Keli Chemdah on Torah, Kuntres Acharon II
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בפ' חקת אות ג' כ' אאמו"ר הג' שליט"א לת' קו' התוס' דל"ל קרא למעט קטן מכרת באוכל בטוה"ג וכ' כיון דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה וכן כ' הר"ן ז"ל דמה"ט מצה א"צ כונה דהנאה עולה במקום כונה ולכן צריך קרא למיפטר קטן מכרת יעיי"ש שכ' לת' עפי"ז דקדוק המקראות ודפח"ח, ובזה י"ל מה שראיתי להגאון בעל בית אוצר ז"ל במערכת אונס שכ' לתמוה על הר"ש משאנ"ץ דבספרא פ' צו לענין אכילת קדשים בטומאה דדריש ההוא ולא אנוס פירש הוא ז"ל כגון שהאכילוהו עכו"ם קדשים בטומאה ואולם בספרא פ' אחרי לענין ההוא ולא אונס גבי ש"ח פירש הרב ז"ל וז"ל ההוא ולא אנוס משמע שבדעתו עומד לומר שמותר והיינו שלבו אנסו ולא שאנסוהו עכו"ם דההוא פשיטא דאונס רחמנא פטרו עכ"ל וצ"ע מ"ש בין זה לזה ולהנ"ל י"ל כיון דענין אונס דרחמנא פטרי' דאונסא כמאן דלא עביד א"כ נראה דז"ד היכא דהעבירה מצד המעשה ע"ז שפיר שייך לומר כמאן דלא עביד אבל היכא דעיקר העבירה מצד הנאה ל"ש לומר כמאן דלא עביד דהא הרי נהנה עכ"פ וא"כ הו"א דחייב ביד"ש ולכן צריך קרא בכה"ג שאנסוה עכו"ם אבל באו"מ נראה דל"ח לגמרי אונס ולא מיפטר מיד"ש לגמרי וצריך כפרה ורק באנסוהו עכו"ם דהוי אונס גמור משא"כ אונס דשחוטי חוץ דשפיר שייך לומר בי' אונסא כמאן דל"ע ולכן פי' דקאי על או"מ כמ"ש התוס' זבחים ק"ח ע"ב ועיין בזה בכלי חמדה דברים בפ' תצא לענין אונס דנערה המאורסה עיי"ש באות י"א ותבין דברינו:
ובהאי ענינא אמרתי לת' קו' הטו"ז והמג"א על הרמ"א ז"ל דפסק באנסוהו לאכול דבר איסור אינו מברך ובאכל מפני הסכנה מברך מה לי אם אנסוהו אחרים או אם אנסוהו ביד"ש עיין ש"ע או"ח סי' ר"ד. ואמרתי לחלק בין הנושאים. דהנה באמת נפשו של אדם קצה באיסורין היינו שהנפש אינה רוצית ליהנות מאיסורין א"כ באמת ל"ש ברכה במה שהנפש אינה רוצה ליהנות אמנם בחולה דמצוה קעביד שמציל את נפשו והוא נכלל בעשה דושמרתם את נפשותיכם וא"כ באמת גם הנפש רוצית באכילה זו ולכן שפיר מברך עליו אמנם באנסוהו לאכול דבר איסור דדעת הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' קנ"ז דאדם גדול יכול למסור נפשו אף במקום שאינה מצוה על קד"ה א"כ הנפש שהוא מחלקי אלקי ממעל מושכת אחרי קד"ה ואינה רוצית באכילה זו ושפיר שייך בזה נפשו של אדם קצה באיסורין ול"ש ברכה וזה נכון בעזהי"ת, ובדרך אגב אכתוב פה מה שאמרתי בד"פ לפרש ד' הגמ' ר"ה כ"ח ע"א בהא דשלחו לי' לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא ולמה שלחו זאת דוקא לאבוה דשמואל ואמרתי דאבוה דשמואל לשיטתו דס"ל בכתובות נ"א דתחילתו באונס וסופו ברצון אסורה לבעלה ול"מ האונס מה שיצרה אלבשה כיון דסופה ברצון וה"ה נהנית א"כ ה"ה באכילת מצה כיון דנהנה מאכילתו וסופו ג"כ ברצון ולכן לא חשיב אונס והוי כמו רצון וביותר ביאור י"ל כיון דהוא ס"ל דל"מ אונס מה שיצרה אלבשה ואין המעשה חשיב אונס א"כ הכא ה"ה להיפך דבאמת הוא אוכל רק דאוכל מחמת אונס בשביל שיצרו אינו מניחו וזה ל"ח אונס ויש להטעים זה עפימ"ש לת' ד' הר"מ ז"ל בשם האדמו"ר מקאצק ז"ל ואכ"מ:
בכלי חמדה פ' בלק אות ד' העיר אאמו"ר הגאון שליט"א על הא דמבואר בסנהדרין פ"ב אילו נהפך זמרי והרג לפנחס לא הי' נהרג עליו כיון דרודף הוי הא קיי"ל דיכול להציל באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו ואין לך יכול להציל באחד מאבריו יותר מזו שהי' לו לפרוש ממנה ואז לא הי' פנחס רשאי להרגו ותי' כיון דעתה הוא אנוס דיצרו אלבשי' עיי"ש היטב מה שהאריך בזה. ונראה לענ"ד לה"ר ברורה לזה דהרי חזינן בבא במחתרת דמותר להרגו כיון דחזקה דאין אדם מעמיד על ממונו והרי הוא בא להרגך א"כ באמת קשה אין לך יכול להצילו באחד מאבריו יותר מזו שיתן לו ממונו וממילא לא יהרגנו ובפרט על ל"ת צריך ליתן כל הונו ועכצ"ל כנ"ל כיון דחזקה הוא דאין אדם מעמיד על ממונו והוי אונס א"כ ה"ה ה"נ דהוי אונס דמה לי אונס יצרו דממון או אונס יצרו דעריות וז"ב לענ"ד וראיתי בדגל תורה ירחון רבני סי' י"ג העיר הגאון מקינצק שליט"א ג"כ בקו' זו וכ' לת' דבאמת לא הי' זמרי רשאי לפרוש ממנה כמו בנדה דיציאתו הנאה לו כביאתו אמת כי דפח"ח אבל עיקר ד"ק צ"ע כיון דבאמת עיקר הביאה רק מדרבנן ועיקר איסור תורה בפרהסיא מצד חה"ש א"כ בודאי מוטל עליו בכל רגע לפרוש ממנה שלא יחלל השם ביותר, ול"ש בזה לומר דיציאתו הנאה לו כביאתו דהכא אינו האיסור מצד הביאה רק מצד חה"ש וזה ל"ש אם פירש וברור הדבר היכא דשייך חה"ש צריך לפרוש מיד ואינו רשאי להמתין כלל, כאשר הרציתי הד' לפני אאמו"ר הגאון שליט"א הראה לי כי כבר הרגיש בד' הגאון שליט"א וכ' ע"ז כנ"ל והוא הוסיף עוד בזה בחי' בזה"ל ועוד דא"א לומר דלא הי' רשאי לפרוש מצד דיציאתו הנאה לו כביאתו ז"א דזה אינו בכל יהרג וא"י דזה ל"ה כ"א מסור לחכמים ול"ה בכלל פירסום וכונת אאמו"ר הגאון שליט"א כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שבועות הכ"ב דדבר שאינו ידוע אלא לחכמים ל"ח ידוע וניכר לג' בנ"א וכיון דל"ח ידוע לבנ"א א"כ ל"ה בגדר חה"ש ודפח"ח וש"י:
ה) בפ' עקב אות א' הביא אאמו"ר הגאון שליט"א בשם מרנא הגאון הק' מסאכטשאב זצ"ל דזה דמהני ביטול בע"ז של עכו"ם משום דנאסרה בעשייתה לשם עכו"ם והיינו משום דהזמנה בגוף ע"א מלתא הוא ולכן במבטלה פקע הזמנתו ואע"ג שכבר עבדה ג"כ שוב אינו מוסיף איסור עיין בפנים ותבין ולפי"ז נוכל לת' דקדוק עצום במס' סוכה ל"א ע"ב בברייתא שם לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל "כשר" והול"ל יצא וכבר עמדתי ע"ז עוד בהיותי טלי' ולהנ"ל י"ל דהנה הר"ת בתוס' שם מפרש דמיירי לאחר ביטול ואעפ"כ לכתחילה לא יטול משום דמאוס דהי' עליו שם ע"ז ולפי"ז י"ל כיון דעיקר האיסור במה שנאסרה הע"ז מצד הזמנה א"כ עתה כשמזמין אותו ולוקח למצוה ויוצא בו נפקע עי"ז לגמרי שם ע"ז שהי' לה, וכשר אח"כ לגמרי אף לכתחילה לצאת בו וזה שאמר ואם נטל כשר להורות דאח"כ כשר אף לכתחילה לצאת דע"י המצוה נסתלק ממנו לגמרי שם ע"ז, ואחי היקר כמו"ה חנוך העניך נ"י העירני די"ל זאת אפי' לשיטת התוס' שם דמיירי אפי' קודם ביטול ואעפי"כ לא אמרינן כמ"ש כיון דיש לו עצה בביטול שוב לא מכתת שיעורי' ולפי"ז י"ל לשיטת הראבי' ז"ל מובא בפנים בכלי חמדה שם דבע"ז של עכו"ם מהני ביטול באמירה לבד א"כ בזה שנוטל למצותו ומברך עליו הוי הביטול הגמור וכשר אח"כ לכתחילה ויפה אמר. וי"ל עוד עפי"ד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א בספרו חאו"ח סי' י"ב שכ' לת' קו' התוס' סוכה דאיך משכח"ל לצאת בלולב של עכו"ם ביוט"ר כיון דזכה בו נעשה שלו וכ' הגאון שליט"א דאח"כ כשר מצד גרדומין ול"ש כמ"ש יעיי"ש בפנים א"כ א"ש מאוד הלשון ואם נטל כשר כיון דחל עליו פ"א ש"ש וממילא הוי בכלל גרדומין ושוב ל"צ שיעור וממילא כשר אח"כ לגמרי אף לכתחילה אמנם בעיקר ד' הגאון שליט"א הארכתי בזה הרבה וכבר נדפס ממני קצת בהפרדם שנה העברה ואכ"מ. ואחי היקר הב' המופלג והמפואר כמר מרדכי נ"י העירני על גוף הערתי בתיבת ואם נטל כשר הלא גם במתני' שם ד' ל"ד ע"ב חיתא אתרוג של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר ואמרתי לו דגם שם הכונה כנ"ל כיון דמבואר בגמ' הטעם מפני שמכשירה עיי"ש ברש"י ז"ל וא"כ אם נטל הרי כבר הוכשרה וממילא שוב כשר אח"כ לכתחילה ונכון הוא: