Keli Chemdah on Torah, Kedoshim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במד"ר הובא ברמב"ן ז"ל איתא בזה"ל ר' לוי אומר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם לא יהי' לך וכתיב הכא ואלהי מסכה ל"ת לכם ל"ת וכתיב הכא לא תשבעו בשמי לשקר זכור את יום השבת וכתיב הכא את שבתותי תשמורו כבד את או"א וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו לא תרצח וכתיב הכא ל"ת ע"ד רעיך לא תנאף וכתיב הכא אל תחלל את בתך להזנותה לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל בעמך לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך במוך עכ"ל המדרש. והנה יש לדקדק לפ"ד המדרש שהשי"ת אמר עוד הפעם כל עשרת הדברות לישראל למה אמר אותם בשינוי מכפ"מ שאמר בעשרת הדברות דשם צוה מקודם על השבת ואח"כ על כאו"א וכאן צוה מקודם על יראת אביו ואמו ואח"כ על השבת וכן מה ששם נאמר בלשון זכור וכאן בלשון שמור ובכלל הענין קשה על כפולות העשרת הדברות בפרשה זו דקדושים תהי' בהרחקת ותורות ממה שנאמרו בעשרת הדברות:
ומה שנלענ"ד ביאור הענין בדרך דרוש עפ"מ שכ' הגאון בעל כלי יקר ז"ל בפ' יתרו בקרא דזכור את יום השבת לקדשו לת' כל השינויים שנמצאו בדברות ראשונות ואחרונות ותוכן דבריו היקרים המה כיון שמבואר בד' חז"ל דהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון לקבלת התורה א"כ מבואר ששמעו תחילה כל האומות את העשרת הדברות וכאשר אמרה כל אומה לא חפצתי לקחתה מסרה לישראל ועל כן נמצאו השינויים הללו ועיי"ש שכ' דלכן נאמרה בדברות ראשונות זכור כיון דב"נ לא יוכלו להיות בכלל שמירת שבת דב"נ ששבת ח"מ לכן אמר השי"ת בלשון זכור דעכ"פ בכלל זכירת קדושת שבת איתא אבל דברות שניות שנאמרו לישראל בלבד נאמרו בלשון שמור כי המה חייבים בזכירה ובשמירה מכל מלאכה ועיי"ש באריכות נועם דה"ק. אמנם לענ"ד אם כי תורה"ק יפה אף נעים שזה ההבדל בין דברות ראשונות לאחרונות דהראשונות הי' לכל באי עולם והאחרונות לישראל אמנם מה שכתב בביאור הענינים אינו מחוור כ"כ ולדוגמא דבריו בענין שבת קשין לשמוע דאם אינו מוזהר על מלאכה ואדרבה דאסור לשבות אין סברא שיהי' חייב בזכירה ועוד דהרי בזכור כתיב ג"כ לא תעשה כל מלאכה וא"כ צריך שיהי' אתי שפיר גם לבני נח. לכן נראה דביאור ענינים האלו ביאר השי"ת עצמו כאן בפ' קדושים שאמר הקב"ה לישראל קדושים תהי' כי קדוש אני ד' והכונה דקבלת עשרת הדברות בישראל אינו רק לקיים את הדברות אלא להיותם קדושים על ידם שזה שורש נתינת התורה לישראל להיות דבוקים בהשי"ת וקדושים בקדושתו ולא כן עשה לכל גוי שאע"פ שחזר עליהם שיקבלו את העשרת הדברות היינו רק לקיימם אבל לא שיתקדשו בקדושת השי"ת שזה רק לישראל נאמר שהם בני אברהם יצחק ויעקב ומוכנים להתקדש בקדושת השי"ת לזאת צוה להם השי"ת כאן על שמירת שבת שמור עפ"מ דמבואר בספרי פ' תצא דדרשינן זכור ושמור זכור בפה ושמור בלב היינו דישראל חייבין לקדש את השבת בלבבם שלא יסיחו דעתם מקדושת השבת וזהו נצטוו רק ישראל להיותם עם קדוש שיקבעו קדושת השבת בלבבם משא"כ לאוה"ע אע"ג דצטוו על השבת אם הי' מקבלים את העשרת הדברות ולא הי' אז באזהרת דב"נ ששבת מכל מקום לא הי' נכללים אלא בזכירה בפה אבל לקדש את המחשבה בזה לא נכללו ב"נ מעולם. ובעיקר דבר זה דישראל הוזהרו לשמור את השבת בלב ושלא להסיח דעתם מקדושת שבת כ"כ בח' להכריח כן מד' הרמב"ן ז"ל בס' האמונה והבטחון פ' כ"א שכ' טעם שתפילין אין מצותן בשבת וז"ל והשבת דוחה את התפילין לפי שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת והיא בלילה שאין מצותן בלילה אלא ביום וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת עיי"ש ולכאורה דה"ק אינם מובנים כלל דמה דחוי' הוא זו לקדושת שבת אם יניח תפילין ונהי דשבת ג"כ אות מ"מ מה בכך אם יהי' לו שני אותות שבת ותפילין:
אמנם ביאור הדברים נראה עפמ"ש הג' מוהר"ח יונה ז"ל בסוף הקונטרס שלו לפרש ד' הירושלמי ברכות פ' הי' קורא בהא דמבואר שם אמר ר' חנינא אף מי שהי' מימיו על כתיפו הר"ז קורא שמע ומתפלל ר"ח אמר ק"ש ותפילה א"צ כוונה כו' דהכוונה על מי חטאת כיון דצריכין שמירה ונפסלין בהיסח הדעת א"נ דתפילה צריכה כוונה הרי מסיח דעת משמירת מי חטאת עיי"ש היטב:
ומעתה נראה דזה כוונת הרמב"ן ז"ל כיון דתפילין אסורין בהסח הדעת וכן שבת דכתיב בי' שמור ודרשינן שמירה בלב צריך שלא יסיח דעתו מקדושת שבת לכן כשמניח תפילין בשבת הר"ז דוחה את אות דשבת כיון דצריך שלא להס"ד מתפילין וממילא מסיח דעתו מאות דשבת וז"נ בדעת הרמב"ן ז"ל והארכנו בזה בת' שם בד' השאג"א בת' ריש סי' מ' והוא בספרי דרך חיים ואכ"מ כי לא באנו בזה אלא לבאר הענין שנראה שישראל נצטוו לקדש את השבת בלבבם ושלא להסיח דעת מקדושתו ובזה נצטוו רק ישראל ולכן בדברות האחרונות וכאן בפ' קדושים נאמר להם בלשון שמור. וי"ל עוד דבא לרמז בלשון את שבתותי תשמורו על יו"ט ג"כ דישראל נצטוו לקדש את היו"ט ולשבות בהם מכל מלאכה ומפני זה נאמר שבתותי לשון רבים לכלול גם שמירת יו"ט כמוש"כ רש"י ז"ל להדיא בשבועות (דף ט"ו ע"ב) דיו"ט נכלל בכלל שבתות והענין דהקב"ה נתן את התוה"ק לישראל וקידש אותם להיות קדושים שיקדשו את המועדים וע"י קדושתם נתקדש בקדושת השבת כמו שבת בראשית וזה ניתן רק לישראל ולא לב"נ אף אם הי' מקבלים עשרת הדברות ונראה שבדברות האחרונות שנאמר הטעם בשמירת שבת זכירת יצ"מ ע"כ צוך ד' לעשות את השבת שמרמז בזה ג"כ ענין קדושת יו"ט שישראל יש כח בידם לעשות את השבת והיינו ביו"ט דהיא ע"י קדושתם וזה בא ע"י יצ"מ נצרפו בכור עוני לקבל את התוה"ק ולהתקדש בקדושת השי"ת וא"ש בזה מה שנאמר כאן מקודם כ"א ואח"כ שמירת שבת כיון דכולל גם יו"ט ומצות כ"א חמיר מיו"ט וקמ"ל קרא דגם יו"ט אינו נדחה מפני כ"א אע"ג דיו"ט רק ב"ד היא דמקדשי לי' מ"מ לפי האמת כשמקדשין אותו ישראל נתקדש בקדושת השי"ת ושוב אמרינן שגם אביו חייב בכבודו ולכן א"צ לשמוע לו ונראה דמה"ט נאמר כאן יראה באב ואם כיון דיראה הוא דבר המסור ללב ותלי' עיקר במחשבה ובדעת וזה שייך רק בישראל ולכן בדברות אחרונות דנאמר כבד את אביך וא"א נאמר כאשר צוך וגו' דהכונה דבא לרמז דהכ"א ואם יהי' מפאת ציווי השי"ת ולא מצד השכל שזה עיקר נתינת התורה לישראל לטהר את לבבם ולקדשם בקדושת התורה והמצות. והנה נראה מד' המדרש שמצות כ"א ויראת אב מצוה אחת הוא ואחת משלימה לחברתה ומורא נכלל בכלל כיבוד:
ובאמת לכאורה נראה כן גם מגמ' דילן בכמה דוכתין דאמרינן יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שמתחיל בכיבוד ומביא קרא דמורא ובאמת שחוט לי בישל לי הוי בכלל כיבוד דמאכלו ומשקהו נראה דהגמ' ס"ל דהכל אחת הוא דבאמת כשצוה לו אביו להאכילו ולהשקהו והוא לא יעשה כן עובר על כיבוד ועל מורא דהנה זה דנכלל בכ"א דמאכילו ומשקהו היינו אפי' בלא ציווי והיכא דהוא בציווי והוא אינו שומע לו זה עובר על גדר מורא ויש בזה שישמע לאביו שני מצות כיבוד ומורא שכל אלו המצות מנאו אותם לשתי מצות אך מ"מ נראה שאע"פ שנמנו לשני מצות מ"מ דין אחד להם כיון דחזינן מהמדרש דבמקום מצות כיבוד הנאמר בעשרת הדברות אמר הקב"ה כאן מצות מורא נראה דדין אחד להם ונפ"מ דגם מורא הוי בכלל מצ"ע שמתן שכרה בצדה שאין ב"ד כופין עלי' ועי' במנ"ח שכתב בפשיטות להיפך ולענ"ד נראה יותר כדאמרן:
ובדרך פלפול יש להעיר ראי' לזה דהנה זה כביר הקשה אותי כבוד יד"נ הרב הג' מוויערעשאוו נ"י בהא דרוצה הגמ' למילף דכ"א ואם א"ד שבת מדכתיב איש אמו ואביו תיראו וגו' ואל"ה הי' דוחה שבת וקשה לפמ"ש המהרש"א בהא דמקושש לש"ש נתכוין דהוי מלאכה שאצל"ג וכ"כ המרי"ק בת' באם בישל בעבור שמוכרח לבשל בשביל פק"נ הוי בכלל מלאכה שאצל"ג א"כ ה"נ א"נ דדוחה שבת הא אין כאן חילל שבת כלל כיון דהוי מלאכה שאצל"ג ואי משום דהכא הוי תיקן מצוה דמקיים בזה מצות כ"א הא כ"כ הרשב"א דתיקן מצוה ג"כ לא הוי בגדר מלאכה הצל"ג אמנם נראה עפמ"ש האחרונים דהטעם דתיקן מצוה לא הוי בגדר צל"ג כיון דמצוה לאו ליהנות ניתנו אלא לעול על צוואריהם נתנו ומעתה עפמ"ש האחרונים דבמצ"ע שמתן שכרה בצדה כיון דאין כופין עלי' ותלי' בדעתן אמרינן דלה"נ וא"כ שוב הוי מלאכה הצריכה לגופה מצד המצוה ושפיר צריך קרא דא"ד שבת ומעתה ז"ד אם נאמר דגם מורא אב הוי בגדר מתן שכרה בצדה משא"כ א"נ כהמנ"ח דמורא אב כופין עלי' א"כ הכא דנכלל בו מורא ג"כ כיון דאמר לו שחוט לי בישל לי וזה מוכרח כיון דילפינן לה מקרא דמורא וא"כ הדרה ק"ל הא אין כאן דחיות שבת כלל כיון דהוי מלאכה שאצל"ג וא"ל כיון דמקיים בזה מצות כ"א ג"כ וזה הוי מתן שכרה בצדה שאין כופין עלי' ז"א כיון דהכא יכפיהו לעשות רצון אביו כיון דנכלל בו מורא ג"כ וא"כ גם מצות כיבוד הוי מלאכה שאצל"ג:
איברא די"ל דא"ר מזה דהנה באמת נתקשו בתוס' יבמות בסוגי' דעלי' דאמאי לא מקשה הגמ' כלל דלמה לי קרא דכ"א ואם א"ד שבת ת"ל הא שבת הוא עול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולת' קושיות התוס' נאמר כיון שהכרחני דהכא איכא שני מצות מורא וכיבוד וכ"כ הריטב"א דתרין עשין דוחין עשה ול"ת וא"כ שפיר הו"א דדוחה עול"ת דשבת ומעתה כיון כ"ז דהו"א דידחה שבת היינו משום דנכלל מצות כיבוד ומצות מורא וא"כ שוב הוא במקום חילל שבת אפי' א"נ דעדל"ת מ"מ א"א לכפות את הבן לקיים מצות האב כיון דמצד מצוה אחת אינו דוחה דהוי עשה ול"ת ורק מצד צירוף מצות כיבוד ג"כ וכיבוד הוי מצ"ע שמתן שכרה בצדה וא"כ עלי' א"כ שפיר י"ל דמצות מורא כופין עלי' בכל מקום מ"מ הכא גבי שבת שפיר צריך קרא דל"נ עדל"ת דשבת וא"ל הא אם ידחה ליכא חילל שבת כלל מצד דהוי מלאכה שאצל"ג ז"א דהכא אפי' ידחה מ"מ כפי' ל"ש בזה כיון דא"א לכפותו מצד מצות מורא כיון דמצוה זו בעצמה א"ד שבת דהוי עול"ת וע"כ מצד צורך מצות כיבוד ועל מצוה זו אין כופין דהוי מתן שכרה בצדה א"כ הכא גם מצות מורא הוי מצוה הצל"ג כיון דבמקום חילל שבת אין כופין אותו לשמוע לאביו והוא חריף ונחמד דרך פלפול ויש להאריך בזה ואכ"מ:
ונחזור לענין שנראה נכון כמ"ש שהשי"ת אמר עוד הפעם את העשרת הדברות לישראל ולזאת הזהיר אותם על טהרת המחשבה ועל אבזרי' של כל האזהרות הנכללות בעשרת הדברות ובמקום לא תרצח הנאמר בעשרת הדברות אמר להם השי"ת כאן לא תעמוד על דם רעך שהוא כולל אם יכול להצילו ואינו מצילו וגם כובש עדותן וכיו"ב הרבה ענינים ובמקום לא תגנוב הנאמר בעשרת הדברות שהוא רק אזהרה לגנוב נפש נאמר כאן לא תגנובו שכולל כל עניני גניבה והרחקות מגניבה וכן במקום לא תנאף אמר כאן לא תחלל את בתך להזנותה שכולל השמירה על בני ביתו מזנות אפי' בזנות פנוי' וכן במקום לא תענה כתיב הכא לא תלך רכיל שכולל אפי' אם אין תועלת בהגדתו ובאמת כבר העיר בזה הרמב"ן ז"ל בפ' ואתחנן בקרא דלא תענה ברעך עד שוא שכולל אפי' אם אין תועלת בעדותו וכתב הג' בעל כלי יקר ז"ל שלכן בדברות ראשונות נאמר רק ל"ת ברעך עד שקר שב"נ לא הוזהרו על שוא כ"א על שקר ועי' בתרגום יונתן על עשרת הדברות שבכל הדברות מתחיל בזה"ל "עמו בני ישראל' וכו' בכל הרחקות ואבזרי' שיש בלאוין דרציחה וניאוף וגניבה כנראה שכונתו ג"כ שלישראל נאמרו העשרת הדברות בכל ההרחקות שבהם וזה הוא מרומז כאן בפ' קדושים שהקב"ה בעצמו ביאר כונת העשרת הדברות לישראל כנ"ל ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: