(פ' בא י"ב ט') אל תאכלו ממנו נא וגו' כ"א צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו וברש"י ז"ל ד"ה ראשו על כרעיו צולהו כולו כאחד וכו' ובני מעיו נותן לתוכו. אעתיק בזה מ"ש בת' לח"א בישוב ד' רש"י ז"ל לתועלת התלמידים וז"ל שם. יקרתך קבלתו ועד"ת הבאין במכתבך בביאור ד' רש"י ז"ל עה"ת בפ' בא בקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו שפירש דנותן ב"מ לתוכו דלא כר"ע נכונים הם לפלפולא אמנם מפני שיודע אני שאתה משתוקק לדברינו בזה אעתיק לך את האמור אתי בחדושינו בזה ותמצא נחת בעזה"י וזה החלי.

א) ראיתי לרבינו הגדול הצל"ח ז"ל ר"פ כיצד צולין שיצא לחדש דק"פ יהי' אסור במליחה כיון דקיי"ל מלות כרותח דצלי הוי צלי מחמת ד"א ועפ"ז יצא לתרץ שיטת רש"י ז"ל עה"ת בפ' בא דס"ל דנותן ב"מ לתוכו ותמוה דפסק כריה"ג נגד ר"ע כמו שתמה הרא"ם ז"ל וכתב הגז"ל דלכאורה קשה קושיות ר"ע דכמין בישול הוא זה מה בכך הא צלי קדר שרי לחכמים ולדעת רש"י ז"ל הרי מותר לגמרי מה"ת לכן נראה דרש"י ז"ל ס"ל דהקושי' הוא משום דפסח אסור למלחו וא"כ נאסרו הב"מ משום דם שבתוכן כיון דהנורא אינו משאיב שאיב להדם שבכרעים וב"מ הטמונים בתוך הכבש ומעתה ז"ד לאחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה דלא הי' אסור איסור דם שפיר אמרינן כריה"ג ולכן רש"י ז"ל עה"ת דמפרש לה על פסח מצרים שפיר פירש דנותן לתוכו אתד"ק:

ולענ"ד תמי' מאוד דהרי דה"ק סתורים מיני' ובי' דא"נ דפסח אסור למלחו ודם שבשלו אסור מה"ת איך משכח"ל צלי קדר דשרי הא כל צלי קדר בפסח צריך להיות אסור משום דם שבתוכו וא"כ לדעת רש"י ז"ל דמותר צלי קדר אליבא דחכמים ע"כ דמותר למלוח את הפסח דאל"כ צלי קדר דשרי איך משכח"ל וא"כ ל"ק קושיות ר"ע. ויותר פלא לי על הגז"ל שכ' שלולא דעת התוס' דפשיטא להו דמותר למלוח את הפסח הי' ס"ל דאסור למלוח את הפסח מחמת דהוי כרותח דצלי והוי צלי מחמת ד"א הא מהסוגי' במקומה יש להוכיח דמותר למלוח את הפסח דהרי איתא בברייתא ת"ר איזהו גדי מקולס וכו' נחתך ממנו אבר נשלק ממנו אבר א"ז מקולס ומקשינן בגמ' השתא נחתך ממנו אבר וכו' נשלק מיבעי' ל"צ דאשליק במחובר. וא"נ דפסח אסור במליחה הו"ל למימר רבותא יותר דנמלח ממנו אבר א"ז מקולס ובפרט דכל נשלק ע"כ נמלח מקודם דאל"כ נאסר משום דם וא"כ ת"ל דאינו מקולס מצד שנמלח ממנו אבר ומוכח מזה דפסח מותר במליחה:

הן אמת כי לכאורה עלה בדעתי דאדרבה מכאן יהי' ראי' לדעת הגז"ל וית' בזה מה שתמה הגז"ל על הא דתי' הגמ' דמיירי דנשלק במחובר דאכתי קשה הא הוי ק"ו מנחתך דאינו נפסל בפסח ואעפ"כ שוב לא הוי בכלל מקולס נשלק דהאבר נפסל משום שאינו צלי אש מיבעי' ונשאר בצ"ע. ולהנ"ל נאמר דבאמת נשלק הוי ק"ו מנחתך רק דהגמ' קמ"ל דדוקא נשלק מבטלו מתורת מקולס ואע"ג דכל נשלק נמלח מקודם מ"מ בזה שמלחו לא בטל מתורת מקולס דאע"ג דפסח אסור למלחו מ"מ כיון דלאחר שהודח שוב אינו ניכר שנמלח אכתי איכא חשש מראית העין שאוכל קדשים בחוץ ודוקא נשלק שניכר לכל שאין זה פסח משום ששלקו וכן נחתך כיון דהמצוה לכתחילה שיהי' שלם והוא חתכו מבטלו מתורת מקולס משא"כ מליחה אף דאסור בפסח מ"מ אינו מבטלו מתורת מקולס כיון דאכתי שייך מרה"ע לאחר הדחה כשצלאו וא"כ מוכח מזה דמליחה אסור בק"פ דאל"כ הדר"ל קושית הגז"ל דנשלק הוי ק"ו מנחתך:

אך לאחר העיון ז"א וגוף הסברא שכתבנו די"ל דאע"ג דמליחה אסור בק"פ כיון דלאחר הדחה אכתי איתא למרה"ע אין זה מבטלו מתורת מקולס אינו נראה וממקומו הוא מוכרע להיפוך דהרי הגמ' מת' דמיירי ששלקו במחובר וצ"ל דמיירי דאח"כ צלה הכל ביחד רק כיון דקיי"ל דאין הצלי מבטל תורת הבישול ואסור בק"פ כמבואר לעיל (דף מ"א) לכן מוכח שאין זה פסח וקשה עכ"פ יהי' אסור משום מרה"ע דאח"כ כשצלאו כולו אינו ניכר דאבר ממנו נשלק מקודם וע"כ כיון דנעשה בו מעשה שמבטלו מתורת פסח והותר שוב אינו חוזר ונאסר א"כ ה"ה א"נ דמליחה אסור בק"פ אם נמלח צריך לבטל מתורת מקולס ומוכח מזה דמותר מליחה בק"פ ובאמת נראה דמה"ט ל"ק קושית הצל"ח דאכתי הוי ואלק ק"ו מנחתך ז"א דרבותא גדולה קמ"ל אע"ג דשלקו במחובר ואח"כ צלאו לגמרי והו"א דאכתי יש לחוש למרה"ע ביון דעתה לפנינו גדי כולו צלוי על האש ויהי' בכלל גדי מקולס קמ"ל דמ"מ כיון דעשה בו מעשה שאסור לאכלו עיד"ז בק"פ מבטלו מתורת מקולס ואינו ק"ו מנחתך. יהי' איך שיהי' תמהני על הגז"ל שלא העיר כלל מסוגיא במקומה שנראה דאין איסור מליחה בק"פ. ובאמת כשאני לעצמי נראה לי שבנא"ה יש לסתור דברי הגז"ל אף אם נימא כדעת הר"ן ז"ל דבמולח בשבת יש חילוק מבשל וא"כ ע"כ דס"ל דמולח הוי ממש כרותח דצלי מ"מ נראה לי דז"ד כל שיעור מליחה אבל לאחר שיעור מליחה דפסק כח המלח ואינו כרותח ומכ"ש כשהודח במים בודאי בטל שם צלי מיני' והוה כאלו לא היה מעולם צלי וכשצלאו אח"כ באש הוי צלי אש ויוצא בו יד"ח פסח ואע"ג דבשלו ואח"כ צלאו אסור משום דגלי קרא דבשל מבושל בכ"מ ה"ד פעולת הבישול שאינה בטילה מעל הבשר משא"כ מליחה (ובאמת י"ל בלא"ה דבצלי מחמת ד"א ואח"כ צלאו באש באופן שהצלי יבטל הצלי הקודם ג"כ כשר לפסח דלא אשכחן דיפסול בזה אך א"צ לזה דבמליחה אף דהוי כרותח דצלי מ"מ נראה ברור דאח"כ כשהדיחו אין בו כלל פעולת הצלי שיהי' הבשר חשיב צלי מחמת ד"א וכיון שנתבטל מקודם הצלי' מחמת ד"א כשצלאו אח"כ באש הוי צלי אש וכשר לפסח ועי' היטב) והא דלענין שבת חייב ע"ז היינו משום דבשבת במלאכת בישול חייב גם על מלאכה שסופה להתבטל כמו במרפה מתכות דהוי מבשל וכיו"ב וכ"כ בזה באורך במק"א משא"כ בק"פ כיון דאח"כ נתבטל ממנו שם צלי מחמת ד"א וצלאו באש נראה פשוט דכשר לפסח לזאת נראה שד' התוס' ברורין דהי' יכול למלוח הכבד תחילה ואינו נפסל מחמת צלי מחמת ד"א וד' הצל"ח ז"ל צ"ע:

ב) אמנם לקיים דברי חכמים יש לומר דרך פלפול לקיים תירוץ הצל"ח ז"ל בשיטת רש"י ז"ל ונאמר אע"ג דנראה דאין הפסח נפסל ע"י מליחתו מחמת צלי מחמת ד"א כיון דאח"כ הוי צלי אש מ"מ יש מקום לומר דמצות אכילת פסח שוב לא יתקיים בו כיון דקיי"ל יש דחוי אצל מצות (ובפרט בקדשים ועי' בתוס' זבחים (ד' ס"א ע"ב) ד"ה לאחר דגם באכילת קדשים אמרינן דחוי) א"כ הכא כיון דבשעה שנמלח הרי הוי צלי מחמת ד"א ופסול לפסח א"כ נהי דאח"כ כשמדיחו בטל שם צלי מחמת ד"א ממנו מ"מ שוב א"י בו ידי פסח מצד דכבר אדחי ממצותו אך זה טעות דהרי קיי"ל דכל שבידו לא הוי דחוי א"כ הכא כיון דלצלי ל"צ מליחה הרי בידו להסיר ממנו המלח מיד והמצוה כן הוא כדי שיקיים בו מצות אכילת פסח וא"כ אינו בגדר דחוי וא"ש בזה דצלי קדר מותר לחכמים אע"ג דע"כ צריך מליחה תחילה מ"מ כיון דהצלי קדר אינו מוכרח דהרי יכול לצלאו על האש וא"כ המליחה לא היתה מוכרחת ושוב אינו בגדר דחוי ושפיר כשר ויוצאין בה ידי פסח משא"כ הכא בהא דס"ל לריה"ג דנותן כרעיו וב"מ לתוכו שפיר מקשה לי' ר"ע כמין בישול הוא זה וע"כ צריך מליחה מקודם וא"כ יפסל תמיד מחמת שאינו צלי אש ואע"ג דאח"כ יהי' צלי אש מ"מ א"י בה ידי פסח מצד דחוי וא"כ אין סברא שזה כונת התוה"ק לבטל את הכרעים והב"מ שלא יתקיים בהם מצות אכילת הפסח אך לכאורה זה טעות דאף א"נ דבמצות אכילת פסח שייך בי' דחוי היינו רק בזמן אכילתו דהיינו כשצלאו בלילה בדבר אחר שכבר חל זמן אכילתו שפיר י"ל דאף שנתבטל אח"כ השם פסול מ"מ א"י בו מטעם דחוי משא"כ כשמלחו וצלאו מבע"י א"כ כשיגיע זמן החיוב הרי ראוי לפסח ולא אדחי כלל פשיטא דאין בו תורת דחוי א"כ אכתי אינו מובן תשובת ר"ע כמין בישול הוא זה הא יכול לצלותו מבע"י וא"כ אף שמלחו מקודם ל"ש בי' פסול דחוי כיון דבזמן המצוה לא הי' נדחה אך י"ל דתשובת ר"ע הי' מע"פ שחל בשבת דקיי"ל דאין צליתו דוחה שבת וה"ה מליחתו לדעת הר"ן ז"ל דיש במולח חיוב משום מבשל פשיטא דא"ד שבת וא"כ א"נ דנותן לתוכו יהי' מוכרח למלחו בלילה ושוב יהי' נדחה ממצות אכילת הפסח וא"ש קושית ר"ע כמין בישול הוא זה ומעתה ז"ד לאחר מתן תורה אבל בפסח מצרים דלא נצטוו עוד על הדם ועל השבת שפיר פירש רש"י ז"ל דנותן ב"מ לתוכו:

ובאמת י"ל ברווחא טפי ע"פ דברינו בישוב דברי רש"י ז"ל ונאמר דרש"י ז"ל ס"ל דהא דר"ע ס"ל דתולין חוצה לו אין הפירוש שצריך דוקא לתלות חוצה לו אלא דס"ל דמקיים הקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו גם אם תולה אותן מחוצה לו וא"כ שוב אין המליחה מוכרחת כיון דיכול לצלותו בלא מליחה וא"כ שוב ל"ש בי' פסול צלי מחמת ד"א וא"כ שוב יכול ליתן לתוכן ג"כ ולמלחן מקודם (אך הלשון "אלא" תולין חוצה לו נראה דר"ע ס"ל דאין עצה אחרת כ"א לתלות חוצה לו וכך הוא מצותו של ק"פ וצ"ע) וזה נכון דרך פלפול בישוב דעת רש"י ז"ל עפ"ד של הנו"ב ז"ל. ועפ"ז יש לקיים גם ד' הגאון בעל נחלת יעקב ז"ל שכ' לת' דברי רש"י ז"ל על התורה שבדקדוק נקט רש"י ז"ל רק נותן ב"מ לתוכו ושביק כרעיו ולכאו' יפלא מה זאת א"ו דרש"י ז"ל ס"ל דהא דהקשה ר"ע כמין בישול הוא זה היינו רק מכרעיו אבל מב"מ לא קשיא לי' כלל דכמין בישול הוא זה א"ד:

ולכאורה אין מובן לדבריו דמ"ש ב"מ מכרעיו אמנם להנ"ל י"ל לפ"מ שביארנו דכל קושית ר"ע משום דיהי' נדחין ממצות אכילת הפסח עיד"ז שימלח אותם תחילה א"כ י"ל דהקושיא רק מכרעיו דהוי מגופו של כבש ומקיים בזה מצות אכילת הפסח ושפיר אין לתנן לתוכו לדחותן ממצותן משא"כ ב"מ לפ"מ דקיי"ל דב"מ אוכליהן לאו בר אינש נראה דאינו מקיים בהן מצות אכילת הפסח כיון דבפסח צריך למשחה ולגדולה דמה"ט נאכל על השובע וזה ל"ש באכילת הב"מ וכן נראה מבואר מדברי רבינו הגדול הר"מ ז"ל פ"ח מק"פ הל"א והל"ז שם שכ' בענין מצות אכילת הפסח שצריך לאכול מגופו של כבש הפסח נראה דכוונתו לשלול בזה דאינו מקיים מצות אכילה בהבני מעים שהם אינן גופו של פסח אלא בתוך הפסח וכבר העיר בזה הגאון המובהק בעל צפנת פענח בהל' ערכין פ"ג סוף הי"ג בדקדוק לשון הר"מ ז"ל עיי"ש ונדבר בזה אח"כ אי"ה במה שרוצה להוליד מזה דבר חדש אבל בזה בודאי צדקו דבריו דהר"מ ז"ל ס"ל דאינו מקיים מצות אכילת הפסח כ"א בגופו של כבש ולא בב"מ כיון דאינו למשחה ולגדולה ומעתה צדקו דברי הנחלת יעקב דקושית ר"ע כמין בישול הוא זה לא קשה אלא מכרעיו דבזה אסור צלי בתוכו כיון דיהי' צריך מליחה תחילה ויהי' נפסל ממצותו מחמת דחוי משא"כ ב"מ כיון דבלא"ה אין מקיימין בהם מצות אכילת פסח א"כ שוב אין המליחה מגרע כלל כיון דאינו נפסל בזה מחמת צלי מחמת ד"א כיון דבטל שם הפסול רק דנימא דעיד"ז ידחה ממצותו זה ל"ש בב"מ דבלא"ה אינן ראוין למצוה מצד דאינן למשחה ולגדולה כנ"ל:

שו"ר להג' המובהק מהר"י מהרמילוב ז"ל בהסכמתו לס' ביכורי שלמה שכ' להוכיח דבפסח ל"צ למשחה ולגדולה מקושית ר"ע דכמין בישול הוא זה וא"נ דצריך למשחה ולגדולה א"כ אין יוצאין בב"מ מצות אכילת פסח וא"כ ליכא בהם כלל איסור דצלי מחמת ד"א דכל שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא כדאיתא בפסחים (ד' מ"א) והנה מלבד שתמה עליו שלא הרגיש שאכתי קשה קושית ר"ע מכרעיו יצדקו בזה דברי הנחלת יעקב ז"ל שס"ל באמת כן ואולי הוא מטעם הנ"ל שס"ל דבב"מ ל"ש כלל איסור בישול אמנם מלבד זאת אפי' א"נ דכונת הגז"ל לד' רש"י במשנתינו דנראה מבואר דס"ל דקושית ר"ע הי' מבני מעים ג"כ מ"מ עיקר הדין שכ' הגז"ל לדבר פשוט דמה שאינו מקיים בו מצות אכילת הפסח מצד דאינו למשחה ולגדולה אינו באיסור בישול אינו מחוור דמה בכך דבב"מ אינו מקיים מצות אכילת הפסח מ"מ הרי מפורש בתורה מצות צלי אש על כל הפסח וא"כ הוי בקום אכול צלי וא"ע כלל לד' הגמ' פסחים (ד' מ"א) כמו שיראה כל מעי' ובאמת הדבר מוכרח שלא תלי' זב"ז דהא כל הראי' שלו מד' רש"י ז"ל שנראה שס"ל דקושית ר"ע גם מב"מ ורש"י בעצמו ס"ל בפשיטות לקמן (דף פ"ו ע"א) דבפסח ג"כ בעינן למשחה ולגדולה וע"כ כדברינו כיון דהוא בכלל בשר הפסח נהי דהמצוה מקיים רק בגופו של כבש מ"מ הוי בכלל ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש:

עוד ראיתי להג' ז"ל שם שכ' להוכיח דבפסח ל"צ למשחה ולגדולה מד' הירושלמי בסגין אהא דס"ל לריה"ג דנותן את ב"מ לתוכו מה כירך עבה עביד לי' ריה"ג או קרא דריש מה נפיק מבינהון צלאו בגדי של חולין אין תומר כירך עבה עביד לי' ריה"ג כשר אין תומר קרא דריש פסול מבואר להדיא דיוצאין יד"ח פסח באכילת ב"מ דהא הגדי של חולין הוא עכ"ל. וא"י מה קאמר מר הרי אדרבה מלשון הירושלמי דמספק"ל אי כשר או פסול נראה דאין האיבעי' שלו אי יוצאין בו יד"ח פסח רק אם לא נפסל מחמת בישול או דהוי בכלל צלי וכשר הוא ומותר באכילה ומ"ר מזה דיוצאין יד"ח פסח בב"מ ואם כונת הגז"ל למה שכ' אח"כ לחדש דאם א"י בו יד"ח פסח אינו פסול משום בישול א"כ ל"צ להוכיח מן הירושלמי דכן מבואר ומוכרח מקושית ר"ע דכמין בישול הוא זה וא"נ דמר"ע א"ר די"ל דקושיתו מן כרעיו גם מירושלמי אין ראי' דהנפ"מ על כרעיו דהוי בשר הכבש ממש כמובן ע"כ כונת הגז"ל צע"ג בזה ובעיקר הדבר כבר כתבתי לעיל שנראה עיקר כד' הג' בעל צפנת פענח שיחי' דמוכח דעת הר"מ ז"ל דאין יוצאין יד"ח פסח אלא בגופו של כבש וכ"כ בת' זה זמן כביר להרב בעל ביכורי שלמה שיחי' דנראה דאפי' א"נ כדעת התוס' דלמשחה ולגדולה ל"ש אלא במתנות כהונה ולא בשאר קדשים מ"מ בפסח דעיקרו משום חירות בודאי צריך בי' למשחה ולגדולה וכמו"ש הרא"ה ז"ל בס' החינוך דמה"ט אינו נאכל אלא צלי והארכנו בזה בבירור ענינים אלו ומסודר לדפוס אי"ה בפ' בהעלותך ואכ"מ:

ג) ובאמת אם נחליט כמו"ש דבב"מ אינו מקיים מצות אכילת הפסח אבל מ"מ אסור משום בישול י"ל דרך נכון מאוד בישוב ד' רש"י ז"ל עה"ת שפירש דנותן ב"מ לתוכו עפ"ד הנח"י דרש"י ס"ל כר"ע ואעפ"כ שפיר פירש בספרו עה"ת דנותן ב"מ לתוכו אע"ג דבמשנתינו מבואר מד' רש"י ז"ל דקושית ר"ע מב"מ ג"כ ונאמר דהנה לכאורה קשה על קושית ר"ע דכמין בישול הוא זה דמה בכך הא בפסח אין אסור לבשלו כ"א לאכלו מבושל וא"כ לפ"מ דקיי"ל דאכלו מבושל מבע"י אינו עובר עליו כיון דאינו בקום אכול צלי אינו בב"ת נא א"כ הרי יכול לבשל הב"מ בתוכו ולאכלן מבע"י וצ"ל דקושית ר"ע כיון דמצותן לאכלן בלילה הוי ממעט באכילתן וזה אסור כיון דמבטל מצות אכילת הפסח והמצוה היא שיאכל כל הפסח כמצותו בלילה צלי אש וזה מוכרח בכונת ר"ע אך לפ"ז הרי מוכרח דקושיתו רק מן כרעיו אבל מב"מ לק"מ כיון דבב"מ בלא"ה א"י יד"ח פסח וא"כ נראה פשוט דאין שום איסור לבשלן ולאכלן מבע"י כיון דביום אינו אסור משום בישול כנ"ל וצ"ע על רש"י ז"ל דמפרש דקושית ר"ע מן ב"מ ג"כ אך באמת א"ש די"ל דקושית ר"ע מן פסח שחל בשבת דצליית הפסח א"ד שבת וצריך לצלותו בלילה דוקא וא"כ יפסלו הב"מ משום בישול ומעתה ז"ד לאחר שנצטוו ישראל על השבת אבל בפסח מצרים דלא נצטוו עוד על השבת שפיר פירש רש"י ז"ל דאפי' לר"ע דכמין בישול הוא זה רק כרעיו אסור ליתן לתוכו כיון דעיד"ז יהי' מוכרח לאכול את הכרעים ביום ומבטל מצותן משא"כ בב"מ דבלא"ה אינו מקיים בהם מצות אכילת הפסח הרי בידו לאוכלן מבע"י וא"כ שפיר י"ל דנותנן לתוכן וזה נכון מאוד בישוב ד' רש"י ז"ל:

ואולי י"ל עפ"ז פירוש התוספתא ומייתי לה לקמן (דף ק"ז ע"ב) תנ"ה השמש מטבל בב"מ ונותנן לפני האורחים ועיי"ש ברש"י ורשב"ם ז"ל והגאון בעל צפנת פענח שי' שם כתב לפרש עפ"מ שרוצה לחדש דבב"מ כיון דאין מקיים בהם מצות אכילת פסח אין בהם איסור מבחוץ לחבורה ומבע"י אמנם לענ"ד קשה הדבר לומר דמה שהוא בכלל בשר הפסח כמו שמודה הג' בעצמו וכמו שמוכרח מד' הר"מ ז"ל בהל' חו"מ שם הל"ט יהי' נשתנה דינו מפסח דיהי' מותר לאכלו צלי מבע"י אמנם לדברינו י"ל דהפירוש דיכול לאכול מבע"י אם מבשל הב"מ אחר שקיים מצותן בין לריה"ג ובין לר"ע כיון דאין מצוה באכילתן בלילה הרי יכול לאכלן מבושלין מבע"י כיון דצלאו ואח"כ בשלו פסול וא"כ שוב אין איסור באכילתן מבע"י וא"ש הלשון השמש "מטבל" בב"מ דנראה דהכוונה שהן מבושל ברוטב שיכול לעשות כן לכתחילה אחר צליית הפסח לבשל הב"מ ולאכלן מבע"י:

ולכאורה עלה בדעתי די"ל עפ"ז מה שנתקשה הצל"ח על התוס' דפשיטא להו דהי' מולחין את הפסח ולא העירו כלל דהוי צלי מחמת ד"א ולהנ"ל י"ל דהתוס' מודים דאסור למלוח את הפסח רק דהכא הרי קאי התוס' רק על הכבד דהוא מב"מ דאינו מקיים כלל בהו מצות אכילת הפסח וא"כ אע"ג דהוי צלי מחמת ד"א הרי יכול לאכלו מבעוד יום כיון דאסור לאכלו בלילה שוב ליכא איסור אם אוכל אותו מבעוד יום כמו במבושל מבע"י אך ז"א דאכתי יקשה מה נעשה כשחל פסח בשבת כיון דא"נ דבמלוח הוי כצלי מחמת ד"א ע"כ דאין מליחה דוחה שבת וא"כ ע"כ דימלח את הכבד בלילה ויהי' נפסל מחמת צלי מחמת ד"א ויפה כתב הצל"ח דמוכרח דהתוס' ס"ל דמותר למלוח את הפסח איברא דבעיקר ד' הצל"ח מה שהוכיח מד' התוס' דס"ל דהי' מותר למלוח את הפסח נלענ"ד דאשתמיט לי' דברי הירושלמי הנ"ל דמספקא לי' מה עביד לי' ריה"ג אם כירך עבה או קרא קדריש ומבואר שם בירושלמי נפ"מ אם חתיכת בשר אחרת והניח בתוכו דאם כירך עבה עביד לי' כשר אמנם אם קרא קדריש פסול ועיי"ש בירושלמי דמסיק דקרא קדריש מבואר מזה דהירושלמי ס"ל דמודה ריה"ג לר"ע דהוי בכלל בישול רק דגזה"כ דראשו על כרעיו ועל קרבו דכשרין אפי' בבישול ומעתה י"ל דה"ה מליחה אינו פוסל בהו דמה בכך דהוי צלי מחמת ד"א כיון דבלא"ה הכרעים והב"מ לריה"ג אינן בכלל צלי אש וגזה"כ דל"צ שיהי' צלי אש כיון דא"א שיהי' צלי אש כיון דצריך להיות מונחין בתוך הכבש הפסח א"כ שוב מליחה ג"כ אינו פוסל בהם ונראה שזה כונת התוס' שמקודם כתבו דבפסח לא החמירו ואח"כ כתבו א"נ דהוא יעמוד דמלח מליחה גמורה וקשה דקארי לה מה קארי לה ואמאי ל"ת מיד דמיירי דמלחו את הכבד אך להנ"ל י"ל דכונת התוס' לספק הירושלמי הנ"ל בטעמא דריה"ג דא"נ דכירך עבה עביד לי' א"כ הוי צלי אש וא"כ שוב אסור למלחו דיפסל עיד"ז מתורת צלי אש אמנם אח"כ כתבו א"נ והיינו א"נ דקרא קדריש וס"ל באמת דאינו צלי אש רק דכשר מגזה"כ א"כ י"ל דמלחו מקודם ואדרבה יהי' ראי' להצל"ח מדברי התוס' ואפי' א"נ שזה דוחק בכונת התוס' כיון דהירושלמי מסיק בפשיטות דגזה"כ הוא לריה"ג נראה דס"ל דכמין בישול הוא והתורה התירה כן בכרעיו וב"מ וא"כ נראה דה"ה במליחה ג"כ מותר מ"מ י"ל עפ"מ שכתב רבינו הגדול המבי"ט ז"ל בקרית ספר פ"ח מהל' קרבן פסח דנראה ואפי' נתון בתוכו לא הוי בישול מדאורייתא וקושית ר"ע ע"כ מצד דמדרבנן צריך להיות אסור דמחזי כעין בישול אך באמת מסתימת התוס' והירושלמי נראה קצת דלר"ע איסור תורה איכא וי"ל דגם התוס' נסתפקו בזה אם הוי בגדר בישול מה"ת ואעפ"כ אכשרה רחמנא א"כ שוב גם מליחה אין פוסל בו או דנימא דהוי רק מדרבנן אבל מה"ת הוי בגדר צלי אש א"כ שוב מליחה פוסל בו. אך בעיקר ד' הצל"ח כ"כ בריש דברנו שדבריו אינן נראין כלל וברור הדבר שהי' מותר למלוח את הק"פ ואינו בגדר צלי מחמת ד"א ומש"כ הצל"ח ראי' לדעתו דאל"כ מאי מייתי ראי' מהא דנותן כרעיו וב"מ לתוכו דילמא מיירי כשמלח את הב"מ תחילה תמהני שלא הרגיש כלל דהר"מ ז"ל ס"ל באמת דכל הסוגי' דמולייתא מיירי אפי' במלחיהו מה שבפנים ונראה דהר"מ ז"ל הוכיח מזה דמליחה אינו מוציא את כל הדם וצריך חליטה ברותחין אח"כ משום דהי' ק"ל קושיא הנ"ל דאל"כ מ"ר מהא דנותן כרעיו וב"מ לתוכו והארכנו בזה בח' להל' מליחה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא להשתעשע אתך קצת בד' הצל"ח ורש"י ז"ל עה"ת שעוררתנו עלי' ואתה תחזה שכנראה שהמבי"ט בקר"ס הנ"ל שכ' שהוא רק איסור דרבנן כונתו לת' דברי רש"י ז"ל עה"ת שעפ"ז יתפרשו ד' רש"י ז"ל בפשיטות שעל פסח מצרים שפיר פי' רש"י ז"ל דהי' נתן לתוכו דמה"ת הוי בגדר צלי אש אך ד' המבי"ט צ"ע למעי' בדברי הירושלמי שנראה להיפוך ואכמ"ל יותר והשי"ת שנותיך יאריך בטוב ובנעימים כאו"נ ונפש הדו"ש:

והנה בקושית דודי וש"ב מו"ר הג' המח' שליט"א בריש אות ג' על רש"י ז"ל שפי' ק' ר"ע אב"מ ג"כ והקשה דיוכל לבשלן בתוכו ולאכלן מבעו"י עי"ש. לכאורה י"ל בפשיטות דשפיר קשה מב"מ ג"כ מפני שהכבש יבלע מאיסור מבושל דב"מ ור"ע לשיטתו שסובר טעכ"ע דאורייתא ויהי' נאסר גוף הכבש ויתישב ממילא ד' רש"י ז"ל עה"ת דלשיטתו להלכה דטע"כ ל"ד שפיר יוכל לתת הב"מ לתוכו אך יל"ע דבקדשים מודה רש"י ז"ל דטע"כ דאורייתא כמבואר חולין (דף צ"ח) וי"ל ע"ד פלפול דלכאורה עשה דאכילת פסח ידחה הלאו דמבושל אך מבואר בפסחים (דף מ"א) דאמבושל לוקה ב' ור"ע לשיטתו בנזיר (דף מ"ח) דאין עשה דוחה ב"ל ושפיר מקשה ורש"י ז"ל עה"ת י"ל דיסבור כהכרעת האח' דע"ד ב"ל אך בפסח לכאורה איכא ב' עשין אכילת פסח ואכילת קדשים וגם לר"ע ידחו ב"ל אך הוי ל"ת שבמקדש ולא דחי ורש"י ז"ל עה"ת שכ' דנותן לתוכו י"ל משום דקאי אפסח מצרים דאכתי לא נאסר טע"כ וכשהרצתי הד' לפני מו"ר הגהמ"ח שליט"א הראה לי בכתביו כי כבר הרגיש ג"כ בעיקר דברינו. המעתיק שמעון ב"ר יצחק משה ז"ל]: