Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ל' י"ט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם וברש"י ז"ל בב"א מקדש הי' ידיו ורגליו וכתב בגור ארי' ז"ל בזה"ל דאל"כ אין לרחוץ הידים תחילה ואח"כ הרגלים כמשמעות הכתוב ורחצו ידיהם ורגליהם דמעלין בקודש ולמה אמר ורחצו ידיהם ורגליהם והו"ל להקדים הרגל ואח"כ היד כמו שהוא עושה בתפילין שמעלה בקודש אלא כאחת הי' מקדש עכ"ל מבואר מדברי רבינו הגדול ז"ל דלפי פשוטו של מקרא כיון דצריך כסדרן צריך ידים תחלה אך משום דא"א משום דמעלין בקודש ול"מ ע"כ צריך בב"א. ולכאורה צ"ע איך נוכל מסברא לעבור על פשוטו של הציווי דילמא הכא אמרה תורה דהמעלה יותר יקדש בתחילה והרי גבי טהרת מצורע כתוב ג"כ בתוה"ק בוהן ידו הימנית ובוהן רגלו הימנית וקיי"ל באמת להלכה דצריך כסדרן ועיי' בר"מ ז"ל פ"ד ממחוסרי כפרה ה"ב. וכנראה דרבינו ז"ל סובר דבת אחת הוי כסדרן לכן כיון דהסברא נותנת דמעלין בקודש ואין מורידין אמרי' דיעשה בב"א דעכ"פ לא יהי' הורדה ומצות התורה קיים וצ"ע:
ובעיקר הענין לכאורה עלה בדעתי מה דפשיטא להו לחז"ל דצריך לקדש כאחת כיון דקיי"ל דצריך כלי שרת לקידוש ידים ורגלים וקיי"ל דכלי שרת אין מקדשין אלא כשיעור א"כ הכא כיון דהמצוה לקדש ידים ורגלים אם כן ידים גרידא או רגלים גרידא הוי כח"ש ולא נתקדשו ע"י הכ"ש לכן צריך דוקא שיתקדשו הידים ורגלים בב"א ונפ"מ בפרה אדומה דל"צ קידוש בכלי שרת שוב ל"צ כאחת וגם לפי דעת המהר"ל ז"ל דהוא משום טעם דמעלין בקודש ולא מורידין ג"כ ל"ש בפרה דא"צ בכלי קודש וא"כ י"ל דשוב צריך כסדרן מקודם ידים ואח"כ רגלים ועיי' ברע"ב ז"ל פ"ד דפרה מ"א ושלא רחץ ידים ורגלים ובתוס' יו"ט שם וכתבנו בחידושינו שם ואכ"מ:
ועיי' ברמב"ן ז"ל סוף פסוק ורחצו אהרן ובניו שכתב בזה"ל והרחיצה הוא המצוה אבל הכיור צוה בו להזמנה ואינו מעכב. ולא מצוה. כי ביוה"כ כה"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו אבל למדנו מן הכיור שצריכה כלי עכ"ל. והנה מ"ש רבינו ז"ל דאינו מעכב מבואר בזבחים (דף כ"א ע"ב) אבל מ"ש דאינו מצוה ג"כ הנה מדברי רבינו הר"מ ז"ל פ"ה מביאת מקדש הלכה י' מבואר דמצוה לקדש ממי הכיור עיי"ש. וראית הרמב"ן ז"ל מקיתון של זהב ביוה"כ לכאורה עלה בדעתי די"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו ס"ל דאינו ראי' מזה דהנה הר"מ ז"ל פ"ה מביאת מקדש הי"ג שם פסק דשיעור כיור כדי לקדש ד' כהנים שנאמר אהרן ובניו והי' אהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס עמהם ותמה מרן ז"ל בכסף משנה הא בשבעת ימי המילואים הי' גם נדב ואביהוא וראיתי בתשו' חת"ס או"ח סי' קע"ג שכתב לתרץ דס"ל לר"מ ז"ל דבימי המילואים שנאמר בהם רחיצת כל גופם לא הי' צריך קידוש ידים ורגלים וביוה"כ הי' מצוה יתירה לטבול ולקדש ובאמת אינו חייב מיתה ביוה"כ אם עבד בלא קידוש כמו"ש הרמב"ם עצמו נמצא התחלת תשמיש הכיור הי' ביום ב' אחר ח' למילואים ואז כבר מתו נדב ואביהוא עכ"ל ולפי"ז הר"מ ז"ל לשיטתו שפיר ס"ל דהיכא דצריך קידוש יו"ר לעכב המצוה בכיור דוקא ויוה"כ שאני דלא הי' מעכב הקידוש כלל איברא דלקושטא דמילתא ז"א ולא מצאתי כלל בר"מ ז"ל דין זה דקידוש יו"ר ביוה"כ אינו מעכב וברור הדבר להיפך דהר"מ ז"ל ס"ל דקידוש ראשון מעכב כמו בכל יום רק דבשאר הקידושין והטבילות כיון דאינן שוין תמיד לכן אינן מעכבין וזה מבואר למעיי' בר"מ ז"ל פ"ה מכלי המקדש הלכה ז' ובהלכות עבודת יוה"כ פ"ב ה"ג ודברי החת"ס צע"ג בזה:
ואם אמנם כי יש לקיים דבריו דבמילואים לא הי' צריך קידוש, ידים ורגלים מטעם אחר לפמ"ש הר"י מאורליינש בתוס' מס' עכו"ם (דף ל"ד ע"א) ד"ה במה שימש משה שכתב דבז' ימי המילואים כיון שמשה רבינו העמיד המשכן ופרקו הי' דינו כבמה ולא הי' צריך בגדי כהונה א"כ נראה פשוט דה"ה דל"צ קידוש ידים ורגלים אמנם במ"ש בדעת הר"מ ז"ל דקידוש הראשון אינו מעכב ביוה"כ בזה דבריו תמוהין כנ"ל וא"כ הדרא לדוכתא קושית הרמב"ן ז"ל על הר"מ ז"ל:
איברא דבאמת עיקר דברי הרמב"ן ז"ל תלי' בפלוגתת אמוראי בירושלמי דיומא פ"ד סוף הלכה ה' דפליגי ר' יונה ור"י אי גם קידוש הראשון של כה"ג ביוה"כ הי' מן הקיתון של זהב ור' יונה ס"ל באמת חוץ מקידוש הראשון שהי' צריך מן הכיור נראה מזה דס"ל באמת כיון דהקידוש הראשון הי' מעכב הי' צריך להיות מן הכיור [ועיי"ש היטב בסוף דברי הירושלמי מתניתא פליגא על ר"י הכיור והכן מעכבין פתר לה מקומה מעכב ובמפורשים שם ומ"ש בפרשת תרומה אות ג' ובפרשת פקודי אות א'] אך מסתימת דברי הר"מ ז"ל בפרק ב' מהלכות עבודת יוה"כ נראה דס"ל דגם הקידוש הראשון הי' מקיתון של זהב ועיי' בזה בהגהות מים חיים להפר"ח בהלכות עבודת יוה"כ שם:
ואיידי דאיירי בענין זה ארשום פה מה שנתעוררתי מכבוד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א בשולי מכתבו הנדפס בסוף פרשת ויצא בהא דמבואר ביומא ובמס' זבחים (דף י"ט ע"ב) דראב"י ס"ל דקידוש ידים ורגלים צריך להיות כשהוא לבוש כיון דכתיב בגשתם אל המזבח צריך שלא יהי' מחוסר אלא גישה משא"כ כשאינו לבוש ה"ה מחוסר לבישה וגישה והקשה דלפי"ז דלדעת הסוברים דהיכא דמחוסר פוסל גם באמצע פוסל מחוסר ובגט דמחוסר בין כתיבה לנתינה ג"כ פוסל אע"ג דבשעת כתיבה לא הי' מחוסר א"כ למה לי הכלל דכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים ת"ל דלא הי' לבוש אז בבגד"כ וא"כ נפסל הקידוש הראשון משום מחוסר לבישה וצריך ממילא קידוש אחר. אלו דבריו במכתבו אלי:
והנה בפשיטות לא אדע אמאי לא הקשה דעדיפא מינה בהא דקיי"ל דחמש טבילות ועשרה קידושין ביוה"כ אין מעכבות והוא מבלי חולק וכ"ע מודים בזה דאינו מעכב אלא קידוש ראשון וקשה אמאי הא כשפושט אח"כ הבגדי זהב ולובש הבגדי לבן הרי הוא מחוסר לבישה וא"כ נפסל הקידוש ושוב צריך קידוש אחר ועכצ"ל דאע"ג דמחוסר פוסל גם באמצע מ"מ זה דוקא קודם עבודה ראשונה שעליו הי' הקידוש שפיר אמרי' דכמו דצריך דבעת הקידוש יהי' לבוש ה"ה דאם פשט אח"כ בגדיו קודם שקרב לעבודה ג"כ הקידוש נפסל אבל אחר שעשה עבודה ראשונה דשוב א"צ קידוש אחר לבו ביום אם לא הסיח דעתו מקידוש הראשון שוב אינו פוסל בו אם פשט את הבגדים כיון דהקידוש הראשון כבר נגמר ועשה עבודה מיד אח"ז א"כ מאי קשי' לי' מהא דתנא כל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים דמיירי אפי' אחר שעשה עבודה הראשונה דאז ברור הדבר דאינו פוסל מחוסר לכ"ע וראי' ברורה לזה דהרי לדעת הר"מ ז"ל כל כהן שלובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים א"כ לראב"י יהי' צריך בכל פעם כשהולך לעשות עבודה קידוש אחר כיון דהקידוש הראשון נפסל משום שהי' מחוסר לבישה וע"כ כנ"ל דאפי' א"נ דמחוסר באמצע ג"כ פוסל מ"מ זה דוקא קודם עבודה ראשונה אבל לאחר עבודה ראשונה שוב אינו בגדר מחוסר כלל דנהי דכ"ז דל"צ קידוש אחר הוא משום שלא הסיח דעתו מ"מ ברור הדבר דפעולת הקידוש אינו נמשך כל היום שנאמר אח"כ דהוי מחוסר. וכנראה שדעת הגאון שיחי' הוא כיון דחזינן דהיסח הדעת פוסל וצריך קידוש אחר ע"כ דהקידוש הראשון צריך על כל היום ולכן אי נימא דמחוסר באמצע הוי מחוסר צריך שיפסל גם אח"כ והא דאינו פוסל י"ל משום דאמת כ"ז דדרשינן בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה היינו רק למצוה ולא לעכב דכללא הוא דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב ולפי"ז ל"ק מהא דאין מעכבין עשרה קידושין ביוה"כ מצד מחוסר כיון דגם מצד מחוסר הוא רק למצוה ולא לעכב אך לפי"ז ל"ק קושית הג' שיחי' גם ממטיל מים דנפ"מ דמצד מטיל מים הוא לעיכוב ועבודתו פסולה משא"כ מצד מחוסר ובלא"ה נראה עיקר כמו"ש דמוכרח דאחר עבודה הראשונה אינו פוסל מחוסר וזה מוכרח לדעת הר"מ ז"ל דכהנים שלבשו בגד"כ שלא בשעת עבודה לוקין משום כלאים וגם מהא דשקלי וטרי ביומא (דף ס"ט ע"א) אי בגדי כהונה ניתנו ליהנות מהם ודעת ר"ת בתוס' קידושין (דף ס"ו) דאפי' לפי האמת דבגד"כ ניתנו ליהנות מהם היינו רק בשעת עבודה אבל שלא בשעת עבודה ממש אסור ללכת בבגדי כהונה וא"כ לא משכח"ל כלל דבר זה שלא יהי' צריך קידוש ידים ורגלים בכל השנה אלא פעם אחת אלא וודאי כדאמרן. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ. ובעיקר הסברא דמחוסר יבואר עוד אי"ה בארוכה: