(בפ' ויקהל אות א') עיי"ש מ"ש להקשות ע"ד הר"מ ז"ל פ"ט משבת בהא דאחד נותן את האור ואחד נותן את העצים וכו' דכולם חייבין משום מבשל הא לענין הבישול הוי בגדר שנים שעשאו. וכעת מצאתי להמבי"ט ז"ל בס' קרית ספר שם שכ' בזה"ל ואע"ג דיחיד העושה אותה חייב ולא שנים ושלשה היינו בזה יכול וזה יכול אבל הכא דבב"א באו כולן זה באור וזה בעצים כדדייק לישנא הו"ל זה א"י וזה א"י דבב"א אין אחד מהם יכול לעשות כל אלו הדברים ולהכי חייב כמו במשכן דחשיבא מלאכה שנים הנושאים את הארון דהוי זה א"י וזה א"י עכ"ל. ואם כי הדברים אינם מובנים כל הצורך לענ"ד וכתבנו מזה בחידושנו על הס' הנ"ל בארוכה ואכ"מ. עכ"פ נראה מבואר דעתו הקדושה דאין נפ"מ בין מלאכת אפיי' ובישול לשאר מלאכות בענין שנים שעשאו ולא כמו"ש בפנים. ואגב ארשום בזה מה שהקשתי על המבי"ט ז"ל דס"ל דבכה"ג לא הוי בגדר שנים שעשאו כיון דבב"א הוי זה א"י וזה א"י לפמ"ש הוא ז"ל בעצמו בפח"י מהל' שבת בזה"ל המוציא ח"ש פטור וכן כל העוש' מלאכה מן המלאכות ח"ש פטור דכתיב בעשותה את כולה ולא מקצתה ואע"ג דבאיסורי תורה ח"ש אסור מה"ת שאני התם דמרבינן לי' מכל אוכל חלב והכא ממעטינן לי' מבעשותה עכ"ל מבואר מדה"ק דכל הפטור דח"ש במלאכת שבת הוא מצד בעשותה את כולה א"כ שנים שבררו כגרוגרת בב"א יהי' שניהם חייבין כיון דבשעה מועטת כזו א"א הי' לכל אחד לברור יותר ממה שבורר וע"י שניהם נשלמה המלאכה א"כ הוי כמו זה א"י וזה א"י ויהיו חייבין דבאופן זה שעשו המלאכה הוי זה א"י וזה א"י וצ"ל דאע"ג שכ' התוס' דאם הוציא בראשי אצבעותיו באופן שלא הי' יכול לבדו להוציאו אע"ג דאפשר הי' לו להוציא בכל ידו הוי בגדר זה א"י וזה א"י ה"ד משום דבאופן שהוציאו לא הי' יכול לעשות המלאכה לבדו בשו"א משא"כ אם עיד"ז שעשו שניהם המלאכה נעשית המלאכה בזמן קצר יותר זה לא מיקרי זה א"י וזה א"י וא"כ ה"ה באחד נותן את האור וא' נותן את העצים אע"ג דבאופן שנעשית המלאכה בב"א לא הי' יכול כל אחד לעשות לבדו מ"מ כשהי' כל אחד יכול ליתן את העצים ואח"כ את האור הוי בגדר זה יכול וזה יכול אע"ג דלא יהי' בב"א. וצ"ע הרבה בזה וכתבתי ראשי פרקים להעיר לבב המעיין: