Keli Chemdah on Torah, Kedoshim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והנה בענין ש"ח כתבתי הרבה במקומות מפוזרים בח' ואם אציגם פה יארכו הדברים למאד אמנם דבר אחד ארשום בזה מה שהעירו המחברים דהא דילפינן מקרא למעט הבא על שפחה חרופה כשהיא קטנה דא"ח אשם כיון דהיא אינה בת עונשין ואינה חייבת מלקות ממילא דהיא א"ח אשם וכן מבואר בר"מ ז"ל בהל' איסורי ביאה הנ"ל ותמוה מאוד איך משכח"ל ש"ח כשהיא קטנה לפי הלכה דא"ח עלי' כ"א כשנתקדשה לע"ע או לישראל וקטנה לאו בת קידושין היא בשום פנים ועי' בזה במנ"ח הנ"ל ובהגהות רש"ש על כריתות שחתרו לת' במשכחת כגון שישראל בא על ח"ש וחב"ח וילדה בת דאותה בת היא ח"ש וחב"ח ומצד חצי' החירות הרי יש לה אב ויכול לקבל קדושי' ולקדש אותה את"ד. ולכאורה אמרתי שדבריהם מוכרחין דאפי' א"נ דקטנה היא בת תפיסת קידושין מ"מ בלא"ה לא משכח"ל ש"ח קטנה שיהי' בה תפיסת קידושין אם לא בכה"ג דאין לומר בפשיטות דהיתה שפחה קטנה ושחררה חצי' ז"א דהנה התוס' ביבמות (דף מ"ז ע"ב) בד"ה גר ועבד טובלים הקשו כיון דשפחה ועבד בעי טבילה כשהם משתחררים א"כ איך משכח"ל הא דאמרינן הכותב שטר אירוסין לשפחתו וכו' מקודשת ותי' כגון שטבלה מקודם לשם שחרור ואם כן אם נימא דטבילה זו צריכה דעת וא"י להטביל את העבד לשם יהדות בעל כרחו ועי' היטב (בדף מ"ח) שם פלוגתת אבא שאול ורבנן ובר"מ ז"ל פי"ג מאסורי ביאה א"כ איך משכח"ל קטנה ח"ש וחב"ח שיהי' בה תפיסת קדושין הא לא טבלה וטבילת רבה לא מהני כיון דאינה מדעתה ולומר דמהני הטבילה כמו בגר קטן דמלין וטובלין ע"ד ב"ד ז"א דהכא כיון דנשארת ח"ש וחב"ח אין זכות הוא לה כיון דע"י הטבילה נאסרת בעבד ובישראל ואינה מותרת אלא לע"ע א"כ נראה דהטבילה אינה בכלל זכות וא"כ אינה בת תפיסת קדושין לדעת הר"מ ורמב"ן ז"ל דאפי' לאחר שחרור לגמרי כ"ז שלא טבלה אינה בת תפיסת קידושין א"כ מכ"ש בח"ש וחב"ח דכ"ז שלא טבלה אינה בת תפיסת קידושין כלל וכיון דקטנה לא מהני לה טבילה כנ"ל א"כ לא משכח"ל ח"ש וחב"ח שיהי' בה תפיסת קידושין א"ו כדעת הגאונים הנ"ל דמיירי בישראל הבא על ח"ש וחב"ח לאחר שטבלה וילדה בת דאותה בת מצד החירות שלה ה"ה ישראלית גמורה ואינה צריכה טבילה ושפיר קדושין תופסין בה וא"כ שפיר משכח"ל שנתקדשה כשהיא קטנה ע"י אבי' ותמוה על הגאונים הנ"ל שלא הרגישו כלל בזה:. ואולי י"ל דבזה כ"ע מודים שיכול האדון להטבילה בע"כ לשם יהדות כיון דעדיין יש לו להאדון בה חצי' עבדות וא"כ לאחר השחרור חצי' היא אכתי של האדון לכן יכול לטבול אותה בע"כ לשם יהדות ואפי' א"נ דרבנן ס"ל דגם בטבילת שחרור צריך דעת העבד דוקא י"ל דהתם הוא משחררה לגמרי ולכן לא מהני דעת האדון משא"כ בח"ע וחב"ח או בח"ש וחב"ח י"ל דלכ"ע האדון יכול להטבילם לשם יהדות והחצי' חירות ישראל גמור. (ובאמת יש לעי' עוד בענין זה בח"ע וחב"ח או ח"ש וחב"ח שטבלה ואח"כ נשתחררה אם צריכה טבילה מחדש או לא ולכאורה מד' הר"מ ז"ל בהלכות אישות ובהל' איסורי ביאה שפסק דקדושי ש"ח גמרה כשנשתחררה כמו קדושי קטנה שגדלה וא"נ דצריכה טבילה ומקודם לכן אין לה דין תפיסת קדושין על אותה החצי' שהיתה שפחה א"כ הו"ל כגוף אחר וכקטנה שנולדה ואיך אפ"ל דהוה כקטנה שגדלה לזאת נראה דכמו דאמרינן דהקדושין גומרים לגמרי ה"ה דהטבילה נתפשטה בכולה כיון דהיא טבלה מקודם לשם יהדות נהי דאז לא מצי לחול אלא על חצי' חירות שבה מ"מ עתה כשנשתחררה נתפשטה הקדושה בכולה וה"ה ישראלית ולא צריכה טבילה חדשה אחר השחרור ולפום רהיטא לא מצאתי הדין מפורש בר"מ ז"ל וטור וש"ע הל' עבדים אם הטבילה בח"ש וחב"ח לא מהני על אחר שחרור וצ"ע בזה לעת הפנאי) ועי' בר"מ ז"ל הלכות איסורי ביאה ובש"ע הל' עבדים אינו מבואר אם טבילת עבד משוחרר צריך דעתו או לא ועי' בתוס' וברמב"ן שם ביבמות ויש להאריך ואכ"מ ובעיקר הקו' דלמה לי קרא למעט דהבא על הקטנה דא"ח אשם ת"ל דלא משכח"ל קדושין בקטנה ולענ"ד נראה להעיר בדבר חדש דהנה הטעם דקטנה אינה בת קידושין כתב הרא"ש ז"ל פ"ק דקדושין (דף י"ט) משום דאינה יכולה להקנות עצמה להמקדש מן התורה עיי"ש:
אמנם הנה התשב"ץ ח"ב סי' ס"ז כתב לחדש דבקדושין יש שני עניינים ענין קנין וענין הקדש ועיי"ש שכ' דלכן בר"פ האיש מקדש כתב לשון האיש מקדש משום דהתם לא נוכל למטעי דהוא בע"כ משום דאין אדם מקדיש דבר שא"ש אם לא כשהוא מדעת חבירו והסכמתו ומעתה לכאורה יש לעי' בכל קטנה המתקדשת את עצמה נהי דאינה ניקנית לבעלה מ"מ אמאי לא תהי' מקודשת כיון דהיא מדעתה והסכמתה הרי יכול להקדיש אותה ואע"ג דדעת קטנה אינה דעת כלל מ"מ יש לעי' הא דקי"ל להלכה פסוקה דקודם שתגדל ותביא שתי שערות ל"מ הקדושין מה"ת ואמאי כיון שפסק הר"מ ז"ל דמופלא הסל"א מדאורייתא והקדישו הקדש א"כ קטנה לאחר י"א שנה שקבלה קדושין צריכה להתקדש מה"ת כיון דלענין הקדישה מהני הקדישה וכ"ש דמהני דעתה והסכמתה להקדישו שלא יהי' בכלל מקדיש דבר שא"ש אך באמת ז"א דכללא הוא דקדושין וקנין אחוזים זה בזה ואם אין חלות להקנין גם הקדושין אינם חלין ודוקא אם יכולה להקנות את עצמה שתהי' של בעלה אז יכול להקדיש אותה ג"כ אבל הקדושין בלא קנין אין להם חלות כלל וכמו במקדש ע"מ שא"ל שאר וכסות ועונה אין חלות להקדושין משום דאין קידושין לחצאין דהיינו שמקדש אותה בלי שום השתעבדות מצדו כן להיפך אם היא אינה קנוי' לו ל"מ הקדושין וז"פ:
ומעתה נאמר דז"ד בכל קדושין אבל בש"ח כיון דיצאה להקל מכל האישות שבתורה שא"ח הבא עלי' כ"א אשם וגם היא א"ח אלא מלקות לא תלי' הקדושין בהקנין ולכן בקטנה שהגיעה לעונת נדרים דלענין הקדש הוי דעתה דעת מעלי' כשמקדשין אותה נתפסין הקדושין עכ"פ מתורת איסור הקדש אע"ג דא"י להקנות עצמה להמקדש כ"ז שלא נתגדלה לכן שפיר הו"א דחייב הבא עליה אשם ש"ח די"ל דחיוב ש"ח אינה מתורת הקנין שיש בהקדושין אלא מתורת ההקדש שיש בהקדושין ולכן גם בקטנה שהגיעה לעונת נדרים חייב הבא עלי' אשם ולכן צריך קרא למעט דאין הבא עלי' חייב אשם כשהיא קטנה ואין הדבר רחוק לענ"ד דהרי הרב בעל עצי ארזים ז"ל בסי' מ"ג סק"ב רוצה לחדש גדולה מזו דמופלא הסל"א הוי קדושי תורה משום דקדושין דומין להקדש ואף על גב דבאמת נראה דזה אינו כיון דקדושין צריך שיתחייב שו"כ ועונה ג"כ וכיון דא"י להתחייב את עצמו מה"ת שוב לא יוכל לקדש מה"ת כנ"ל ואם כי נוכל לפלפל בזה עפ"ד הנוב"י מה"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד בריש דף כ"ו עיי"ש אבל לקושטא דמלתא ברור הדבר דל"מ קדושי קטן הסל"א מה"ת וכן קטנה אף בהיותה מופלא הסל"א א"י לקבל הקדושין מה"ת כיון דאינה בת קנין אך ז"ד בקדושין דעלמא אבל בשפחה חרופה יש מקום לדברינו אמנם לפמש"ל בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דח"ש וחב"ח ה"ד במאורסת לע"ע ובלא"ה ליכא דין ש"ח דס"ל דצריך שיהי' לו גם קנין בה כמ"ש בפיה"מ דכריתות וא"כ נראה פשוט דבקטנה דאינה בת הקנאה שוב ל"מ לה שיהי' לה דין ש"ח והדרא ק"ל לכן נראה דהר"מ ז"ל ס"ל באמת דלא משכח"ל ח"ש וחב"ח כשהיא קטנה ושתהי' בת תפיסת קדושין כ"א באופן שכתבו הגאונים הנ"ל כגון שבא ישראל על ח"ש וחב"ח והוליד ממנה בת דהיא ח"ש וחב"ח ומצד חירות יש לה אב ויש לה"ר לזה מד' הר"מ ז"ל שכן דעתו ז"ל ממ"ש בפ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז בזה"ל המקדש אשה שחצי' שפחה וחב"ח אינה מקודשת קדושין גמורים עד שנשתחררה וכיון שנשתחררה גמרו קדושי' כקדושי קטנה שגדלה וא"צ לקדשה קדושין אחרים עכ"ל:
ולכאורה צ"ע טובא על לשון אשה שהוסיף הר"מ ז"ל שהוא למותר לכאורה שהרי ידעינן דחצי' שפחה וחב"ח היא אשה וכנראה דהר"מ ז"ל בא למעט בזה קטנה אך באמת צ"ע כיון דהר"מ ז"ל ס"ל בתרווייהו דהקדושין נגמרין אח"כ הן בקטנה והן בח"ש וחב"ח א"כ צריך להיות הדין גם אם הי' שניהם ביחד ח"ש וחב"ח וגם היא קטנה שנתקדשה אם אח"כ נתגדלה ונשתחררה גמרו הקדושין ובשלמא א"נ דבח"ש וחב"ח ל"מ מה"ת הקדושין בעודה קטנה א"ש כיון דחז"ל בודאי לא תקנו קדושין בח"ש וחב"ח כשהיא קטנה כיון דלא משכח"ל דרך היתר שע"ע אינו נוהג אלא בזמן שיובל נוהג א"כ נראה פשוט דל"מ הקדושין כלל גם על אחר שתגדל ותשתחרר דהוי דבר שלב"ל גמור אך כיון דמוכרח מש"ס ור"מ ז"ל דמהני הקדושין מה"ת גם בעודה קטנה מדצריך קרא למעט דהבא עלי' א"ח אשם וא"כ לכאורה גם במקדש ש"ח כשהיא קטנה אם אח"כ נתגדלה ונשתחררה צריכין הקדושין להיות גומרים כיון דיש להם עתה חלות מה"ת לא הוי דשלב"ל אמנם להנ"ל הדבר נכון מאוד שבדקדוק גדול כ' הר"מ ז"ל המקדש אשה שחצי' שפחה וחב"ח והיינו דוקא בגדולה דינא הכי שגמרו משא"כ בח"ש וחב"ח והיא קטנה לא משכח"ל דין זה כיון דקטנה אינה בת קבלת קדושין וע"כ דמיירי דאבי' קיבל קדושי' וכגון שהיתה בת ח"ש וחב"ח שנולדה מישראל וא"כ נהי דעבור חצי' חירות הי' יכול לקבל את הקדושין מ"מ כשנשתחררה ל"ש לומר גמרו הקדושין כיון דחצי' השני אין לה אב כלל והוי כגיורת שנתגיירה וא"כ לא מצי קדושי אבי' למיפשטה בכולה וא"כ ממילא אין הקדושין גומרים אח"כ כשתגדל ותשתחרר לכן מדקדק הר"מ ז"ל לכתוב המקדש אשה להורות דבר זה שלא משכחת אלא בגדולה וזה נכון מאוד לענ"ד: