הקשה הגאון שליט"א מירושלמי סוף שבועות דמסופק לרב אי סוטה חייבת משום שבועת ביטוי וקאמר שם דלא משכח"ל ספק דממנ"פ בשוגג אין כאן סוטה ובמזיד ליכא קרבן משום שבועות ביטוי ולהמהרי"ק שפיר משכח"ל דאיכא סוטה ואיכא קרבן משום שבועות ביטוי וע"כ דבאו"מ אינה נאסרת, ולא זכיתי להבין ד"ק הא מ"מ בשעת שבועה צריכה להודית אם זינתה עם אחר או לא א"כ ממנ"פ אם הודית אין כאן שבועה ואם מכחשת את הזנות א"כ ה"ה מזידה בשבועות ביטוי וא"ח קרבן מלבד זאת גוף ד' הירוש' שם צ"ב הא משכח"ל בפשיטות כמו שתמה הג' בעל נועם ירושלמי ז"ל עיי"ש ואכמ"ל, ד' ומה שהביא הג' שליט"א מד' הפה"מ להר"מ ז"ל סוף נדרים שכ' וז"ל ודע מה שנזכר בש"ס דאשה שאמרה לבעלה שזינתה בפיתוי או בטעות כסבורה שהוא בעלה אינה נאמנת וכו' זה רק באשת כהן אבל באשת ישראל אפי' אם נאמין לה שזינתה מותרת לפי שהטעות והפיתוי חלק מן האונס בלא ספק עכ"ל והוא פלא הא לא אמרו רק פיתוי קטנה אונס הוא אבל לא בגדולה וע"כ כ' הג' שליט"א דכונת הר"מ ז"ל שפיתה אותה באו"מ דהיינו שפיתה אותה ודיבר על לבה דאין איסור בכה"ג כגון בהעראה וכדומה ואם אמנם כי הפירוש יפה הוא ודפח"ח אבל בשביל זה לא נוכל לדחות ד' המהרי"ק וי"ל עוד כונה אחרת בד' הר"מ ז"ל בתיבת פיתוי היינו שפיתה ואמר לה מת בעלה ועיד"ז נתפתתה ועיין רש"י סוטה דף ל"ב ד"ה ובמה היא נטמאת שכ' וז"ל ומשמיעין אותה הלכות המים ע"י איזהו טומאה ואם שוגגת כגון שאמרו לה מת בעלך או אנוסה ולא יבדוקוה המים עכ"ל ועיין בחמד ישראל הנ"ל שה"ר מד' רש"י אלו לד' המהרי"ק ז"ל מדלא נקט כגון שהיתה שוגגת באו"מ והוא ראי' נכונה: