(שם אות ט) עיי"ש מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל דס"ל דתשלומי דמי וולדות קנס הן עיי"ש. ובאמת ד' הרמב"ן ז"ל צ"ע כיון דשמין אותה כשפחה בכמה היתה עומדת להמכר קודם לכן וכמה היא שוה עתה א"כ מנ"מ אם יצליחו או לא סוף כל סוף הרי הפסידו ממון גמור וברור הדבר דאם אדם המית בהמת חבירו צריך לשלם לו כל מה שהי' שוה בעיני העולם ולא אמרינן דילמא היתה טריפה ואין הולכין בממון אח"ר ז"א דזה הוי נזק ברור כיון דהעולם היו נותנים בעדה כל כך הרי הזיקו זה השיווי וא"כ ה"נ כיון דשמין אותה כמה היתה שוה וכמה היא שוה נראה דהוי ממון גמור. הן אמת שראיתי לרבינו הגדול בעל נתה"מ ז"ל סי' ר"ז ס"ק ח' שכ' לחדש דבהורג בהמתו של חבירו ונמצאת טריפה אינו משלם לו אלא דמי טריפה דהרי עתה נתגלה הדבר שלא הי' שוה רק שהי' יכול להונות לאחר ומזיק א"צ לשלם רק מה ששוה באמת ולד' ז"ל צריך באמת לבא לרוב בכל מזיק בהמת חבירו ועיין סנהדרין (דף ל"ג ע"א) אמר ר"ט הלכה חמורך טרפון נראה דהי' צריך לשלם דמי בהמה כשרה. אך י"ל דבבהמה הוי רוב שכבר הוחזק בשביל החלב שלה והוחזקה מרוב שכשרות הן אמנם בחולין (דף מ"ג ע"ב) בהאי תורא דהוי לבני ר' עוקבא וכו' איגלגל מילתא מטאי לקמי' דר"א אמר להו תורא בין לרב בין לשמואל שרי זילי אמרי לי' לברי' דר"י בר חמא דלשלם דמי תורא למרא וקשה דבשור ל"ש שכבר הוחזק א"כ דילמא טריפה הוא וי"ל דהוחזק בברכת השחיטה כיון דשחטו אותו וברכו עליו הרי הוחזק שכשר הוא דבטריפה אע"ג דשחיטה מטהרתו מיד"נ מ"מ ברכה ל"ש בי' ומעתה נאמר דבעוברין כיון דלא הוחזקו עוד לשום דבר דבני קיימא הן מדינא ל"צ לשלם ואע"ג דהעולם היו נותנין בעדה כשהיתה מעוברת יותר מכפי מה שהיא עתה מ"מ אם באמת אינם בני קיימא אין זה בגדר שיווי אלא שהי' יכולה להונות אחרים וזה א"צ לשלם ויהי' ראי' מד' הרמב"ן ז"ל לדעת הנתה"מ ז"ל. אמנם יותר נראה דכונת התרגום יונתן והרמב"ן ז"ל דזה גופא דשמין אותה כשפחה כמה היתה שוה בעודה מעוברת וכמה היא שוה עתה אינו ממון גמור כיון דבאמת אינה שפחה ואינה עומדת להמכר ולא משכח"ל הפסד ממון כלל בזה זה אינו בגדר ממון וכנראה שזה טעם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' חובל ומזיק דתשלומי נזק קנס הן ואינו מתחייב בהן עפ"י עצמו ויש להאריך הרבה בענין זה לברר הד' ואכ"מ: