(כ' ב') איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו'. העתק מתשובה שכתבתי לתלמידי ושייכה לסדר זה מ"ש להקשות ע"ד הש"ס סנהדרין (דף ס"ד ע"ב) בהא דאמרינן בגמ' אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ת"ל בתתו מזרעו ופירש רש"י דזרע פסול היינו ממזר והקשית הא יש לחוש דילמא לאו אביו הוא ול"ש בזה רוב בעילות אחר הבעל והארכתי קצת בענין זה. הנה זה איזה שנים כתבתי בענין זה בח' ליבמות (דף י' ע"א) ואעתיק לך את האמור בחידושי ותמצא ד"נ בעזהי"ת וז"ל שם בגמ' א"ל ר"א לר"כ דאי נמי משכח"ל יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן וכו'. והנה לכאורה יש לדקדק אמאי נקט אנס דוקא. וראיתי בריטב"א שהרגיש בזה וכתב דבעי לאפוקי היכא דזינתה במזיד דאז הוי צרת סוטה אד"ק ויש לדון בזה הא כנראה ר"א פליג לקמן (דף י"א) על רב דס"ל צרת סוטה אסורה עיי"ש ויש לדחוק בזה דאחר ששמע ר"א התי' מרב קיבלה מני' אמנם לולי דברי הריטב"א ז"ל נלענ"ד דלהכי נקט אנס דוקא דבמזידה י"ל כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר כמו"ש הר"מ ז"ל בפ"ג מיבום ומקורו מס"פ אלמנה מדאפקרה נפשה לגבי האי וא"כ ל"ש לומר דנתני' במשנה כיון דאינו מזוקק ליבום אלא מספק וספיקות לא קתני במשנה לכן נקט אנס דיש לה חזקת צדקת וכשרות דלא זינתה עם אחר והוא בנו ודאי ופשיטא דהר"מ ז"ל מודה דאם אחד אנס א"א והוליד ממנה בן באופן דליכא לספוקי בבעל כגון שהוא במדה"י וכדומה דהוי בנו ודאי ופוטר מן היבום דל"ש לומר בזה מדאפקרה נפשה כיון דהיתה אנוסה וזה ברור מאוד. ובזה יש לתמוה לפ"ד על המרדכי פ"ב דיבמות על המשנה (דף כ"ב ע"א) דמי שיש לו בן מ"מ פוטר מן היבום ואמרינן בגמ' לאתוי' ממזר וכ' המרדכי שלדעת הר"מ ז"ל לא משכח"ל בנו ודאי כ"א בחבושין בבית אסורין ועפ"ד נסתר זה הא נ"ל בפשיטות היכא דאנס אחת מחיי"כ והוליד ממנה בן דבכה"ג גם הר"מ ז"ל מודה דהוי בנו ודאי ועפי"ז א"ש מה שיש לדקדק במשנה דקתני וחייב על הכאתו ועל קללתו ואמאי לא נקטה המשנה דמחויב על קללת האם ואמאי נקט דחייב על קללת האב אמנם עפ"י הנ"ל א"ש כיון דחייב על קללתו ע"כ דהוא בנו ודאי יקשה נימא כשם שזינתה וע"כ דמיירי באנוסה וא"כ פשיטא דחייב על קללת אמו ועיקר הרבותא דחייב על קללת האב אע"ג דאינו עושה מעשה עמך בהולדת בן זה מ"מ כיון דהשתא עשה תשובה חייב על קללתו. ובזה מצאתי מקום לת' מה שהי' ק' עלי מאז שבכל מקום בש"ס דנקט בתו ע"י זנות נקט בתו מאנוסתו ולא נמצא מבואר להדי' בגמ' דגם בבת מפותתו חייב מיתה אע"ג דפשיטא דאידי ואידי חד דינא אית להו אמנם לפי דברינו א"ש דבבת מפותתו קשה והמציאות שיהי' חייב מיתה כיון די"ל כשם שזינתה עם זה וצ"ל בחבושין בבא"ס דוקא וזה לא שכיח לכן נקט בתו מאנוסתו וז"ב ואמת. שבתי וראיתי בת' שיבת ציון להג' מהור"ש לאנדא ז"ל סי' ס"ז שכ' לתמו' על המרדכי שתי' דלהר"מ ז"ל מיירי המשנה בחבושין בבא"ס וכתב בזה"ל ודברים אלה תמוהים אצלי דלמה לי' להמרדכי לאוקמה מתני' בדרך רחוק כזה שהי' חבושין בבית האסורין זמן רב וגם בזה יש לחוש דילמא משומר בית האסורין נתעברה כדאיתא במס' חולין (דף י"א ע"ב) דאין אפוטרופוס לעריות ואף שבסוגיא שבסוף פ' אלמנה מוקי לה הגמ' בחבושין בבא"ס ול"ח שמא משומר בא"ס נתעברה התם מיירי לענין תרומה שהיא קיל יותר וכו' ועכ"פ ל"ל להמרדכי לאוקמה כה"ג הא יש לאוקמה מתניתין בפשיטות שיש לו בן ממזר מאשתו שנשא ואח"כ נודע לו שהיא אסורה עליו באיסור ערוה ובנו זה הוא ממזר דבזה בודאי אין לנו לחוש דילמא זינתה עם אחרים כיון שרוב בעילות אחר הבעל עכ"ל ולפענ"ד נראה דלא ק"מ דמה שהקשה דלמה לא כ' המרדכי דמיירי היכא דהי' בטעות והי' ס"ל שבהיתר דר עמה לק"מ דא"כ מאי קמ"ל המשנה וחייב על הכאתו ועל קללתו דהרי פשיטא הוא ובאמת קושיתו לא תסוב על המרדכי רק על הגמ' לקמן דמקשינן וחייב על הכאתו הא אינו עושה מעשה עמך וקשה מה קו' הא י"ל דהמשנה מיירי בהי' בטעות ולא מיקריא אינו עושה מ"ע וע"כ בכה"ג פשיטא דמחויב ולכן מוכרח הגמ' לומר דבאמת מיירי דהי' מזיד ורק כיון שעשה תשובה א"כ עושה מ"ע קרינן בי' ועכ"פ ד' המרדכי מבוארין בגמ' דמיירי דהי' מזיד:

ועיינתי עוד הפעם וראיתי שהרב בעצמו הרגיש בדברינו אך שאני כתבתי ביתר ביאור ומה שהקשה הא אין אפוטרופוס לעריות. הנה באמת בסו"פ אלמנה מוקי הגמ' בחבושין בביהא"ס ומ"ש הרב לחלק דחוק בעיני והעיקר נלענ"ד דבאמת התם בחולין שפיר דחי הגמ' דאם לא ניזל בתר רוב ובעי אביו ודאי גם חבושין בבהא"ס ל"מ די"ל משומר ביהא"ס נתעברה ואין אפוטרופיס לעריות אבל לפי מה דקי"ל דאזלינין בת"ר ה"ה דחבושין בבהא"ס הוי רוב עכ"פ ושפיר אמרינן דהוה בנו ופוטר מן היבום וז"ל בעזהי"ת. אמנם מה שהקשינו על המרדכי קשה דאמאי לא כתב דמשכח"ל באנס אחת מחיי"כ. וראיתי בלשון הרב המגיד בהל' יבום שם ה"ד שכ' בזה"ל דבר זה אינו מבואר בגמ' אבל דעת רבינו דע"כ לא אמרינן בגמ' וכו' אבל האומר זה בני מאנוסתי או ממפותתי אינו יודע אם זה בבירור מחמרינן וכו' נראה מלשונו ז"ל דה"ה באנוסה סובר הר"מ ז"ל דא"ז בנו ודאי ואני אומר עפר אני תחת כפות רגליו ובזה לא זכיתי להבין אמאי באנוסה לא יהי' בנו ודאי כיון דל"ש מדאפקרה וצ"ע עכ"ל בח' שם. היו"ל מזה דיש כמה גווני בנו ודאי בממזר או דהי' נשואין בטעות או בחבושין בביהא"ס או באנס אחת מחיי"כ דבכה"ג הוי בנו ודאי וז"ב ופשוט. ועי' בס' פני יהושע ריש מכות בתוס' ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג וב"ח שהוקשו בתוס' דאמאי לא תני מעידין אנו באיש פלוני שהוא ממזר וכתב הוא ז"ל דבממזר לא משכח"ל כלל ענין הזמה דהרי הזמה אינה אלא במעידין שביום פלוני הי' עמהם וע"כ דהעדים העידו שביום פלוני ראו שאמו זינתה לאחד מקרובי' מנא ידע דהוי ממזר ודאי דילמא כשם שזינתה עם זה וכו' ועיי"ש כל דבריו אמנם לפמ"ש שפיר י"ל בפנ"י רק דמיירי דהעדים אומרים דאחד מקרובי' אנס אותה ביום פלוני דבכה"ג לא אמרינן מדאפקרה כיון דהי' באונס וא"כ הוי ממזר ודאי ואח"ז באו עדים והזימם שביום פלוני עמנו הייתם ועי' מ"ש בח' ריש מכות בזה ע"ד הפני יהושע ואכ"מ. אמנם אכתי יש לעי' בהא דילפינן דאזלינן בתר רובא בחולין (דף י"א) ולקמן (דף ס"ט) דאמאי לא הביא הגמ' כלל לראי' ממולך דאמרה תורה דבעי זרעו דוקא ואי לאו הכי לא חייב וא"כ יש תמיד לחוש דילמא לאו אביו הוא וע"כ דאזלינן בת"ר וקושי' זו הקשה אותה אחי הב' המופלג מוה' ישראל נ"י אלי במכתב זה לא כביר וח"א אמר לי שכ"כ בסה"ג מלבוב זצ"ל בשם הגאון בעל שערי תורה שנתקשה בזה והוא באמת קושי' גדולה ולכאורה עלה בדעתי דא"ל דה"א דאזלינן בת"ר הו"א דאה"נ דאב המעביר מזרעו למולך אינו חייב מיתה ורק האם שהעבירה חת בנה חייבת ונהי דכתיב בתורה בלשון זכר א"ר דהתורה בלשון זכר נאמרה. אך מלבד שהוא דוחק גדול ולא ניתן להאמר כלל מלבד זאת יש להעיר דא"נ דלא אזלינן בת"ר גם האם אם תעבור את בנה למולך לא תהי' חייבת לפמ"ש האחרונים להוכיח דעת רש"י ותוס' בכמה דוכתין דנהי דקי"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ צריך גירות ולענ"ד מבואר כן בירושלמי גיטין פ' השולח הלכה ד' דאיתא שם דהיוצא ביאוש בניו עבדים דדוקא בשן ועין דהתורה זכתה לו הבנים בני חורין משא"כ ע"י יאוש והפקר עיי"ש. ותמו' מאוד ואין לו מובן דממ"נ דאם בא על שפחה הרי הולדות כמוה ופשיטא דהוי עבדים ואי בבא על בת ישראל הרי קי"ל הבא על בת ישראל הולד כשר ועיי"ש במפורשי הירושלמי בפ"מ שדבריהם ג"כ אינם מובנים כלל אמנם נראה בכונת הירושלמי דאע"ג דהולד כשר מ"מ צריך גירות וכן אם עבד בא על בת ישראל הוי הולדות עבדים דצד עבדות אית בהו מהאב וזה דלא כמו"ש הגאון בעל חמד"ש ז"ל בת' חלק אה"ע ס"ד לחלק בין נכרי ועבד רק דגם בעבד הבנים עבדים וכן מבואר בפסקי תוס' מס' סוטה אות נ"א דהיוצא משום יאוש בניו עבדים והוא מירושלמי הנ"ל והארכתי בזה במק"א בד' האור זרוע סי' תשנ"ט בסוף הת' של רבינו שמחה ז"ל שהביא ג"כ דברי הירושלמי ופירש ד' הירושלמי דקאי על שפחה נראה דלא ניחא לי' לפרש דקאי על עבד דבעבד ל"ש לומר דהבנים עבדים ועי' בהשמטות לס' הראב"ן ז"ל הנדמ"ח ע"י הה"ג רח"נ ז"ל מקראקא (לד' י"א) מ"ש בזה ולא ראה דברי האור זרוע הנ"ל וכתבתי מזה להה"ג הנ"ל ואכ"מ וא"כ נראה ברור דאם בת ישראל הי' לה בן מנכרי ועבד והעבירה למולך א"ח מצד מולך דלאו זרעה הוא וא"כ אם לא ניזל בת"ר יש לחוש דילמא נכרי ועבד הוא ולאו אמו היא ואינה חייבת מצד מולך וע"כ דאזלינן בתר רובא. ויש להקשות יותר לפ"ד ר"ת בתוס' סנהדרין (דף ע"ט ע"ב) דממיתה למיתה לא אזלינן בת"ר והנה דעת הרמב"ן ז"ל דמולך היינו שהאב מעבירו באש והרגו וא"כ תמיד חייב מיתה מצד רוצח וא"כ קשה איך משכח"ל שיתחייב מיתה מצד מולך דילמא לאו אביו הוא ואין לומר דאזלינן בתר רובא הא הוי ממיתה למיתה כיון דאפי' אם לא ניזל בתר רובא יתחייב מצד רוצח עכ"פ ושוב לא אזלינן בת"ר והוא קושיא גדולה. וראיתי בת' רע"א שנדמ"ח סי' קכ"ט שהקשה לו ח"א בהא דאמרינן בסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) אלא למ"ד חנק חמור מא"ל (פירוש דילמא מכה אביו היינו עד דקטלי' לגמרי ואביו חמור מאחר בזה דחייב ההורגו חנק) והקשה הח' הנ"ל הא אם נפרש דמכה אביו היינו דקטלי' יקשה איך נידון אותו בחנק דחמור דילמא לאו אביו הוא ואי דאזלינן בת"ר הא גם אם לאו אביו הוא חייב מיתה בסייף והוי ממיתה למיתה דלא אזלינן בי' בת"ר וכתב הגז"ל לתרץ לפ"מ דקי"ל מותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר הקל א"כ י"ל דמכה אביו היינו בשהתרו בו מצד מיתת חנק דאי לא אזלינן בת"ר לא יתחייב מיתה כלל כיון דלא התרו בו וא"כ לא הוי ממל"מ ושפיר אזלינן בת"ר אד"ק. וא"כ א"ש גם קושיתינו דשפיר משכח"ל מולך היכא דהתרו בו מצד חיוב מולך ולא מצד רוצח דבכה"ג לא הוי ממל"מ כלל. אמנם לענ"ד יש לעיין עוד בזה לפ"מ דקי"ל דההורג את הנפש שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה א"כ נהי דלא התרו בו מצד רוצח עכ"פ מכניסין אותו לכיפה וא"כ הדר"ל קושיות הח' הנ"ל וקושיתינו הנ"ל דהוי ממל"מ ואי דיהי' בלא התראה הא עכ"פ כונסין אותו לכיפה וא"כ מקיימינן ובערת הרע מקרביך ושוב לא אזלינן בת"ר לחייבו מיתת חנק או סקילה וד"ז נפ"מ טובא לפ"ד ר"ת הנ"ל ויש לבנות ולסתור בזה עפ"מ שהארכנו בענין זה בת' סי' יו"ד ואכ"מ:

וראיתי עוד להגז"ל שכ' נתרץ קושית הח' הנ"ל עפ"מ שרוצה לחדש בהא דס"ל לר"ת ז"ל דממיתה למיתה לא אזלינן בת"ר ה"ד אם במיתה הראשונה לא צריך לבוא מתורת רוב כלל כגון במחלל שבת ודכותי' דאף אם לא ניזל בת"ר חייב מיתה הראשונה ושפיר אמרינן דממל"מ לא אזלינן בת"ר משא"כ במכה אביו דגם במיתה הראשונה דמתחייב מצד רוצח צריך לבוא לרוב דלאו טריפה הוא וא"כ כיון דעכ"פ צריכין אנו למיזל בת"ר שוב אזלינן גם בת"ר זה דאביו הוא ומחייבינן אותו המיתה החמורה עיי"ש שהאריך בזה. ולענ"ד גם בזה יש לעי' דמלבד דהסברא גופא מפוקפקת דמה בכך דבלא"ה צריך לרוב מ"מ הא עתה צריך תרי רובא משא"כ במיתה הראשונה ל"צ הרוב דאביו מלבד זאת יש לעי' לפ"מ דקי"ל בסנהדרין שראו כלן לחובה פוטרין אותו וא"כ תמיד דחייב מיתה הוא רק עפ"י רוב א"כ גם במיתה הראשונה צריך לחייב אותו רק מצד רוב ושוב בנסקלין ונשרפין ניזל ג"כ בת"ר אף דהוי ממל"מ ובפרט במחלל שבת הקשו כולם לאיסי בן יהודא איכא אחת שאין חייבין עלי' וע"כ צ"ל דאזלינן בת"ר ומלאכה זו מלאכה המחויבת הוא ושפיר קשה ניזל לגמרי בת"ר א"ו דזה אינה סברא כלל כיון דהרוב שצריך במיתה שני' ל"צ במיתה ראשונה שוב לא אזלינן בת"ר כיון דהוי ממל"מ וא"כ הדר"ל קושיתינו הנ"ל. אמנם מה שנלענ"ד לת' קושיתינו הנ"ל דנהי דס"ל לר"ת דממל"מ לא אזלינן בת"ר ה"ד אם במיתה הראשונה ל"צ רוב משא"צ במיתה השני' אבל אם יהי' צריך במיתה הראשונה רוב משא"צ במיתה שני' אז נראה פשוט דשפיר אזלינן בת"ר לחייבו במיתה שני' דל"ש דלא אזלינן בת"ר לחייבו מיתה חמורה ז"א דגם במיתה הקלה צריך ג"כ רוב אחר משא"צ במיתה החמורה וז"ב ופשוט:

ומעתה לפ"מ דנראה פשוט דה"ה במולך את בנו טריפה חייב מצד מולך כיון דעכ"פ מעביר מזרעו למולך וכ"כ הג' בס' מנ"ח ז"ל וא"כ שפיר אזלינן בת"ר לחייב מצד מולך ול"ש דהוי ממל"מ ז"א דהא אם נבוא לחייבו מצד רוצח יהי' צריך לבוא להרוב דאינו טריפה וא"כ מאי חזית דאזלית בת"ר דאינו טריפה זיל בת"ר דאביו וחייב מצד מולך וז"נ בעזהי"ת (ועפ"ז א"ש מה שקשה לפי האמת דקי"ל דמכה אביו היינו חבלה מ"מ ההורג את אביו לגמרי לא יתחייב אלא סייף כיון דהוי ממל"מ כמו שהקשה הח' הנ"ל רק דהוא הקשה לס"ד דגמ' אך באמת גם לפי הלכה יקשה כנ"ל ולדברינו א"ש לפ"מ שכ' הג' מוהרא"ז מרגליות ז"ל בת' שבס' רא"פ דההורג את אביו טריפה ח"מ דלא גרע מחבלה והוי בכלל מכה אביו ודבריו נראין ברורין כיון דקי"ל דשוחט את הטריפה בשבת חייב משום נ"נ וע"כ דהוי חבלה א"כ ה"ה בהורג אביו והארכנו בזה במק"א וא"כ לפי האמת שפיר חייב חנק דאזלינן בת"ר דאביו הוא דא"ל דממל"מ ל"א בת"ר ז"א דהא א"נ דלאו אביו הוא יהי' צריך לרוב דלאו טריפה הוא משא"כ עתה א"צ לרוב דטריפה כיון דמכה אביו חייב היה הורג טריפה כנ"ל. וא"כ שוב אזלינן בת"ר דאביו הוא אך הח' הנ"ל שפיר הקשה להס"ד דנימא דא"ח מיתה במכה אביו כ"א עד דקטלי' ושוב יהי' פטור בטריפה כמו בכל אדם ושפיר גם א"נ דאביו הוא יהי' צריך לרוב דאינו טריפה וקשה הא הוה ממל"מ ול"א בת"ר וז"ב אך בכ"ז לא נעלה ארוכה בעיקר הקושיא דאמאי לא ילפינן בגמ' רוב ממולך לכן נלענ"ד דבמולך א"צ כלל לרוב כיון דכל חיובא דמולך הוא מצד שעושה כתועבות העכו"ם כמו שמפורש בתורה א"כ מי שהוא מוחזק לבנו והוא מעבירו למולך ועובד ע"ז כדרך שעושין העכו"ם חייב מצד מולך אף אם לפי האמת אינו בנו כיון שעשה כדרך העבודה וכן העכו"ם אינו מעביר דוקא בנו אשר נולד מאשתו בעת שידע בטח שלא נתעברה מאחר וסתם עכו"ם פרוצים בעריות וא"כ אם הישראל עושה כן הוי מעביר מזרעו למולך וחייב מיתה וא"ש כל הקושיות שיש בזה ומה"ט צריכין ריבוי לזרע פסול דהו"א דדרך העבו"ז הי' לבחור את המעולה שבבניו לא הפסול ואין עבודתה בכך קמ"ל קרא דגם ע"ז חייב כנ"ל ברירא דהא מילתא בעזהי"ת ויען שכתבתי קצת בד' ר"ת אי אזלינן בת"ר ממל"מ ארשום לך בזה מה דק"ל כעת ביבמות (דף ד' ע"א) דאמרינן בגמ' אמר ר"י אפי' למאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש דהא ר"י בעלמא לא דריש ובמ"ת דריש ובעלמא מנ"ל דלא דריש דתני' ב"ע אומר נאמר מכשפה ל"ת ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה א"ל ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה וכו' עיין היטב בגמ' ורש"י ותוס' שם. וקשה לי מנ"ל דלא דריש ר"י סמוכין בעלמא דילמא דריש באמת סמוכין בכל התורה כיון דהתורה סמכה זל"ז מסברא דדמי לי' אך מ"מ כיון שאין זה בירור גמור שזה כונת התוה"ק כיון דאינה מוכח ומופנה דלהכי הוא דאתי לכן לא עדיף מרוב וא"כ דוקא באנוסת אביו שפיר דרשינן סמוכין לחייב מלקות באנוסת אביו משא"כ הכא שפיר שואל ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה והכונה כיון דאפי' אם לא נדרוש סמוכין ג"כ יתחייב מיתה או סייף או חנק רק בסמוכין יתחייב סקילה שפיר שאל ר"י דמנ"ל דסמוכין להכי הוא דאתי לחייב בזה מיתה חמורה וכמו דלא אזלינן בת"ר ממל"מ ה"ה דלא דרשינן סמוכין לחייב מיתה חמורה כיון שאינו מוכח ומופנה כנ"ל: