Keli Chemdah on Torah, Matot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אעתיק בכאן מה שמצאתי בכתבי בני הרב החריף מוה' אלעזר יהודא ליב ז"ל אשר כתב בילדותו לאחי היקר מוה' ישראל נ"י ושייך לסדר היום:
כבוד דודי היקר איש חמודות מושלם במעלות ומדות הרבני החריף המופלא כש"ת מוה' ישראל נ"י פלאצקער בטשענטאכאוו:
ראיתי את מכתבך לאאמו"ר שליט"א ויען כי מוטרד הוא צוה לי להשיב לך ומצותו עלי חובה כי הוא לקיים ד"ת לזאת אמרתי להשיב לך חו"ד בדבריך:
והנה תו"ד לת' קושית הג' בעל מחצית השקל ז"ל דלמה לי קרא דכאו"א א"ד שבת הא מדאמרה תורה דאב א"י להפר נדרי בתו אלא ביום שמעו וכן בארוסה צריך שותפות הבעל מוכח דכ"א א"ד ל"ת דאל"כ בלא"ה חייבות לבטל נדרה מצד כ"א וכתבת שאין כאן התחלת קושי' כיון דקיי"ל דנדר חל על דבר מצוה א"כ משכח"ל שנדרה בפירוש אפי' אם אבי' יצוה עלי' להיפוך דאפי' א"נ בכ"מ דעשה דכ"א דוחה ל"ת מ"מ בנדרים גלי קרא דחלין ע"ד מצוה ושפיר צריך קרא דהאב יכול להפר נדרי בתו:
הנה מלבד דלא אמרת כלום דאכתי קשה מזה שכתבה התורה גם דיני הפרה בשבועה דאינן חלין ע"ד מצוה מלבד זאת לא יתורץ לפמ"ש המפרשים דכל ענין דהפרת אב הוא משום דכל הנודרת ע"ד אבי' הוא נודרת א"כ סתם הפרת נדרים אינה בנודרת לעבור על מצות כ"א ופיר קשה קושית המחה"ש דמוכח מזה דאב א"י לצוות לעבור על ד"ת:
ולכאו' עלה בדעתי לת' עפ"ז דברי הגאונים בת' הגאונים ס' ק"כ שכ' דנשים אינן מוזהרין על מצות כיבוד ומורא האב שתמי' מאוד דהרי משנה ערוכה פ"ק דקדושין דכל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין ובגמ' דריש לה מדכתיב תיראו שנים אמור עיי"ש:
אמנם להנ"ל י"ל דהגאונים ז"ל ס"ל דבמחלוקת שנוי' והברייתא דדרשה קרא דכ"א א"ד שבת ע"כ ס"ל דמצות כיבוד ומורא אינו נוהג בנשים דאל"כ למה לי קרא לזה ת"ל מדאמרה תורה דיני הפרת נדרים נראה דבל"ז א"י לעבור על ד"ת משום כ"א א"ו דנשים אינן מצוון במצ"ע דכ"א וטעמא דמילתא י"ל עפמ"ש בח' לת' ד' הר"ן ז"ל בקידושין שם שכ' על הא דאמרינן בגמ' דבנתגרשה זה וזה שוין וכתב הר"ן ז"ל דקמ"ל דמשום דנשאת לא פקע חיובה מנה עכ"ל והוא תמי' דבמצות מורא וכיבוד דהוא מצוה בכל רגע ורגע איך שייך לומר דבנשאת יפקע החיוב ולא יחול אח"כ ומלבד זאת הא גם בנשאת איכא חיובא אלא דרשות אחרים עלי':
ונראה דכונת הר"ן ז"ל עפמ"ש המפרשים דטעם פטור מצ"ע שהזמ"ג משום דרשות אחרים עלי' היינו הבעל והאב וצריך לדקדק א"כ מצות כ"א אמאי אינה פטורה מה"ט וצ"ל דעכ"פ קודם שנשאת אין שייך לפטרה משום דרשות אחרים עלי' דהרי באמת רשות האב עלי' וא"כ ל"ש לפטרה בשביל זה מכיבוד ומעתה ז"ד קודם שנשאת אבל אחר שנשאת דרשות הבעל עלי' שוב סד"א דהוא כמו כל מצ"ע שהזמ"ג ופטורה תמיד אפי' בנתגרשה כמו כל מצ"ע שהזמ"ג לכן קמ"ל דאינה כן וכשנתגרשה שוב חייבות בכאו"א:
ומעתה נאמר דהגאונים ז"ל ס"ל לקושטא דמילתא דכמו דפטורות מכל מצ"ע שהזמ"ג משום דרשות אחרים עלי' ה"ה דפטורות מכאו"א מה"ט וא"ל הא קודם שנשאת ל"ש פטור זה ז"א דגם קודם שנשאת שייך פטור זה לענין כיבוד אם עכ"פ כיון דרשות האב עלי' עד שתבגור א"צ לשמוע לאם אפי' אם נתגרשו האב ואם דל"ש הסברא דגם היא חייבת בכבודו ודוק] וכיון דאינה חייבת בכ"א ה"ה דאינה חייבת בכ"א משום דאתקשו להדדי ולכן בנשים ליתא למצות דכאו"א כלל וחייבין אנו למשכוני נפשין בדברי רבותינו הגאונים הקדמונים ז"ל:
איברא דזה רק לפלפולא אבל להכריח מכח קושי' זו כדעת הגאונים ז"ל א"א די"ל דצריך קרא דהפרת נדרים אם אמה אומרת שתקיים נדרה וא"כ מצד כ"א לא מצית לעבור על נדרה כיון דאיכא כ"א להיפוך אמנם מצד דגלי קרא דאב יכול להפר נדרי בתו ממילא ליתא לנדר כלל ולכן ל"ש מצות כיבוד אם שתקיים הנדר כיון דלאחר הפרת האב הרי ליתא לנדר כלל ומלבד זה יפה כתב אאמו"ר שליטא שהר"מ ז"ל דפסק דכאו"א נוהג גם בנשים לא קשה קושית המחצית השקל דהר"מ ז"ל לשיטתו דפסק דבמופלא הסל"א הן באנשים הן בנשים חייבין לקיים נדרם מה"ת וא"כ צריך קרא דהפרת נדרים בבת מופלא סמל"א דמצד כ"א אינה מחויבת עדיין וא"כ א"ל קרא דמצי להפר נדרה היתה חייבת לקיים נדרי'. ומה שנראה עוד לת' קושית המחה"ש עפ"מ שאמרתי לת' מה שראיתי זה מקרוב בס' הגאון מלבוב ז"ל הביא קשי' דאיך יכול האב להפר נדרי בתו ויחוש דילמא לאו אביו הוא וא"ל דאזלינן בת"ר הא הוי דשיל"מ ע"י התרת חכם ולא אזלינן בת"ר ונראה לת' עפ"מ שכ' השעה"מ להקשות בהא דמקשינן וניחוש דילמא לאו אביו הוא הא ממזר שא"י וא"ח ות' דקושית הגמ' דניחוש דילמא מעכו"ם ועבד נתעברה דהולד כשר והנה דעת התוס' דלמ"ד דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר צריך גירות ובלא גירות דינו כנכרי:
ומעתה א"ש לפ"מ דאיתא בירושלמי דנזיר פלוגתא אם ב"נ יש להם היתר נדרים דחד מ"ד ס"ל דא"צ היתר נדרים וחד מ"ד ס"ל דל"מ אצלם התרת נדרים עכ"פ זה כ"ע מודים דהיתר חכם ל"ש כלל אצל ב"נ ומעתה א"ש קשי' הנ"ל דשפיר אב יכול להפר מכח רוב וא"ל דהוי דשיל"מ ולא אזלינן בת"ר ז"א דאם לא ניזול בת"ר הרי נכרית היא וא"כ או דא"צ היתר חכם או דל"מ היתר חכם א"כ לא הוי דבשיל"מ כלל ושוב אזלינן בת"ר:
ומעתה י"ל דהנה האחרונים מקשין דלמ"ל קרא דכ"א א"ד שבת ת"ל כיון דהוא רק מכח רוב דדילמא לאו אביו הוא איך דוחה ל"ת אך י"ל כנ"ל כיון דאם לאו אביו הוא הרי הוא ע"כ נכרי וב"נ ששבת ח"מ ואינו מוזהר על השבת ושפיר צריך קרא דא"ד ומעתה ז"ד גבי שבת אבל בנדרים שפיר הוכרח רחמנא לכתוב דין הפרת נדרים דאל"כ לא הוי אמרינן עדל"ת דה"א דילמא לאו אבי' הוא והוי ב"נ ומוזהרת ג"כ על בל יחל והוא לא מצי מיפר ולכן הוצרכה רחמנא לכתוב דין הפרת נדרים:
ובעיקר קושית הג' מלבוב ז"ל דאיך יכול האב להפר הא הוי דשיל"מ ע"י התרת חכם נראה לת' דהנה האחרונים כתבו להשוות ד' הש"ס דביבמות ריש הא"ר אמרינן דבידו לאתשולי מבואר דזה הוי בידו וכן מבואר בנדרים נ"ט דנדרים הוי דשיל"מ אמנם בבכור מצאנו בגמ' מי יימר דמזדקק לי' חכם וכן בטבילת גר מבואר בגמ' דלא הוי בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא וכתבו לת' דדוקא בנדרים דיש שני אופנים או בחכם אחד או בג' הדיוטות הוי בגדר בידו משא"כ במומי בכור דצריך חכם דוקא וכן בטבילת גר דצריך דוקא שלשה אמרינן מי יימר ואינו בגדר בידו:
והנה הר"ן ז"ל הביא דעת הגאונים דס"ל דהא דחכם מתיר נדרים ביחיד היינו רק חכם סמוך אבל גמור וסבור לא יכול להתיר נדרים ביחיד והנה ממזר פסול לסמיכה ומעתה א"ש דשפיר יכול האב להפר לנדרי בתו וא"ל דהוי דשיל"מ וניחוש דילמא לאו אביו הוא ז"א דא"נ דלא אזלינן בת"ר מצד החשש דילמא לאו אבי' הוא א"כ גם החכם לא יכול להתיר דגם עליו יש לחוש דילמא ממזר הוא ובטל סמיכתו וא"י להתיר נדרים ביחיד ולא נשאר להתיר אלא ג' הדיוטות ושוב לא הוי דשיל"מ מצד מי יימר דמזדקקי לי' תלתא א"כ אם לא ניזל בתר רובא באבות אינו דשיל"מ כלל וז"נ דרך פלפול:
אך יש לעי' בזה דלפי"ז לשיטת הגאונים דצריך סמוך דוקא א"כ בזה"ז דבטלה הסמיכה לא יהי' נדרים בכלל דשיל"מ וי"ל יותר דאפי' בזמן דאיכא סמוכין לא הוי דשיל"מ שלא ניזל בי' בת"ר כיון דע"כ צריך לבוא לרוב בהתרת חכם כנ"ל וי"ל בזה ד' הירושלמי נדרים פ"ו ה"ד דאיתא התם אילין נדרים מה את עביד להון כדבר שיל"מ או כדבר שאל"מ מסתברא כדשיל"מ דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אמרו אינו עוקרו אלא מכאן ולהבא וכבר עמלו בזה כל המפרשים לפרש ד' הירושלמי:
ולהנ"ל י"ל דשאלת הירושלמי הוא אם צריך דוקא סמוך להתרת נדרים וא"כ הוי דשאל"מ כנ"ל או דסגי בגמיר וסביר וע"ז אמר כיון דתנינן תמן דעוקר את הנד מעיקרו וקשה מאוד נהי דגלי קרא דלא יחל אבל אחרים מוחלין לו אבל מנ"ל דעוקר למפרע וצ"ל כמו שאמרינן בגיטין פ"ג דאין החכם מתיר כלום אלא בחרטה וכיון שכן שעיקר התרת החכם הוא מכח הבעלים בודאי דל"צ סמוך דוקא כיון שעיקר הוא מצד טעות וחרטת הנודר ושפיר הוי דשיל"מ אמנם אית דאמרי דאינו מתיר אלא מכאן ולהבא והיינו דהתורה נתנה כח לחכם להתיר נדרים וכיון שכן נראה דצריך סמוך דוקא ושוב הוי דשאל"מ כיון דגם בהתרת חכם צריך לבא לרוב כנ"ל ויודע אני שיש לפלפל בזה הרבה בפרט לדמות ביטול ברוב לרובא דעלמא אך כתבתי לפי דרכו של הג' ז"ל בקושיתו והנני ב"א הדושה"ט לנצח: