Keli Chemdah on Torah, Eikev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ט' י"א ויהי' מקץ וגו' את שני לחת וברש"י ז"ל לחת כתיב ששתיהם שוות וצריך ביאור:
וראיתי להגאון מאמסטערדאם בס' בנין אריאל שכ' בכוונת רש"י ז"ל עפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ו דשקלים כיצד הי' הלוחות כתובים ר"ש בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה רבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה ובא רש"י ז"ל לפרש דהעיקר כמ"ד דעשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה ושתיהם הי' שוות ובזה א"ש מה שקשה לר"ע אמר שמואל דמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה א"כ אמאי שיבר מרע"ה שני הלוחות א"ו דעשרה על לוח זה מעשרה על לוח זה ושפיר שיבר שניהם אד"ק והנה מתנצל בעצמו שאינו ע"פ האמת מ"מ דרך דרש יש מקים לומר כן הואיל ונפק מפומי' דר' ענן אמר שמואל:
אמנם לענ"ד לומר עפ"ז ברווחא דהנה יש לעי' לפ"ד הרמב"ן ז"ל בפ' יתרו דחמשה דברות הראשונות המה מצות שבין אדם למקום וחמשה דברות האחרונים המה ממצות שבין אדם לחבירו והנה מצאנו בקרא חיבר עצבים אפרים הנח לו והיינו שע"י אחדות שבינם לבסוף יכירו אחדות השי"ת ג"כ כי זה בזה תלי' כמו"ש רש"י ז"ל החילוק בין ישראל דכתיב בהו שבעים "נפש" ובין אוה"ע דכתיב בהו נפשות א"כ אמאי מרע"ה שיבר ב' הלוחות הי' לו להשאיר את הלוח השני דכתיב בי' המצות שבין אדם לחבירו לכן פירש רש"י ז"ל לחת כתיב דשוות המה שהי' על שני הלוחות כתוב כל עשרת הדברות ושפיר שיבר שניהם וז"נ דרך דרוש אך למ"ד שהי' כתוב על לוח אחד חמשה ועל לוח הב' ג"כ חמשה דברות נראה שהענין שמרע"ה שיבר את הלוחות דמרע"ה דן שמצות שבין אדם לחבירו אין להם מקום אלא אם הם מאמינים באחדות השי"ת אמנם כשהם מומרים לעכו"ם אין להם שייכות כלל בתוה"ק אף במצות שבין אדם לחבירו ונראה שזה הכוונה בתוה"ק ואהבת לרעך כמוך אני ד' היינו שאהבת ריעים הוא רק מצוה אם אתה מאמין שאני ד' אבל בלא זה אין זה מצוה כלל וכבר ביארנו כמה פעמים שזה הוא היתרון שנתן הקב"ה לישראל בעשרת הדברות בפרט בדברות האחרונים שלכאו' גם ב"נ מוזהרים על הכול רק שניתן לישראל בתורת קדושת ישראל שיתקדשו על ידם ויהי' להם עיד"ז דביקות להקב"ה ויש לפרש הקרא דואהבת לריעך כמוך אני ד' שהוא טעם על אהבת ריעים כי דאני שבישראל הוא הנפש והוא חלק אלוקי ממעל כמפורש בתוה"ק ויפח באפיו נשמת חיים וידועין ד' הזוה"ק מאן דנפח מדילי' נפח א"כ האדם הוא חלק אלוקי ובנפש הכול אחד הן וא"כ הוא באמת הוא בעצמו אמנם זה רק עיד"ז שמקבלין ישראל את התוה"ק אמנם בלא התוה"ק אע"ג שיש להם שבע מצות ב"נ מ"מ אין להם חלק ונחלה בתוה"ק אף באותם המצות שבעשרת הדברות שהם בין אדם לחבירו ושמוזהרין עליהם וי"ל שזה ענין הווין שנוסף בדברות האחרונות בעשרת הדברות ובדברות הראשונות וואווין המחברין ונראה שנודע מ"ש המקובלים שואו הוא מלכות והנה בדברות הראשונות נזדככו ישראל כמלאכי השרת והשיגו בעצמם שכל המצות האלה בישראל הם להמשיך עליהם מלכות שמים וזה אשר נוסף להם כשנצטוו ע"ז בסיני אמנם בדברות האחרונות נכתבו הוואווין להורות זה שכל מצות אלו שורשם מלכות היינו שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ובלא זה אינן מצות כלל ובפשיטות י"ל ג"כ דוואוו מורה על חיבור דהיינו להורות דכל מצות האחרונות שהם בין אדם לחבירו יש להם חיבור עם המצות הראשונות שהם בין אדם למקום והלוח השני בלא הראשון אינו כלום ובזה נתאמת שמרע"ה שיבר את ב' הלוחות בהסכמת השי"ת וי"ל בזה פירוש הגמ' דמרע"ה שיבר את הלוחות מדעתו והסכים הקב"ה עמו מה דרש ק"ו ותמהו בתוס' אם הוא ק"ו הא אינו מדעתו אמנם להנ"ל א"ש דמהק"ו לא נשמע אלא שישראל אינן ראוין להלוח שבמצות שבין אדם למקום אבל הלוח השני שבמצות שבין אדם לחבירו מנין וזה הי' מדעתו והסכמת הקב"ה עמו דמצות שבין אדם לחבירו א"ל מקום עפ"י תורה א"ל מצות שבין אדם למקום ויש לפרש עפ"ז ד' רש"י ז"ל לתת כתיב ששניהם שוות דהיינו שמצות שבין אדם לחבירו שוות למצות שבין אדם למקום דכמו דמצות שבין אדם למקום אינן מצות אלא אם משאן מכח צווי השי"ת בתוה"ק כן מצות שבין אדם לחבירו שנצטוו ישראל היינו רק אם עושין זאת עפ"י התורה הקדושה ובזה י"ל מה שלקמן בפסוק טו"ב ואתפוס בשני הלחת ג"כ לוחת חסר דהנה בס' פענח רזא תמה נהי דמרע"ה דרש ק"ו שלא לתת הלוחות לישראל מ"מ איך שיברן הא עבר על ל"ת כן לד' אלוקיכם ות' דעתה שנתיישב בדעתו שלא ליתן הלוחות לישראל ראה דאותיות פורחות מן הלוחות וזה כונת רש"י ז"ל ששתיהן שות היינו דשניהם נשארו חלקות דגם הלוח שהי' כתוב עליו מצות שבין אדם לחבירו נשאר חלק וממילא הי' שניהם שוין והכוונה כנ"ל כי עיקר התוה"ק להורות שכל ישראל אחת הן כי עי"ד התורה נעשין אחת ועיד"ז ל"ש בין אדם לחבירו כלל כי המה בין אדם לעצמו:
ודרך פלפול נראה לומר בביאור ד' רש"י ז"ל עפ"י הנ"ל דהנה לכאו' יש להעיר בד' הפענח רזא שת' דלכן ל"ש לא תעשון כן כיון דפרחו האותיות וכוונתו נראה עפ"ד הגמ' שבת קט"ז דאמרינן דקדושת הגליון הוא רק מכח הכתב וכשבטל הכתב פקעה הקדושה מעל הגליון ולכן לא היתה בשבירת הלוחות איסור דל"ת כן והרי שם בגמ' אבעיא דלא אפשטא על הגליונות שלא כנגד הכתב אם ג"כ בטלו קדושתן וא"כ א"נ דלא בטלו קדושתן אכתי קשה איך שיבר מרע"ה את הלוחות הא הגליונות שלא כנגד הכתב נשארו בקדושתן ואכתי איכא הלאו דל"ת כן כמו בנותץ אבן מן ההיכל והעזרה אמנם י"ל דלא הי' גליונות כלל שלא כנגד הכתב והיו כתובים לגמרי אך לכאו' ז"א דהא בחמשה דברות הראשונות שנותר הרבה תיבות מחמשה דברות האחרונות וא"כ בלוח הב' שהי' כתוב עליו ה' הדברות האחרונות נשאר גליון חלק וא"כ הדרק"ל לכן פירוש רש"י ז"ל דהי' שניהם שוות דהיינו שהי' עשרה בכל לוח ושוב י"ל דלא הי' גליון שלא כנגד הכתב ולא נוכל לפשוט מזה דגליונות שלא כנגד הכתב לא קדשו: