Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אעתיק בזה סנסן אחד מחידושינו למס' שקלים ביאור השיטות בהא דתורמין על הגבוי ועל האבוד ושייך לסדר היום:
בירושלמי פ"ב הלכה א'. הפריש שקלו ואבד ריו"ח אמר חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר. ר"ל אומר הקדש ברשות הגבוה כ"מ שהוא. עיי' בקרבן העדה שמפרש פלוגתת ריו"ח ור"ל אפי' בשנתרמה התרומה דג"כ לריו"ח חייב באחריות ולר"ל אפי' בלא נתרמה פטור עיי"ש. ותמי' דא"כ אמאי מקשה הירושלמי אח"כ ממשנה על ר"ל הא גם על ריו"ח קשי' כיון דאפי' בנתרמה חייבין הבעלים באחריות עד שיבוא ליד גזבר א"כ אמאי נשבעין לגזברין הא צריך להיות נשבעין לבני העיר והנה הר"מ ז"ל בפ"ב משקלים שכתב סתמא הפריש שקלו ואבד חייב באחריות עד שימסרנו לגזבר ולא מפליג כלל בין נתרמה התרומה או לא נראה דס"ל כהקרבן עדה דאפי' בנתרמה התרומה ג"כ חייב באחריות אך לפי"ז הדרא לדוכתא קושית המפורשים ע"ז דא"כ אמאי בנתרמה התרומה נשבעין לגזברים כיון דבני העיר חייבין באחריות:
ונלענ"ד דבאמת משום זה הוציא הר"מ ז"ל שיטתו החדשה בפירוש המשניות וביותר ביאור בה' שקלים שם דס"ל דהא דהמשנה מחלק בין קודם שנתרמה התרומ' לאחר שנתרמה התרומה היינו דוקא דמסרו בני העיר לשומר שכר ונאנס אצלו דאז ל"ש לחייב הבעלים מצד אחריות כיון דעשאו כל מה שבכוחם לעשות והו"ל כאלו מסרו ליד גזבר ולכן בנתרמה התרומה ונאנס אח"כ פטורין הבעלים משא"כ בשלחו ביד ש"ח או אפי' ביד ש"ש ונגנב או נאבד גם לאחר שנתרומה התרומה חייבין הבעלים לשלם אע"ג דמסרו לש"ש מ"מ על אחריות גניבה ואבידה חייבין כמו שאם הי' בביתם. או י"ל דטעמא דר"מ ז"ל בזה דהי' להם למוסרו לש"ש ולקנות מידו שיתחייב בגניבה ואבידה אף אם יגנב או יאבד לאחר שנתרמה התרומה ולכן הבעלים חייבין באחריות משא"כ במסרו לש"ש ונאנס באמת אחר שנתרמה התרומה דנאנס ברשות הקדש פטורין כן הוא שיטת הר"מ ז"ל למעיי' היטב. ולהנ"ל י"ל דטעמו באמת מצד דהבעלים חייבין באחריות עד שיבוא ליד גזבר:
אך מה שיש לעיי' עוד בשיטת הר"מ ז"ל ממ"נ אי ס"ל דהבעלים חייבין גם באחריות אונסין עד שיבוא ליד גזבר ואפי' בשנתרמה התרומה מ"מ הבעלים חייבין באחריות א"כ אכתי קשה אמאי בנתרמה התרומה פטורין אם נאנס ביד השליח וע"כ דס"ל להר"מ ז"ל דמאחריות אונסין פטורים וא"כ קשה אפי' בלא נתרמה תרומה אמאי יהיו חייבין כיון דע"כ מיירי דנאנס ביד השליח דאל"כ גם בנתרמה חייבין וע"כ דמיירי בנאנס וא"כ גם קודם שנתרמה התרומה אמאי יהי' חייבין באחריות ומה בכך דברשותם נאנס הא באחריות אונסין אין הבעלים חייבין ולומר דהר"מ ז"ל ס"ל כמו דלר"ל דס"ל דאינו חייב באחריות כלל מ"מ בשלחו ביד שליח מיגרע גרע וחייבין באחריות מצד שהי' להם להביא בעצמם ה"ה לריו"ח קודם שנתרמה התרומה חייבין בני העיר מה"ט דלא הי' להם לשלוח ע"י שליח זה דחוק בעיני. דמלבד דאני נבוך מאוד אם הפירוש בירושלמי דלר"ל חילוק בין שנאבד בביתו לבין ששלחו ע"י שליח ומסברא נראה דלמסקנת הירושלמי דלר"ל חייב משום תקנה שלא יזלזלו בהקדישות ה"ה אם נאבד בביתו חייב לר"ל להפריש אחרים מכח תקנה ועי' בזה בפירוש מהר"א פולדא נראה שנסתפק בזה ולזאת כתב שני פירושים מדברי הירושלמי אך אפי' לפי"מ דנראה מבואר מדברי מרן הכסף משנה ז"ל דלר"ל אינו חייב באחריות אלא כשנאבד מן השליח והוא ממ"ש מרן ז"ל בטעמא דר"מ ז"ל דפסק הפריש שקלו ואבד חייב באחריות עד שימסרנו לגזבר דהוא מטעם דהלכה כריו"ח לגבי ר"ל עיי"ש וא"נ דהפירוש בירושלמי דלפי האמת גם לר"ל חייב מדרבנן עכ"פ א"כ ל"צ לומר שדברי הר"מ ז"ל אתיין רק כריו"ח א"ו שמרן ז"ל סובר דבנאבד בביתו לר"ל פטור והפריש ע"י שליח מיגרע גרע מ"מ קשה בעיני לומר שזה טעמו דר"מ ז"ל בדריו"ח דא"כ הדרא לדוכתא קושי' הנ"ל דאמאי הקשה בירושלמי ממשנה רק לר"ל הא גם לריו"ח קשי' ממ"נ אי מיירי בגניבה ואבידה א"כ אפי' לאחר שנתרמה התרומה הרי הבעלים חייבין באחריות ואי דמיירי באונס א"כ גם קודם שנתרמה התרומה אמאי יהיו חייבין דבהקושי' עדיין לא ידע הירושלמי סברא זו דמצד דשלחו ע"י שליח מיגרע גרע והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעיי' היטב בהסוגי' שיבין הדבר לאשורן:
ואולי יש לדחוק כיון דבירושלמי לעיל ס"ל לריו"ח דאע"ג דמה"ת אין נשבעין על הקדישות הכא אתי כדברי הכל משום שבועת תקנה הרי דלריו"ח הוי ידעינן סברא זו דמחמרינן בהקדש מצד תקנה שלא יזלזלו בהקדישות ולהכי לא מקשה הירושלמי על ריו"ח די"ל דלדידי' הירושלמי שפיר ידע די"ל דקודם שנתרמה התרומה אפי' בנאנס ביד השליח מ"מ הבעלים חייבין באחריות משא"כ על ר"ל מקשה שפיר דלא שמעינן לי' דסבר בזה כריו"ח. ותי' הירושלמי דגם ר"ל ס"ל כריו"ח וא"ש. ולפי"ז ירווח לן שיטת הר"מ ז"ל עפ"י הירושלמי ויצא לנו מזה עפ"י דברינו דבאמת הר"מ ז"ל ס"ל דרק באחריות גניבה ואבידה חייבים אבל לא באחריות אונסין ולכן בנאנס ביד השליח לאחר שנתרמה התרומה פטורין אמנם קידם שנתרמה התרומה אין תורמין עליהם משום דהי' להם להביא בעצמם ודו"ק בכ"ז:
ועתה נבוא לבאר שיטת רש"י ז"ל בב"מ (דף נ"ח ע"א) דהוא ז"ל יש לו שיטה חדשה בהך דתורמין על האבוד ומפרש דאם שלח ביד שליח ונאבד ממנו תורמין עליו וא"צ להפריש פ"א רק אם נודע להבעלים קודם שנתרמה התרומה דאז הבעלים חייבין להפריש שקל אחר ותמי' מאוד לענ"ד דנראה בסוגי' שם דמפרש כן לדעת ריו"ח עיי"ש דר' יוחנן מתרץ לה בבבלי דאתי' כר"ש דקדשים שחייב באחריותן חייב עליהן ומקשינן מהא דתורמין על האבוד ופי' רש"י ז"ל כן נראה מבואר דס"ל דגם ר' יוחנן סובר הכי דהיכא דנאבד מיד השליח ולא נודע להבעלים אז תורמין על האבוד והבעלים פטורין וזה קשיא טובא כיון דריו"ח ס"ל בהדיא הכא דעד שיבוא לידי גזבר חייבין הבעלים באחריות א"כ מאי נ"מ אם נודע להבעלים מזה שנאבד או לא סוף כל סוף יהיו הבעלים חייבין באחריות כיון שנאבד קודם שבא ליד גזבר וקודם שנתרמה התרומה וזה תמי' עצומה על שיטת רש"י ז"ל:
ומה שנראה לענ"ד בשיטת רש"י בשנקדים עוד להבין מה דיש לדקדק בדעת רש"י ז"ל דפירש בכל מקום דהא דתורמין על האבוד היינו בנאבד מיד השליח דוקא וקשה למה צריך דוקא שיהי' נאבד ביד שליח נימא דה"ה נאבד בביתו והוא לא ידע שנאבד כיון דתורמין על האבוד תורמין גם ע"ז ומנ"מ אם כבר נתנו לשליח או לא לכן נלענ"ד שדעת רש"י ז"ל דס"ל דהא דס"ל לר' יוחנן דהפריש שקלו ואבד חייב באחריות היינו מכח דקודם שבא ליד גזבר מהני שאלה והוי עוד כשלו ואע"ג דלא אמרי' הואיל אי בעי מיתשל עלה חשיב כשלו מ"מ כבר ביארנו במקום אחר דגם ברשות הקדש אינו ואינו עליו אלא תורת איסור קודש אבל ממון של הקדש אינו כ"ז דמהני שאלה ומעתה נראה דה"ה בנתנו ביד שומר להוליכו לגזבר ג"כ ל"מ שאלה כמו שכתבו הפוסקים דהיכא דיצא מרשותו לרשות אחר שוב לא מהני שאלה ושוב הוא ברשות ההקדש ושוב אינו חייב באחריות ולכן פירש רש"י שפיר דהא דתורמין על האבוד היינו רק בנתנו לשליח ונאבד ממנו אבל בנאבד בביתו אין תורמין עליו כיון דלא נאבד עדיין ברשות הקדש. ומעתה ממילא א"ש מה שהקשינו על רש"י ז"ל דהאיך תורמין על האבוד הא הבעלים חייבין באחריות ז"א דלרש"י ז"ל בבא ליד השליח מיקרי בא ליד גזבר ושוב אינו חייב באחריות לריו"ח ולכן בלא נודע להבעלים תורמין עליו רק בנודע להבעלים קודם שנתרמה מחייבין את הבעלים להפריש אחר וזה רק מתקנא ולא מדינא:
ולפי"ז צ"ל הא דהקשה הירושלמי רק על ר"ל ולא הקשה גם על ריו"ח כיון שביארנו דאינו חייב באחריות בבא ליד גזבר אפי' קודם שנתרמה התרומה כנ"ל וא"כ קשה גם על ריו"ח אמאי קודם שנתרמה התרומה חייבין להפריש אחרים וצ"ל דהגמ' ידע מזה דקודם שנתרמה התרומה חייב עכ"פ להפריש מצד תקנה משא"כ לר"ל דס"ל דאפי' בנאבד בביתו ולא שלח כלל א"ח באחריות א"כ לא מסתבר דשלח ביד שליח מיגרע גרע וע"ז השיב הירושלמי דחייב משום תקנה כנ"ל נכון לפרש דברי הירושלמי לשיטת רש"י ז"ל ויצא לנו מזה דשיטת רש"י והר"מ ז"ל חלוקין מהקצה אל הקצה דלהר"מ ז"ל אפי' בנתרמה התרומה ונאבד מיד השליח חייבין הבעלים באחריות מדינא עד שיבוא ליד גזבר דוקא ושיטת רש"י ז"ל דאפילו קודם שנתרמה התרומה אם נאבד מיד השליח היינו נאבד מיד הגזבר ושוב ליכא חיוב אחריות מדינא לבד אם נודע להבעלים קודם שנתרמה התרומה אין תורמין עליהם וזה רק מכח תקנה וזה ברור ומוכרת בדעת רש"י ז"ל:
אמנם כ"ז לשיטת רש"י והר"מ ז"ל אמנם לשיטת התוספות נראה דהדברים כפשטן דהתוס' מפרשין דתורמין על האבוד היינו רק בנאבד מיד הגזבר אבל אם נאבד קודם לכן אין תורמין עליו רק אם הוא עוד ביד השליח אז תורמין עליו ואז אפי' אם נאבד אח"כ ברשות הקדש נאבד עיי"ש נראה מזה דהתוס' ס"ל דפלוגתת ריו"ח ור"ל היינו קודם שנתרמה התרומה דלריו"ח חייב באחריות עד שבא ליד גזבר לכן בנאבד מקודם כיון דהבעלים חייבין באחריות לריו"ח אין תורמין עליו אמנם לר"ל דס"ל דאפי' בלא בא ליד גזבר ג"כ שוב אין הבעלים חייבין באחריותן נראה דגם התוס' מודים דתורמין על האבוד אפי' ביד השליח אמנם מפני דהלכה כריו"ח ולדידי' שפיר ליכא לפרש תורמין על האבוד אלא כשבא ליד הגזבר אבל על הגבוי תורמין וכיון שתורמין ה"ה ברשות הקדש ואפי' נאבד אחר כך אין הבעלים חייבין באחריות זה הוא שיטת התוס' ז"ל ולשיטתם ז"ל דברי הירושלמי מתפרשין בלי שום דוחק וקושית הירושלמי ממתניתין רק לר"ל דלריו"ח לק"מ דשפיר יש חילוק בין קודם שנתרמה התרומה לאחר שנתרמה התרומה:
והנה בלימוד התלמידים אמרנו להביא קצת ראי' לשיטת רש"י ז"ל בהא דתורמין על האבוד דהנה יש לדייק בסוגי' דב"מ שם דמקשינן על ריו"ח דתי' הא מני ר"ש הוא דהתינח קודם שנתרמה התרומה אלא לאחר שנתרמה התרומה הא קדשים שא"ח באחריותן נינהו ותי' אלא אמר ר' אלעזר שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יזלזלו בהקדישות מבואר מדברי הגמ' דר"א דחי לגמרי דברי ריו"ח ולכאורה צ"ב אמאי ל"נ דבאמת אתי' כר"ש ולכן א"ש הך דנשבעין לבני העיר והא דקתני נשבעין לגזברים הוא מתקנת חכמים ועיי' בזה בירושלמי נראה דשני התירוצים אחד הן אמנם מגמ' דילן מבואר להיפך דר"א דחי לגמרי תירוץ ריו"ח וצריך מובן למה. אמנם לדעת רש"י ז"ל י"ל דהנה כבר ביארנו בתשו' לח"א לתרץ מה שקשה מסוגי' על שיטת הקצוה"ח ז"ל בסי' שפ"ו דמחזק דברי הצ"צ דהא דס"ל לר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי היינו דוקא בליתא בעינא אבל באיתא בעינא מודה ר"ש דלאו כמ"ד א"כ מה תי' ריו"ח דאתי' כר"ש הא מבואר בר"מ ז"ל פ"ב משכירות דמפקיד הקדש ואח"כ נעשה חולין ליכא חיוב שמירה דבעינן שתחילתו וסופו יהי' הקדש א"כ הכא הא כ"ז דאיתא בעינא הוי הקדש וא"כ אמאי חייבין השומרים לשלם אך באמת לק"מ כיון דחיוב השמירה הוא כשיגנב או יאבד ואז תמיד יהי' חולין כיון דהבעלים חייבין באחריות וא"כ שפיר הוי חולין לענין קבלת שמירה וזה פשוט והארכנו בזה בתשובתינו ואכ"מ:
אך לפי"ז יקשה דזה דוקא א"נ כשיגנב או יאבד תמיד חייבין משא"כ כיון דקיי"ל דכשנתרמה התרומה אם אז נאבד פטורין א"כ שוב אינו ברור דיהי' חולין כשיגנב או יאבד א"כ שוב ל"ה חולין. אך באמת ז"א כיון דהקבלה שיתחייבו בתשלומין הוא כשיגנב או יאבד קודם שנתרמה התרומה דוקא וא"כ שפיר הוי כמתחייב עצמו לשמור חולין. אך זה דוקא לשיטת תוס' דהא דמשנתרמה התרומה דתלי' בשעת גניבה משא"כ לדעת רש"י ז"ל דאפי' כשנגנב או נאבד קודם שנתרמה התרומה ג"כ אין הבעלים חייבין באחריות כ"ז שלא נודע להבעלים ותורמין עליהם א"כ כשינגב או יאבד ג"כ הוי הקדש עד שעת הידיעה לבעלים ושוב לא חל עליהם חיוב שומרים כלל כיון דבשעת אבידה ג"כ אינו עוד חולין כיון דאז אין הבעלים חייבין עוד באחריות וא"כ באמת צ"ל דקושית הגמ' הוא דכיון דלאחר שנתרמה התרומה אין הבעלים חייבין באחריותן שוב אף קודם שנתרמה לא נוכל לחייב השומרים מצד קדשים שחייבין באחריות ושפיר מוכרח ר"א לומר דכל השבועה תקנת חכמים היא ונדחה לגמרי תי' ריו"ח מהלכה ועיי' היטב בזה: