Keli Chemdah on Torah, Emor
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שם כ"ד ה') ולקחת סולת ואפית אותה. אעתיק בזה מח' למנחות (דף ע"ו ע"ב) השייך לכאן:
איתא שם ת"ר סולת ואפית אותה מלמד שנקחית כשהיא סולת ומנין שאפי' חיטין תלמוד לומר ולקחת מכל מקום יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותה עכ"ל הגמ'. יש לעי' הפירוש בגמ' יכול אף בשאר מנחות כן אם קאי רק על מנחת ציבור דבזה שפיר י"ל כיון דנקחית מתרומת הלשכה א"כ מיד כשקונה קונה למנחות ונתקדשו החיטין קדושת דמים עכ"פ דזה אמרינן דצריך להיות נקחית סולת בגזיה"כ דבעת ההקדש למנחה צריך שיהי' סולת משא"כ במנחת יחיד שליקחת במעות בשוק חיטין והכל חולין נהי שלקחו לצורך מנחה מ"מ יכול אח"כ לטחון ולעשות ממנו סולת א"ד דגזיה"כ דגם במנחת יחיד צריך שיקנה סולת דוקא והנה מצאנו כיו"ב בפרה אדומה דדרשינן ויקחו אליך פרה אבל אין לוקחין עגלה ומגדלין אותה והתם ג"כ פשוט דכל האיסור ליקח ממעות הקודש בתרומת הלשכה אבל בודאי מותר ליקח ממעות חולין פרה אדומה אפי' בהיותה עגלה שגדלה ואח"כ ליקח אותה ממעות תרומת הלשכה ונראה דה"ה הכא הקפידא רק על שעת ההקדש אבל קודם לכן בודאי מותר ליקח חיטין בשוק ולעשות ממנו סולת ולהקדישה למנחה הן אמת שבלא"ה יש לעי' די"ל דכל הסוגי' קאי רק על מנחת ציבור דבזה מהדרינן שיהי' יפה מאוד כמבואר ר"פ ר"י דמחללינן שבת על מהודר ביותר ולכן אמרינן דכל המנחות אינן נקחין אלא סולת וע"ז בא אותה למעט דדוקא לחה"פ אע"פ שהיא ק"צ מ"מ כיון שיש בו חסרון כיס גדול חס התורה על ממונן של ישראל משא"כ בשאר מנחת ציבור אבל שנאמר דהקרא אתי למעט מנחת יחיד אין סברא דאין למדין קרבן יחיד מק"צ:
אמנם שבתי וראיתי ברש"י מהדו"ק הנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא שכ' לפרש ד' הגמ' יכול אף בשאר מנחות קאי על מנחת יחיד ונראה מד' רש"י ז"ל להיפוך דאותה אינו ממעט אלא שאר מנחת יחיד אבל שאר מנחת ציבור דינם כלחה"פ דנקחין חיטין עיי"ש היטב וכן נראה מרש"י שלפנינו שכ' דשאר מנחות הן דבר מועט ואינן באות תדיר וע"כ דכוונתו על מנחת יחיד דוקא דמנחת ציבור הרי באות בכל יום עם התמידין והנסכים וכן מנ"ח של כה"ג שמקריב בכל יום וע"כ דס"ל לרש"י ז"ל דקאי רק למעט מנחת יחיד דהם אינן נקחין אלא כשהן סולת וי"ל בזה מה שקשה לכאורה על הא דתני הכא דכל המנחות אינן נקחית אלא כשהן סולת מהא דמבואר לעיל (דף ע"ו ע"א) פלוגתת ר"י וחכמים אי שיפה ובעיטה בחיטין או בבצק ועיין בגמ' דאיבעיא להו אי כוונת ר"י אף בבצק עכ"פ מבואר מהסוגי' דנלקחים כשהן חיטין דא"נ דאין נקחית מן השוק אלא סולת איך שייך שיפה ובעיטה בחיטין ולהנ"ל א"ש דהמשנה קאי על כל מנחות של ציבור שדינם כלחה"פ והא דתני בברייתא דאינה נקחית אלא סולת היינו במנחת יחיד דוקא אמנם בכ"ז נראה ברור דזה דוקא אם הפריש המעות לצורך מנחה אז אסור ליקח בהמעות חיטין למנחות כ"א סולת דבעינן דבעת ההקדש יהי' סולת כמו דמצוה לכתחילה בלחה"פ וכמו בפרה אדומה כנ"ל אבל זה ברור דאם יש לאדם חיטין מביתו או מה שלקחן מן השוק ועשאן סולת בודאי יכול להקדישם לשם מנחות ולא הקפידה תורה שצריך דוקא לקנות סולת מאדם אחר וז"ב בענין עד שלא ניתן להעלות על הכתב לולא שראיתי לרבינו הגדול בעל טורי אבן חגיגה (דף כ"ד) ד"ה שביהודה נאמנים על טהרת היין והשמן שכ' לחדש כיון דכל המנחות אינן נקחית אלא כשהן סולת אלמא שהמביא מנחה צריך ליקח מן השוק סולת דוקא ולא חיטין ומסתברא דכ"ש מיד א"א להביא מנחה מתבואות זרעו אלא א"כ קנה מן השוק דהשתא לקנות חיטין ולעשות סולת אמרת לא אלא שהוא צריך להביא לרשותו כשהיא כבר סולת כ"ש שאין רשאי להביא סולת שמתחילתן גדולי שלו הי' וברשותו גדלו עכ"ל והיא תמוה מאוד לענ"ד לומר כן שלא יכול להביא מנחות מתבואה שלו וברור הדבר דאם יהי' לאדם חיטין ועשאן סולת ויהי' מנופה כל צרכו והמומחים יאמרו שסולת יפה הוא יוכל להקדישו למנחה ואולי החנוני המוכר את הסולת והמוחזק לבקי בסולת כשירצה להביא מנחה יהי' מוכרח לקנות סולת מאחר זה דבר שאין הדעת סובלתו ועיקר נלענ"ד כמוש"כ דפירוש הגמ' על הקני' במעות של הקדש והיינו על שעת ההקדש אם צריך שיהי' סולת או יכול להיות חיטין ובזה א"ש מה שהקשה הגאון בעל טהרת הקודש ז"ל בהא דמבואר לקמן (דף פ"א ע"ב) דיכול להביא לחמי תודה מחיטי מעשר שני וקשה הא אין מביאין מנחות אלא סולת ולהנ"ל א"ש דכוונת הגמ' התם אם עשה מהם סולת ומקדשם ללחמי תודה דזה כשר בכל המנחות וז"פ והנה הר"מ ז"ל לא הביא כלל דין זה דכל המנחות אינן נקחית אלא סולת וראיתי בפנים יפות שהרגיש בזה וכתב משום דהר"מ ז"ל ס"ל דבמשנה דפליגי ר"י וחכמים בענין שיפה ובעיטה אי צריך בחיטין נראה דלא כהברייתא זו אמנם כ"כ דלפירוש רש"י ז"ל א"ש אמנם נראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל באמת דפירוש הברייתא כפשוטו דחילוק היא בין לחה"פ ובין כל מנחת ציבור דאין סברא לומר דאותה ממעט רק קרבן יחיד דלא איירי בי' כלל ומסתברא דמנחות דכוונתו דהיינו מנחת ציבור ג"כ ממעט דאינן נקחין אלא סולת וא"כ שפיר הכריח דהברייתא אתי' כר"י אבל לחכמים דשיפה ובעיטה אף בחיטין ע"כ דכל המנחות נקחין מן החיטין כמו"ש הפנ"י ז"ל ובדרך דרש נראה לבאר הענין ההבדל בין כל המנחות ללחה"פ דנקחת מן החיטין משא"כ בכל המנחות דאינן נקחין אלא סולת דהנה יש לעי' על כל המנחות שבאין מן החיטין למ"ד עץ הדעת שאכל אדה"ר חיטה היתה א"כ נימא א"ק נעשה סניגור כמו שהעיר הרמב"ן ז"ל כאן למ"ד דאתרוג הי' שלא מרצה מטעם זה כ"א בתערובות כיון דא"ק נע"ס והכא א"ל דהיא בתערובות שמן ולבונה דעיקרה היא המנחה שהיא החיטין ועוד מנחת חוטא מא"ל דאינה בשמן ולבונה אמנם נראה כיון דמקשינן בגמ' מדם הפר נימא א"ק נע"ס ותרצינן כיון דאשתני א"כ ה"נ כיון דקי"ל דחיטין ועשאן סולת הוי שינוי וכיון דקי"ל דאין מביאין אלא סולת הוי שינוי ול"ש בי' א"ק נעשה סניגור וי"ל דזה באמת הטעם בכל המנחות דאינן נקחין אלא סולת והיינו דבשעת ההקדש לצורך מנחה יהי' סולת דבלא"ה א"ר להקדישו למנחה כיון דא"ק נע"ס ומעתה מובן היטב הענין לחלק בין לחה"פ לשאר מנחות לפ"מ דאיתא במדרש דכל עונשו של אדה"ר הי' שאכלה פגא והיינו משום שלא המתין עד שבת קודש דבשבת לא נאסר לו אכילת עץ הדעת ולכן בשבת א"ז קטיגור כלל כיון דבשבת לא הי' אסור אכילת עץ הדעת ולכן שפיר בלחה"פ מביאין אף מן החיטין וי"ל דזה היא הענין לחה"פ לתקן חטאו דאדה"ר מעץ הדעת ולזאת נאכל בכל שבת שאחרי סידורו להורות שממתינים כל השבוע עד שבת לאכלו ולא יאכלו אותו קודם שבת כמו שהי' דין עץ הדעת:
ובזה נראה לפרש ד' רש"י ז"ל פסחים (דף ג' ע"ב) בהא דאמרי' בגמ' חד אמר הגיעני כפול שהי' בלחם הפנים וקשה דילמא הי' במנחת העומר או בשתי הלחם אמנם להנ"ל נראה דרש"י ז"ל הוכיח זה ממה שאמר אידך הגיעני כזנב הלטאה דמשום שהי' בלחם הפנים שהוא תיקון עץ הדעת כנ"ל לכן אמר לשון לגנאי מורה להיפוך ולזאת בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול ויש עוד לבאר עפ"ז כמה עניינים בדרך דרש ואכמ"ל יותר: