Keli Chemdah on Torah, Korach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"ח ג') ושמרו משמרתך ומשמרת כל האוהל וגו' ולא ימותו גם הם גם אתם הנני להעתיק בזה מ"ש בת' לח"א בענינים אלו וז"ל שם יקרתך השגתי וכו' ועד"ת אשר שאלתני ביאור ד' האוה"ח הק' בפ' קרח בקרא דלא ימותו גם הם גם אתם שכ' לת' דלכן פסק הר"מ ז"ל דלוי שסייע במלאכת חבירו הוא במיתה אע"ג דבגמ' מבואר להיפוך דלכ"ע מסייע הוא רק דרבנן ואע"ג דנראה כן מלשון הספרי דגרס דר"י בן גודגדא השיב לר"י בר חנני' שביקש לסייע לו בהגפת דלתות חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך וכבר הרגיש בזה מרנא הכ"מ ז"ל לסייע מזה לד' הר"מ ז"ל מ"מ תמי' ששבק גמ' דידן וסמך על הספרי וכתב האור החיים ע"ז בזה"ל והגם שבכל כיו"ב אין אנו הולכים אלא אחר גירסת הברייתות המובאים בגמ' וכו' יש טעם נכון בדבר דהרי לפניך ד' אביי שאומר בפירוש נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה זה יצדיק גירסת ספרי שאמר לו ר"י שאתה מתחייב בנפשך כי לפי גירסא שהביא התלמוד דחוי' דעת אביי כמו שדחה התלמוד והגם שהש"ס הקשה לאביי ודחה דבריו לא הי' בפני אביי לומר שאתותב ואילו הי' עומד אביי ודאי שהי' מביא הוכחה מההוא שהובאה בספרי עכ"ל, ותמהת עליו שהרי אביי אינו אומר במסייע וכמו שכ' האור החיים עצמו בריש דבריו דאביי לא אמר שסייע אלא דמשורר ששיער ומד' הש"ס מוכח שיש הפרש בין העושה למסייע אד"ק וא"כ לו יהי' דאביי ס"ל דתנאי הוא דר"י בן גודגדא ס"ל דבמיתה דאל"כ לא הי' גזרינן במסייע די"ל דבמקדש לא גזרינן גזירות אם אינו איסור מיתה עכ"פ אך מנ"ל דאביי ס"ל דמסייע הוי דאורייתא ואיך מוכח מדברי אביי דס"ל דגם מסייע הוי דאורייתא להצדיק בזה גרסת הספרי את"ד:
הנה יפה תמהת בזה אך נראה דכוונת האוה"ח ז"ל דהנה לכאו' לשון אביי מיותר במה שאומר נקטינן משורר ששיער "בשל חבירו" במיתה דהך בשל חבירו מיותר לגמרי לכן הכריח מזה האוה"ח דכוונת אביי היינו דסייע לחבירו דהוא שיער יחד עם חבירו ובאמת הלשון מוכח כן. וכאשר נעמיק העיון בזה י"ל ברווחא יותר דדוקא לוי בעבודת כהן שאינו שייך לה כלל יש לאסור בהחלט אבל לוי נהי דנתחלק העבודות מ"מ אין החלוקה זו אוסרת עליו בהחלט העבודה האחרת ואם רוצה לחזור בו ולהיות עושה עבודה אחרת אין זה בגדר מנית עבודתו ועושה מלאכת חבירו ולכן דוקא כשמסייע לחבירו הרי מבורר שמניח לחבירו להיות נשאר בעבודתו ורק שהוא רוצה לסייע לו אמנם בעצם הוא ג"כ רוצה להשאר במלאכתו חייב מיתה משום שעוסק בעבודה שאין שייכות לו בה משא"כ משורר ששיער לגמרי וכן שוער שמשורר ואין מסייע לחבירו אינו במיתה:
וכשתדקדק בלשון רבינו הגדול הר"מ ז"ל פ"ג מכלי המקדש ה"י וי"א תמצא מבואר שבלוים במלאכת לוים לא כתב האיסור אלא במסייע דאין לומר דרבותא קמ"ל דא"כ הו"ל למינקט קודם גוף הדין שלא יעשה מלאכת חבירו לשיר או לשוער ואח"כ יכתוב דין מסייע ומדכתב מיד אחר שכתב שלא יעשה אחד מלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ולא כתב זאת בואו המוסיף נראה דחדא הוא דדוקא בכה"ג אם מסייעי לחבירו נראה שהוא נשאר עומד בשלו דכה"ג אסור ויש בו מיתה אבל אם עושה לגמרי מלאכה אחרת של לוי אב"מ כיון דכשר למלאכה זו ג"כ. ולפ"ז מוכרחין אנו לומר דמה דפשיטא לגמ' דידן אח"כ דמסייע הוא רק דרבנן היינו כמ"ש האוה"ח אח"כ דיש תרי גווני מסייע דבזה א"י וזה א"י שצריך כל אחד לחבירו בזה יש חיוב מיתה אמנם היכא שהי' יכול לעשות לבדו והוא בא לסייע לו אז הוי רק גזירה:
ואם פנים הדברים י"ל בטו"ט ודעת החילוק בין גירסת הספרי לגירסא דידן דבגמ' דידן מבואר רק שאמר לו ר"י בן גודגדא לר"י בר חנני' חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים אמנם גירסת הספרי הוא שאמר לו חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך נראה מבואר דמסייע ח"מ ולהנ"ל י"ל דלפ"מ שביארנו דבעושה המלאכה לגמרי ליכא ח"מ אלא במסייע דבכה"ג נקרא בשל חבירו א"כ י"ל כיון דסתם ספרי ר"ש ור"ש לשיטתו דס"ל דבמלאכת שבת אף בזא"י וזא"י ג"כ שניהם פטורין ועיין ברש"י ז"ל בשבת (דף צ"ג ע"א) ד"ה ור"ש מטהר דר"ש ס"ל דאף בזא"י וזא"י נמי אינו אלא כמסייע א"כ לר"ש ליכא חילוק כלל בין ז"י וז"י לזה א"י וזה א"י דתמיד הוי רק בגדר מסייע וא"כ אפי' אם הי' ר"י בן גודגדא בעצמו יכול להגיף את הדלת ולא הי' צריך לו לריב"ח והוי זה יכול וזה יכול ג"כ חייב עליו כיון דהכא ל"ש חיובא אלא במסייע אין נפ"מ בין ז"י וז"י לזה א"י וזה א"י וכמו דבמלאכת שבת תמיד פטור כן הכא תמיד חייב דא"נ לפטור היכא דמסייע ה"ה דבזא"י וזא"י צריך להיות פטור לר"ש אמנם בגמ' דידן אזלינן להלכה דקיי"ל דהיכא דזא"י וזא"י אמרינן דכל חד כולהו קעביד לכן אין מחייבין בזה יכול וזה יכול ואמרינן דמסייע הוי רק גזירה דרבנן ועי' היטב בזה כי הוא נכון מאד לענ"ד:
איברא שכ"כ בתשובה דיש לעי' בדעת רש"י ז"ל דס"ל דר"ש ס"ל דאף בזא"י וזא"י חשיב רק מסייע מהא דמבואר בתוספתא דטעמא דר"ש דפוטר בזא"י וזא"י היינו משום דא"א לחייב שני אנשים על מעשה אחת נראה דבאמת גם ר"ש מודה דכל אחד כולה קעביד רק דא"א לחייב שני אנשים על מעשה אחת וכ"כ מרנא הגאוה"ק זצוקלה"ה בס' אגלי טל דלכן בשנים שעשאו ואחד אינו בר חיובא כגון אדם שחורש עם בהמה אע"ג דזא"י וזא"י מ"מ האדם חייב ולא הוי בגדר שנים שעשאו וראי' לזה מד' הירושלמי דסנהדרין פ"ז ה"ח דפשיטא לי' דלר"ש חייב בחורש עם בהמתו [ועי' בזה לעיל פ' יתרו או"ק ו' ובפ' קדושים אות א' ואכמ"ל יותר]:
וא"כ שוב י"ל דא"ר דהכא אסרה התורה במסייע די"ל דאינו אסור אלא בשזה א"י וזא"י דכל אחד כולה קעביד ובהכי חייביה רחמנא מי שעוסק במלאכת חבירו והשני באמת אינו בר חיובא דבדידי' קעסיק וי"ל עפ"ז בדקדוק לשון הספרי שא"ל חזור בך שכבר נתחייבת בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים ולכאו' זה שאמר לו "שאני מן השוערים מיותר ובאמת הגירסא בגמ' דילן שאמר לו שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים וזה דקדוק נפלא למתבונן:
אמנם לדברינו יבואו הדברים בדקדוק נפלא דר"ש לשיטתו דס"ל דבזה א"י וזא"י אמרינן דא"א לחייב שניהם על מעשה אחת אע"ג דכל אחד כולו קעביד שפיר הוכרח לומר דלכן אתה מתחייב בנפשך כיון שאני מן השוערים א"כ אני איני בר חיובא ושוב אתה חייב אך לפ"ז יהי' מוכרחין לגמרי ד' האוה"ח דהספרי מיירי בזא"י וזא"י והגמ' מיירי בז"י וז"י דבכה"ג ל"ח אלא מסייע ולא הוי אלא דרבנן וא"כ ד' האוה"ח נכונים מכל צד אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא מדברי הר"מ ז"ל שפסק סתמא דמסייע במלאכת חבירו חייב מיתה נראה דאפי' בז"י וז"י חייב מיתה ואע"ג די"ל לפ"ד רש"י שבת דפוטר בז"י וז"י רק משום דלאו אורחי' ונראה דכל הפטור משום דאינה מלאכת מחשבת ובת' הנ"ל כתבנו דלפ"ז במקום דמקלקל חייב ול"צ מלאכת מחשבת חייב בז"י וז"י ג"כ דג"כ המעשה מתיחס לשניהם:
אך מ"מ ז"ב דז"ד אם שניהם עושין המלאכה בשוה רק שנימא ששניהם יהי' פטורין משום דהוי שנים שעשאו ע"ז אמרינן די"ל דהמעשה מתייחס לכל אחד לגמרי כיון דיכול לעשותה לבדו ג"כ כמש"כ בת' הנ"ל משא"כ כשאחד עושה וחבירו רק מסייע לו פשיטא דאינו אלא בגדר מסייע ובכל מקום אין בו איסור תורה והכי נראה מסתימת ד' הר"מ ז"ל דגם בכה"ג חייב מיתה וע"כ צ"ל בדעת הר"מ ז"ל כמש"כ מרנא הכ"מ ז"ל דהר"ם ז"ל ס"ל דכל החיוב שעל הלוי הוא מפני שעוסק בעבודה זולת עבודתו לכן אין נפ"מ אם עושה לגמרי המלאכה או רק מסייע במלאכת חבירו כיון דסוף כל סוף הניח את שלו:
אך באמת גוף ד' הכ"מ צ"ע דמנ"ל דהחיוב של הלוי משום שאינו עוסק במלאכתו דלמא החיוב משום שעוסק במלאכת חבירו או במלאכת הכהן ולכאו' עלה בדעתי לה"ר לזה מד' הירושלמי פ"ק דמגילה הי"ב דאיתא התם אמר ר' אבא ב"כ ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוס"ז ולוי הי', והנה הק"ע מפרש שם דכוונת הירושלמי להוכיח דבמה הי' ואין מחוס"ז וכהן בבמה ואינו מובן כלל דא"כ איך הותרו ג' עבירות הא לא הי' עבירות כלל וע"כ צ"ל כהפ"מ דפירש דכוונת הירושלמי להוכיח דע"כ הי' בשעת היתר הבמות דאל"כ אמאי לא חשיב גם איסור זה אך קשה דאם בשעת היתר הבמות הי' איך חשב איסור זרות דזר כשר בבמה ואפי' אם נימא דמחוס"ז פסול גם בבמה אבל זר בוודאי כשר בי':
לכן נראה דהנה יש לדקדק בלשון הירושלמי ולוי הי' דלכאו' אך למותר הוא דמנ"מ אם הי' לוי או ישראל דעיקר הפסול משום שאינו כהן אך כוונת הירושלמי דאע"ג דמשחרב שילה הותרו הבמות ובבמה מותר זר לעבוד עבודה מ"מ לוי אסור כיון דגם אז הי' מוטל עליהם שמירת כלי המשכן אסור הי' להם לעסוק בעבודה אחרת ואע"ג דבבמה לית בי' פסול זרות מ"מ הלוי אסור לעבוד וא"כ מוכח דאיסורו של לוי לעסוק בעבודה אחרת הוא מפני שמניח את שלו וא"כ צדקו ד' הכ"מ דה"ה אם רק מסייע בעבודת חבירו ג"כ ח"מ דעכ"פ הוי בגדר מניח עבודתו:
אמנם לאחר עיון א"ז ראי' אע"ג שמצאתי לפ' כן ד' הירושלמי בת' מר"מ מרוטענבערג ד' בערלין שער ד' ס' רי"ח וז"ל הזהב ומ"ש שמצאת בשוחר טוב ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ועורו במה ומחוס"ז ולוי הי' אלמא זר פסול נ"ל דזר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשינן בפ"ב דערכין ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה וכו' וכיון דאתקשו כהנים ולוים אהדדי כי היכא דכהנים לא אשכחן דאשתרי לעשות עבודת הלוים אפי' בבמה ה"נ לא הותר להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשירין בכהונה אבל לוים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם עכ"ל:
נראה ביאור הדברים עפ"מ שכ' במק"א [עי' לעיל פ' יתרו אות א'] להוכיח מכמה דוכתין דבאמת גם במה צריכה כהונה ורק דבבמה ל"צ דוקא כהנים מזרע אהרן דכל ישראל הוכשרו להיות כהנים בבמה כיון דהמה ממלכת כהנים:
ומעתה שפיר מובן כיון דכשנתנה ללוים עבודת המקדש נאסר להם עבודת הכהנים ה"ה דגם הקרבה בבמה נאסר להם דאף הוא מעבודת הכהנים וכשתדקדק בלשונו הזהב של מוהר"מ מר"ב ז"ל תמצא מבואר כן ומעתה שפיר י"ל דבעי דוקא מעשה ממש וכל הח"מ הוא משום שעוסק במלאכת חבירו ובבמה ג"כ הוי עוסק במלאכת הכהנים שהכל כהנים הם אבל היכא דמסייע דאינה עבודה כיון דמסייע אין בו ממש אינו חייב. ובאמת דרך פלפול י"ל דא"ר מספרי דנראה דאף במסייע יש בו ח"מ לפ"מ שכ' הח"צ בת' ס' פ"ב די"ל דאע"ג דאמרינן בגמ' דמסייע אב"מ היינו רק לחיוב אבל עכ"פ איסור תורה איכא כמו ח"ש דאסור מה"ת עיי"ש ומעתה י"ל דסתם ספרי ר"ש ור"ש לשיטתו דכ"ש למלקות דאמרינן אחשבה ה"ה במסייע אמרינן אחשבה יחייב על הסיוע ג"כ מיתה ביד"ש וי"ל עוד דחבה"ק דעבודה אחשבה זאת למעשה וא"ש בזה מה דבסוגי' דשבת (דף צ"ג ע"ב) לא מייתי הגמ' כלל ענין זה ועי' בתוס' שם, ע"א ד"ה ר' זביד דהוכיחו דגם איסור דרבנן ליכא במסייע מהא דקיבל בימין וסייע בשמאל דעבודה כשירה אף מדרבנן ולהנ"ל י"ל דדוקא הכא יש שם מסייע מצד דחיבת הקודש של עבודה אחשבה לשם מסייע והוי יש בו ממש כיון דאין העבודה דשיר או דנעילת שערים נפסלת עיד"ז משא"כ התם ל"ש לומר דעבודתו אחשבה לסייע דהרי עבודה בשמאל פסולה שפיר אמרינן דבעצם מסייע אב"מ כיון דע"י הסיוע עוד מגרע גרע להפעולה [וי"ל יותר דבזה כ"ע מודים דמסייע אב"מ כלל וית' בזה מה שהקשה בת' ח"צ שם על הרשב"א ז"ל בת' ס' כ"ח שכ' דדוקא גבי שבת וטומאת מדרס אמרינן דמסייע אב"מ מהא דרגלו אחת על הרצפה וכן מהא דקיבל בימין והבן כי קצרנו וסמכנו על המעי']:
איברא דבאמת דבעיקר הדבר שכתבנו דהר"מ ז"ל ס"ל דלוי אינו חייב אלא במסייע אבל בעושה בעצמו מלאכת חבירו אינו חייב יש לעי' דהרי בשוער שמשורר ג"כ במיתה ובזה ל"ש מסייע לחבירו כיון דכל אחד משורר לעצמו וגם הא אין שיעור מה"ת למשוררים לזאת קשה לומר שלא יהי' ח"מ כ"א במסייע לזאת מוכרחין אנו לומר בדעת הר"מ ז"ל כמו"ש הכ"מ כיון דעיקר האיסור הוא מפני שמניח עבודתו לכן אפי' באינו עושה מעשה גמור אלא במסייע לעבודת חבירו ח"מ ויש להעיר בזה מד' הריטב"א ז"ל במכות ד' על הא דת' ר"א במסייע וד"ה דהניקף חייב שהקשה הא מסייע אב"מ ואמאי חייב הכא מסייע ות' כיון דלא תקיפו האיסור על הניקף ג"כ אך דאינו לוקה מטעם דהוי לאשב"מ בזה ל"צ מעשה גמור וכיון שיש קצת מעשה שוב חשיב לאו שיש בו מעשה יעו"ש והכ"נ הכא האיסור הוא אפי' בלא מעשה כלל בזה שעוסק במלאכת חבירו לזאת אפי' מסייע כל דהוא חשיב לאו שיב"מ ולוקה עליו ועי' בת' ח"צ ס' פ"ב שתמה על הנקה"כ שחולק על הטו"ז דה"ר מניקף דמסייע יש בו איסור וכתב הנקה"כ שהתם שאני דהאיסור בלשון רבים גם על הניקף ותמה בת' חכ"צ דמ"מ איך הוי לאו שיב"מ וצדקו ד' הטו"ז ואשתמיט מני' ד' הריטב"א ז"ל הנ"ל דמבואר להדיא דא"ר מזה להיכא דאיסור בלי מעשה ג"כ דבזה אע"ג דלחיוב מלקות צריך מעשה מ"מ סגי במעשה כל דהו ויש עוד להאריך הרבה בזה אך מפני שמוקף אני בחבילי טרדן ע"כ מוכרחני להפסיק באמצע: