Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בהוריות (דף י"ב) ת"ר כשמן הטוב וכו' כמין שני טיפי מרגליות וכו' ועל דבר זה הי' משה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה יצאתה בת קול כטל חרמון וכו' ועדיין הי' אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי יצאתה בת קול מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד וכו'. והנה דברי הגמרא הקדושה צ"ב דמקודם הי' דואג משה רבינו ואח"כ דאג אהרן ומה הי' הספק בזה:
וראיתי לרבינו הגדול בעל הפלאה זצ"ל בספרו פנים יפות שכתב לפרש דברי הגמ' כיון דשמן המשחה הוא קה"ג ואינו יוצא לחולין ע"י מעילה וא"כ לית בי' מעילה כ"א בנהנה וא"כ הי' מ"ר מסופק אם אמרי' זה נהנה וזה מתחייב ואם אמרי' גם בז"נ וז"מ יש שליח לד"ע מ"ר מעל בשמן המשחה אמנם אח"כ כשיצאתה בת קול שמ"ר לא מעל חשב אהרן דילמא הוא מה"ט דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' וא"כ הוא מועל לכך דאג אהרן שהוא מעל בשמן המשחה ואע"ג דלכאורה יש לעיי' דאיך אפשר לומר דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' במעילה יש שליח לד"ע הא כתיב בתוה"ק בהדי' ואשר יתן ממנו על זר ונכרתה הרי מבואר דאמרינן ז"נ וז"מ. וי"ל דהתוס' ס"ל דשמן המשחה כשבא על גופו של זר נתחלל מקדושתו ולכן חייב הנותן מצד שמחלל מקדושתו או די"ל דאינו נתחלל והחיוב מצד נהנה ובזה נסתפק אהרן אתד"ק:
והנה בוש אנו מלומר על רבינו הגדול שאשתמיט לי' גמ' ערוכה בלי שום חולק בכריתות (דף ז' ע"א) תנא ר"ח קמי' דרבא מניין לכה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו וסך במעיו שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא יסך. ומקשינן מ"ש מתרומה ותרצינן גבי שמן המשחה כתיב בי' כי נזר וגו' שמן המשחה קריי' רחמנא דאע"ג דאיתא עליו לא אתחיל וכן פסק הר"מ ז"ל וא"כ מבואר דבשמן המשחה לא נתחלל מקדושתו ולומר דסיכת איסור מיגרע גרע ואם סך על זר נתחלל מקדושתו והחיוב משום זה אין סברא כלל דהרי גם בתרומה דגלי בי' קרא דמתו בו כי יחללוהו דנתחללה התרומה מ"מ נסתפק המל"מ בפי"א מהלכות תרומות הלכה ח' דהיינו דוקא בנתחללה היתר אבל בנתחללה באיסור א"י לחולין עיי"ש וכתבנו מזה במק"א באריכות ואכ"מ. וא"כ בשמן המשחה דגלי קרא דאפי' בהיתר לא נתחלל מכ"ש דלא נתחלל בנתינה באיסור. ומה שהקשה הגז"ל דא"כ אמאי מתחייב הנותן הא הוי זה נהנה וז"מ תמהני מאוד מנ"ל להגז"ל דהחיוב שעל הנותן הוא מצד שחבירו מעל ע"י הנאה שלו הא י"ל דגזה"כ הוא דאם נותן ממנו על זר חייב הנותן ולא מצד שנהנה בו הזר וראי' ברורה לזה ממה דצריך קרא דעל בשר אדם לא יסך למעט דהסך את המתים פטור דלאו אדם מיקרי וכן מבואר בר"מ ז"ל וקשה ת"ל כיון דאינו נהנה מהסיכה דמת אינו נהנה וכיון דלא נתחללה ג"כ בקדושת הגוף א"י לחולין א"כ אין בו מעילה וא"כ ממילא פטור הנותן א"ו דאין חיוב הנותן מצד שחבירו מעל בשמן המשחה רק דגזה"כ הוא דהנותן ממנו על זר חיי"כ:
ולכאורה עלה בדעתי דאפי' א"נ דשמן המשחה כשנתנו על זר לח נתחלל מקדושתו מ"מ כשנתנו על מת דנטמא השמן בטומאת מת ונפסל י"ל דלכ"ע נתחלל מקדושתו ושפיר צריך קרא דא"ח כרת. אך לקושטא דמילתא יש להסתפק אם שמן המשחה נטמא בטומאת מת אם לא הוי בכלל משקין בית מדבחי' וכמו דיין ושמן של מנחות אינן נטמאין ה"ה שמן המשחה. ויש לדחות דטומאת עצמן יש להן אך מ"מ א"י אם נתחלל השמן עיד"ז ועוד קשה לי להיפך א"נ דבאמת כשנתן על מת נתחלל השמן א"כ מה בכך דאינו עובר על הקרא דעל בשר אדם לא יסך דמת לאו אדם הוא אמנם מ"מ אמאי לא יתחייב בו משום מעילה אלא ע"כ דאינו נתחלל ונהנה ג"כ ל"ש כיון דמת אינו נהנה א"כ אפי' א"נ דזה נהנה וזה מתחייב ג"כ אמרינן במעילה מ"מ ל"ש מעילה מה"ט רק דסד"א דחייב משום ונתן על זר קמ"ל דלאו אדם מיקרי וא"ח עליו גם משום לאו דשמן המשחה וא"כ מבואר דחיוב דשה"מ אינו משום מעילה כלל:
ונראה לענ"ד שזה כוונת רבינו היראים ז"ל בסי' של"ג שהביא דברי הגמ' דכריתות הנ"ל לענין סיכת שמן המשחה דבהמה וכלים ומת ועכו"ם וכתב על עכו"ם הטעם דלאו אדם נינהו ואח"כ כתב ומתים לאו בני סיכת שמן נינהו שאינו אלא להתענג. והוא תמי' שכתב טעם אחר ממה שנאמר בגמ' וכבר ישב על מדוכה זו ידידי הגאון בעל בית האוצר שליט"א ורוצה להוכיח שדעת היראים ז"ל דמת איקרי אדם רק דאינו בגדר סיכה כיון דאינו אלא להתענג ולענ"ד נראה כדאמרן דהיראים מודה דמת לאו אדם איקרי אך קשי' לי' דנהי דא"ח מצד לאו דשמן המשחה עכ"פ יהי' חייב משום מעילה וס"ל דזה נהנה וזה מתחייב חייב גבי מעילה ולכן כתב דבמת ל"ש נהנה והסברא נותנת כן דמלבד איסור המיוחד שיש בשמן המשחה לאסור בו סיכה הן על עצמו הן על אחרים איכא גם איסור מעילה כמו בכל הקדש דאית בי' מעילה וכמו דאמרי' בסוגי' הנ"ל שמא מעלתי בשמן המשחה נראה דיש איסור מעילה ג"כ ויש להביא ראי' לזה מגמ' הנ"ל דפשיטא לסוגי' דש"ס מבלי חולק דכה"ג שנטל משמן שעל ראשו וסך במעיו שחייב משום שנאמר על בשר אדם לא יסך וקשה הא ר"י ס"ל דהסך לכהנים ולמלכים פטור דבעינן זר מעיקרא א"כ אמאי חייב הכא ומנ"מ אי סך בעצמו או שסכו אחר לכן נראה דכוונת הגמ' דחייב מצד מעילה דאיסור זה איכא תמיד ופירוש הגמ' הוא כיון דכתיב אשר יסך על בשר אדם מ"מ היינו משום דחזינן בשמן המשחה דאיסור סיכה הוא דאורייתא ולא כמו תרומה דהוא רק איסור דרבנן כדעת ר"ת בתוס' יומא (דף ע"ז) עיי"ש וכיון דהכא איסור סיכה דאורייתא נמי דהכא אין לחייב מצד לאו דשמן המשחה כיון דלא הוי זר מעיקרא אבל עכ"פ חייב משום מעילה וכמו כל הזיד במעילה דפליגי רבי וחכמים אי הוי במיתה או באזהרה וא"כ דעת רבינו בעל הפלאה ז"ל שס"ל דאיסור דשה"מ משום מעילה נגעה בה ואין אופן אחר שיתחייב הנותן כ"א או משום שמחללו מקדושתו ע"י הנתינה או משום דחבירו נהנה ואמרי' ז"נ וזה מתחייב זה צע"ג לענ"ד מנ"ל זאת ובפשיטות נראה כדאמרן:
אמנם כן במה שכתבנו דנראה דבשמן המשחה מלבד איסורו המיוחד שיש בו יש בו משום מעילה בהקדש ג"כ אע"פ שנראה כן מסברא דלמה יגרע שמן המשחה מכל דבר הקדוש לגבוה קדושת הגוף דיש בו מעילה מ"מ פירוש הגמ' דהא דכה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו וסך בבני מעיו שהוא חייב משום דכתיב על בשר אדם לא יסך מ"מ נראה דהוא משום איסור זה דעל בשר אדם לא יסך ולא משום מעילה וחילוק הוא בין נתינה לסיכה דבסך את חבירו החיוב הוא מדכתיב ואשר יתן על זר אמרי' דלר"י אינו חייב כ"א בזר מעיקרא אבל בסך למלכים וכהנים אינו חייב הנותן אבל הסך בעצמו דחיובו מדכתיב על בשר אדם לא יסך ואדם כולל כל האנשים אפי' כהן ומלך ג"כ ולכן לענין סיכת עצמו אין נפ"מ בין זר מעיקרא או לא וחייב משום קרא זה דעל בשר אדם לא יסך ודבר זה מתורת משה למדתיו ה"נ רבינו הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מכלי המקדש הלכה ו' בזה"ל אחד הסך עצמו ואחד הסך את אחרים שנאמר ואשר יתן ממנו על זר עכ"ל מבואר להדי' מדה"ק דסך אחרים מיקרי נתינה ואינו בכלל לאו דעל בשר אדם לא יסך דזה נאמר על סך עצמו ואעפי"כ לענין פטור דבהמה וכלים ילפינן מדכתיב על בשר אדם למעט בהמה דילפינן נתינה מסיכה ובה"י כתב הרמב"ם ז"ל הנותן משמן המשחה ע"ג כהן גדול או ע"ג מלך שכבר נמשחו פטור שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ואין אלו זרים אצלו אבל הסך ממנו אפי' למלך וכה"ג חייב שנאמר על בשר אדם לא יסך כל אדם במשמע וכה"ג שנטל שמן מראשו וסך במעיו חיי"כ והוא שיסוך ממנו כזית עכ"ל. הנה מרהיטת לשונו הזהב נראה לכאורה דס"ל לרבינו ז"ל לחלק בין נתינה לסיכה דסך חייב אפי' הסך את המלך משא"כ נותן אינו חייב כשנותן על המלך אמנם לדעתי א"א לומר כן בדעתו ז"ל דהרי מבואר להדיא בהלכה ו' הנ"ל דסך אחר היינו נותן:
ולכן נראה ברור דפירוש הדברים בר"מ ז"ל דחילוק הוא בין סך אחרים דזהו בכלל נותן ואינו חייב אלא בזר מעיקרא אבל בסך עצמו חייב תמיד ומ"ש הר"מ ז"ל אפי' למלך הלמ"ד הוא ט"ס והכוונה אפי' מלך שסך את עצמו משמן המשחה שבכלי חייב ואח"כ כתב רבותא יותר גדולה דגם על שמן שבראשו חיי"כ מצד סיכת שמן המשחה ולא אמרינן דכבר נתחלל אבל הסך אחרים זהו בכלל נותן כמבואר בר"מ ז"ל הלכה ו' וא"ח אלא בזר מעיקרא. וחפשתי בספרים וראיתי שהגאון בעל מנ"ח ז"ל לא הרגיש בזה וס"ל דחילוק הוא בין נותן לסך אמנם בספר הר המורי' על הר"מ ז"ל בהלכה י' כתב כדברינו ואם כי לא הכריח הדבר כמו שכתבנו אבל הדבר ברור לענ"ד בדעת הר"מ ז"ל כמו שיראה כל מעיי' בצדק:
ועפי"ז מה מאוד ינעם לפרש דברי הברייתא הנ"ל דמתחילה הי' משה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה ואח"כ כשיצאתה בת קול שהוא לא מעל דאג אהרן שמא הוא מעל בשמן המשחה שאינו מובן לכאורה ועפ"י הנ"ל א"ש מאוד דמ"ר הי' מסופק אי בעינן זר מעיקרא דוקא וא"כ הכא א"ח אפי' אם נתן ביותר מכשיעור כיון דאז החיוב למושחו אינו בגדר זר אצלו וא"ח על הנתינה א"ד דחייב אם נותן יותר ממה שצריך ויצאתה בת קול דפטור ועדיין הי' אהרן דואג דילמא משה אה"נ דאינו מועל משום דהנותן א"ח כ"א בזר מעיקרא אבל הוא עצמו מועל כיון דתמיד השמן הולך וחוזר בזקנו הוי כמו סך בשמן המשחה דחייב ולכן יצאתה בת קול דגם אהרן לא מעל וי"ל עוד בזה אפי' לר"מ דס"ל דאפי' הנותן חייב מ"מ אהרן הי' דואג שמא משה לא מעל משום דלא הי' אלא כשני טיפין מרגליות והנותן א"ח אלא בכזית וא"כ מ"ר לא מעל אבל אהרן דחייב משום סך א"כ לדעת הראב"ד ז"ל דסיכת איסור גם כן בכ"ש א"כ חייב משום מעילה וע"ז יצאתה בת קול דגם אהרן לא מעל ומ"ר מסופק הי' דמעל בשמן המשחה דדילמא הלכה כר"מ דגם נתינה בכ"ש. הכלל שדברי הגמ' מתפרשת בטו"ט לפימ"ש לפרש דברי הר"מ ז"ל דסך את אחרים הוי תמיד בכלל נותן וסך את עצמו בכלל סך וידעתי שכמה מגאוני קמאי לא נחתו לזה. ועיי' במנ"ח בשם הבאר שבע ז"ל שכתב דסך לבהמה וכלים דוקא סך אבל נותן חייב ולפי דברינו אין מקום לדבריו כלל ובאמת המנ"ח כתב ג"כ דליתניי' לדבריו כמו שנראה מסתימת דברי הר"מ ז"ל ונדחק בטעמו של דבר אמנם לפי"מ שביארנו א"ש הכל בס"ד:
ונחזור למה שכתבנו לחקור אי איכא איסור מעילה ג"כ בשמן המשחה או דאיסורו זה הוא משום מועל בקודש ובכ"מ אמרה תורה דמעילה הוא בכזית או בפרוטה והכא פליגי ר"מ ור"י אי הוי בכזית או בכ"ש וי"ל דפלוגתתם כיון דחזינן דכמה נסים נעשה בשמן המשחה דנתרבה כ"כ דנמשחו בו אהרן ובניו ומשכן וכלים וכולו קיים לעת"ל הרי שברכה יש בשמן המשחה שבמעט ממנו יכול לסוך הרבה א"כ י"ל דלכן הכא השיעור בכ"ש אף א"נ דהאיסור הוא משום מעילה ועיי' בהוריות (ד' י"ב) פלוגתת ר"י ור"י. אמנם במנ"ח ראיתי שכתב בפשיטות דהוא איסור אחר ויש בו מעילה ג"כ אמנם איסור זה דנתינה על זר אינו מכח איסור מעילה ובזה פליגי ר"מ ור"י הן במלכים וכהנים הן בשיעור אבל בענין מעילה לא מיירי הסוגי' כלל ופשוט דדינו ככל הקדש דשייך בי' מעילה:
והנה אם אמנם כי כתבנו לעיל שכן הסברא נותנת מ"מ יש לעיי' בו אם שייך מעילה בשמן המשחה לבד איסורו המפורש בו לפי"מ דמבואר בתרגום יונתן בפרשת ויקהל בקרא דוהנשיאים הביאו וגו' ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה דהיינו עננים הביאו הכל מגן עדן וכן כתב במדרש תנחומא א"כ י"ל לפימ"ש הרמב"ן ז"ל דאע"ג דחצר הקדש קונה להקדש מ"מ לית בי' מעילה דמעילה אינו אלא בדבר הקדוש ע"י אדם אבל מה שנתקדש מאליו א"ב מעילה א"כ ה"נ כיון דירד הכל משמים והי' בו קדושה עצמיות א"כ י"ל דאין בו מעילה כלל אלא איסור שאמרה התורה דלא יתן על זר ועל בשר אדם לא יסך אבל שיהי' חייב קרן וחומש ואשם כמו בכל מועל בהקדש ל"ש בשמן המשחה ואע"ג דמבואר בברייתא הנ"ל הלשון מעילה בשמן המשחה היינו דמשתמש בהקדש שלא לקי רק מיקרי מועל בהקדש אבל שיתחייב בו משום מעילה צריך ראי' א"נ כפירוש הת"י והמדרש תנחומא אך יש לדחות לפימ"ש בפירוש יונתן שם ששניהם אמת דהעננים הביאו הכל מגן עדן ולקחו הנשיאים והביאו למשה נראה דהי' בהם כח הקדש של הנשיאים ושוב יש בהו מעילה. ויש לעיי' עוד מטעם אחר לפי"מ דמבואר בר"מ ז"ל פ"ו מהלכות מעילה הלכה א' דבדבר שדרכו ליפגם אינו מועל בנהנה גרידא כ"א שיפגום ג"כ ויהנה בו עיי"ש והנה שמן הוא דבר שדרכו ליפגם וא"כ אינו מועל בנהנה גרידא רק אם פוגם מהקדש ג"כ ומעתה בשמן המשחה שנראה שאינו נחסר ממנו כלל וא"א לחסר ממנו כמו שמצאנו שנמשח בו הכל ואעפי"כ כולו קיים א"כ י"ל דל"ש בו חיוב מעילה. אך יש לומר דדוקא אם לוקחין בהיתר למשוח בו מלכים וכהנים זה אינו נחסר אבל כשניטל מה שא"צ אינו מתברך ונחסר זה השמן הניטל משמן המשחה ומועל בו. ומלבד זאת י"ל דזה הוי בכלל פוגם ואע"ג דמתברך ונוסף שמן אחר מ"מ איהו חיסר מהקדש. ויש לעיי' בזה ואכ"מ. רק להעיר לבב התלמידים כתבנו בזה ראשי פרקים וישמע חכם ויוסיף לקח:
רק זאת אמרתי להעיר לבב המעיי' מה שראיתי בפירוש רגמ"ה ז"ל שנדמ"ח בש"ס ווילנא מס' כריתות שכ' הטעם דשה"מ שנטל הכה"ג מראשו וסך בו שהוא חייב משום דהסיכה הי' בהיתר לא נתחלל לכן מעל אח"כ. נראה מד"ק דאם סך באיסור נתחלל וצ"ל דאע"ג דבתרומה גם בסך בהיתר נתחלל שאני הכא דגלי קרא כי נזר אלקיו על ראשו אך אמרי' דז"ד בסך בהיתר אבל בסך באיסור אמרי' מסברא דנתחלל וזה מוכרח בדעת רגמ"ה ז"ל עוד ראיתי שם בפירוש רגמ"ה ז"ל שמפרש דהא דאמרי' בגמ' אבל סיכת מלכים וכהנים ד"ה כ"ש היינו שלא בשעת משיחתן ולחיוב ואינו מובן ד"ק הא בזה פליגי ר"מ ור"י ולר"י פטור כיון דאינו זר מעיקרא וכמדומה שיש שם איזהו ט"ס ורשמתיו אולי ימצא מי שיתבאר דבריו כמו שכתובין לפנינו ואכמ"ל יותר: