Keli Chemdah on Torah, Metzora
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אעתיק בכאן מ"ש זה איזהו שנים להרב הגאון החכם השלם מוהר"מ הורוויץ נ"י אב"ד פפד"מ שיחי' ושייך לסדר היום. וז"ל שם ראיתי בס' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ס"ז כתב בשם כת"ה שי' לת' ד' הר"מ ז"ל התמוהין סופ"ז דנזירות שכ' הטעם דאמרינן עדל"ת בנזיר מצורע דמותר לגלח את כל שערו אע"ג דבנזיר איכא עשה ג"כ דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו משום דמצורע אינו בגדר קדוש כיון דימי חלוטו אין עולין לו ולכן ליכא אלא ל"ת ואמרינן עדל"ת ותמה עליו הראב"ד ז"ל הא בגמ' מבואר דהטעם משום דישנו בשאלה לכן דוחה עול"ת ותי' כת"ה שהר"מ ז"ל קאי על תגלחת ראשונה שבזה לא נכתבה בתוה"ק כי אם כל שערו ולא נזכר כלל הפרטים דראשו וזקנו וגבות עיניו וצ"ע למה באמת ל"צ לרבות כל אלו דבמצורע ונזיר אמרינן עשה דוחה ל"ת וע"ז בא הר"מ ז"ל להודיענו הטעם דבגילוח הראשון ל"צ קרא כלל דממילא ידעינן עדל"ת כמו בכל מקום ואי דהוי עול"ת ז"א דאז אינו בגדר קדוש וליכא עשה כלל והא דצריכינן לקרא דראשו לרבות נזיר מצורע היינו רק בגילוח השני די"ל דהסוגי' ס"ל דתגלחת לא מעכבין וא"כ שוב הוי בגדר קדוש והוי עול"ת ולכן צריך קרא וד' הר"מ ז"ל יש לו הוכחה מתוה"ק את"ד כת"ה והג' המחבר שיחי' [ז"ל] נותן לו את השבח ומתפלא שלא ראה עוד מי שביאר שלמה לא נכתב ראשו וזקנו בגילוח ראשון:
והנה בעיקר הדבר תמהני על שניכם שלא ראיתם שכבר התעורר בזה רבינו הגדול בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות שהעיר בזה דלמה לא כתיב ראשו וזקנו כ"א בגילוח האחרון ועיי"ש שכ' דלכאורה נראה דמזה ראי' להר"מ ז"ל ולכן בגילוח ראשון ל"צ למכתב ראשו כלל אמנם בגילוח שני כתוב ראשו להורות זה דגם אז דוחה משום דגם אז אינו עוד בגדר קדוש אע"ג שבא אל תוך המחנה אך א"ר מזה די"ל כפשטא שהתורה גילתה לנו דאף ימי ספורו אין עולין לו וצריך לגלח תחילה ולטהר לגמרי אד"ק ובאמת בחידושינו כתבנו עפ"ד לת' את ד' הר"מ ז"ל כד' כת"ה שי' שכונת הר"מ ז"ל עיקר על תגלחת ראשונה ובזה כ"ע מודים דליכא עשה דקדוש יהי' כיון דקיי"ל דגם ימי ספורו אין עולין לו א"כ גם לאחר שיגלח לא יעלו לו ימים אלו בשום פנים וא"כ לא יתכן לומר עליו העשה קדוש יהי' כיון דלא יהי' בגדר קדוש באותו יום משא"כ בגילוח השני דלאחר הגילוח שנעשה טבול יום נראה דמתחיל למנות ימי נזירות ואותו יום עולה לו א"כ הרי נעשה קדוש באותו יום וכיון דאין מחוסר זמן לבו ביום הרי איכא עשה דקדוש יהי' והוי בגדר עול"ת ואע"ג דהקדישה רק על ידי הגילוח וא"נ דאינו מתגלח לא נעשה קדוש מ"מ א"א להחליט דיתגלח כיון דאם יתגלח הרי נעשה קדוש מיד ואסור בגילוח ויש לתלות זה במקצת היום ככולו לענין נזירות דמתחיל למנות עוד היום ימי נזירות וכיון דהיום יהי' עוד בגדר קדוש אע"ג דיהי' רק ע"י הגילוח מ"מ יש עשה דקדוש יהי' ופלפלתי הרבה בזה ואכ"מ רק גוף הסברא הצגתי לפני כת"ה שיחי':
ובעיקר ד' הר"מ ז"ל לסלק מעליו קושיית הראב"ד ז"ל כתבתי בילדותי בקונטרס שכתבתי בסוגי' דעלי' דהר"מ ז"ל ס"ל דזהו פירוש הגמ' ביבמות במה דאמרינן דמה לנזיר שכן ישנן בשאלה דאלת"ה הא דקיי"ל אין עדל"ת ועשה ליגמר מנזיר אלא מה לנזיר שכן ישנן בשאלה דהנה לכאו' קשה ענין זה דהגמ' קורא קולא לזה שישנו בשאלה ומה"ט עדל"ת הרי אדרבה הא כללא כייל ר"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שתיהם מוטב וא"כ ה"נ אדרבה כיון דאפשר למיתשל על נזירתו אמאי דחי' לי' עשה דמצורע הא הוי אפשר לקיים ב' ולא נימא עדל"ת לכן ס"ל להר"מ ז"ל דכונת הש"ס הוא דמה לנזיר מצורע שכן ישנן בשאלה א"כ אין הנזירות קדושה עצמיות בקדושת כהונה שא"א להסתלק ממנו אף בימי צרעתו וא"כ בהיותו מצורע ואינו קדוש שוב קילי הלאוין דנזיר ג"כ וע"ז מייתי הגמ' ראי' דאל"כ אמאי לא ניליף מיני' דעדל"ת ועשה דקדוש יהי' א"ו משום דישנו בשאלה אמרינן דבימי צרעתו אינו בגדר קדוש ולא כמו כה"ג מצורע דאפי' בימי צרעתו הוי בגדר קדוש וצריך קרא דהצרוע דמותר בפריעה ובפרימה וכמו"ש הר"מ ז"ל דהוא מטעם עדל"ת וע"כ משום דקדושה זו א"א להתבטל ממנו בשום פנים גם בימי צרעתו לא פסקה ממנו משא"כ קדושת נזיר כיון דישנן בשאלה לכן גם בימי צרעתו ליתא לקדושת נזיר וא"כ גם הלאו קיל כיון דשורש הלאוין הללו שקיבל עליו להיותו נזיר השם וכיון דמוכרח דבימים האלו אין בו קדושת נזיר קילי הלאוין דנזיר ואתי עשה דמצורע ודחי' לי' ובזה א"ש ד' הרא"ה ז"ל בס' החינוך שכ' דנודר שלא לאכול במצה אסור במצה דאין עדל"ת ועשה דכל היוצא מפיו יעשה ותמהו עליו הא איתא בשאלה קיל כמו בנזיר ולהנ"ל א"ש דהרא"ה ז"ל סובר כשיטת הר"מ ז"ל דישנו בשאלה בעצם אינו קילא לענין דהיות עשה לל"ת דאדרבה נצמח מזה חומר כיון דהוי אפשר לקיים ב' רק דכונת הגמ' רק על נזיר מצורע דלענין מצורע אמרי' כיון דישנו בשאלה קיל ופקע הקדושה בהיותו מצורע:
ויש להמתיק דרך פלפול דאיך אפ"ל דאין עשה דמצורע דוחה ל"ת דנזיר. כיון דימים אלו אין עולין לו א"כ א"נ דלא אמרי' עדל"ת הרי לא יהי' נזיר בשום פנים כיון דא"א להתטהר מהמצורעת וכ"ז שלא יתטהר א"א למנות ימי הנזירות וא"כ אין לך פתח חרטה גדולה מזו על עיקר הנזירות שעיד"ז הנזירות א"י להיות נרפא מצרעתו ולהיות נזיר וכ"כ המבי"ט בת' דבפתח חרטה א"צ שאלה כלל מה"ת דהוי כטעות וא"כ ממילא דדוחה ל"ת והגם די"ל דזה הוי נולד ואפי' למ"ד פותחין בנולד עכ"פ בגדר טעות אינו מ"מ ההסבר בש"ס נכון הוא לענ"ד דזה ענין הקולא דישנן בשאלה אבל מי שנדר בפירוש שלא לאכול מצה ונחית לזה ל"ש לומר דישנו בשאלה יהי' קילא שיהי' דוחה עול"ת]. אמנם אחת הוא מה שאני מתקשה לדעת הר"מ ז"ל שפוסק דנזיר בימי צרעתו אינו בכלל קדוש וליכא בי' העשה דקדוש יהי' לפ"מ שפוסק הר"מ ז"ל עצמו בפ"ה מה' נזירות הי"ב העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא ביטל מצ"ע שנאמר גדל פרע שער ראשו נראה מד' הר"מ ז"ל דליכא בזה איסור לאו כלל דהלאו אינו כ"א דגילח ע"י תער אבל בכה"ג ליכא אלא איסור עשה וא"כ לפמ"ש הר"מ ז"ל כאן דבנזיר מצורע ליכא העשה דקדוש יהי' הרי מותר להעביר את השערות ע"י סם וא"כ אמאי קיי"ל עדל"ת הא אפשר לקיים ב' עי"ד סם שישיר את השערות של ראשו וזקנו ויקיים מצות גילוח בשאר מקומות שבגוף דאע"ג דקיי"ל דבעינן קרא כדכתיב ומצורע ממורט מעכב ולא יכול להתטהר כמו שכ' התוס' יו"ט פי"ד דנגעים ומייתי לה הג' בית יצחק בת' אל מעכת"ה שי' אמנם כ"כ החוות יאיר בת' סי' קס"ו לת' דלפי"ז קשה אמאי לא תני במשנה מצורע שאין לו שערות א"ל טהרה עולמית כמו דתני אין לו בוהן יד ותי' משום דבמצורע בעינן גילוח שער בכ"מ כינוס שער והאי ודאי מילתא דלא שכיחא שיפלו לו כל שערות שבראשו וזקנו ושיחיו וזקן התחתון עד שלא ישאר לו שני שערות וא"כ יכול לקיים בו מצות גילוח ולכן אינו קתני במשנה ונראין דה"ק נכונים מאוד דאע"ג דבעינן קרא כדכתיב אבל מקומות הגילוח אינן מעכבין לכ"ע:
ובזה אמרתי לתרץ מה שתמה אדומו"ר מאורן של ישראל הגאה"ק מגור זצוקלה"ה בת' הרי"מ חיו"ד סי' ט"ז שכ' להקשות על הרשב"א ז"ל ר"פ הערל דמפרש הא דאמרינן בגמ' הטעם דערל מאכיל בתרומה משום דפימא כאיב לי' היינו משום דראוי למולו לאח"ז הא בלא"ה אינו בגדר פימא כאיב לי' וכתב ע"ז מרנא זצ"ל בזה"ל והא תני וכל ערל וכל הטמאים א"כ מצורע שא"ל בוהן יד דקי"ל שאין לו טהרה עולמית למה מאכיל ודוחק לאוקמה מתניתין כיחידאה עכ"ל והנה הדברים כמות שהם כתובים אין להם הבנה כלל דהרי זה דאין לו בוהן יד שא"ל טהרה עולמית היינו רק לקדשים דבזה צריך בוהן יד לאשם וללוג השמן וא"כ המשנה דמיירי לתרומה שפיר קתני סתמא דכל הטמאים יאכלו וכבר נשמע ברבים תמי' זו בשם כבוד אדמו"ר הקדוש גאון עזינו אביר הרועים אב"ד דק"ק סאכיטשאוו שליט"א אך באמת נראה ברור שחסר איזהו תיבות בת' הרי"מ וכונת מרן זצוקלה"ה היתה דלפי"מ דקי"ל דאין לו בוהן יד א"ל טהרה לקדשים ה"ה דמצורע ממורט א"ל טהרה כלל אף לענין תרומה כיון דא"א בו אף הגילוח הראשון וזה מעכב וכמ"ש התוס' יו"ט הנ"ל וא"כ איך קתני במשנה סתמא הערל וכל הטמאים דכייל גם מצורע ואיך מצורע ממורט מאכיל עבדיו בתרומה וז"ב ואמת שכן היתה כונת הג' ז"ל אלא שקיצר בלשונו כיון דהגמ' מדמי להו אהדדי הא דא"ל בוהן יד ונזיר ממורט א"כ ממילא ה"ה למצורע ממורט והיא לכאו' קושי' גדולה על הרשב"א ז"ל ואין לומר דממצורע ממורט לק"מ כיון דיכול להיות דיתרפא ויצמחו לו שערות מחדש א"כ פשיטא דגם הרשב"א ז"ל מודה דהוי רק בגדר פימא כאיב לי' ז"א דהא משכח"ל מצורע ממורט ע"י שסך נשא דלא הדר כמבואר בב"ק (דף פ"ו ע"א) עיי"ש וא"כ ידעינן בטח דלא מצי ליטהר עולמית ואעפ"כ נראה דמאכיל עבדיו בתרומה כיון דקתני במשנה סתמא כל הטמאים וא"כ קושיית מרן זצוק"ל בתוקפה על הרשב"א ז"ל אמנם לד' החו"י א"ש די"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל דאה"נ דמצורע כזה שאין לו שום שערות בגוף וא"י להתטהר אינו מאכיל בתרומה והא דתני במשנה סתמא משום דל"ש מצורע כזה וכמו דלא תני כלל ד"ז דמצורע ממורט מה"ט וז"נ בס"ד:
ומעתה ק"ל אמאי אמרינן במצורע עדל"ת וגלי קרא דמגלח את ראשו וזקנו הא יכול להשיר השערות שבראשו וזקנו ע"י סם ויקיים מצות גילוח בשאר השערות שבגוף ולמה צריך לדחות ל"ת ובכה"ג לא יהי' איסור כלל דע"י סם ליכא אלא עשה ומצורע הרי אינו קדוש וליכא איסור כלל וא"כ אין לך אפשר לקיים ב' גדול מזה. ועלה בדעתי כיון דישנו להשערות אלו בראשו וזקנו וחל עליו מצות גילוח הכל אינו בגדר אפשר לקיים ב' ושפיר עדל"ת אך לפי"ז הי' מקום לומר בפשיטות דלכן בגילוח ראשון לא נאמר ראשו וזקנו כיון דבתוך ימי חלוטו שעדיין לא חל עליו מצות גילוח הרי יכול לעשות כן וא"כ י"ל דבאמת רצון התורה כן הוא שבתוך ימי צרעתו יסיר השערות שיש בהן איסור ולמ"ד הקפת כל הראש שמי' הקפה יסיר כל השערות ולא יצטרך לבוא לידי דחיי' אמנם בגילוח השני י"ל דלאחר שהוזקק לכהן והתחילו שבעה ימי ספורו שוב אסור להעביר השערות ע"י תחבולות רק שיהי' עליו כל השערות שמקיים אח"כ מצות גילוח בכל השערות שיש לו ולכן בגילוח שני כתיב בתוה"ק ראשו וזקנו [ואין לדחות הא סך נשא לא הדר וא"כ אם כונת התוה"ק שיגלח גילוח ראשון רק שאר מקום הגוף דהיינו שיעשה פעולות מקודם שלא יצטרך לעבור איסור בגילוח א"כ למ"ל בגילוח שני שערות בראש וזקן ז"א שכ"כ הרא"ש ז"ל דיש שני מיני סך נשא עי' בנזיר (ד' ס"א) ואכ"מ] אך באמת בעיקר הדבר שכ' הר"מ ז"ל דבסך נשא איכא עשה י"ל דאין כונת הר"מ ז"ל דלאו ליכא כלל רק דכונת הר"מ ז"ל דמחמת הלאו אינו לוקה דהוי לאו שאב"מ דהמעשה שעושה הוא היתר ואח"כ נופלין השערות ממילא אמנם העשה עובר לגמרי כיון דעשה איתא אף בלא מעשה וכיון שכן אף בימי צרעתו איכא איסור בנזיר להיות סך נסא מכח הלאו והארכנו בזה בחי' ואכמ"ל יותר כי לא באתי בזה אלא לבאר איזהו סברות שיש לומר בענין זה והי' זה שלום רב מאת ידידי המוקירו בלתי מכירו ומכבדו כערכו הרם:
ודע כי בעיקר קושיית הג' בעל חוות יאיר ז"ל דאמאי ל"ח במשנה מצורע ממורט שא"ל תקנה עולמית כיון דחשיב א"ל בוהן יד לכאורה עלה בדעתי דרך פלפול דהנה לכאו' יש לעי' בהא דקי"ל דמצורע שא"ל בוהן יד א"ל טהרה עולמית לפ"מ שכ' בס' אור יקרות פ' תזריע בשם הגמ' זבחים דכל טומאה שאין לו טהרה ל"ש שם טומאה שנאמר לטהרו או לטמאו ודרשינן דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה א"כ מי שא"ל בוהן יד דא"ל טהרה עולמית הרי אינו נעשה מצורע כלל ובשלמא לפ"ד התוס' סנהדרין (דף מ"ה ע"ב) ד"ה נותן שכ' דהא דקי"ל אין לו טהרה עולמית ה"ד אם נקטעו הבהונות לאחר שנזקק לטומאה דאל"ה הו"ל כאלו גדמון מעיקרא עיי"ש וא"כ ל"ק כיון דכבר נזקק לטומאה ואז הי' לו טהרה א"כ שפיר אמרינן דעתה א"ל טהרה עולמית אמנם לפ"ד הר"מ ז"ל דפסק סתמא דא"ל בוהן יד א"ל טהרה עולמית ועיי"ש בחכמת שלמה להמרש"ל ז"ל שהחזיק בדעתו ז"ל ותמה על התוס' שמדמים דין זה לעדים קשה מאוד כיון שלא הי' לו בוהן יד בשעה שנזקק לטומאה וא"כ איך נטמא כיון דא"ל טהרה כנ"ל וגם לפ"ד התוס' יש לעי' עפ"ד רש"י יבמות (דף מ"ט) הידועין דס"ל דא"נ דא"ק תופסין ה"ה דאם אירע אח"כ אותו דבר פקעי הקדושין א"כ י"ל דה"ה הכא כיון דאח"כ נקטעו הבהונות שלו וא"ל טהרה עולמית פקעה הטומאה ממנו כיון דאם נצטרע עכשיו לא הי' נטמא כיון שא"ל טהרה א"כ י"ל דהטומאה נפקעת ממנו והבן היטב אך באמת לק"מ כיון דהא דא"ל בוהן יד א"ל טהרה עולמית הוא רק לקדשים אבל טהרה יש לו ומותר לאכול תרומה אלא שאסור בקדשים משום מחו"כ וא"כ שפיר הוי בגדר יש לו טהרה ושפיר הוי בכלל טומאה ומעתה ז"ד א"ל בוהן יד אבל מצורע ממורט דאין לו טהרה כלל ונשאר טמא כמות שהי' א"כ לא נוכל לומר דא"ל טהרה עולמית דא"כ לא יהי' טמא כלל כיון דא"ל טהרה א"ל טומאה וא"כ א"ר מא"ל בוהן יד למצורע ממורט וזה הערה נכונה. אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא לפי מעט עיוני לא מצאתי כלל דרשה זו במצורע שהטומאה יהי' תלי' בטהרה ובאמת א"נ דתלי' בטהרה יש מקום לומר שבעינן שיהי' טהור לגמרי אף לקדשים וכ"כ בחי' למס' נגעים פ"ג משנה א' ע"ד מהר"מ בר ברוך ז"ל המובא בתוס' יו"ט שם שכ' דלכן לא גזרו חז"ל בגר תושב שיטמא בנגעי הגוף כיון דאינו בר קרבן ונגעי הגוף א"ל טהרה אלא בקרבן ובמל"מ תמה עליו הא קרבן הוא רק לאשתרויי בקדשים וכתבנו דנראה דמוהר"מ ז"ל סובר דבעינן שיהי' ראוי לכל הטהרה אף לענין קדשים דגם זה בכלל הטהרה ולפ"ז יקשה מאוד הא דא"ל בוהן יד לדעת הר"מ ז"ל כנ"ל אך האמת שאין לנו לדרוש דרשות מעצמינו במקום שלא נזכר בש"ס ודרשה זו אינה מבוארת בשום מקום הן אמת דלענין טומאת מת דרשינן כן בנזיר (דף ס"א ע"ב) מדכתיב והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שא"ל טהרה א"ל טומאה ולפ"ז א"ש דמצורע איתקש למת גם במצורע י"ל כן ועי' בתוס' יו"ט שם רפ"ג דנגעים בשם מוהר"מ דנראה דמקשינן מצורע למת לענין זה אמנם בתוס' יו"ט תמה עליו ועי' בתוס' זבחים (דף ק"ב ע"א) ד"ה אנו שנראה ג"כ להיפך מדלא הקשו כן כיון דא"ל טהרה א"ל טומאה ויש לדחות דל"ש לומר שא"ל טהרה בהחלט כיון דמשכח"ל טהרה אם יהי' כהן לכשיתגדל פנחס או יהי' בנים לאלעזר ואיתמר שנולדו להם לאחר המשיחה ולכן מוכרחים התוס' להקשות דהרי כיון דא"ר את הנגעים מחמת קורבא ממילא אינו נטמא ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ שלא באתי בזה אלא לברר שד' הג' בעל אור יקרות ז"ל מ"ש מסוגי' דזבחים א"ל שום יסוד ואינה דרשת חז"ל בשום מקום ועי' בתוס' יו"ט רפי"ב דנגעים מה שטרח למצוא מקור דאין עכו"ם מטמא בנגעים אמנם אעפ"כ יש ללמוד עליו זכות שכונתו לד' מוהר"מ ז"ל המובא בתוס' יו"ט רפ"ג הנ"ל דאיתקש מצורע למת מה"ט דאין לו טהרה א"ל טומאה אך גם לפ"ז אין ללמוד מעכו"ם דאינו בר טהרה כלל ולכן א"ל טהרה משא"כ מצורע שא"ל בוהן יד או מצורע ממורט דהוי רק בגדר פימו כאיב לי' אבל בעצם הוא בר טהרה ושפיר יש לו טומאה וז"ב ואמת:
והנה עתה בסדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר כתר תורה מהגאון החריף מוהר"ם ז"ל בן הגאוה"ק בעל קדושת לוי זצוקלה"ה וראיתי שכ' לת' דברי הר"מ ז"ל הנ"ל דלכן כתב בנזיר טעם חדש דליכא עשה דקדוש יהי' ולא סגי לי' בטעמא דש"ס משום דישנו בשאלה משום דרוצה להזהיר שיהי' א"ש גם בנזיר שמשון דליתא בשאלה שיהי' מותר לגלח על צרעתו ובגמ' כיון דקאי אקרא וקרא לא איירי בנזיר שמשון דהרי כתיב מפורש על כל נפשות מת לא יבוא לכך אמרינן בגמ' הטעם דישנו בשאלה אמנם הר"מ ז"ל דרצה לת' גם על נזיר שמשון הוכרח לטעם זה דבימי צרעתו ליכא עשה ולענ"ד נראה ברור דז"א דמלבד דיש לעי' אם נזיר שמשון יש עליו עשה דקדוש יהי' כיון דמבואר בר"מ ז"ל פ"ג מה' נזירות דלא הי' נזיר גמור רק שמלאך הזירו א"כ נראה כיון דלא מצאנו כלל בקרא שהמלאך קורא אותו קדוש אינו בכלל קדוש יהי' ואע"ג דאסור בתגלחת מ"מ אינו בכלל העשה והסברא נותנת כן כיון דמותר ליטמא למתים נראה דאינו בגדר קדוש יהי' דהרי בנזיר שנטמא סותר את הראשונה ואז אינו קדוש כמו בימי צרעתו וא"נ דגם נזיר שמשון הוא בכלל קדוש יהי' איך מותר לטמא למתים הא בימי טומאה אינו קדוש א"ו דנזיר שמשון אינו בכלל העשה דקדוש יהי' אך אפי' אם נימא דז"א כיון דמותר לטמא למתים אין הקדושה נפקעת ממנו בהיותו טמא ושייך עשה דקדוש על הגילוח אך לפ"ז נראה דגם בימי צרעתו יש עליו עשה דקדוש יהי' כיון דשורש הענין דבימי צרעתו ליכא העשה הוא משום דאינם עולין לו מן המנין ואינו אז קדוש וזה ל"ש בנזיר שמשון דנראה פשוט כיון דאינו מוזהר על הטומאה וה"ה נזיר לעולם ל"ש לומר דבימי צרעתו פקע ממנו קדושת נזיר לענין הגילוח וא"כ אדרבה יקשה על הר"מ ז"ל דמה יענה לנזיר שמשון דבשלמא על הגמ' דמבואר הטעם דישנו בשאלה ל"ק מנזיר שמשון דהרי כל הטעם דנזיר שמשון ל"מ שאלה הוא משום דשמשון הי' נזיר עולם והוא קיבל עליו להיות כשמשון לכן ל"מ שאלה א"כ בעצם הנזירות ישנו בשאלה והוי קיל נהי דבאופן זה ליתא בשאלה והד' עתיקין בס' האחרונים אמנם הר"מ ז"ל דבא לחדש מטעם דליכא עשה כיון דימי צרעתו אינן עולין מן המנין יקשה מה יענה לנזיר שמשון דל"ש לחלק בין ימי טהרה לימי צרעתו כיון דא"צ לתגלחת מצד הנזירות ועי' היטב בנזיר (דף נ"ו ע"א) ותראה מבואר שהסברא כדברינו דבנזיר מצורע ל"ש כלל הך דינא דבימי צרעתו לא יהי' בגדר קדוש לכן נראה עיקר כמ"ש בדעת הר"מ ז"ל דנזיר שמשון אינו בגדר העשה כלל אע"ג דמוזהר על הגילוח ונסתרו ד' הרב ז"ל: