שם אות ו' עיי"ש מה שפלפלנו לענין מוראה בחטאת העוף אם מותר באכילה. ויש להעיר בזה מזבחים (ד' ל"ה ע"א) אמר ר"א פיגל בזבח נתפגל השליל פיגל באלל נתפגלה מוראה וברש"י ז"ל שם ובשטמ"ק אות ט' שם דמבואר להדיא דמוראה דחטאת העוף נאכל לכהנים ועי' בר"מ ז"ל פח"י מפסוהמ"ק הל' כ"ב וכ"ג שמבואר להדיא דס"ל לחלק בין שליל ושלי' לבין אלל ומוראה וס"ל דבמוראה ל"ש כלל פיגול להתחייב כרת אך א"כ מזה דס"ל לרבינו ז"ל דמוראה דעוף אינו בגדר אכילה כלל דהרי מבואר בר"מ ז"ל פי"ד מהל' פסוהמ"ק הל"ז דלענין הקרבנות צריך שיהי' חשוב ואם אינן חשובין נקראין דברים שא"ר לאכילה לענין הקרבנות ובאמת המל"מ בפח"י שם ה"ז בסודה"ק שם רוצה לומר דרק מכרת נתמעטו מה"ט אבל איסור תורה יש בהן משום ל"ת כל תועבה אך אפי' א"נ דסברא זו שצריך להיות חשוב ואל"ה אינן נקראין דברים הראוין לאכילה ה"ד לענין שיהי' מחשבה נתפסת בהן אבל היכא דמפגל גוף הזבח חייב גם על הדברים שא"ח וא"כ יהי' מוכרח מזה דמוראה אינו בגדר אוכל כלל מ"מ א"ר מדברי הר"מ ז"ל דהרי הר"מ ז"ל מפרש למוראה היינו קרום הדבוק בין עור להבשר וא"כ לא קאי כלל על מוראה דחטאת העוף ועי' בכ"מ שם פי"ד הל"ז שהרגיש בזה על הר"מ ז"ל דאמאי לא מפרש כפירוש רש"י ז"ל דמוראה היינו זפק העוף ונדחק בזה אמנם לענ"ד הדבר ברור דהר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דמוראה ונוצה אסור בהנאה בחטאת העוף א"כ א"ז רבותא כלל דשייך פיגול במוראה כיון דאינה אכילת מזבח ולא אכילת כהנים וכמו שהקשה בשמ"ק הנ"ל לכן מפרש הר"מ ז"ל דקאי על הקרום הדבוק בין עור לבשר דבחטאת נאכל ובעולה נאכל על המזבח וז"נ בדעת הר"מ ז"ל: