Keli Chemdah on Torah, Lech Lecha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בס' דרך פקודך להג' החסיד מדינאב זצ"ל כתב להסתפק בהא דקי"ל בכל מצ"ע אם אינו רוצה לקיימה מכין אותו עד שת"נ ומסתמא במילה ג"כ הדין כן דאם אינו רוצה למול את עצמו מכין עד שת"נ אמנם יש לעיין אם כופתין אותו ומלין אותו בע"כ או דילמא דצריך דעתו דוקא במצות מילה וממילא אין עצה אחרת כ"א להכותו עד שת"נ שיאמר רוצה אני ונשאר בצ"ע. והנה לכאו' עלה בדעתי דיש לתלות הדברים בפלוגתת הפוסקים למאן דאמר של"ד אי נחתינן לנכסי' מטעם דעד שאתה כופהו בגופו אתה כופהו בממונו. ולפ"ז גם בצדקה וברבית נחתינן לנכסי' מה"ט א"כ י"ל דה"ה הכא מלין אותו בע"כ אמנם לדעת הסוברים דלא נחתינן לנכסי' וכופין עד שיאמר רוצה אני כיון דצריך דעתו ורצונו לעשות המצוה ה"ה הכא מכין אותו עד שת"נ אבל אין מלין אותו בע"כ אך באמת ז"א ויש כמה חילוקים בדבר. א' י"ל דאפי' לפ"ד הסוברים דהתם לא נחתינן לנכסי' ה"ט כיון דאם אינו רוצה ליתן הרי אינו צדקה רק גזל כיון דליכא שיעבוד נכסי' רק חיוב הגוף משא"כ הכא כיון דבלא"ה מכין אותו עד שירצה לקיים המצוה א"כ מוטב למולו בע"כ דג"כ לא נעשה לו יותר מחבלה בגופו ויהי' בזה תיקון המצוה. ב' י"ל לאידך גיסא דאפי' לסוברים דהתם נחתינן לנכסי' היינו מטעם דהפקר ב"ד הפקר ובמצות צדקה העיקר שחבירו העני יהי' לו ממה להחיות וכן בהשבת הרבית ובפריעת החוב עיקר המצוה שחבירו ישיג את אשר לו משא"כ הכא במילה כיון דמצוה בע"כ אינה מצוה א"כ ל"ש בזה למולו בע"כ כיון דלא נתקיים מצות מילה כלל אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כמו בשאר מצות עשה וי"ל יותר דבאמת בכל מילה איכא סכנה רק דהמצוה מגינה וא"כ זה שאינו רוצה למול כשנמול אותו הרי מסכנין אותו ומצוה אינו מתקיים והנה אם נימא דמצות הב"ד לא נפקע גם כשיגדל י"ל דמלין אותו בע"כ מצד מצותן שמוטל על ישראל למולו ואין נפ"מ כלל ברצונו אמנם לפמש"כ בספרי בשם הר"מ ז"ל שנראה מבואר מדבריו דבגדלותו נפקע ממנו מצות הב"ד ורק הוא בעצמו מחויב את עצמו למולו א"כ נראה דצריך דעתו ובלא דעתו אין למולו וא"כ ל"ש למולו בע"כ הן אמת כי בספרי כתבנו להוכיח מדעת רש"י ז"ל דס"ל דגם מילת קטן שעל האב אינה מצות האב אלא מצות הבן רק מפני שא"י למול את עצמו הטילה התוה"ק החיוב על האב אבל כל המצוה מצד הבן הוא עיי"ש במצות מילה ונפ"מ לדינא לר"י דסומא פטור מן המצות מי שנולד לו בן סומא אם יש חיוב על האב למולו דא"נ דכ"ז שהוא קטן אין הוא בכלל המצוה ורק מצותו של האב היא ואינה תלי' כלל בחיובא דבן א"כ פשיטא דהאב חייב למולו אמנם א"נ דהיא מצות הבן שעל האב פטור האב למולו כיון דהבן הוא סומא ופטור מן המצות ובאמת בעיקר החקירה כבר עמד בזה הג' בעל מלוא הרועים ז"ל אלא שלא ביאר צדדי הספק כמו"ש עיי"ש שכל ספיקו הוא די"ל דהתוה"ק לא הטילה חיוב על האב אלא כשגם הבן כשיגדל יהי' בר חיובא אבל אם הבן אינו בר חיובא כשיגדל אין על האב חיוב למולו. והנה לכאו' עלה בדעתי לפשוט זה מהא דקי"ל דמילה דוחה שבת וניחוש דילמא יהי' שוטה א"כ לא יהי' בר חיובא כשיגדל ושוב ליכא חיובא על האב למולו דז"ב דא"נ דליכא חיוב על האב כשהבן סומא ה"ה דליכא חיוב על האב כשהבן שוטה וא"ל דאזלינן בזה בת"ר לפמ"ש המזרחי ז"ל והחזיק עמו בת' נו"ב דרוב להבא לא אמרינן א"כ ה"נ כיון דעתה אינו בר דעת בבירור רק שאנו דנין מה יהי' כשיגדל הוי בכלל רוב להבא וא"כ איך מילה דוחה שבת ואין לומר בזה ממ"נ כמו דאמרינן על נפל ז"א ל"מ למ"ד דמקלקל בחבורה חייב בודאי ל"ש למימר ממ"נ בשוטה אך אפי' לפ"מ דקי"ל מקלקל בחבורה פטור וכל זה דמילה הוי תיקון היינו משום תיקון מצוה מ"מ לפמ"ש הראשונים דאיכא גם תיקון שמתירו עיד"ז לאכול בתרומה וקדשים א"כ גם בשוטה איכא מתקן גמור משום זה א"ו דאף אם הבן אינו מחויב במצוה לכשיגדל מ"מ מצות האב לא פקע ואם כן הוא הדין בבן סומא שיש חיוב על האב למולו:
אמנם ז"ד אם נבוא לחקירה זו עפ"ד של המלוה"ר ז"ל [וגם זה יש לדחות דשוטה פשיטא דהחיוב לא נפקע מעל האב כיון דאינו בר דעת הוי כמו קטן והמלוה"ר לא נסתפק אלא בסומא] אמנם לדברינו שכתבנו עפ"ד רש"י ז"ל דמצותו של הקטן הוא ומצוה זו גלי קרא דא"צ דעת ובקטנותו מקיים מצות מילה א"כ א"ר משוטה לסומא דבשוטה שפיר חייב במצות מילה כיון דמצוה זו א"צ דעת הרי לא גרע מקטן משא"כ סומא דהתורה פטרה אותו ממצות מגזה"כ ושפיר י"ל דאין על האב חיוב למולו ואם נימא כן י"ל דגם במילת גדול א"צ דעתו כלל ויכולין למולו בע"כ דבזה מתקיים מצות מילה ובעיקר הדבר אם מילת בנו הקטן הוא מצות האב או מצות הבן שעל האב יש להעיר מדברי הר"ח אור זרוע בת' סי' י"א שכ' בזה"ל ומענין המילה נראה דאין האב חייב למול בנו בידיו אלא לעסוק שיהי' נימול דומי' דכל הני דקחשיב התם ללמדו תורה וכו' וכי לא ישכור אדם מלמד לבנו בתורה וכו' אלא כל הני עיקר מצותן אינה העשי' אלא שהמילה חתומה בבשרו עכ"ל נראה מד' ז"ל דמדמי מצות מילה לכל המצות שמצותן על האב שיש על האב חיוב השתדלות שבנו יקיים המצות וכן דעת התוס' רי"ד קידושין (דף כ"ט) שתי' דלכן לא הוי מילה מצ"ע שהזמ"ג משום דהמצוה שעל האב הוא רק ההכשר שיהי' בנו נימול והכשר זה אין לו זמן קבוע וכ"נ דעת הר"ן ז"ל בפ"ד דסוכה לענין ברכת שהחינו במילת בנו שכ' וז"ל ופדה"ב אע"ג דלאו מזמן לזמן קאתא מ"מ כיון שהוא מצוה תלי' בזמן ל' יום של תינוק וכו' שפיר שייך לברוכי בי' שהחינו אבל תפילין ומילה לא תלי' בזמן עכ"ל ותמי' מאוד הא מילה ג"כ תלי' בזמן בהיותו בן ח' ימים. אמנם לדעת התוס' רי"ד ז"ל דמצות האב הוא רק ההכשר וזה באמת לא תלי' בזמן א"ש דברי הר"ן ז"ל ומעתה נראה דס"ל דגוף המצוה הוא מצות הולד ועל האב חיוב להשתדל שהבן יקיים המצוה וזה כמו"ש בשיטת רש"י ז"ל וא"ש בזה ג"כ מה שהעירו המפורשים מהא דאמרינן בכתובות (דף ל"ב ע"א) מה לחובל שכן הותר מכללו בב"ד ואמאי לא קאמר הגמ' דהותר מכללו אצל מילה אמנם להנ"ל א"ש דהתם הקטן עושה מצוה בזה ול"ש בזה שכן הותר מכללו ובאמת י"ל דממקומו הוא מוכרע דצותה התוה"ק על האב ועל הב"ד למול את הקטנים אע"ג דצריכין לעבור איסור חבלה והרי כתבו הפוסקים דאע"ג דאמרינן עדל"ת מ"מ ממון חבירו אינו דוחה וא"כ גוף חבירו ג"כ אינו דוחה כמו דמבואר בריש סנהדרין דגזילות וחבלות חדא הוא מה"ט א"ו דאין דוחין איסור חבלת הקטן בשביל מצותן אלא דמצות הקטן הוא שיניח לחבול בעצמו ובזה מקיים מצות מילה ודוק הטיב בכ"ז שבתי וראיתי שלכאורה יש לתלות הדברים בפלוגתת תוס' והר"מ ז"ל בערל שמתו אחיו מחמת מילה דלדעת התוספות אין מלין אותו לעולם אמנם הר"מ ז"ל ס"ל דכשיגדל ויתחזק כחו מלין אותו ולכאו' דעת הר"מ ז"ל צ"ע איך נסמוך ע"ז בסכ"נ לומר דנתחזק כחו ולא יזיק לו המילה אמנם עפ"ד הנ"ל י"ל דתוס' ור"מ ז"ל פליגי בזה אי הקטן עושה המצוה דהתוס' ס"ל דגם בקטנותו הוא מקיים המצוה וכיון דחזינן דהמצוה לא הגין עליו לכן אין למולו גם כשיגדל ויתחזק כחו משא"כ הר"מ ז"ל ס"ל דבקטנותו המצוה על אביו הוא וא"כ י"ל דלכן כשיגדל היינו כשיהי' בן י"ג שנה ויום אחד ויתחזק כחו שפיר מלין אותו מצד שומר מצוה ונהי דגם אחיו מתו מחמת מילה היינו משום שהם עצמם לא הי' עוד נכללום במצוה זו ולא אהני להו מצוה באביהם [ובחי' כתבנו להעיר בזה ע"ד הנו"ב מה"ק ח' אהע"ז סימן י' מש"כ לפרש קרא דיהודה שחשש לקטלנות ואע"ג דבמקום יבום ל"ש קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע מ"מ חשש דילמא סריס הוא ולכן רצה להמתין עד אשר יגדל שילה ויראה דאינו סריס ומקיים מצות יבום עיי"ש שכ' שיהודה הורה כתורה ולא היתה כוונתו לדחות אותה כלל ולכאו' דה"ק צ"ב א"כ אמאי באמת לא השיאה יהודה לשילה אחר שגדל שילה כמו שמפורש בתוה"ק כי ראתה כי גדל שילה אמנם י"ל דהנה בלא"ה י"ל מטעם אחר דיהודה רצה להמתין עד שיגדל כיון דבאמת איכא חשש סכנה אלא דשומר מצוה לא ידע דבר רע א"כ ז"ד כשיגדל דהוא בר מצות יבום משא"כ בקטנותו דאינו מחויב במצוה כלל ל"ש בי' שומר מצוה לא ידע דבר רע אך י"ל לפמ"ש הפוסקים דקודם מתן תורה הי' תלי' שיעור גדלות לענין מצוה בדעת ולא בשנים ושערות וקטן בר דעת הוי גדול לענין מצות א"כ משום זה לא צריך להמתין עד שיגדל ממש ומעתה י"ל כן דבאמת תמר הבינה מה שאמר יהודה עד אשר יגדל שילה בני היינו מחשש קטלנית ורוצה שיהי' שומר מצוה אך לא מחשש סריס רק שלא יהי' קטן ולכן כאשר ראתה כי גדל שילה היינו בדעת ולא נתנה לו לאשה סברה שיהודה מדחה אותה כיון דגדל בדעת שוב הוי בר מצוה אמנם יהודה דחשש דילמא סריס הוא רצה להמתין עד אשר יגדל בשערות שיצא מחשש סריס והוא נכון עפ"ד של הנו"ב ז"ל ומוכח ג"כ דא"ר מקטן לגדול כיון דבקטן אינו מצוה אינו בכלל שומר מצוה כמו גדול והבן כי קצרנו]:
איברא דלאחר העיון אינו נראה לומר כן ונראה פשוט דאע"ג דקטן אינו בר מצוה מ"מ כיון שמקיים המצוה הוי בכלל שומר מצוה ודרך פלפול יש להביא קצת ראיה לזה מד' התוס' כתובות (דף ס"ג ע"ב) ד"ה טעמא דהשיאה וגרשה שדעת הריב"ן ז"ל דכל המשנה קאי באשה אחת ודייק לה מדקתני השיאה וגרשה אחר אירסה ונתארמלה משמע הא השיאה ונתארמלה ושוב לא מצי למיתנא השיאה שנית עיי"ש ויש לעיי' בזה דהנה לכאורה יש לעיי' לפ"ד הפוסקים דל"ש קטלנית ביבמה מצד שומר מצוה הא הבעלים הראשונים ג"כ הי' שומרי מצוה דפו"ר אך ז"א דהרי לענין פו"ר אפשר באחרת וא"כ מצד מצ"ע דפו"ר לא מיקרי שומר מצוה וז"פ אך אכתי יש לעיי' למ"ד מזל גורם והיינו דמזלה גורם שימותו בעלי' א"כ שוב נימא בדידה שומר מצוה לדעת הפוסקים דאשה נכללת בעשה דלשבת יצרה אך ז"א דהא כבר הוחזקה אף במקום מצוה דשבת דלית לה מזל אמנם לפ"ז באשה שנשאת לאחד בקטנותה ומת הבעל בעודה בקטנות ל"צ להיות צירוף לענין קטלנית משום די"ל מצד דידה שומר מצוה ואין לומר מדמת הבעל הראשון ז"א דהרי הבעל הראשון מת בעודה קטנה ועדיין לא היתה בת מצוה וא"כ לא הוחזקה להיות קטלנית במקום מצוה וא"כ יקשה על הריב"ן ז"ל דמפרש לה באשה אחת ע"כ דנתארמלה בפעם הראשון עוד בקטנותה דאל"כ בלא"ה כשנתארמלה בפעם הג' הכתובה שלה כיון דהיתה אז בוגרת דאין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים וכיון דצריכה להמתין ג' חדשי הבחנה א"כ אם היתה בעת מיתת הבעל הא' גדולה והיתה צריכה להמתין ג' חדשים ואח"כ השיאה לבעל הב' וגרשה ג"כ צריכה להמתין ג"ח א"כ כבר היא בוגרת ואינה ברשות אבי' וע"כ דנתארמלה בפעם הראשון הי' בקטנותה וא"כ למ"ד מזל גורם אפי' בהשיאה ונתארמלה אח"כ ל"צ להיות קטלנית ויש לפלפל בזה עפ"ד הג' בעל הפלאה בשם אביו הג' ז"ל עיי"ש אמנם עיקר הדבר שכתבנו דאם מת הבעל הראשון בעודה קטנה לא תצרף להיותה קטלנית לא מצאנו בשום מקום אלא ע"כ כדאמרן דא"נ דשומר מצוה לא ידע דבר רע יגין עלי' הי' צריך להגין עלי' גם בקטנותה כיון דנשאת לאיש שיהי' לה בנים ואע"ג דהתם א"א שיתקיים שבת בקטנותה ואעפ"כ אמרינן דהוי בכלל שומר מצוה מה"ט דנשאת אדעתא דהכי שיהי' לה בנים בגדלותה א"כ מכ"ש כשמלין אותו בקטנותו בודאי צריך שיגין עליו מצד שומר מצוה ואין סברא לחלק אם הוא מחויב במצוה או לא:
שו"ר בת' הרי"מ למרן הקדוש הגאון מגור זצוק"ל חיו"ד סי' ט"ז הביא בשם הג' מוהרש"ק זצ"ל מבראד שפי' ד' הר"מ ז"ל דמלין אותו כשיגדל היינו בן י"ג שנה ויום אחד מצד שומר מצוה המחויבת וכנראה כונת הגז"ל להא דאמרן ולא זכינו לראות גוף תשובת הג' מוהרש"ק ז"ל אמנם מרן ז"ל דחה דבריו וכתב שאין זה כונת הר"מ ז"ל עיי"ש שהאריך בזה, ויש להעיר עוד בזה שכתבנו אי מצותו של הקטן הוא שזה תלי' בפירוש הקרא בפ' שמות גבי בן מ"ר ע"ה דכתיב בתוה"ק ויפגשהו במלון ויבקש להמיתו והנה רוב המפרשים פירשו שקאי על מ"ר משום שלא מל את בנו אמנם דעת רשב"ג בנדרים ל"ב ובירושלמי פ"ב דנדרים ה"ט ס"ל לרשב"ג דקאי על התינוק וכן ס"ל לר"ש בר חפני גאון מובא באבן עזרא שם וכן מבואר ברבינו חננאל ז"ל שנדמ"ח בש"ס ווילנא ביומא (דף פ"ה ע"ב) בהא דפליג ראב"מ דפק"נ דוחה שבת ממילה שהיא אחת מרמ"ח איבריו של אדם עיי"ש שכ' דרצה להרוג להתינוק מפני שלא נימול הרי דס"ל להגאונים ז"ל דהתינוק מחויב במצות מילה ויש עליו עונש ביד"ש עונש מיתה אפי' בקטנותו אם לא נימול בח' ועי' בר"ח ז"ל בפנים [וכבר הובא דבריו בס' בית יהודה לבני הרב ז"ל במצות מילה עיי"ש] אמנם לדעת רוב המפרשים א"ר וי"ל דמצות האב הוא אך א"ר מזה להיפך דרק מצות האב הוא די"ל דבאמת הוא ממצות הבן שעל האב ואעפ"כ יש על האב חיוב מיתה ביד"ש אם מתרשל בזה כיון דלדידי' צותה רחמנא שיראה שיהי' ברית קודש חתום בבשר בנו אמנם לדעת רשב"ג בירושלמי והחזיקו עמו ר"ש בר חפני גאון והר"ח ז"ל מוכרח דחיובא רמי על הקטן אע"ג דאין בו דעת ומוכרח דמצוה זו אין צריך דעת איברא דש לדחות דאפי' א"נ דקטן חייב במצוה זו מ"מ קשה מאוד לומר שיש עונש על הקטן אם אינו מקיימה כיון דאונס גמור הוא לכן נראה דכונת רשב"ג כיון דקטנים מתים בעון אבותיהם והכא שהאב חוטא בזה שאינו רוצה למול את בנו מחשש סכנה על הולד העונש שלו שהקב"ה ממיתו לגמרי אבל לא משום שיש על הקטן עונש וז"פ:
אמנם בעיקר הדבר כ"כ בספרי שנראה דעת רש"י ור"מ ז"ל דמצותו של קטן היא והאב מצוה דבן קעביד אך באמת אין מזה הכרע דגם בגדול א"צ מצוה זו דעת מתרי טעמא. א' י"ל דדוקא בקטן שא"א שיהי' לו דעת רמי' המצוה עליו אפי' בלא דעתו משא"כ לאחר שיגדל שפטרה התוה"ק כל ישראל מחיוב המצוה והטילתה עליו י"ל דהיא ככל המצות שצריך דעת. ב' והוא העיקר נלענ"ד די"ל דמצות מילה צריכה דעת כמו כל המצות והא דצותה תוה"ק למולו ביום השמיני אפי' א"נ דהיא מצות הבן היינו משום כונת האב או הב"ד דעכ"פ הוי כעומדים ע"ג ומהני כוונתם למעשה שעושין בהקטן ולכן מקיים הקטן המצוה בשלימות כיון דיש בזה דעת האב או הב"ד משא"כ בגדול שאמר למול את עצמו אין עצה למולו בע"כ ונפ"מ לדינא בין הנך תרי טעמי בגדול שלא נימול עדיין ונשחטה אי יש חיוב על הב"ד למולו כיון דהוא בעצמו הוא שוטה שפטור מן המצות והב"ד כבר נפטרו מחיובם כאשר נעשה בן י"ג שנה והי' אז פקח וא"כ עתה כשנשתטה לכאו' ל"ש חיוב כלל וא"נ דא"צ במצוה זו דעת י"ל דז"ד בקטן אבל בגדול צריך דעתו וא"כ עתח כשהוא שוטה ל"ש בי' מצוה זו אמנם א"נ דבקטן הי' משום דעת האב והב"ד ה"ה הכא הב"ד מלין אותו אך יש לדחות כיון דאין הב"ד חייבין שוב למולו דזה בודאי אין סברא דכשנשתטה הדר החיוב להב"ד למולו [ויש לעיי' בזה טובא בענין מילה בצרעת דקי"ל שדוחה תמיד צרעת בכה"ג אם מילה דוחה צרעת כיון דהוא פטור מצד עצמו כיון דהוא שוטה ומהב"ד נפסק החיוב וא"כ איך ידחה צרעת ובאמת גם בגדול שא"ר למול את עצמו אם יש צרעת וצריך לדחות צרעת ג"כ יש לעיי' אם מלין או בע"כ ויש הרבה לדבר בזה מטעם אחר ג"כ וכתבנו בחי' לה' מילה ואכמ"ל בזה]: