Keli Chemdah on Torah, Devarim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א' ט' ואומר אליכם וגו' לא אוכל לבדי שאת אתכם, ועי' ברש"י ז"ל והוא מספרי אלא כך אמר שלמה אין דיני אומה זו כדיני שאר אוה"ע שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום וכו' והנה הד' נפלאין לכאו' ואין להם מובן הא ב"נ מצווה על הדינין ובס' חמדת ישראל כתבתי דאפשר הספרי סבר כמ"ד דב"נ לא נצטוו על הדינין כמבואר בסנהדרין נ"ז אפיק ד"ך ועייל ס"ך אך אכתי אינו מיושב דנהי דאינן מציווין על הדינין אבל על עיות הדין שגורם להרוג ולהכות ולגזול שלא במשפט בודאי דמצווה ב"נ ובספרי לפנינו הגירסא אלא כך אמר להם איני כשאר כל הדיינים מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה וא"ב כלום אתה אינו כך אלא חייבתי ממון נפשית אתה תובע. ואין לו ביאור כלל. והנה זכני השי"ת בספר ספרי דבר רב והוא ביאור על הספרי מהג' מוהר"ד פארדי ז"ל וראיתי שכ' בשם מוהרז"ו נחום ז"ל דנהי דבדיני אדם נצטוו ב"נ על הדינים ושפיכת דמים ונהרגין עליהם מ"מ אין זה אלא בדין התחתון מפני קיום העולם אבל לא בדיני העליון בדיני שמים שאינם ספונים בעיני המקום לא הם ולא ממונם עכ"ל וכ' ע"ז הג' המחבר ז"ל והד' דחוקין ורחוקין מן הדעת והנה לכאו' יפלא מאוד על מוהרזו"נ ז"ל דמה יענה לדור המבול ולסדום וכיו"ב שנדונו ב"נ בדיני שמים ואיך יוכל לומר שאין עליהם עונש בדיני שמים ולכאו' עלה בדעתי לת' ד' מהרזו"נ ז"ל שיש הבדל בין קודם מתן תורה לאחר מ"ת שדרשו חז"ל דראה ויתיר גוים דעמד והתיר להם הז' מצות ודעת הרמ"ע מפאני ז"ל בעשרה מאמרות דעמד והתיר להם כפשטא שהתיר להם חיוב התורה אמנם הניח להם משפט הנמוסי ותיקון המדינה וישוב העולם ולזאת היום ל"ש עליהם חיוב בד"ש כיון דפטר אותם הקב"ה מד"ת לגמרי ל"ש עליהם עונש ביד"ש אמנם קודם מתן תורה דהי' עליהם הז' מצות הנמוסיות בתור מצות מן השמים שפיר נענשו עליהם מן השמים אם עברו עליהם וזה נכון בדעת הרז"ו נחום ז"ל ועפ"ז יש לת' קושית התוס' עירובין ד' ס"ב ע"א בד"ה ב"נ נהרג ע"פ מש"פ שהקשו דאיך אפשר לומר בב"נ קלבדר"מ הא מבואר בב"ק קי"ד ע"א בנטלו לסטים כסותו דדוקא אם נתיאשו הבעלים קנאו אע"ג דמוקי לה בלסטים עכו"ם ולהנ"ל א"ש דדוקא אם עבדינן חומרא בדיני אדם אז שייך ק"ל בדר"מ בב"נ אבל בזה"ז דאין דנין אותם כיון דבד"ש ל"ש עונש על הנכרי כיון דעמד והתיר להם אין נפ"מ אם גוזל מב"נ או מישראל א"כ ל"ש בזה ק"ל בד"מ ושפיר חייב לשלם אך באמת התוס' לשיטתם דס"ל דב"נ חייב בז' מצות מה"ת כמו שנראה סתמא דש"ס בכמה דוכתין ומלבד זאת יש לעי' א"נ דב"נ אין להם ז' מצות ע"פ תורה רק מצד נימוסי המדינות אם שייך בהם פטור ק"ל בדר"מ דהוא רק פטור ע"פ תורה משום כדי רשעתו אתה מחייב ולא משום שתי רשעות וא"כ ד' התוס' נכונים מכל צד [ובמק"א נסתפקתי לדעת המרש"ל ז"ל דבעבדינן חומרא א"ח אף לצאת יד"ש אם הוא יודע בעצמו שעדים שקר העידו וא"ח מיתה מדינא דהיינו שהוא יודע שהוא שוגג ולא התרו בו והעדים העידו שהרג את הנפש במזיד ועדים והתראה והורגין אותו בב"ד אי חייב לשלם דמי הנהרג לצאת יד"ש אם זה הוי בגדר עבדינן חומרא כיון דהוא שלא כדין ובאמת אינו חייב מיתת ב"ד או דילמא כיון דסוף כל סוף הב"ד מחייבין אותו מיתת ב"ד אין עליו חיוב לצאת יד"ש ואכ"מ]:
אך באמת אע"פ שכתבנו להסביר, ד' הרזו"נ ז"ל אמנם לקישטא דמילתא יש להפליא שלא זכרו מעשה דננוה ונבואת יונה עליהם אע"ג דהיו ב"נ ובזמן של המלכים בבית ראשון שהי' מתלמודי אלישע וא"כ מבואר דגם ב"נ יש עליהם בד"ש עונש והשגחה לרעה ולטובה וחפץ השי"ת בתשובתם ומבואר שם שאמר הקב"ה ליונה אתה חסת על הקקיון הזה ואני לא אחוס וגו' לזאת הדבר ברור שאין לדברי הרזו"נ ז"ל מקום כלל ע"פ פשיטות אם לא שנימא שכונת הרב ז"ל על שוגג והיינו כיון דחזינן דבישראל בכל עבירת שיב"כ במזיד יש בשגגתן חטאת הרי דגם שוגג צריך כפרה בד"ש אמנם בב"נ אינו כן דאם חטאו בשוגג א"צ כפרה בד"ש כלל והכא בספרי הכונה דבישראל צריך לזרז א"ע שלא יצא מכשול מתח"י בהוראה דאפי' בשגגה יש עליו בד"ש משא"כ בב"נ דאין עונש בדיני אדם ה"ה דבד"ש אין עליו עונש כלל ואם. כי דבריו ולשונו מורין דכונתו אפי' במזיד מ"מ חייבין אנחנו למשכוני נפשין אדרב ז"ל ודברים אלו כבר מבוארין בס' חמדת ישראל דיני ב"נ אות ל"ד עיי"ש ובמצוה רצ"ט וזה ניתן להאמר בכונת הספרי אף אם לא כיון לזה הרזו"נ ז"ל. וראיתי להרב ספרי דבי רב שרצונו לפרש ד' הספרי דבב"נ אע"ג דליכא גבי' אלא מיתת סייף מ"מ אם הורגו במיתה אחרת אין בכך כלום אמנם בישראל ממ"נ אם דן אותו במיתה חמורה מכפ"מ שהי' חייב בודאי דאיכא עליו עונש בד"ש אמנם אפי' אם דן אותו במיתה הקלה מזו שהי' חייב ג"כ עבירה הוא בידם דהא כיון שלא הרגוהו כדינו אינה מכפרת מיתתו עליו א"ד. וד' תמוהין דאיך יפרנס המשנה בסנהדרין דנסקלין שנתערבו בנשרפין ידונו בקלה ולד' כיון דקלה אינה מכפרת א"כ לא ידונו כלל או דנזיל בת"ר אפי' ממל"מ ונראה דכונתו דאינו מכפר כמו אם הי' נידון במיתה שהוא חייב בה ויש להאריך הרבה בזה, אמנם בעיקר ביאור ד' רש"י ז"ל תמהני על הני רברבי שלא טרחו לעי' בד' רש"י ז"ל מלכים א' ג' שכ' בזה"ל ד"א כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה משפטם כבד מאוד אם יבוא דין שני עכו"ם לפני ואטול מזה ואתן לזה שלא כדין איני נענש אבל ישראל הריני נענש עליו עונש נפשות ונראה ברור שכן מפרש רש"י ז"ל לד' הספרי אין דייני כשאר דייני אוה"ע היינו אם הדיינים הם ישראל והם שופטים לאוה"ע ושלמה אמר זה על עצמו שהי' מושל גם על אוה"ע ומסתמא לא הי' דן אותם בעצמו אלא ע"י דיינים שמינה אותם להם מישראל שכן המצוה עלינו כמבואר בר"מ ז"ל ה' מלכים וע"ז אמר שלמה שאם דן ישראל את אוה"ע שלא כדין בשגגה אין עליו עונש כ"כ אמנם אם דן את ישראל עונשו גדול מאוד אם טועה בדינו הן אמת שראיתי בספרי ד' ווארשא הנדפס בחומשים עם התורה והמצוה שם הגירסא על דיינים שהם ב"נ אך לדעתי ברור הדבר שהוא טעות ע"י המדפיסים והעיקר כד' רש"י מלכים הנ"ל:
ודע שראיתי דבר פלא להג' בעל מנ"ח ז"ל בפ' דברים בלאו דלא תגורו שכ' דלדעת הרמב"ן ז"ל דב"נ מצווה על הדינים כישראל ה"ה דמצווה בלאו דלא תגורו מפני איש ולענ"ד נראה ברור להיפוך דהנה באמת צ"ע בלאו דלא תגורו דדרשי בי' בספרי אפי' הורג את בנו או מדליק את גדישו לכן משישמע הטענות אסור לסלק א"ע ואמאי הא חזינן בהשבת אבידה אינו חייב אם מפסיד משלו ואפי' בהשבת גופו דעת הרמ"ה ז"ל דא"ח להפסיד ממונו להציל את חבירו וכ"כ הרא"ש ז"ל א"כ מ"ש במצות דינים אסור להיות שב וא"ת שלא לזקק אפי' מחשש הפסד גדול לכן נראה ברור דהכתוב מבאר זאת במה שאמר כי המשפט לאלקים הוא היינו שאין זה מפני בין אדם לחבירו רק להעמיד המשפט שהוא לאלקים ונראה דלפי"ז אם הדיין ירא מהבע"ד שהוא גבר אלים ויחזיר משלו להבע"ד האחר דלא יהי' לו היזק עיד"ז שמסלק א"ע מהדין ג"כ עובר בלאו הנ"ל כי אין הלאו מפאת הפסידו של חבירו דא"כ שלו קדים רק כי השי"ת חפץ להעמיד המשפט שיהי' משפט התורה בישראל א"כ בזה שמחזיר לחבירו את ההפסד בזה אינו מתקן את הלאו דלא תגורו ומעתה נראה ברור דז"ד בישראל שהמשפט לאלוקים הוא אבל בב"נ אפי' א"נ דבצוין על הדינין אבל ברור הדבר שאין זה אלא מפני ישוב העולם וא"ז משפט התורה כמאמר הכתוב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' א"כ נראה פשוט דל"ש בזה לאו דל"ת לפי דרשת חז"ל אפי' הורג את בנו ושורף גדישו וז"ב ובפרט לפ"ד הרא"ש ז"ל וכפ"מ שביארנו דבריו בודאי כן הוא ודוק בכ"ז: