שם כ"ב וכי יהי' באיש וגו' ותלית אותו וגו' בספרי כתיב ותלית אותו אותו ולא את זוממו והרמב"ם ז"ל השמיט זה וראיתי בספר אהלי יהודא למר"י ניגאר ז"ל שכתב דהרמב"ם ז"ל אינו פוסק כספרי יען שברייתא בגמ' דילן ריש מכות ד' דברים נאמרו בעדים זוממין אינם משלמין את הכופר כו' ולא קתני ג"כ הא דאינו נתלין נראה דלא ס"ל כספרי ולכן הרמב"ם ז"ל לא הביא הא דספרי את"ד ולענ"ד נראה ברור ופשוט דלפ"מ דפסק הרמב"ם ז"ל דבמלקות ובממון אמרי' כאשר עשה רק במיתה לא אמרי' כאשר עשה מדכתיב כאשר זמם לעשות אחיו ועדיין אחיו קיים מבואר דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין ע"ז חייבין מדיני הזמה אלא במה שזממו לעשות לאחיו בעודו קיים א"כ נראה פשוט דדוקא לענין המיתה שרצו לחייבו בזה אמרי' כאשר זמם כיון דהם רצו להמיתו באותה מיתה ה"ה דגם הם חייבין אותה מיתה שרצו לעשות לאחיו משא"כ לתלות העדים כיון דקיי"ל דאינו נתלה אלא מגדף ועובד ע"ז א"כ מצד ע"ז ל"ש חיוב תלי' רק דנימא דיהי' חייבים תלי' מצד כאשר זמם ע"ז אמרי' כיון דתלי' הוא לאחר מיתתו א"כ זה שרצו שהב"ד יתלה אותו זה יהי' כאשר שוב לא יהי' קיים וא"כ אין זה בכלל אשר זמם לעשות לאחיו וא"ח מדין הזמה ולכן לא תני' לה בברייתא בין הדברים שאין עדים זוממין חייבין בהם מדין הזמה והא דצריך בספרי למעט מאותו ולא עדים זוממין נראה כיון דלעיל מני' מביא הספרי דעת ר"א דס"ל כל הנסקלין נתלין א"כ שפיר הו"א מסברא דאם ע"ז העידו על אחד שהוא חי"ס דחייבין סקילה מכאשר זמם שג"כ יהי' נתלין כיון דכל הנסקלין נתלין וא"כ כיון דגם הם נסקלין יהי' נתלין וע"ז אתא קרא למעט אותו ולא זוממין כיון דהחיוב סקילה שעליהם אינו עצם חיוב סקילה מחמת חומר חטאתם רק לגדור גדר שלא יעידו שקר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' בן סו"מ לכן מועיל קרא דזוממין אע"ג דחייבתו סקילה מ"מ הם אינם בגדר תלוי אך כל זה דוקא לר"ו דס"ל דכל הנסקלין נתלין אבל להלכה דקיי"ל דאינו נתלה אלא מגדף ועובד ע"ז ל"צ למעט ע"ז כיון דאינו בכלל כאשר זמם לעשות לאחיו כיון דלא משכח"ל אלא לאח"מ אחיו ועי' בסנהדרין דמ"ו ע"א לענין סו"מ לר"א ו תראה שיש מקום לפירוש שלנו דספרי לענין ע"ז ודו"ק:

ובעיקר פלוגתת ר"א וחכמים אם כל הנסקלין נתלין הנה, רש"י ז"ל בפירושו עה"ת כאן סתם לן כר"א וברמב"ן ז"ל תמה עליו ועי' במזרחי שכתב שרש"י ז"ל בפירושו עה"ת דרכו לפרש אף שלא אליבא דהלכתא אם הדרש קרוב יותר לפרש המקראות אמנם כבר העירו האחרונים מ"ש רש"י במס' ב"מ דפ"ג ע"ב גבי עובדא דר"א בר"ש דאמרי' שם דהוא ובנו באו על נעה"מ ביוהכ"פ ופירש"י ז"ל שהוא בסקילה וכל הנסקלין נתלין נראה דרש"י ז"ל ס"ל להלכה כן דכל הנס' נתלין וראיתי למי שכתב דרש"י ז"ל הוכח מכח קושית התוס' בסוטה ד"ח ע"ב דאמאי לא הי' סקילה אלא חנק ועי"ש בתוס' שכתב דלרש"י ז"ל שפירש משום דכל הנסקלין נתלין א"ש דהוי המיתה מעין סקילה ומעתה י"ל דלכן הוכרח רש"י ז"ל לומר דראב"ש ס"ל דכל הנסקלין נתלין א"ד ולענ"ד א"ז הכרע דבלא"ה י"ל אף א"נ דאינו נתלה אלא מגדף ועובד ע"ז מ"מ מחלל שבת בפרהסי' דהוי כעובד ע"ז י"ל ג"כ דנתלה ומעתה לפמ"ש התב"ש דגם מחלל יוהכ"פ בפרהסי' דינו כעובד ע"ז ומעתה נראה דראב"ש דמסתמא כר"ש ס"ל דמקלקל בחבורה חייב א"כ הבא על נעה"מ ביוה"כ הוי מחלל יוה"כ מצד חובל וא"כ דינו כעובד ע"ז א"כ י"ל דנחלה אם הוא בפרהסי' אע"ג דמצד יוהכ"פ ליכא ח"מ אלא כרת מ"מ כיון דאיכא חיוב סקילה מצד נעה"מ שוב אם נסקל נתלה מצד דבפרהסי' הוי כעובד ע"ז דנתלה דלפי הלכה דקיי"ל דנסקלין אינו נתלין אלא במגדף ועובד ע"ז בלבד א"כ זה שנתלה אינו מצד הסקילה אלא מצד שעובד ע"ז א"כ שפיר י"ל דאף אם אינו נסקל מצד ע"ז מ"מ נתלה לחח"מ דענין תלי' אינו עונש אלא בושה משום שכפר בעיקר אנו מביישין אותו ותולין אותו איזהו שעות על עץ א"כ ה"ה זה שמחלל יוהכ"פ בפרהסי' בעבירה שחייב עלי' סקילה כיון דנסקל הוא נתלה מצד חילל יוה"כ ול"צ לומר דס"ל דכל הנסקלין נתלין ויש להסביר הדברים ביותר דר"א בר"ש לשיטתו בסנהדרין דע"ד ע"א דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו משום דילפינן חילל מע"ז נראה דס"ל דשבת דמי' לגמרי לע"ז א"כ ה"ה נראה דה"ה לענין תלי' ג"כ דומה לע"ז וא"כ נראה דלפ"ד הפוסקים דגם מחלל יוה"כ דינו כעובד ע"ז גם מחלל יוה"כ ניתן להצילו בנפשו דהרי לענין להצילו בנפשו גם בחיי"כ ניתן להצילו בנפשו וכיון דאמרי' דפגם גבוה חמור מפגם הדיוט נראה פשוט דגם מחלל יוה"כ ניתן להצילו בנפשו ושפיר י"ל דאע"ג דאם עבר אין ח"מ ב"ד מ"מ היכא דחייב סקילה על עבירה זו שוב חייב תלי' מצד יוהכ"פ ויש לדחות וכתבנו רק להעיר לבב המעי' אמנם האמת יורה דרכו שנראה דעת רש"י ז"ל דס"ל דהלכה כר"א בזה וכן מבואר מדה"ק בסנהדרין דל"ה ע"א ד"ה חלק להם בתי דנים שכ' להדי' דכל הנסקלין נתלין אע"ג דהתם לכ"ע נתלין נראה משום דהכא ס"ל להלכה ואם אמנם כי לעיל בפ' פנחס אות ג' כתבתי לת' קצת דעת רש"י ז"ל בזה ועיי"ש מ"מ פשטות הד' מורה ברש"י ז"ל כמ"ש: