Keli Chemdah on Torah, Metzora
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש רבה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזר בעיירות וכו' והי' מכריז ואומר מאן בעי למיזבן סם חיים וכו' ר' ינאי הוה יתיב ופשיט בטורקלני' שמעי' דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא זבנן לי וכו' סליק לגבי' הוציא ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתרי' נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב אמר ר' ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ואמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל הזה והודיע מן האיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת תהי' תורת המצורע תורת המוציא שם רע עכ"ל המדרש. והנה דברי המדרש אומר דרשוני וכבר נתקשו כולם דמה חידש הרוכל בזה שנתפעל כ"כ ר' ינאי שנתברר לו עתה פירוש הקרא והנה בפשיטות נראה דלר' ינאי נתקשה תמיד הלשון בקרא דמתחיל מי האיש החפץ חיים בלשון נסתר ומסיים בלשון נוכח נצור לשונך מרע אמנם הרוכל ביאר לו זאת שהכונה על הכרזה וכן עשה דוד המלך כמו שעשה הוא שהכריז מי האיש החפץ חיים ואח"כ כשנתקבצו סביבותיו אמר להם נצור לשונך מרע ועי' בפירוש מהרז"ו שנדמ"ח במד"ר ד' ווילנא שנראה שזה כוונתו אך עיקר הדבר צ"ע מה הענין בזה ועי' בחי' הרד"ל שכ' שהרוכל בירר לו שלא נימא דגם קרא דלהלן סור מרע ועשה טוב נמשך למי האיש החפץ חיים וא"כ קאי על כל התורה ובא הרוכל והודיע שהעיקר דמי האיש נמשך רק לנצור לשונו וגם זה צ"ע שאטו באמת די שמירת פיו ולשונו מלשון הרע ושוב אינו נצרך להיות סור מרע ועשה טוב ועוד צ"ע מה זה הענין סם חיים וגם סוף ד' ר' ינאי מה שסיים לפיכך משה מזהיר את ישראל וכו' זאת תהי' תורת המוציא שם רע צ"ע מאוד מה ענין מוציא שם רע ללשה"ר:
והנלע"ד ביאור הענין דהנה ידוע עד כמה הפליגו חז"ל בחומר החטא של לשה"ר עד שאמרו בתוספתא פ"א דפאה ששקול נגד ג' עבירות החמורות עכו"ם וג"ע ושפיכות דם וצ"ב מאי החומר הגדול שיש בזה יותר מעכו"ם אמנם הענין נראה דהנה סוגי חטאים יש בשני אופנים. א' בכח החומר שהוא נוצר מאדמה. ב' בכח הנפש. והנה חטאים של גילוי עריות ושפכ"ד הם מכח הגוף אמנם עכו"ם הוא פוגם בדעת האדם וזה הוא בכח הנפש וכן לשה"ר שהוא חטא בדיבור הוא חוטא בכח הנפש כמו שתרגם אונקלס על הקרא ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא כי הדיבור הוא הנפש שנפח הקב"ה באדם וידועין ד' הזוה"ק מאן דנפח מדילי' נפח לכן הדיבור באדם הוא כח הנשמה שבאדם ובזה נבדל האדם מכל הבע"ח שיש בהם נפש החיוני אמנם אדם ניתן בו נפש המשכלת וזה בחינת הדעת והדיבור וכ"כ המר"ל מפראג ז"ל בס' נתיבות עולם שזה ענין תפילה בדיבור להודות ולהלל להשי"ת על שהבדיל אותנו בזה יותר מכל הבע"ח ובמאמר השכל להראב"ן ז"ל הובא בשם רס"ג ז"ל לפרש מה שיסד הפייטן הדעה והדיבור לחי עולמים כי אע"פ שנביא יכול להחיות מתים מ"מ הדעת והדיבור הוא רק ביד הקב"ה בעצמו ואין זה בכח שום יצור ליתן דעה ודיבור כי זה חלק אלקי ממעל וכ"נ מבואר בסנהדרין (דף ס"ה ע"ב) רבה ברא גברא שדרי' לקמי' דר"ז הוה קא משתעי בהדי' ולא הוה מהדר לי' אמר לי' מן חברי' את הדר לעפרך ועיי"ש ברש"י ז"ל מבואר דנוצר ע"י ספר יצירה אין בו דעת ודיבור וזה כד' רס"ג הנ"ל [ובמק"א כתבתי בזה לתמוה על הג' חכ"צ ז"ל בת' שחקר אם יכול להצטרף למנין ולא העיר כלל מזה שא"ב דעת כלל ועי' במגילה (דף ז' ע"ב) לשנה אמר לי' רבה לר"ז] ניתי מר ונעביד סעודה בהדי הדדי אמר לי' לאו בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא ולכאורה הא כל התנאין והמוראין היו יכולין להחיות מתים בפרט שר"ז ידע כחו של רבה שיש בכח גם לברוא אדם ע"י ספר יצירה אמנם להנ"ל א"ש דהי' ירא מהדעת והדיבור שהי' רק בנס שחזר אליו כיון שזה אינו בכח אדם כנ"ל והארכנו הרבה במק"א בזה ואכ"מ] וזאת הוא החומר שיש בחטא עכו"ם שחוטא בכח הדעת שבו אמנם מפני שהפליגו חז"ל בחטא שבין אדם לחבירו יותר מבין חטא שבין אדם להקדוש ברוך הוא ולשה"ר הוא אותו חטא של עכו"ם שהוא גם כן חטא בכח הנפש והוא בין אדם לחבירו לכן אמרו חז"ל ששקול כנגד ג' עבירות אלו והנה תכלית בריאות ישראל לזכך חומרו עד שיגיע למעלת הנפש והנה כל עוד שאינו פוגם בכח הנפש נוכל לזכך את חומרו בכח הנפש שיתגבר עליו משא"כ מי שחוטא בנפש הרי ממית את כח החי שבו הנטוע בו מהשי"ת שעיד"ז יהי' יכול להחיות את כח החומר שבו וממילא הרי הוא כמת וזה הודיע לנו הרוכל באמרו מאן דבעי למיזבן סמא דחי' היינו הרפואה שהחיים יהי' כמו שהם צריכין להיות שלא יתקלקלו ואדרבה יוסיף אומץ להחיות לגמרי ואמר שהסגולה לזה נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה כי האדם השומר לשונו ושפתיו שלא יטמאם בלשה"ר ורכילות ושמור הוא שלא יתלכלך הנפש שישאר בטהרתן זה הוא התרופה העיקרית להיות עיד"ז מקיים כל התוה"ק כי עיד"ז ששומר את נפשו בטהרה ממילא נתגבר הנפש על כחות הגוף ויזכך את חומרו ג"כ וממילא יהי' סור מרע ועשה טוב וזה שאמרו חכמי אמת כי ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון כי האדם מטבעו שואף לחטוא אך מי ששומר פיו ולשונו אז הנפש שבו שהוא בשלימות והדעת הגמור אינו מניחו לחטוא כמאמרם ז"ל א"א חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות אמנם מי שפיו חומה פריצה והנפש נפגמת והדעת נתקלקל ממילא עלול לחטוא ר"ל ונראה שזה מליצת חז"ל באמרם רובם בגזל ומיעטו בעריות וכולם בלשון הרע שהכונה אחר שחשב מקודם הרוב והמועט שזה כולל כולם אמר אח"כ שכולם היינו שהחטא הרוב והמועט בין בגזל בין בעריות הוא מכח לשה"ר שיש בהם שאם היו נזהרים בשמירת הלשון כראוי לא היו באים לידי חטאים אלו ששמירת הלשון הוא סם החיים וכבר נודע מה שפירשו המפרשים דמטעם זה הרהורי עבירה קשים מעבירה כי ההרהורי הוא חוטא בדעת שהוא הנפש שבאדם וזה שהודיע לנו הרוכל הזה כי נצור לשונך מרע הוא התרופה להאיש החפץ חיים ועיד"ז בא לכלל סור מרע ועשה טוב [ועי' היטב בחי' הרד"ל ותראה מה בין דבריו לדברינו] ואמר אח"כ בקש שלום ורדפהו כי לכאורה בקשת שלו' בין אדם לחבירו א"א אלא ע"י שינוי קצת כמו שהי' עשה אהרן הכהן ע"ה ועיד"ז יוכל לנפול לשקר ממש לכן אומר דוד המלך ע"ה דמי שנזהר בלשונו מלשה"ר ורמאות הוא בא לעשות כל המצות ויכול להיות רודף שלום ג"כ שעיד"ז לא יכשל ח"ו ליפול בחטא לשה"ר. וערבים עלי דברי אדמו"ר הגאה"ק מוהר"ח העניך מאלכסנדר זצ"ל זי"ע שאמר שענין טהרת מצורע ע"י כהן דהנה צרעת בא על עון לשה"ר והנה זה המדבר לשה"ר הוא אומר אמת שא"י לסבול מה ששמע שחבירו דיבר עליו סרה ומספר לו ומידת אהרן הכהן הי' להיפך לרדוף שלום אפי' בין שני שונאים במר שסיפר מאחד על חבירו דברים שלא אמר עיד"ז עורר בהם אהבה ועשה שלום ואמרה תוה"ק שזה עונשו של המגיד אמת שרפואתו יהי' ע"י הרודף שלום שמוכרח להגיד שקר כדי לשים שלום ודפח"ח שפת"י:
וזה כונת דוד המלך ע"ה אחרי שאמר גודל המעלה של שמירה מלשון הרע שהוא סמא דחי' ושעיד"ז יבוא לקיים כל התוה"ק אמר אח"כ בקש שלום ורדפהו שהוא בעצמו יזכה להיות רודף שלום ג"כ ומצוה לשנות מה שאמר חבירו לעשות שלום ולא להגיד האמת ולעשות פירוד בין איש ישראל לחבירו וכ"כ הספרי מוסר דביותר צריכין זירוז הבעלי תורה שאפי' אדם לומד תמיד ע"י לשה"ר יכול להפסיד הכל כיון דמטמא כח הנפש שבו גם למודו ותפלתו אינו שוה כלום ואדרבה נותן בזה כח לחיצונים ח"ו וכנראה שלכן גמר עונשו של בעל לשון הרע שמוכרח בעצמו להכריז שטמא טמא הוא שמפני שכל מטרת בעל לשה"ר לפי דעתו להיות איש אמת לכן הענישה התוה"ק אותו להכריז גלוי' ולהודיע לכל ששורש אמת זה שהי' נכסף אליו הי' מפני שטמא הוא אמנם מי שנזהר בתוה"ק ושומר פיו ולשונו הוא חופש נגעי עצמו לתקנם ולא נגעי חבירו וזה כונת המדרש שמוסיף ר' ינאי ולפיכך משה עומד ומזהיר זאת "תורת" המוציא שם רע כי שם של אדם הוא כח הנפש שבאדם כמו שכתב בתוה"ק וכל אשר יקרא האדם נפש חי' הוא שמו היינו חיותו וכחו והודיע לנו משה רבינו ע"ה היינו אפי' התורה שלומד ג"כ נתקלקלה ע"י לשון הרע כי מוציא שם רע כיון שהשם שבו נתקלקל היינו כח הנפש לכן ממילא גם תורתו לא תציל עליו וטמא טמא יקרא ר"ל כי זה הוא חטא הלשון ר"ל שעיד"ז שהנפש נפגם ח"ו גם כל המצות והתורה נפגמים כי הוא חטא הכולל כל ענין התורה והמצות וזה שאמר שלמה המלך ע"ה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו כי אין צרה לנפש גדולה מזו אחר שרואית שכל המצות ומע"ט שסגולה בכחה ג"כ הולכים לאיבוד אמנם עיד"ז ששומר פיו ולשונו זוכה לתכלית המקוה לתקן הכל להיות אוהב ימים לראות טוב ואין טוב אלא תורה היינו שיהי' הכל בשלימות השי"ת יזכינו לזה שנשוב בתשובה שלימה על חטא הגדול הזה ונזכה לחיים הנצחים אמן אמר המחבר דרוש זה הגדתי בקהל עם י' בטבת שנת תרנ"ב בבהמ"ד דבלאשקי בהספידא על כבוד הרב הצדיק וחסיד מפורסם מוהר"ר ליפמאן זצ"ל והעתקתיו כאן מפני ששייך לסדר היום ולעשות מזכרת להרב הצדיק המופלא הנ"ל תנצבה"ח]:
ובדרושים כתבנו לבאר סמוכות הקרא דבקש שלום ורדפהו לנצור לשונך מרע עפ"י דמבואר בירושלמי מובא בהגהות מיימוני פ"ז מה' דיעות אות ג' דמותר לדבר לשה"ר על בעלי המחלוקת מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך נראה מבואר דהיכא דיש חשש מחלוקת מותר לדבר לשה"ר להשקיט הריב עיד"ז ונראה בזה דוקא אם יש תועלת בהדיבורים לבער המחלוקת מישראל ושיכון השלו' על תילו אז מותר לדבר לשה"ר אבל לדבר לשה"ר בלי תועלת אע"פ שהם בעלי מחלוקת מ"מ אסור לדבר עליהם לשה"ר כי הלשון הרע אינו אסור רק משום שמדבר רע על חבירו אלא מפני שפוגם בנפשו נפש המשכלת אמנם אם תכלית הדיבור לעשות שלום בעולם ולבער המחלוקה אין זה פגם רק אדרבה טובה הוא כי גדול השלום שדוחה מחיקת השם משא"כ לדבר סרה בלי תועלת לשלום זה אינו מותר בשו"א וראה לשון הזהב של רבינו הר"מ ז"ל פכ"ה מסנהדרין ה"ו שכ' אין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשה"ר דקדק בלשונו דאינו "חייב" משום לשה"ר משמע אבל אינו היתר לשליח ב"ד שיספר הכל לב"ד והגם שמותר לדבר לשה"ר על בעלי המחלוקת ה"ד מה שהוא לתועלת להשקיט הריב או להשבית מחלוקת מישראל משא"כ דברים בעלמא שלא יועילו רק להעלות חימה בודאי אסור רק שליח ב"ד אינו נתפס על צערו אם חושש לכבוד הב"ד ומספר הדברים כהווייתן וזה שלמדו חז"ל ממה שאמרו למרע"ה תשובת דתן ואבירם אות באות ממש כאשר אמרו הגם שהיו יכולים לקצר שאמרו לא נעלה ובזה א"ש קושיית העולם שהקשו על ד"ז מירושלמי הנ"ל ולפי דברינו א"ש דברור הדבר דלא הותר לדבר לשה"ר על בעלי מחלוקת אלא מה שהוא לצורך השלום ועי' בת' רמ"א סי' י"א בכתב התנצלות על פסק אחד שהאריך טובא בד"ז אי הותר איסור לשה"ר משום השלום ותמהני שלא הזכיר כלל ד' הירושלמי אלו וי"ל קצת כיון ששם קאי הרמ"א ז"ל על איסור במוצש"ר ג"כ וזה חומר מלשה"ר בלבד דהוא אמת אבל הוצאת שם רע דהוא שקר למען השלום זה יש לומר דאסור לכן הוכרח לאריכות דבריו שם:
[ובאמת בעיקר דבריו הקדושים יש לי עיון גדול שיהי' מותר הוצאת ש"ר על קהל ועדה מישראל כמו שהי' המעשה שם בשביל השלום. והראי' מהא דקורין לפני סוטה מעשה ראובן א"ר כיון שמפורש בתורה המעשה בפשיטות והרי דבר זה נתפרסם לפני כולם שכבר פרסמה התוה"ק זאת. לזאת אע"פ במקום שא"צ נקראת ולא מתרגמת אמנם במקום שנוגע לכבוד שם שמים קורין אותה כפ"מ שכתוב בתוה"ק אמנם להגיד ולכתוב פסק דין בהוצאת ש"ר בשקר כדי להשקיט הריב נ"ע לענ"ד והרי חז"ל אמרו נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים ומכ"ש בדבר שקר ויש בו הוצאת ש"ר וחבל שאין לנו ידיעה ברורה במעשה ההיא ונכתבה בקיצור ובסתימת אמרים ולא נוכל לדעת האמת עד היכן היו הדברים מגיעים עכ"פ ברור הדבר שאין למדין ממנה למק"א כי לפי הנראה מת' הרמ"א שם הי' הדבר נוגע לכלל המדינה וגם זה צ"ע ואכ"מ] עכ"פ המעי' היטב בד' הרמ"א ז"ל יראה כדברינו דס"ל דאף לשה"ר לא הותר לדבר על בעלי מחלוקת כ"א למען השלום ולא זולת וי"ל שזה כונת דוד המלך ע"ה אחר שאמר נצור לשונך מרע שזה הוא סמי דחי' וכולל כל התוה"ק ועיד"ז יבוא לסור מרע ועשה טוב כמו שכתבנו למעלה ואמר אח"כ אעפ"כ בקש שלום כי תבקש שלו' בכל ענין להשקיט הריב אף אם יהי' ע"י לשה"ר וזה ורדפהו היינו שבזה מותר לרדוף על בעל המחלוקה בלשה"ר אם הוא לתועלת השלום כיון שביארנו שעון לשה"ר עיקרו משום שפוגם בדיבור דהוא חלק אלקי ממעל וכיון שמותר למחוק השם למען השלום ה"ה דמותר איסור לשה"ר משום זה ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: