Keli Chemdah on Torah, Lech Lecha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמנם כן בעיקר החקירה של הג' דרך פקודך ז"ל נראה דבמחלוקת היא שנוי' בין רבותינו הראשונים ז"ל דהנה איתא ביבמות (דף מ"ח ע"א) פלוגתת רשב"א ורבנן במילת עבדים אם היא בע"כ דרשב"א סובר דכתיב כל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד איש אתה מל בע"כ ואי אתה מל בן איש בע"כ ורבנן ס"ל כשם שא"א מל בן איש בע"כ וכו' ועיי"ש ברש"י ז"ל שני פירושים בבן איש ועבד איש פי' הא' דנפ"מ בין עבד ובין בן נכרי שא"א מגיירן בע"כ ופירוש שני דנפ"מ דבעבד אע"פ שהוא איש אתה מל אותו בע"כ משא"כ בגר הבא להתגייר אינו מל בנו הגדול בע"כ ובתוס' ז"ל הקשו ע"ז הפירוש דלמה צריך קרא לזה ונדחקו מאוד דבאמת ל"צ כלל קרא לזה רק כיון דבדברי רבנן גרסינן שפיר כשם שא"א מל בן איש בע"כ נקט לה נמי אליבא דרשב"א וראיתי להג' בעל קרבן עדה ז"ל פ' הערל ה"א שמתוך קושיות התוס' על רש"י ז"ל בחר לו דרך אחר לפרש ד' הגמ' ופירש דקאי על ישראל גדול שאין האב מחויב למולו בע"כ ובשיורי קרבן שם כתב בזה"ל למה לא ימול בנו הגדול בע"כ כדי לכופו לקיים מצ"ע שיש בה כרת וי"ל דה"ק אין חיוב מצוה זו חלה על האב יותר מכל ישראל הילכך אינו מעכבו מלאכול בפסח עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דבאמת גם בגדול מלין אותו בע"כ מצד חיוב המצוה שלו ועד שאתה כופיהו עד שת"נ שימול את עצמו מוטב למולו בע"כ אך שס"ל דבשביל זה אינו מעכב את האב מאכילת פסח כיון דאין עליו חיוב יותר מכל ישראל אמנם רש"י ותוס' ז"ל שלא רצו בפירוש זה שנדחקו לפרש דבן איש היינו בן נכרי הבא להתגייר [בזה"ב[ נראה דס"ל דנהי דמזמן שיגדל הבן נפסק החיוב מעל האב מ"מ כיון דיכול למולו בע"כ מצד מצוה שלו שוב מעכבו מלאכול בפסח ודבר זה מוכרע מהסוגי' במקומו דמקשינן כל כך פשיטא עבד איש ולא עבד אשה בתמי' ואם נימא דמי שאינו מחויב במילת עבדיו אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח א"כ מאי מקשה בגמ' אה"נ דדרשינן עבד איש ולא עבד אשה וכבר הכריח מזה המרש"א ז"ל לקמן פ' הערל (ד' ע"א ע"ב) דאע"ג שאינו מחויב במילת עבדיו מ"מ מעכבתו מלאכול בפסח והוכיח מזה דה"ה אמו אע"ג דאינה חייבת במילת בני' מ"מ מעכבים הם אותה מאכילת פסח:
וכן יש להוכיח לענ"ד מד' הרוקח בה' לולב סי' ר"כ שכ' בזה"ל ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתי' ושעתי' זמנו הוא ול"ש בו תשלומין אבל מילה שזמנו קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שהז"ג שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבואו תשלומי דיום שמיני נינהו ודומי' בפ"א דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולן תשלומי דראשון הם וכו' מבואר מד"ק דעיקר מצות מילה על האב הוא רק ביום הח' ואח"כ הוא רק מצד תשלומין וכיון דמדמי להא דחגיגה דחיגר ביום ראשון נראה דה"ה בחלה הבן בח' דאינו מחויב אז במילה שוב ליכא שלא בזמנו חיוב על האב למולו מתורת אב כיון דלא הי' עליו החיוב בזמנו ליתא לתשלומין והא דמבואר בשבת (דף קל"ב ע"ב) בינוני מנ"ל ועיי"ש ברש"י ז"ל דגם שלב"ז החיוב על האב למולו כבר הוזהר בזה רש"י ז"ל עצמו ופירש מקרא דהמול לכם כל זכר בזה חיובא בב"ד ובחיוב זה נכללו כל כלל ישראל וגם האב בתוכם אבל זה פשוט בליכא על האב חיוב מיוחד אח"כ ולא נעלם ממנו כל ד' האחרונים מה דשקלי וטרי בזה אי שלב"ז המצוה על האב אמנם כ"ז גרם להם שלא ראו את ד' הרוקח אמנם לדעת הרוקח נראה כדאמרן. ובעיקר ד' הרוקח כ' בקונטרס הת' מ"ד הירושלמי פ"ק דר"ה ה"א דאיתא שם ר' חגי בעי קומי ר"י כתיב וביום הח' ימול עבר ולא מל מהו [פירוש אי עובר על בל תאחר] א"ל כי תדור נדר לא תאחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין עכ"ל והנה פירוש הק"ע כיון שאינו מכח הקדישו לכן לא שייך בזה בל תאחר תמי' מאוד דהרי בכור ומעשר ג"כ אינו מכח הקדישו וכבר הרגיש בזה הוא ז"ל בעצמו בש"ך שם ולא ידע לחלק בין מילה לבכור אמנם האמת בזה כמ"ש הפנ"מ שם דבמילה ל"ש תשלומין ומיד שעבר יום ח' ביטל מצוה זו דמילה בח' ולכן ל"ש בזה בל תאחר כמו דל"ש ב"ת בפסח מה"מ כמבואר בגמ' דילן בר"ה (דף ה' ע"א) ומ"ש התוס' שם לפרש ד' הגמ' בלאלתר עובר עליו בב"ת נראה דכונת התוס' אם נימא דפ"ש תשלומי דראשון הוא וא"כ גם פסח יש לו תשלומין בי"ד באייר ושפיר שייך ב"ת משא"כ למאן דס"ל דלאו תשלומין דראשון הוא נראה ברור דל"ש בפסח ב"ת כמבואר בירושלמי כאן ועי' בטורי אבן שם שהאריך בזה ולפי דעתינו הקלושה הדבר פשוט דכונת התוס' א"נ דפ"ש תשלומי דראשון הוא ושפיר שייך בפסח ב"ח עכ"פ מבואר מד' הירושלמי לפ"ז דבמילה ליתא לתשלומין וא"כ משמע לכאו' דלא כרוקח אמנם לאחר העיון אינו ראי' דכונת הירושלמי דדוקא היכא דבדיעבד ביום שלאחריו ג"כ מקיים המצוה כמו ביום הראשון רק דמצוה מן המובחר לעשותה ביום ראשון כמו בחגיגה כמבואר בר"מ ז"ל ריש ה' חגיגה זה מיקרי יש לו תשלומין משא"כ מילה דאף א"נ דלאחר ח' הוא תשלומין במילה בח' מ"מ מצוה זו דמילה בח' כבר עברה וא"א לקיימה עוד בשום אופן וז"פ וברור] ומעתה מוכרח מד' הגמ' יבמות (דף ע"א) דמוקי לה הא דמעכב בשעת אכילה ואינו מעכב בשעת עשי' כגון שהי' חולה בח' עיי"ש ואעפ"כ מעכבתו מלאכול בפסח אע"פ שאין עליו חיוב יותר מכל ישראל שכולם חייבין בתורת ב"ד מ"מ מעכב את האב מלאכול הפסח וא"כ ה"ה בבן גדול כיון דהחיוב למולו משום מצוה דידי' וכמו בכל מצ"ע שכופין אותו והכא מלין אותו בע"כ שוב מעכבתו מלאכול בפסח לכן רש"י ותוס' ז"ל לא פירשו הך בן איש אלא בבן נכרי שבא להתגייר דבבן ישראל גדול מעכב באמת את אביו מלאכול הפסח אמנם הר"מ ז"ל פסק באמת להלכה דדוקא מילת זכריו הקטנים מעכבתו מלאכול בפסח וראיתי להג' בעל מנ"ח במצות מילה שכ' בדעתו ז"ל דס"ל דכיון שאינו מחויב למול את בנו הגדול לכן אינו מעכבו מלאכול בפסח עיי"ש:
אמנם לענ"ד א"א לומר כן דעת הר"מ ז"ל דהרי מדנקט רק קטן שאין עבדיו מעכבין אותו מלאכול בפסח ושביק אשה השנוי' במכילתא ע"כ דבזה ס"ל ג"כ דמעכב אותה מלאכול בפסח וא"כ ע"כ דס"ל כהמרש"א ז"ל דלא תלי' בחיוב שיש עליו למולו לכן נראה האמת הברור בדעת הר"מ ז"ל דס"ל פירוש הגמ' יבמות (דף מ"ח ע"א) כפירוש הג' בעל קרבן עדה ז"ל דבן איש אי אתה מל בע"כ אלא מדעתו היינו בבן גדול ולכן בבן גדול כיון דלא תלי' ביד האב למולו אע"ג דכופין אותו עד שת"נ שימול א"ע מ"מ כיון דא"א לו למולו בע"כ אינו מעכב אותו מלאכול בפסח כיון דלא תלי' בדידי' ואין להקשות ע"ז ממילת עבדיו הגדולים דמעכבת את האדון מפסח אע"ג דג"כ אינו בע"כ לפ"ד רבנן החולקין על רשב"א אם נימא דלא כדעת הרא"ש ז"ל דבזה גם רבנן מודים] ז"א דדוקא במילת עבדיו כיון דאם אין העבד רוצה לימול ליכא מצוה עליו א"כ שפיר י"ל דאם העבד רוצה לימול מעכב מילתו את האדון מלאכול בפסח משא"כ במילת בנו הגדול כיון דהמצוה על הבן למול א"ע ואפי' אם אינו רוצה למול את עצמו לא פקעה ממנו מצותו אדרבה חייב כרת והאב א"י למול בע"כ ולא תלי' בדידי' א"כ א"א לומר דיהי' מעכב אותו מלאכול בפסח משא"כ בעבדיו שפיר אמרינן דאם הוא רוצה דאז הוא המצוה דוקא מעכב את האדון מלאכול בפסח וז"ב בעזהי"ת. היוצא לנו מזה שכתבנו שספיקו דהדרך פקודך תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' ור"מ ז"ל דלרש"י ותוס' מלין אותו בע"כ אמנם להר"מ ז"ל אין מלין אותו בע"כ וזה מה שרצינו לבאר בס"ד: