Keli Chemdah on Torah, Kuntres Miyad uLedorot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם פסוק ל"א וכל מלאכה ל"ת חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם נ' לפ' עפ"ד הר"מ ממיץ ז"ל בס' יראים שהקשה אמאי ביוה"כ אסור מלאכת או"נ ות' משום דיוה"כ אסור באכילה ושתי' ול"ש להתיר מלאכת או"נ והנה כ"כ במק"א שבאמת מגופי' דקרא מוכרע שביוה"כ אסור גם מלאכת או"נ מדשני הקרא דבכל המועדות כתיב כל מלאכת עבודה ל"ת וביוה"כ כתיב כל מלאכה לא תעשו נראה דכל מלאכה אסרה תורה ויש בה כרת לעושה אפי' אם עשאה לצורך או"נ אך הר"א ממיץ ז"ל טעמא טעים דלכן אסרה תורה אף מלאכת או"נ משום דיו ה"כ אסור באכילה ושתי':
איברא דלכאו' יש לעי' בד' היראים ז"ל ל"מ לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ כזית מותר מה"ת ביוה"כ וזה הוי אכילה בכ"מ וא"כ יהי' מותר לבשל ביוה"כ אך אפי' לריו"ח דח"ש אסור מה"ת מ"מ יש לעי' עפמ"ש הפוסקים דאע"ג דריו"ח ס"ל בכ"מ דאכילה הוי בהנאת גרון מ"מ ביוה"כ אינו אסור אלא הנאת מעיו וא"כ לריו"ח ג"כ יהי' מותר לבשל ביוה"כ לצורך אכילה דהנאת גרונו:
אך י"ל דבמדבר שפיר אסור כל מלאכה אפי' מלאכת או"נ כיון דבמדבר ירד המן ואפי' א"נ דלא ירד ביוה"כ כמו"ש התוס' ביצה (ד' ב' ע"ב) בשם המכילתא מ"מ נראה דירד בעיוה"כ להיות לאכילה על יוה"כ בין לריו"ח ובין לר"ל כיון דמה"ת כזית בהנאת גרונו מותר לכ"ע וזה חשיב אכילה והמן לא הי' צריך לאפי' ובישול לכן שפיר נאסר כל מלאכה ביוה"כ משא"כ לדורות י"ל דמלאכה לצורך או"נ אינו אסור כיון דמותר או"נ מה"ת ולכן אמרה תורה וכל מלאכה היינו אפי' מלאכת או"נ אסור חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם והטעם כי שבת שבתון והיינו שזה שאסרה התוה"ק מלאכה ביוה"כ אינו מכח שאסור בו או"נ אלא מכח שיש בו קדושת שבת שאע"ג שמצוה לאכול ולשתות בו מ"מ מלאכת או"נ אסור בו ולכן אסור כל מלאכה תמיד:
ואפי' אם נימא כמו"ש בס' כל"ח פ' אחרי אות ב' דלריו"ח אסור גם כזית בהנאת גרונו ביוה"כ מה"ת מ"מ יש לקיים דברינו הנ"ל באופן אחר עפ"מ שיש להעיר בדבר חדש עפ"מ שכ' הרא"ה ז"ל בס' החינוך דחולה שאב"ס מותר לאכול ביוה"כ ח"ש וטעמא דמילתא י"ל עפ"מ שכ' האחרונים להעיר לדעת הח"צ דח"ש אסור מצד דאחשבה לאכילה נימא דאדרבה משום הכי אכלו כיון דאינו מחשיבו ומוקמינן אותו על חזקת כשרות ות' כיון דח"ש אסור עכ"פ מדרבנן א"כ שוב לית לי' חזקת כשרות ושוב אמרינן אחשבה ושוב אסור מה"ת וכ"כ הג' בעל ברוך טעם ז"ל ומעתה י"ל עפ"מ דקיי"ל דגם חולה שאב"ס אסור באיסורי דרבנן היכא דאוכל ושותה האיסור אבל בל"ז מותר באיסורי דרבנן וכ' הג' רעק"א ז"ל דיש לדון דבאיסור מוקצה בשבת דהוא רק מכח הזמן ואין הדבר עצם איסור מותר לחולה שאב"ס ומעתה נראה דה"ה ח"ש ביוה"כ א"נ דאסור רק מדרבנן מותר לחולה שאב"ס כיון דיוה"כ הוי רק זמ"ג ואין על הח"ש איסור עצם וכיון דאסור רק מדרבנן מותר לחולה שאב"ס וכיון שכן צדקו דברי הרא"ה ז"ל דחולה שאב"ס מותר לאכול ח"ש ביוה"כ כיון דאם הוא רק איסור דרבנן מותר לו שוב אמרינן דלא אחשבה ובאמת אינו אסור מה"ת ודו"ק היטב:
והנה התוס' הקשו למ"ד הואיל א"כ בטלה לה כל מלאכת שבת דראוי לחולה שיב"ס ות' דחולה שיב"ס לא שכיח וכ"כ הפוסקים דזה רק חולה שיב"ס אבל חולה שאב"ס שכיח ומעתה יש לחקור לפי"ד היראים דהא דאסור ביוה"כ מלאכת או"נ משום דאסור באכילה ושתי' ולפי"ז לחולה שאב"ס דמותר לו לאכול ח"ש דהוא אכילה חשיבה בכ"מ דהרי בכל התורה אכילה בכזית והי' מותר לו לעשות מלאכה ביוה"כ לצורך או"נ כיון דראוי לו לאכילה ביוה"כ וא"כ יקשה מאוד זה שאמרה תורה כי כל העושה מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש וגו' ואמאי יתחייב כרת נימא הואיל וחזי לחולה שאב"ס וזה שכיח ולדידי' ראוי לאכילה ביוה"כ:
אך די"ל כנ"ל דבמדבר דהי' יורד המן וא"כ מי שהי' חולה שאב"ס מסתמא ירד לו מן שהי' לו לאכול והמן לא הי' צריך אפי' ובישול שהי' נשתנה לכמה טעמים ולכל מה שהי' צריך לכן ל"ש להתיר בו מלאכת או"נ ואע"ג דממה דאמר מרע"ה את אשר תאפו אפו נראה דג"ז אסור בשבת עי' בס' כל"ח פ' בשלח אות א' ואכמ"ל ומעתה י"ל דז"ד במדבר אבל לדורות אין לחיי"כ על מלאכת יוה"כ כיון דחזי לחולה שאב"ס כנ"ל וזה שכיח קמ"ל קרא דאינו כן רק דהוא חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם אפי' בחו"ל שלא ירד המן דכל מלאכה אסור ביוה"כ אפי' לצורך או"נ מטעם דלענין מלאכה דינו כשבת: