאפי' למ"ד דמחיים אסורה מ"מ בנמצא טרפה לאחר שחיטה אמרינן דלא חל איסורא למפרע וא"כ גבי הקדש ג"כ נימא הכי. איברא די"ל בפשיטות כיון דחשנ"ב ג"כ אסור בהנאה וא"כ שוב ל"ש אדעתא דהכי ל"ק כיון דאפי' אם הוא חולין אסור בהנאה מצד חשנ"ב (ויש להעיר בזה בפלוגתת ר"מ ור"י בסו"פ דם חטאת במלק ונמצאת טרפה אם מטהר מיד"נ אמאי ל"נ אדעתא דהכי לא אקדשה לפ"ד רש"י כריתות כ"ו בד"ה ובדין הוא דבמליקת העוף בעזרה אינו אסור בהנאה מה"ת משום חשנ"ב וא"ל כיון דמשנה מיירי בחטאת העוף ובחטאת הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא ז"א לפ"ד המפרש לנזיר דה"ג לה דתמות הוא רק בחטאת בהמה ולא בחטאת העוף וזה בוודאי א"ל דהמשנה מיירי רק בעולת העוף כיון דמקטירין אותה ע"ג המזבח איכא גם בעוף איסור מליקה בעזרה וצ"ע בזה ואכ"מ) ומעתה ז"ד בכל הקדשים דנעשין בפנים אמנם בפרה דכל מעשי' בחוץ בוודאי י"ל דאם נמצאת טרפה דאדעתא דהכי לא אקדשה וה"ה חולין ומותרת בהנאה אמנם א"נ דפרה הוי קדה"ג וכיון דכתיב חטאת היא דינה כחטאת י"ל דגם לענין זה דינה כחטאת דלא אמרינן בה אדעתא דהכי משא"כ א"נ דקדשי בדה"ב הוא בודאי שייך בה אדעתא דהכי:
ומעתה י"ל דהת"י לשיטתו דס"ל דקדשי בדה"ב מדצריך שחיטה בכהן א"כ אם נמצאת טריפה אמרינן אדעתא דהכי לא אקדשה וה"ה חולין ומותרת בהנאה א"כ חזקת היתר הנאה של פרה מסייע שהיא טרפה ואמרינן סמל"ח חולין ולכן לא אזלינן בת"ר כיון דחזקה מסייע שהיא ממיעוט דטרפות משא"כ גמ' דילן ס"ל דל"ש בפרה אדעתא דהכי לא אקדשה וא"כ אפי' אם היא טרפה הרי היא אסורה בהנאה ול"ש בזה סמל"ח חולין כיון דחולין מותר בהנאה וזה סוף כל סוף אסור בהנאה וכבר נשתנה מכמות שהי' ושוב ל"צ בדיקה דאזלינן בת"ר. איברא דזה טעות דא"א לומר יען דכתיב בה חטאת הוא דינה כחטאת דלא אמרינן בה אדעתא דהכי דהרי פרה היא חטאת הציבור ובציבור לא גמירי לן דין חמש חטאות המתות כמבואר במשנה דיומא ר"פ שני שעירי:
אמנם יש לקיים הדברים דרך פלפול דהנה לכאו' בלא"ה קשה על מ"ש דבקדשים שנמצאין טרפה יש לומר אדעתא דהכי ל"ק ושוב ל"ש למיזל בת"ר כיון דחזקת חולין מסייע שהיא טרפה דא"כ יקשה איך אזלינן בשעיר המשתלח בת"ר ניחוש דילמא טרפה הוא דסמל"ח היתר הנאה והכא ל"ש לומר דבלא"ה יהי' אסור מצד חשנ"ב כיון דמעשהו בחוץ ובאמת דבא ס"ל דמותרין בהנאה אמנם למ"ד דאסורין בהנאה יקשה איך אזלינן בזה בפ"ר נימא סמוך מיעוטא לחזקת חולין:
ולכאו' עלה בדעתי כיון דכ"ז דפוסל בו טרפה בשעה"מ הוא משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם וכיון דזה שהוא ראוי לשם הרי נשחט בפנים א"כ בזה אזלינן בת"ר דל"ש סמל"ח כיון דיהי' חולין בעזרה כנ"ל וא"כ ממילא אפי' אם שעיר המשתלח הוא טרפה כשר לשעה"מ כיון דראוי לשם ומצד עצמו אין טרפות פוסל בו אך עדיין יקשה לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דפסול טרפה בשעה"מ הוא מדכתיב יעמד חי וא"כ פוסל בו בעצם טרפות וקשה איך אזלינן בזה בת"ר:
לכן נראה בזה כיון דכל ק"צ וכן פרה אדומה נקחת מתרומת הלשכה וא"כ אף טרם שנתקדשה קדה"ג לשעה"מ או לפרה אדומה מ"מ יש עליהם קדושת דמים מצד שחלה עליהם הקדושת דמים של המעות מתרומת הלשכה הנ"ל א"כ אם נימא אדעתא דהכי לא אקדשה ה"ה אסורין בהנאה מצד דהוי הקדש דמים כנ"ל ול"ש בזה כלל לומר סמל"ח חולין דבלא"ה אסורין בהנאה כנ"ל וז"פ:
אמנם התרגום יונתן א"ש דפירש כן על פרה הראשונה שעשה מרע"ה והנה מעשה הפרה הי' בניסן אמנם השקלים שנתנו ישראל לצורך ק"צ הי' באחד באייר וא"כ הפרה הראשונה לא היתה באה מתרומת הלשכה ולא היתה משל ציבור וקנו אותה בדמים של חולין א"כ שפיר שייך לומר אדעתא דהכי לא אקדשה אם תמצא טרפה ושייך סמוך מעוטא לחזקה ושפיר כתב דצריך בדיקה בח"י טרפות:
ועפ"ז א"ש מאוד דאין סתירה בין ש"ס דילן לת"י דהנה כבר העירו האחרונים דראיות הגמ' מפרה דאזלינן בת"ר ע"כ מפרה דלדורות דמפרה שעשה מרע"ה א"ר דאזלינן בת"ר דאפי' א"נ דשריפתה כשהיא שלימה מ"מ הא מבואר במדרש דאהרן הכהן הי' מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה וא"כ הי' יכול לבדוק אותה אפי' כשהיא שלימה וע"כ דראיות הגמ' מפרה דלדורות דלא הי' עצה בבדיקה ובזה שפיר אזלינן בת"ר דל"ש סמל"ח כיון דלדורות היתה מתרומת הלשכה בלא"ה היא אסורה בהנאה מצד קדושת דמים הארכנו בזה להשתעשע את כ"ת בפלפולא אם כי לא נעלם ממני מה שיש לגמגם בדברינו ועי' בתוס' חולין (דף י"א ע"א) ד"ה חטאת קרי' רחמנא מה שתי' בזה ב' תירוצים ולתי' הב' נראה דמה שפסולה בגופה גם ר"ש מודה דקרי' חטאת:
וגם מ"ש דלמ"ד דהיא בכלל חטאת דינה כמו חטאת ולר' יהודא דס"ל דאף בחטאת הציבור ה"ג דבמה דשייכה בה כגון שנתכפרו בעלי' ושעברה שנתה תמית ה"ה בפרה אינו נראה כיון דזה דהלכתא גמירי דתמית היינו רק בה' דברים שמתו בעלי' ושנתכפרו בעלי' ושעברה שנתה ולד חטאת ותמורת חטאת וכ"ז ל"ש בפרה כלל דמתו בעלי' למ"ל דהוי של ציבור ושנתכפרו בעלי' ל"ש בה דאינה לכפרה ונוכל לעשות כמה פרות שנרצה ולד חטאת למ"ל דקיי"ל דפרה המעוברת פסולה ותמורת חטאת ג"כ ל"ש בה דאינה נתפסת בתמורה כיון דאינה קדשי מזבח ל"ש בה תמורה וא"כ ל"ש לדמותה בזה לחטאת ובאמת בחטאת עצמה אם נמצאת בה פסול טרפה י"ל בה אדעתא דהכי ל"ק דבזה לא נאמר הילכתא דתמות אם הפסול בהקרבן עצמו וראי' לזה דלא אשתמיט שום תנא לומר דלא מהני שאלה בחטאת מצד דל"ש בה אדעתא דהכי ל"ק א"ו דל"ש לומר דה"ג דלא אמרינן אדעתא דהכי אלא בחמשה דברים אלו אבל לא באופן אחר והארכנו בזה במק"א ואכ"מ:
ד) וראיתי לכ"ת שנסתפק בשחיטת הפרה אי הי' איסור לשחטה אחרי תמיד של בה"ע אם גם עלי' נאמר העשה דעלי' השלם כל הקרבנות כולם כיון דהיא ג"כ בכלל קרבן א"ד כיון דאין נעשית בפנים אלא בחוץ אינו בכלל זה והביא בזה ד' המל"מ ז"ל פ"א מתומ"ו דטעמא דר"מ ז"ל דאוסר גם שחיטה לאחר תמיד של בה"ע הוא רק מפני הזריקה והקטרת אימורין אבל שחיטה אינה אסורה מה"ת לכ"ע א"כ בפרה ל"ש כלל איסור זה כיון דזה בוודאי לא יתכן דשריפת הפרה יהי' בגדר הקטרה ותהי' אסורה אחר הקרבת תמיד של בה"ע אך א"נ דשחיטה היא איסור בפני עצמה ולא משום לתא דהקטרה יש לעי' מה הדין בפרה את"ד:
והנה מקודם אבאר דלא הי' צריך כ"ת לומר דשריפת הפרה אינה בגדר הקטרה רק דאפי' א"נ דהוי כמו הקטרה בפנים דהרי דרשינן בספרי חטאת הוא מלמד שנשרפת בלילה כמו חטאת דכשירה ההקטרה כל הלילה וא"כ י"ל דיש ע"ז שם הקטרה ולכן אסור לשחוט הפרה אחר התמיד דאם תשחט אחר התמיד יהי' אסור שריפתה בלילה כמו שאסור בחטאת ודוקא אם נשחט קודם תמיד של בה"ע אמרינן דמשלים על תמיד של שחר כמבואר בפסחים (דף נ"ט ע"ב) אבל בשוחט אחר תמיד של בה"ע אסור להקטיר בלילה וא"כ ממילא ה"ה פרה אדומה יהי' אסור לשחוט לאחר התמיד:
אך באמת ז"א דהרי לדעת הר"מ ז"ל כפ"מ שביאר המל"מ דבריו הוא משום דס"ל דלינה פוסלת בראשו של מזבח וא"כ ליכא עצה בהקטרת האימורין א"כ ז"ד בקרבנות הנעשין בפנים אבל בפרה כיון דמבואר בספרי ובש"ס דילן וכ"פ הר"מ ז"ל דשחט היום ושרפה למחר כשירה א"כ אין לינה פוסלת אותה ויכול לשרפה למחר ושוב ליכא איסור בשחיטה לאחר התמיד:
ובחידושינו למס' פרה כתבנו לת' עפ"ז קושית הר"ש ז"ל בסוף פ"ד דפרה דהקשה על התוספתא דמבואר שם דכל מעשה פרה ביום חוץ מאסיפת אפרה וכו' ולמה שביק שריפתה דמבואר בספרי דכשר בלילה וע' בר"ש רפ"ד מ"ש בזה אמנם להנ"ל א"ש דשריפתה בלילה אינו כשר אלא כשנשחט קודם התמיד דאז שייך להקישה לחטאת אבל כשנשחטה אחר תמיד של בה"ע אינו יכול לשרפה בלילה כיון דבחטאת כה"ג א"א לשרוף בלילה לכן נקט רק אסיפת אפרה דתמיד כשירה בלילה:
אבירא דבעיקר הדין להלכה נראה דעת הר"מ ז"ל דשריפת הפרה פסולה בלילה ולא כהספרי ולכן בפ"ד מה' פרה כתב רק דכשר אם שחט היום ונשרף למחר אבל שיהי' כשר שריפתה בלילה לא זכר כלל וע' בספרי דבי רב להג' מוהר"ד פארדי ז"ל שכ' שטעמו של הר"מ ז"ל משום דפסק כסתמא דגמ' ביומא (דף מ"ב) דמבואר דשריפת הפרה ג"כ פסולה בלילה וכ"נ דעת הר"מ ז"ל בפ"ז מה' מעשה הקרבנות ה"ה שכ' בזה"ל ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר ובלילה עכ"ל והוא מירושלמי יומא פ' שני שעירי ה"ו כמו"ש בשיורי קרבן שם נראה דבפרה דשריפתה פסול בזר פסול בלילה ג"כ ולפי"ז יהי' חילוק מהיפוך להיפוך בין פרה ובין פרים ושעירים הנשרפין דבפרים ושעירים הנשרפין כשרין בלילה ופסולין למחר להלכה דקיי"ל לחומרא דלינה מועלת בהם ליפסל כמבואר בזבחים (דף ק"ב) ובר"מ ז"ל פי"ט מפסוהמ"ק ה"ג ובפרה הוא להיפוך דפסולה בלילה וכשירה למחר והוא חידוש ולא ראיתי עוד מי שהעיר בזה:
אמנם כן בעיקר שאלת כ"ת נראה פשוט דמה שנעשה בחוץ אינו בכלל עלי' השלם ואינו תלי' בתמיד וגדולה מזו מבואר בזבחים (דף ק"כ ע"א) פלוגתת רב ושמואל אי שחיטת לילה כשר בבמה קטנה דרב ס"ל דכשר בבמה קטנה לבד אם הקדיש להיות קרב בבמה גדולה אבל אם הקדיש אדעתא שיקריב בבמה קטנה כשר אף בלילה הרי מבואר דאפי' קרבן גמור שבשעת איסור הבמות צריך פנים מ"מ אינו נגרר בתר התמיד שקרב בבמה גדולה ולומר שהוא בכלל עליה השלם שלא נקריב אחר התמיד בשום מקום וא"כ מכ"ש פרה דכל מעשי' בחוץ בודאי אינו נגרר כלל בתר התמיד שבמקדש שנימא דעלי' השלם עלה קאי:
וכ"כ במק"א לענין דחיית שעיר המשתלח לצוק דלא הי' צריך לדקדק שיהי' הדחיי' קודם הקרבת תמיד של בה"ע אע"ג דדחייתו לצוק הוא שחיטתו ולכן מיד שהגיע שעיר למדבר הי' הכה"ג מתחיל בעבודת היום דהיינו הקריאה ואח"כ העבודות ואע"ג דמסתמא במשך הזמן הזה כבר הי' הדחיי' לצוק אך לא מצאנו בשום מקום שיהי' צריך לדקדק בזה שלא יהי' שחיטת התמיד של בה"ע קודם והוא ג"כ מה"ט דאע"ג דדחייתו לצוק הוא שחיטתו מ"מ כיון דהוא בחוץ אינו נגרר כלל אחר תמיד של בה"ע:
ה) ואשר כתב כ"ת בד' הפסיקתא המובא בשנות אליהו פ"ב דפרה הנני מעתיק לכ"ת מחידושינו בפ' חוקת זה זמן רב מ"ש בזה וא"ד שם בתוס' ב"מ (דף ל' ע"א) בד"ה אף עובד דניחא לי' הקשו בהא דעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת הא בודאי לא ניחא להו לבעלים ותי' בתי' א' שהי' שותף ות' ב' דלא בעינן ניחותא דבעלים אלא ניחותא דעושה מלאכה:
ועי' במנ"ח שכ' שלדעת הר"מ ז"ל דס"ל דגבי הכשר דג"כ בעי לרצון היינו רק אם הוא לרצון הבעלים א"כ נראה דה"ה הכא תלי' רק בניחותא דבעלים ועי' מה שהאריך בזה ולענ"ד א"נ דזה דבעי שיהי' ניחא לבעלים דוקא ובלא"ה אינה פוסלת מלאכה א"כ יש להעיר דלא תהי' מלאכה פוסלת לאחר ההקדש כמו שהעיר בזה הקצוה"ח ז"ל דלהר"מ ז"ל בקדשים ל"מ לה הכשר מה"ט כיון דהוא של גבוה א"כ ה"ה הכא בפרה לאחר ההקדש לא יהי' פוסל בה עבודה וא"ל דאה"נ ולא מצאתי מפורש בר"מ ז"ל דפוסל עבודה אפי' לאחר ההקדש:
אך הרי מבואר בפסיקתא מובא באלי' רבה להגר"א ז"ל פ"ב דפרה מ"א בזה"ל פעם אחת הוצרכו ישראל לפרה אדומה מצאוה אצל נכרי אחד הכיר בהם שהם צריכים לה הרבה והעלה בדמים מרובים נתנו לו כל מה שביקש מהם אמר להם הניחוה עד למחר ולמחר תקחוה מה עשה אותו הטמא העלה עלי' עול ומנין ידעו שתי שערות יש לה על צווארה כיון שעולה עלי' עול מיד נופלות אמרו קח את שלך ותן לנו הממון שכבר נפסלה הימנו הלך אותו הערל וחנק א"ע מחמת צער עכ"ל הפסיקתא והנה הר"מ ז"ל פסק דבנכרי קונה בתרווייהו או בכסף או או במשיכה וא"כ הכא שנתנו לו המעות מיד היתה שלהם, וא"כ איך נפסלה ע"י שעלה עלי' עול כיון דהי' שלא מדעת הבעלים:
הן אמת שדעת הר"ש ז"ל דבעול ל"צ כלל שיהי' ניחא לי' אבל אין זה מספיק לדעת הר"מ ז"ל שס"ל דעול ועבודה שוין המה ובתרוי' צריך ניחא לי וא"כ א"נ דתלי' בניחותא דבעלים איך נפסל לאחר שקנאו מן הנכרי ע"י מה שנתן הוא עלי' עול ודרך פלפול עלה בדעתי בשנדקדק בלשון הפסיקתא דאמרו חז"ל להנכרי קח את שלך והא אינה שלו שהרי כבר קנאו אותה ואי דהנכרי פסל אותה אח"כ עי"ד מה נפקע הקנין גם הלשון ותן לנו הממון שכבר נפסלה הימנו קשה לכאו' מה זה שכבר נפסלה:
ובאמת יש לעי' הרבה על מה נתחייב הנכרי בתשלומין לא מבעי' א"נ השא"נ לש"ה אך אפי' ש"ה מ"מ לשיטת הרמב"ן ז"ל דב"נ חייב מיתה אם מזיק לישראל א"כ י"ל ק"ל בד"מ לדעת רש"י ז"ל דגם בב"נ אמרינן קלבד"מ וא"כ לא נתחייב בתשלומין כלל וא"כ לכאו' הדין נותן דהנכרי חייב מיתה והמעות הוא שלו:
לכן נראה דאדרבא מכאן ראי' דתלי רק בניחותא דבעלים וזה שהשערות נופלות אם עלה עלי' עול היינו דוקא אם הוא עול הפוסל אבל אם עלה עלי' עול שלא מדעת אין השערות נופלות וזה מוכרח דאל"כ לפעמים יצא מכשול מזה שיהי' עול שלא מדעת ויפלו השערות ויהי' חשש על הפ"א שלא כדת וע"כ דאין השערות נופלות אלא כשעלה עלי' עול שניחא לי' ומעתה כיון דראו חז"ל שהשערות היו נופלות הי' ק"ל הא לא ניחא להו לבעלים לכן הוכיחו מזה שכבר נפסלה קודם שקנו אותה ממנו ע"י רביעה וא"כ הי' המקח מק"ט והי' באמת הנכרי בעלים וכיון שהי' ניחא לי' נפלו השערות וא"כ שפיר אמרו חז"ל קח את שלך דמזה שנפלו השערות מוכח שכבר נפסלה דאל"כ הוי עול דלא ניחא לי' לבעלים ואין השערות נופלות וז"נ מאוד דרך פלפול ב"ה. ו) ולאהבת כ"ת הנני מעתיק לו מחדושינו ביאור ד' הספרי בספרי איתא בזה"ל אשר אין בה מום למה נא' הא עד שלא נאמר יש לי בדין מה מוקדשין שאין מלאכה פוסלת בהם מום פוסל בהם פרה שמלאכה פוסלת בה א"ד שיהי' מום פוסל בה לא אם אמרת במוקדשין שעשייתן בטהרה תאמר בפרה שעשייתה בטומאה הרי פסח יוכיח שעשייתו בטומאה ומום פוסל בו לא אם אמרת בפסח שקבוע לו זמן וכו' ת"ל אשר אין בה מום וכו' ור"י בן בתירא אומר ומה חטאת העוף שמקריבי' טהורין אין מום פוסל בה פרה שמקריבי' טמאים אינו דין שלא יהי' מום פוסל בה ת"ל אשר אין בה מום עכ"ל הספרי:
והנה הדקדוקים רבו בזה א' מה כוונת הספרי שמחלק בין פרה למוקדשין שבקדשים עשייתו בטהרה והכא עשייתו בטומאה דאין לומר דכוונת הספרי לזה שמטמאין היו הכהן השורף את הפרה דא"כ הוא אותה הכוונה שכתב הספרי לקמן בחטאת העוף ואמאי לקמן מפרש הכוונה דהכא מקריבי' טמאין והתם מקריבי' טהורין וכאן כתב הספרי הלשון שעשייתו בטומאה ונראה מזה דדברים נפרדים המה, ב) מה שכ' בספרי לדחות מפסח אמאי נקט פסח דווקא הא בכל ק"צ הדין כן שקריבין בטומאה, ג) אמאי נקט ריב"ב דוקא חטאת העוף אמאי לא נקט עולת העוף דג"כ מקריבי' בטהרה ומומין כשרין בהן ועיינתי בס' זרע אברהם על הספרי ולא מצאתי ביאור הד':
ומה שנלענ"ד בזה בפי' ד' הספרי דהנה בפרה אדומה מלבד שהיו מטמאין הכהן השורף את הפרה מלבד זאת כל תכלית הפרה להזות מאפרה על הטמאין וא"כ כל עשייתו בטומאה משא"כ בכל הקדשים אף ק"צ דקריבין בטומאה היינו רק מה שקרב לגבוה ואמרינן דנגד גבוה נדחה או הותרה טומאה אבל מה שנוגע לאכילת הדיוט לא הותרה טומאה והכא הרי התוה"ק קראה לאפרה חטאת היא על תכלית שיזה אותה על טמאים לנפש ואפרה מטמאה טומאת ערב לכן סד"א דאין מום פוסל בה ולכן דחה שפיר פסח יוכיח דנאכל ג"כ בטומאה וא"כ ג"כ נעשה הכל בטומאה ואעפ"כ מום פוסל בו ה"ה לפרה וע"ז דחי דשאני פסח דזה שדוחה טומאה היינו משום דאין לו עצה דיש לו זמן קבוע ועיקרו לאכילה לכן גם אכילה דחי טומאה אבל בעצם בעי טהרה בק"פ והבן אמנם ריב"ב בא ודרש ק"ו מחטאת העוף דמה חטאת העוף קפדינן על טהרה ואעפ"כ מום כשר מכ"ש פרה אדומה:
אמנם לכאו' י"ל דאינו ק"ו דגם חטאת העוף אשתרי טומאה לפ"מ שכתבנו במק"א דרבינא דאמר במנחות (דף מ"ה ע"א) כהנים אצטריכא לי' דסד"א הואיל ואשתרי מליקה ה"ה דהותרה להם נבילות וטרפות ע"כ דס"ל לרבינא דמליקה הוא נבילה שהותרה לכהנים והנה חטאת עוף טהור מטמא בבית הבליעה ולכהנים הותרה וא"כ באמת הותרה גם טומאה בחטאת העוף (ואע"ג דלפי האמת כיון דמתיר לכהנים אינו מטמא מ"מ זה גופא הוא מיקרי היתר שהותרה טומאה) והוי ג"כ עשייתה בטומאה כיון דטומאה אחרת ל"ש בחטאת העוף אלא טומאת בית הבליעה וזה הותרה לכהנים וע"ז קאמר ריב"ב דאעפ"כ איכא ק"ו דנהי דבחטאת העוף הותר טומאה מ"מ מקריבי' צריך שיהי' טהורין משא"כ פרה אדומה המקריבין הם טמאין ולכן נקט בדקדוק חטאת העוף להורות דגם חטאת העוף איכא ק"ו מצד המקריבין עכ"פ ודו"ק היטב בכל זה ויען שכבר הארכתי יותר מדאי פה תהי' שביתת קלמוסי והי' זה שלום: