בפרשת יתרו סוף או"ק א' עיי"ש מ"ש לחלק בין ב"נ לישראל לענין מחשבה משום דבב"נ נענש גם בד"א על המחשבה משא"כ בישראל דאף בעבירות שעיקרן במחשבה מ"מ עונש בידי אדם ל"ש על מחשבה ועי' בסנהדרין (דף ס"ה) שאני מגדף הואיל וישנו בלב ובח' הר"ן סנהדרין שם שנראה מבואר כן אמנם לחייב בדיני אדם מלבד דלא משכח"ל כיון דצריך עדים והתראה בלא זה אין הב"ד מענישין את ישראל על מחשבה וכתבנו מזה בת' להגאון בעל ברית משה נ"י על הסמ"ג דבע"ז ומגדף דישנו בלב חייב מיתת ב"ד ג"כ על המחשבה ועי' בגיטין (דף נ"ב ע"ב) אמר לך מנסך קלבד"מ ולכאורה הא משכח"ל שאמר. שניסכו במחשבה דליכא ח"מ בידי אדם ואעפ"כ היין נאסר אך מלבד דהתם כיון דצריך מעשה ג"כ אפי' א"נ דאפשר לנסך בלא הגבהה מ"מ בעינן שיכשך בידו לתוכו לשם ע"ז כמפורש ברש"י ד"ה מנסך ממש וא"כ ברור הדבר דיש חיוב מיתה גם אם מחשב לשם ע"ז אמנם מלבד זאת הרי הרשב"א ז"ל כתב בחידושיו שם דע"כ מיירי בהתרו בו וקיבל התראה דאל"כ אינו נאמן שניסכו לעכו"ם ועי' בפנים באריכות אך אפי' א"נ כן דיש הבדל בזה בין ישראל לב"נ ובישראל ל"ש עונש על המחשבה כלל בדיני אדם מ"מ מ"ש דמטעם זה יש לחלק בין ישראל לב"נ לענין הרהור כדיבור וכן לענין כתיבה זה אינו מוכרע כלל דהרי חזינן דמחשבה טובה הוא להיפוך דבישראל מחשבה טובה מצטרפת למעשה ובב"נ אינה מצטרפת מבואר מזה דאין ללמוד על המחשבה בכלל שיש לה חלות בב"נ יותר מישראל ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: