Keli Chemdah on Torah, Eikev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בפרשת והי' אם שמוע בקרא ושמתם את דברי אלה על לבבכם פירש רש"י ז"ל והוא מספרי אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצות הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהי' לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבו לך ציונים:
והדבר יפלא הא חובת הגוף מדינא נוהג בין בארץ בין בחו"ל ולמה צריך הטעם כדי שלא יהי' לכם חדשים ובאמת בספרי בפנים מבואר תלמוד תורה ותפילין ולא נקט מזוזה ועפ"ז הי' מקום לומר דסתם ספרי ר"ש ואזיל לשיטתו דס"ל דאפי' אם לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ס"ת הזה מבואר דס"ל דמצוה החיובית שבת"ת מקיים בק"ש שחרית וערבית אך אעפ"כ מודה רשב"י דמצוה ללמוד תמיד וכן תפילין אע"ג דמצותו שיהי' עליו כל היום מ"מ כ"כ בספרי דרך חיים דאם מניח פ"א ביום מקיים מצות החיוב שעליו ויצא יד"ח אלא שמצותן להיות עליו כל היום וע"ז דרשינן כאן מקרא דגם בחו"ל המצוה של ת"ת ותפילין נוהגת והיינו שיהי' מצוינים במצות ולא לצאת ידי חיבה בלבד אמנם לרש"י ז"ל דגרס במקום ת"ת מזוזה אא"ל כן איברא דגם לגרסת רש"י ז"ל דגרס תפילין ומזוזות ג"כ י"ל כנ"ל דהנה דעת רש"י ז"ל דשותפת עכו"ם פטור ממזוזה מה"ת וממילא בשכירות אפי' מישראל פטור מה"ת כיון דלאו ביתך הוא וא"כ לאחר שגלו לבין האומות שב דם לפטור עצמם ממזוזה ע"י שכירות או שותפות עכו"ם וע"ז אמרה תורה שיחזירו לקיים מצות מזוזה שיהי' להם בתים שלהם לדור שם ויקיימו מצות מזוזה מה"ת ועי' בת' רעק"א ז"ל ס' ס"ו בדעת רש"י ז"ל אך וחוק לומר כן בכוונת הספרי דזה הוא ענין אחר לאהדורי לקיים עשה דמענישין עלי' בעידן רתחא גם צ"ע הלשון אף לאחר שתגלו דאם בא לומר דנוהג גם בחו"ל וללמוד מזה דכל חוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל אם כן גם קודם שיגלו צריך לומר דנוהג גם בחו"ל לכן נלענ"ד עפ"מ דמבואר בשבת דמודעה רבה לאורייתא אך הדר קיימו וקבלו בימי אחשורוש אמנם קודם לכן הי' יכולין לחזור מקבלת התורה אך כ"כ הרשב"א ז"ל דז"ד בחו"ל אבל בא"י לא הי' יכולין לחזור כיון דכל א"י ניתן להם רק ע"מ שיקיימו את התוה"ק וא"כ י"ל דכונת הספרי בפשיטות דמרע"ה אמר להם דאף לאחר שתגלו לא יעלה בדעתכם לפרוק מעליכם עול המצות מכח טענת מודעה כיון דסוף כל סוף תחזרו לארץ ישראל וניבא על גלות בבל וא"ש הכל בס"ד:
וי"ל עוד עפ"מ שנראה להעיר בדבר חדש מאוד דאע"ג דתפילין הוי חוה"ג ונוהג בין בארץ ובין בחו"ל מ"מ כיון דכתיב בה ביאה וכנראה לא היתה נוהגת מצות תפילין במדבר מדלא אמר להם מרע"ה מצות שמע והי' אם שמוע מיד כ"א לאחר מ' שנה נראה מזה דלא התחילה מצות תפילין כ"א כשבאו לארץ א"כ נהי דהוא חוה"ג ונוהג בכ"מ מ"מ. ה"ד כשיש א"י בעולם אבל כשליתא לא"י ליתא למצות תפילין דלכן תלה לה הכתוב בביאה לא"י ומעתה לפ"מ דפסק הר"מ ז"ל דקדושה הראשונה בטלה לענין קדושת הארץ כיון דהי' ע"י כיבוש נתבטלה ע"י כיבוש ג"כ לזאת באמת בעצם לא היו צריכין להניח תפילין רק מפני שלא יהי' כחדשים כשיחזר ולפי"ז נפ"מ במצות תפילין בין גלות בבל ובין גלותינו עתה כיון דקדושת עזרא לא נתבטלה והארץ נשארה בקדושתה מ"מ יש ארץ ישראל ויש מצות תפילין בעצם בכ"מ משא"כ בגלות בבל אע"ג דהי' ג"כ במצות תפילין הי' רק מפני שלא יהי' כחדשים כשיחזרו וי"ל בדקדוק המקראות שבפ' שמע מבואר מצות ק"ש קודם מצות תפילין ושננתם לבניך וגו' ובשכבך ובקומך:
וקשרתם לאות וגו' אמנם בפ' והי' אם שמוע כתוב מקודם מצות תפילין וקשרתם אותם וגו' ולמדתם אותם את בניכם וגו' בשכבך ובקומך ולהנ"ל י"ל דבפ' ואהבת אמר מקודם מצות ק"ש להורות דאחר ובקומך דהיינו בשחרית מתחיל מצות תפילין שבלילה לא יניח תפילין משום בל תוסיף כיון דלילה לאו ז"ת א"כ כשמניחן בלילה לכן סמיך לי' להנחת תפילין לק"ש של שחרית משא"כ בפ' והי' אם שמוע דקאי על גלות בבל דאין חיוב תפילין בעצם מצד שבטלה קדושת הארץ או משום טענת מודעה רק שמניחין אותם שלא יהי' בעיניהם חדשים כשיחזרו א"כ הו"ל כאלו מניחן לשומרן דמותר גם בלילה וליכא בל תוסיף לכן כתב מקודם מצות תפילין ואח"כ מצות ק"ש שחרית וערבית להורות דבגלות בבל הי' יכולין ללכת תמיד בתפילין אף בק"ש בערבית דלא הי' שייך אז איסור ב"ת כיון דלא הי' אז מצוה חיובית לא הי' בל תוסיף כשהי' מניחין גם בלילה ואם אמנם כי הוא רק לפלפולא אבל זאת נלענ"ד ברור דהכא עיקר הלימוד דחוה"ג נוהגת בחו"ל גם בליתא לקדושת א"י אף באותם דכתיב בהו ביאה ובזה א"ש מה שמקשין המפרשים דלמה צריך ללמוד מכאן ת"ל דילפינן לקמן בספרי פ' ראה מקרא דאלה החוקים אשר תשמרון לעשות בארץ יכול לא יהי' כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ ת"ל כל הימים אשר אתם חיים ע"פ האדמה אחר שריבה הכתיב ומיעט הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין ומה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' מה ע"ז מיוחדת שהוא מצות הגוף שאינה תלוי' בארץ ונוהגת בארץ ובחו"ל כך כל מצות שאינן תלוין בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל אמנם לד' א"ש דהכא עיקר הילפותא לאותם המצות שנאמר בהם ביאה ונוהגין בארץ ובחו"ל אף בזמן שליכא א"י בעולם כמו בגלות בבל דבטלה קדושת הארץ וזה לא נשמע מע"ז דהיתה תמיד נוהגת בחו"ל ולא תלי לה כלל בא"י לכן צריך ללמוד ממקראות אלה:
וראיתי לרבינו הרמב"ן ז"ל בקידושין בסגי' דחדש בברייתא שם שמבואר ד' הספרי בפ' ראה הנ"ל שתמה בזה איך אמרינן דילפינן מהאמור בענין דכתיב אבד תאבדון וגו' מה ע"ז שהוא חוה"ג נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל הא איבוד ע"ז הוא רק בא"י דבחו"ל אין אתה מצווה לחזור אחרי' וא"כ אי ילפת מאיבוד ע"ז מנ"ל דבחו"ל מצווה לחזור אחר מצוה שהן חוה"ג לקיימם ומתרץ דסמיך אסיפא דקרא דכתיב ל"ת כן וגו' דדרשינן על שחוטי חוץ ושפיר ילפי' מני' דכמו ש"ח דהוא חוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל ה"ה דכל מצוה שהוא תוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל ונראה דכונת הרמב"ן ז"ל לת' שתי הדרשות בספרי דבפ' עקב ילפינן מת"ת ותפילין דהמה מצ"ע לכל מצ"ע שהם חוה"ג שנוהג בכ"מ והכא ילפינן לל"ת שהן חוה"ג שנוהג בכ"מ כמו בש"ח דנוהג בכ"מ אמנם מה דיש לעי' על רבינו הרמב"ן ז"ל אמאי נקיט דרשה זו דדרשי ש"ח מלאו דל"ת כן שזה אינו רבותא כ"כ דנוהג בין בארץ ובין בחו"ל כיון דאיסור ש"ח הוא מכח קדושת הקדשים שא"ר להקרבה אלא בבהמ"ק א"כ כיון דאסור בא"י מכ"ש בחו"ל דודאי אסור לשחוט שמה קדשים המוקדשין לגבוה אמאי לא נקיט רבינו הרמב"ן ז"ל אזהרה דמוחק את השם דג"כ ילפינן מהאי קרא ונוהג ג"כ בין בארץ בין בחו"ל:
ומה שנראה בזה דהנה לכאו' יש לעי' אמאי ל"כ רבינו ז"ל בפשיטות כיון דהקרא מדבר באיבוד ע"ז וא"כ מוכרח דאסור לעבדה וילפינן מאיסורי ע"ז לכל התורה דאסורין בכ"מ ובאמת ראיתי בספרי דבי רב להגאון מוה' ר"ד פארדי ז"ל הביא בשם רבינו הילל יש שמפרש כן דהלימוד הוא מלאווין דלא תשתחוה לאל אחר ולא תעשה לך פסל וכתב ע"ד הרמב"ן ז"ל שהם דחוקין אמנם לענ"ד דבר גדול דיבר הרמב"ן ז"ל דל"ש למילף מע"ז כיון שנוהג בחו"ל דה"ה כל הל"ת שבתורה דהרי לאוי דע"ז שאני דגם ב"נ הם מוזהרין ע"ז ולא תלי' בתורה כלל וא"כ מהכ"ת שלא ינהגו בכ"מ ומה ענין ארץ ישראל לזה ודוקא הלאוין המיוחדין לישראל שנתנו במתן תורה שכ"כ הרמב"ן ז"ל דעיקר נתינת התורה וקיומה הי' לא"י שפיר צריך קרא אף דהוא חוה"ג שנוהג בין בארץ בין בחו"ל אבל ז' מצות דגם ב"נ מוזהרין ע"ז פשיטא דלא תלי' בא"י כלל לכן מפרש הרמב"ן ז"ל דקאי על ש"ח ומעתה נראה דלכן לא רצה הרמב"ן ז"ל לפרש דקאי על מוחק השם דנראה דס"ל לרבינו ז"ל דגם ב"נ מוזהרים על מחיקת השם וכמו דמוזהר על ברכת השם ה"ה דמוזהר על מחיקת השם ולכן ל"ש למילף מני' על כל המצות לכן מפרש לה על ש"ח וזה נראה נכון בדעת הרמב"ן ז"ל אך מה שיש לעי' עוד הלא מזה דצותה התורה לאבד ע"ז ע"כ דע"ז אסור בהנאה מה"ת וא"כ הו"ל כאלו כתיב כאן הלאו דלא ידבק בידך ולא תביא תועבה אל ביתך וכ"כ במק"א דלאווין אלו דהנאת ע"ז א"נ בב"נ וא"כ שוב י"ל דילפינן מלאווין אלו לכל התורה ועי' היטב בספרי דבי רב ותבין דברינו ועוד שגם דבר זה שנימא דב"נ מוזהר על איסור מחיקת השם צריך לראי' ולא מצאתי הדבר מבואר בשום מקים ואין לדמות מחיקת השם לברכת השם כמובן לכן נלענ"ד בהעמק העיון בכונת רבינו הרמב"ן ז"ל ונקדים מה דיש לדקדק אמאי בספרי כאן בפ' עקב ילפינן דמצ"ע שהם חוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל מת"ת ותפילין אמאי שביק מזוזה ואם אמנם כי מלשון רש"י ז"ל נראה מבואר דנקיט מזוזה אך מלבד שבספרי לפנינו אינו נמצא מלבד זאת אפי' לפי גרסת רש"י ז"ל מזכיר מזוזה הכא בענין שלא יהי' כחדשים בעינך כשיחזרו אמנם במה דמבואר בספרי דילפינן מכאן דחוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל בזה מבואר דהספרי לא יליף ממזוזה אלא מת"ת ותפילין כמו שיראה המעי' בפנים וצ"ב אמאי שביק מזוזה:
לכן נראה להעיר דשאלת הספרי מנה"מ דחוה"ג נוהג בחו"ל היינו רק במצות שאינן נוהגות בנשים רק באנשים בזה יש סברא לומר דא"נ אלא בארץ משא"כ במצות שנוהגות בנשים ג"כ ונשים הרי לא נטלו חלק בארץ הרי נראה דמצות אלו לא תלי' בארץ לכן נוהגות בין בארץ בין בחו"ל ולכן מזוזה ל"ש למילף לכל המצות שהן חוה"ג דנוהגות גם בחו"ל משום דמזוזה שאני דגם הנשים נתחייבו בה משא"כ מצות שנוהגות רק באנשים י"ל דא"נ אלא בארץ לכן ילפינן מת"ת ותפילין דאין הנשים חייבות בהן ואעפ"כ נוהגין בכ"מ דה"ה לכל מצוה שהוא חוה"ג שנוהג בין בארץ בין בחו"ל וזה פשוט ומעתה י"ל דהרמב"ן ז"ל רצה ללמוד מל"ת שג"כ א"נ בנשים ואעפ"כ נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל דה"ה לכל ל"מ שבתורה לכן לא נקיט אזהרה דמוחק את השם דזה נוהג בין באנשים בין בנשים ונקיט אזהרה דשחוטי חוץ שי"ל דלא היתה נוהגת בנשים במדבר עפמ"ש השטמ"ק כריתות דנשים אינו מוזהרות על איסור דהעלאה בחוץ וכ"כ ביאור הדברים בפ' אחרי אות ה' דס"ל דאשה פסולה גם בבמה וכיון דהיתה פסולה בבמה לכן לא נאמר עלי' אזהרה דהעלאה בחוץ אחר שהוקם המשכן כיון דגם מקודם לא היתה מעלה בחוץ עיי"ש שהארכנו בזה:
ומעתה לר"ע דס"ל דבמדבר אשתרי בשר נחירה וא"כ גם שחיטה היתה עבודה והיתה צריכה כהן נהי דבבמה אשתרי זר אבל נשים הי' פסולות בבמה אף בשחיטה וממילא אזהרת דש"ח דנאמרה במדבר לא היתה בנשים ויש להכריח שכן דעת הרא"ה ז"ל בס' החינוך בפ' מטות דס"ל דאע"ג דהתרת נדרים בג' הדיוטות מ"מ נשים אינן בכלל הדיוטות שיהי' יכולין להתיר הנדר ותמהו עליו הא מבואר בנדרים ד' ע"ח ע"א דהיתר נדרים בג' ילפינן מזה הדבר הנאמר בש"ח מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל ה"ה בהתרת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל וא"כ כמו דבש"ח גם נשים מוזהרות יהי' כשירות להתרת נדרים ג"כ ועי' בר"ן ז"ל שם שכ' להעיר לענין הדיוט דאי מסברי לי' לא סבר דאינו כשר ועיי"ש שכ' דהאי כדינו והאי כדינו ולא העיר כלל בזה מנשים דהוזהרו בש"ח ופסולין להתרת נדרים והוא פלא שלא דיבר מזה כלל אמנם להנ"ל א"ש דבאמת נשים לא נכללו באזהרת דש"ח כיון דהי' פסולות לשחוט בבמה לא קאי עלי' אזהרה דש"ח ובאמת בש"ח נאמר "לבני ישראל" וכ"כ הריטב"א ז"ל דהיכא דיש סברא לדרוש בנ"י ולא בנות ישראל דרשינן והכא הרי יש סברא למעט נשים כיון דלא היו זובחים עד עתה בבמה עיי"ש בקרא בפנים ותבין דברינו וכד' השטמ"ק הנ"ל וא"כ נשים לא היו מוזהרות בש"ח ושפיר לתני' בזה הדבר דהתרת נדרים ואע"ג דכשבאו לארץ ושחיטה היתה נוהגת בחולין שוב שחיטה לאו עבודה הוא ואח"כ דהותרו הבמות היו נשים יכולות לשחוט בבמה אע"ג דפסולות להקריב וא"כ ממילא חל עליהם איסור דש"ח מ"מ כיון דבמדבר לא היתה עליהם אזהרה דש"ח לא נאמר עליהם הגז"ש דזה הדבר בהתרת נדרים ונסתייעו מזה דברינו בביאור ד' הרמב"ן ז"ל: