Keli Chemdah on Torah, Kuntres Miyad uLedorot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם מ"א וחגותם אותו וגו' חוקת עולם לדורותיכם בחודש השביעי תחוגו אותו בתו"כ לא דריש חוקת עולם לבית עולמים נראה דהתו"כ ס"ל דא"צ בית עולמים דוקא וגם בבמת ציבור קרב דדינו כק"צ דקרב בבמת ציבור וכ"נ סתמא דש"ס בפסחים (ד' ע' ע"ב) דאמרינן הא ודאי ק"צ הוא עיי"ש ועי' במל"מ פ"א מק"פ נסתפק בזה:
ולפי"ז י"ל דחוקת עולם פירושו בהמ"ק וקמ"ל דל"ת דדוקא במשכן א"ד שבת אבל בבהמ"ק דוחה שבת קמ"ל והכונה י"ל דהנה ידוע קשית המעי' החכמה דאמאי ק"צ שא"ק להם זמן א"ד את השבת הא שנים שעשו פטורין וא"כ איכא עצה לשחוט ע"י שנים וזריקה אינה אלא שבות והקטרה יכול להיות בערב וא"כ אמאי לא ידחה שבת אך י"ל דבמדבר דבשר נחירה הי' מותר וא"כ הי' שחיטה עבודה והי' צריך כהונה ולפי"ז פסול שחיטה בשנים דהוי עבודה בשנים ולכן במדבר לא הי' דוחה שבת משא"כ במקדש דשחיטה לא הי' עבודה וא"כ י"ל דדוחה שבת לכך כתיב בתוה"ק וחגותם אותו חג שבעת ימים ולא שמונה דא"ד שבת חוקת עולם והיינו דאף בביהמ"ק א"ד שבת:
איברא דלכאו' ז"א דהרי קיי"ל דכל האמור בתו"כ לא קרב במדבר וא"כ חגיגה לא קרב במדבר ואימתי קרב כשבאו ישראל לארץ ואז הי' מצות שחיטה בחולין ושוב שחיטה לא הי' עבודה ואעפ"כ לא דחי שבת א"כ ממילא ידעינן דה"ה במקדש:
ובאמת א"נ דחגיגה קרב במדבר אפי' א"נ דגם הי' שחיטה כשירה בזר מ"מ י"ל טעם שבמדבר לא הי' דוחה שבת דהנה בעיקר הדבר שכתבנו דיכול להקריב קרבן בשבת מה"ת כיון דשחיטה אפשר ע"י שנים וזריקה הוי רק שבות יש לעי' דהנה באמת יש לעי' כיון דבקדשים הזריקה הוא המתיר לאכול הבשר ובלא הזריקה א"א בשו"א לאכול הבשר אמאי לא יהי' הזריקה בגדר מב"פ דהוי מתקן המאכל וכ"כ המאירי שבת דגם הפרשת תרומה אי לאו דנטלת במחשבה הי' מלאכה דאורייתא מצד מב"פ א"כ בזריקה קשה כנ"ל אך למ"ד דחולין בעזרה לאו דאורייתא י"ל כיון דקודם זריקה מהני שאלה א"כ אם לא יזרוק איכא עצה לאכול הבשר בלא זריקה ע"י שאלה לכהן א"כ זריקה אינו בגדר מב"פ:
אמנם נראה דבמדבר דלא הי' שחיטה נוהגת אלא בקדשים אבל בחולין הי' נחירה וכיון שכן הב"מ אסורין הי' לישראל תמיד אם הי' לשוחט בהמת חולין א"כ לענין הב"מ אין היתר אחר אלא בזריקה דאם יתשל יהי' הב"מ אסורין ושוב איכא איסור מב"פ משום הב"מ וא"כ שפיר לא מצי דחי שבת דזריקה א"א להיות ע"י שנים דהוי עבודה בשנים ובזריקה דמשכן דבמדבר היתה עבודה משום דלאחר שחיטה ליכא שום עצה להתיר הב"מ באכילה כ"א ע"י זריקה א"כ ז"ד במדבר אבל במקדש ה"א דדחי שבת קמ"ל קרב דחוקת עולם אך א"נ דלא קרב במדבר כ"א בא"י דהי' שחיטה מצוה אף בחולין נסתר זה:
אך י"ל כיון דקיי"ל דחולין בעזרה דאורייתא א"כ גם אח"כ הוי זריקה מב"פ דאין עצה ע"י שאלה כיון דיהי' אסור משום חשנ"ב אך י"ל טעם אחר דזריקה אינה בגדר מב"פ כיון דזריקה פסולה בזר א"כ מלאכה זו א"א אלא בכהן אבל בישראל ל"מ שיהי' זה בגדר מלאכה וכיון דאינה מלאכה בכל אדם אינו בגדר מלאכת מחשבת דשבת כמו דאמרינן בש"ס גבי טווי על העזים חכמה יתירה שאני וכבר הארכנו בסברא זו במק"א:
ומעתה י"ל דקודם שנאסרו הבמות היתה זריקה מלאכה גמורה מצד מב"פ כיון דבבמה הותר לזרוק שהקריב שלמים וא"כ מתיר ג"כ בזריקה את הבשר שלמים וא"כ משכח"ל מלאכה זו בכל אדם מישראל שפיר הוי מלאכה דאורייתא ומעתה א"ש דלכן צריך לכתוב חוקת עולם דאל"ה ה"א שדוקא קודם שיבנה בהמ"ק דלא נאסרו הבמות בהחלט והי' על זריקה שם מלאכה משום מב"פ ולכן לא היתה חגיגה קרב בשבת משא"כ לאחר שנבנה הבהמ"ק דנאסרו הבמות בהחלט ושוב א"ל היתר א"כ הזריקה אינה אלא שבות יקרב חגיגה בשבת כיון דאפשר בהיתר קמ"ל קרא דחוקת עולם דאינו קרב בשבת:
ודע כי בעיקר ד' הגמ' דפסחים (ד' ע' ע"ב) דילפינן מדכתיב וחגותם אותו חג שבעת ימים ולא שמונה מוכח דחגיגה א"ד שבת ראיתי להג' בעל רשמי שאלה ז"ל שתמה מכאן לפ"מ דנראה מלשון הר"מ ז"ל בפ"ה ה"א מה' ק"פ בהא דפ"ש דוחה את השבת היינו משום דהוא חיוב בפני עצמו נראה דאם הי' רק תשלומין דראשון לא הי' דוחה שבת עיי"ש וא"כ אדרבה א"נ דחגיגה דוחה שבת כשחל יו"ט הראשון בשבת למ"ד דכולם תשלומין דראשון הם וכ"פ הר"מ ז"ל יתפרש היטב הקרא וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים דתמיד משכח"ל רק ז' דח' לא משכח"ל דאפי' אם חל יו"ט הראשון בשבת מ"מ שמיני עצרת אינו דוחה שבת כיון דהוי רק תשלומין א"כ יותר נכון לומר דחגיגה דוחה שבת דאז ממ"נ איכא תמיד שבעה ימים משא"כ לפי האמת דחגיגה א"ד שבת משכח"ל רק ששה לפעמים והוא תימה גדולה לכאו' וכ"כ במק"א בזה:
אמנם כעת נראה אף א"נ כפשטן של דברים בלשון הר"מ ז"ל שנראה דס"ל דפ"ש דדוחה שבת הוא רק מצד דהוא חיוב בפני עצמו הא בלא"ה לא הי' דוחה היינו רק בפ"ש כיון דלולא זה שפ"ש דוחה אותו אין השבת ליתן לדחות כלל לגבי פסח זה שפיר אמרינן כיון דהוא רק תשלומין דראשון א"ד שבת משא"כ חגיגה כיון דניתן שבת לדחות לקרבן היום של יו"ט דהרי כל יום מימי החג הי' מקריב קרבנות של חג והיו דוחין את השבת וכיון דניתן שבת לדחות לצורך מצות יו"ט ה"ה דניתן לדחות לצורך חגיגה ולכן פשיטא לש"ס דא"נ דחגיגה דוחה בראשון שחל בשבת ה"ה דדוחה בח' וא"כ שמונה הוי ולכן מוכח מזה דאין חגיגה דוחה שבת כלל וז"נ לדעתי אמנם בעיקר ד' הר"מ ז"ל עי' מ"ש בזה באריכות בפ' בהעלותך אות ג' או"ק ג' עיי"ש: