Keli Chemdah on Torah, Lech Lecha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נסתפקתי לפ"מ דקי"ל דמילה דוחה בהרת אי היינו דוקא מילה ופריעה אבל אם ליכא מוהל שיכול פריעה אלא חותך בלבד א"ד בהרת כיון דקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל לא מיבעי' לדעת המרש"ל ז"ל דנראה מדבריו דמילה הוי רק כעין מכשירין לפריעה ועיקר המצוה הוא פריעה א"כ במילה ל"ש עדל"ת כלל אך אפי' להמהר"ל מפראג ז"ל בפ' עקב שס"ל דמילה הוי חלק מחלקי המצוה וכשפרע מקיים מצוה וכ"כ בנוב"ת ח' או"ח מ"מ כיון דהוא רק מחלקי המצוה ל"ש בזה עדל"ת וכמו דאינו דוחה שבת ה"ה דאינו דוחה בהר א"ד דבהרת שאני משבת ומקום הספק הוא לפ"מ דמבואר בשבת (דף קל"ב ע"ב) דמילה דחי' בהרת ילפינן מבשר ערלתו והנה חד בשר כתיב בפ' בראשית שאז לא נצטוו עוד על הפריעה וא"כ יש לדייק מזה במצות מילה כמו שהיתה אז ג"כ דחי' בהרת ודוקא מילה דלא נשמע דדחי' שבת אלא מביום אפי' בשבת וזה לא נאמר אלא במתן תורה שכבר הוזהרו על הפריעה א"כ שפיר אמרינן דמילה א"ד שבת אלא גם אם אפשר לקיים מצות פריעה ג"כ משא"כ מילה בבהרת דנשמע מבשר דכתיב קודם מתן תורה שפיר יש לומר דהתורה גילתה דמילה לחודא ג"כ דחי' בהרת דאל"כ למה כתבה רחמנא להריבוי קודם מתן תורה כיון דאז לא הי' עוד איסור בהרת נוהג וע"כ להורות דמצות מילה לחודא ג"כ דחי' בהרת וזה ספק עצום לענ"ד ראוי לעיין בו:
ולכאו' עלה בדעתי דממקומו הוא מוכרע דהרי מבואר שם בגמ' דרבא ס"ל דמילה בזמנו ל"צ קרא דבשר אפי' במקום בהרת דק"ו הוא משבת רק דקרא צריך על בינוני עיי"ש. וקשה אמאי לא קאמר דקאי על מילה לבדה דזה אינו דוחה שבת אבל בהרת דחי' אך באמת א"ז קושי' דימול האמור לאחר מתן תורה לא נוכל לפרש על מילה גרידא כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ בכלל ימול דקרא היינו מילה ופריעה וא"כ שפיר אמר רבא דבשר דקרא זה כיון דע"כ קאי על מילה ופריעה ל"צ לפרש אותו על זמנו דהוא ק"ו משבת וע"כ אתי לבינוני וז"פ ואדרבה נראה להכריח דלרבא ע"כ צ"ל כדאמרן דאל"כ יקשה קושי' גדולה לרבא דס"ל דעל זמנו ל"צ קרא דאתי' בק"ו משבת ומוקי קרא על בינוני א"כ קשה למה לי קרא דבשר ערלתו האמור בבראשית להורות בגדול הא הוא ק"ו מבינוני ולמה כתבה התורה הך בשר וזה ודאי אין סברא לומר דא"ל דכתבה תורה הך בשר גבי גדול ה"א דבשר זה קאי על גדול דוקא דאית בי' כרת כיון דכתיב בהדי' בקטן בן שמונה ימים ונהי דעל זמנו ל"צ מ"מ פשיטא דא"א לומר דקאי רק על גדול וא"כ ל"ל קרא דבשר גבי גדול א"ו כמו"ש דהך בשר אתי להורות דאפי' מילה גרידא בלא פריעה דחי' שבת. אמנם נראה דדוקא בגדול דאית בי' כרת אם לא מל את עצמו וזה אפי' על מילה גרידא בלא פריעה ג"כ אית בי' כרת ועד כאן לא נחלקו הפוסקים אלא אם גם על פריעה איכא כרת אם היא בכלל ערלה כיון דקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל א"ד בזה רק למצוה אבל כרת ליכא אלא על מילה עי' בזה בת' חת"ס חיו"ד סי' רמ"ט בשם השאילת שלום ומ"ש הוא ז"ל בזה ויש אתנו אריכות דברים בזה ואכ"מ אבל זה ברור דגדול שא"י אלא למול את עצמו בלא פריעה ג"כ הוא בכלל כרת אם אינו מל את עצמו וא"כ שפיר אמרינן נהי דבהרת הוי עול"ת מ"מ גלי רחמנא דדחי' מילה גרידא לבהרת משא"כ בבינוני דליכא רק מצ"ע על האב א"כ שפיר אמרינן כיון דלא נשמע אלא מבשר האמור לאחר מתן תורה א"כ י"ל דאינו דוחה בהרת אלא דוקא מילה ופריעה ובזה אשכחנא פתרא לד' הרנב"ר ז"ל הובא בנמוק"י ב"מ (דף ל') שכ' להקשות על הא דאמרינן בגמ' שבת שם דעדל"ת אמרינן רק במילה בצרעת דהוי בעידנא וקשה איך הוי בעידנא הא המצוה לא נגמרת אלא בפריעה והאיסור הוא מי בעת הסרת ערלה ותי' דהמצוה נמשכת עיי"ש וקשה לפי דברינו אמאי לא כתב בפשיטות דחותך גופי' דחי' צרעת וכמו"ש אמנם להנ"ל א"ש דבקטן אינו דוחה חותך גרידא אלא חותך ופריעה כיון דלא נשמע אלא מבשר האמור לאחר מתן תורה וזה נראה נכון ועפ"ז יש לת' דעת המהרש"ל דהוא ז"ל ס"ל דמילה בלא פריעה אינה מצוה כלל ולכן אוסר שני מוהלים למול בשבת וכתב דהמל ולא פרע בשבת ח"מ מצד חילול שבת דאינו עושה מצוה כלל במילה את"ד ותמי' דא"כ איך אמרינן בגמ' דמילה בצרעת מיקרי בעידנא כקושית הרנב"ר ולדידי' ליכא למימר כתי' הרנב"ר דהרי לדידי' מוכרח דמילה אינו מצוה כלל דאל"כ אמאי יתחייב מיתה מצד חילול שבת כמו שמקשה עליו הנו"ב ובאמת מבואר כן בש"ש דלא הוי מצוה כלל אמנם לדברינו י"ל דהמרש"ל לא קאמר אלא לענין מילה בשבת דזה נשמע מביום האמור לאחר מתן תורה שאז כבר נצטוו על הפריעה לכן לענין שבת מילה בלא פריעה לא הוי מצוה כלל משא"כ לענין בהרת כיון דחזינן דבגדול דוחה מילה לחודא בהרת כמו שהוכרחנו לעיל ע"כ דלענין בהרת הוי מילה גרידא ג"כ מצוה א"כ נהי דבקטן כיון דא"ב כרת אינו דוחה מילה גרידא את איסור בהרת מ"מ כשמל ופרע שפיר מיקרי בעידנא כיון דהוא המשך המצוה כמו"ש הרנב"ר ז"ל ולפי"ז יצא לנו דין חדש דאע"ג דסובר המרש"ל ז"ל דאין שני מוהלים מותרין למול בשבת מ"מ במקום בהרת מותר לשני מוהלים למול דלענין בהרת גם הוא ז"ל מודה דגם המילה היא מחלקי המצוה והבן היטב כי הד"נ בעזהי"ת:
אמנם כן עיקר ההכרח שכתבנו לעיל להכריח דברינו דאל"כ יקשה ל"ל לרבא הך בשר בגדול דהוא ק"ו מבינוני כנ"ל לאחר העיון יש לדחות דהנה החת"ס בחי' לשבת העיר דבשר איצטריך דמילה באותו מקום וא"כ אינו מיותר כלל עיי"ש שתי' בזה דעת הר"מ ז"ל דס"ל דמילה דחי' בהרת מצד עדל"ת ולא נפק"ל מבשר ומעתה י"ל דרבא ג"כ ס"ל כן רק דחד בשר צריך דמילה באותו מקום וא"כ ליכא אלא חד בשר ודרש לי' על בינוני וזה פשוט. ויש להכריח זה עפ"מ ששמעתי מקשין בשם מורי מאורן של ישראל הגאב"ד מקוטנא זצ"ל בהא דאיתא בריש ערכין דצריך קרא דקטן מטמא בנגעים דאל"ה ה"א דדוקא גדול מטמא בנגעים כיון דכתיב איש עיי"ש וקשה איך אפ"ל דקטן אינו מטמא בנגעים הא מדכ' התורה בשר לרבות בהרת ע"כ דקטן מטמא בנגעים דאל"כ בשר למה לי והיא קושי' גדולה אמנם להנ"ל י"ל דהגמ' שם בערכין קאי לרבא ולדידי' דרשינן חד בשר על בינוני וחד בשר דרשינן על מילה באותו מקום א"כ אי ה"א דקטן אינו מטמא בנגעים ה"א דחד בשר דרשינן מיני' אפי' במקום בהרת קאי על גדול ואידך בשר על מילה באותו מקום כמו שצריך לומר גם לפי האמת לרבא דדרשינן בשר האמור בפ' שמיני על בינוני ג"כ צ"ל דהך בשר דקודם מתן תורה קאי על מילה באותו בשר ואם ה"א דקטן אינו מטמא בנגעים ה"א איפכא דהך בשר האמור לאחר מתן תורה קאי על מילה באותו מקום ובשר האמור לפני מתן תורה על מילה בבהרת והמעיי' ברמב"ן ז"ל בפנים בפ' לך לך יראה שיש מקום גדול לומר כדברינו ואפי' א"נ דילפינן דמילה בבהרת מבשר האמור לאחר מתן תורה מ"מ א"ל דהי' לנו רובו באדם דקטן מטמא בנגעים והי' דרשינן מאיש דקטן אינו מטמא בנגעים הוי אמרינן דע"כ בשר דכתיב לרבות אפי' בהרת קאי על גדול ולא הוי ידעינן מזה דקטן מטמא בנגעים וז"פ וברור לענ"ד:
ודע דבעיקר קושית מו"ר הגאון זצ"ל לכאו' עלה בדעתי דקושיתו רק לשיטת התוס' דהא דאמרינן בשבת (דף קל"ב ע"ב) דגם בנגעים טהורים איכא הלאו דקציצת בהרת ה"ד בד' מראות וטהורים דקאמר כגון שכהה וכיו"ב דנראה מד' התוס' כיון דעדיין אפשר לבוא לידי טומאה לכן איכא אזהרה דקציצת בהרת כיון דאפשר שיפשה וכיו"ב משא"כ היכא דטהור לגמרי כגון שאינו מד' מראות כל ליכא אזהרה וא"כ י"ל דא"נ דקטן אינו מטמא בנגעים א"כ נגע זו לא משכח"ל שיבוא לידי טומאה דאפי' אם יגדל לא יטמא בנגעים כיון דבאה עליו בעודו קטן וכמבואר במשנה פי"א דנגעים והבן וא"כ שפיר קשה למה לי בשר אמנם לפירוש רש"י ז"ל דגם בוהק אסור בקציצה נראה פשוט דמכ"ש ד' מראות בקטן אסורין בקציצה אפי' א"נ דאינו מטמא בנגעים וא"כ שפיר צריך בשר אפי' במקום בהרת אמנם לקושטא דמילתא יש לעיין בזה די"ל דדוקא בגדול שנראה סימני נגע אף דלפי האמת הוא נגע טהור מ"מ אמרה תורה שצריך להראות לכהן והוא יורה אם טמא או טהור וה"ה בכלל השמר בנגע הצרעת וגו' ולכן אסור בקציצה משא"כ בקטן אם נימא דאינו מטמא בנגעים וא"כ אינו בכלל דהשמר בנגע הצרעת כיון דנתמעט מאיש דאין לו שייכות לדיני נגעים כלל ה"ה דאינו בכלל איסור דקציצת בהרת. וי"ל עוד דאפי' א"נ דגם בקטן ג"כ איתא בכלל איסור דקציצת בהרת מ"מ יקשה קושית מורי הגאון זצוק"ל לפ"ד הערוך דס"ל דהא דמקשינן בגמ' שבת (דף קל"ג ע"א) ואי איכא אחר ליעבד אחר ותרצינן בדליכא אחר היינו אף למה דאסיקנא דמודה ר"ש בפ"ר כיון דהכא פ"ר דלא ניחא לי' מותר לגמרי אף לר"ש ועי' בזה ברמב"ן ז"ל בחי' לשבת פ' שמונה שרצים ובחי' הריב"ש סי' שצ"ד מש"כ בדעת הערוך ז"ל ומעתה נראה דאע"ג דאם אמרינן דמכוין אסור היינו רק לפי האמת דנגעי קטן מטמאין ומכוין לטהר בנו כמו שכ' רש"י ז"ל להדי' משא"כ א"נ דקטן אינו מטמא בנגעים א"כ נהי דאיכא איסור בקציצת בהרתו מ"מ שוב ל"צ בשר כלל דגם האב יכול למולו כיון דאינו מכוין לקצוץ בהרתו וא"ל דהוי פ"ר ז"א דהוי פ"ר דלא ניחא לי' כיון דב"כ וב"כ טהור בודאי לא ניחא לי' לאב לקצוץ בהרתו ושמא יתרפא במשך הזמן א"כ קושית מורי הגז"ל בתוקפה ובאמת יש לי עיון בזה על דברי רבינו הב"ח ז"ל בטור יו"ד ריש סימן רס"ו שעל מה שכ' הטור דהיכא דצריך לימול מדרבנן אינו דוחה בהרת כתב ע"ז הב"ח דפשוט הוא דאין מצוה דרבנן דוחה ל"ת דאורייתא ותמי' לי הא לדעת הערוך באחר ליכא איסור כלל מצד דהוי פ"ר דלא ניחא לי' ועי' ברא"ש פ' הבונה שכ' דס"ל דעכ"פ איסור דרבנן הוא עיי"ש אך לפ"ד צריך שיהי' נדחה מפני מצוה דרבנן ועי' בטור או"ח סי' ש"כ הביא שני דיעות ולא הכריע ואם כן דין זה הוה ספיקא דדינא והארכנו בזה בחי' לה' מילה ואכמ"ל יותר: