במסכת תענית (דף י"א ע"א) אמר ר"ל אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב ועיי"ש בתוס' ד"ה אסור לאדם שתמהו מיהודה ועיין מ"ש באוה"ח בזה. והנה במזרחי ז"ל כתב דיהודה הי' מותר לשמש מפני שלא הי' לו עוד בת ולא קיים עדיין פו"ר יתמה עליו מרן הב"י ז"ל בסי' תקע"ד דא"כ גם יוסף הי' מותר לשמש כיון דע"כ לא הי' לו בת כיון דלא מנאו הקרא בין השבעים נפש שבאו במצרים. ועיי' במהרש"א ז"ל וראיתי בספר עין יעקב שכתב על הב"י ז"ל שקושייתו מעיקרא ליתא דוודאי הי' ליוסף בת כמבואר במדרש פרשת ויגש על פסוק אדוני שאל את עבדיו לאמור. מתחילה בעלילה באת עלינו וכו' וכי בתך היינו מבקשים נראה מבואר דס"ל להמדרש דהי' לו בת ג"כ והא דלא חשבה עם בני יוסף בירידתן למצרים י"ל שמתה מקודם עיי"ש. אמנם לכאורה אין דבריו מובנים דאכתי ראית הב"י ז"ל נכונה מדלא כתיב בקרא וליוסף יולד שני בנים ובת בטרם תבוא שנת הרעב משמע דלא הי' לו בת ואי נימא דגם אז מתה כבר א"כ הדרא לדוכתא קושית הב"י ז"ל הא קיי"ל דהי' לו בנים ומתו לא קיים מצות פו"ר וא"כ אכתי הי' מחויב בפו"ר מצד הבת. אמנם לאחר העיון נ"ל שד' הג' בעל עין יעקב ז"ל נכונים לא מיבעי' לר"ל בעצמו דהוא בעל המאמר דדייק מקרא זה דאסור לשמש מטתו בשני רעבון בוודאי י"ל כדבריו עפמ"ש במק"א להסביר פלוגתת ריו"ח ור"ל ביבמות (דף ס"ב ע"א) דהי' לו בנים ונתגייר אי קיים פו"ר דריו"ח ס"ל דקיים פו"ר ור"ל ס"ל דלא קיים פו"ר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ותמי' מ"ט דריו"ח ועיי"ש בתוס' שנתקשו בזה. ונלפענ"ד דריו"ח לשיטתו דס"ל שם דהי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר והיינו משום דכתיב לשבת יצרה וליכא. רואים אנו דריו"ח ס"ל דקרא דלשבת האמור בדברי קבלה פירושא קא מפרש למצות פו"ר שענין פו"ר לא קיים אלא דוקא אם העולם נתיישב על ידו ומיני' אמרינן גם לקולא דאם העולם נתיישב על ידו ישוב גמור כראוי והם יכולין לישא בת ישראל קיים פו"ר. ומזה למד הר"מ ז"ל דס"ל לריו"ח דדוקא בנתגיירו בניו עמו קיים פו"ר דאל"כ גם שבת לא קיים כיון דעיקר מצות ישוב העולם לישראל לאחר מתן תורה להרבות ישראל בעולם ולכן ס"ל לריו"ח דאע"ג דלכל דבר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ לענין קיום מצות פו"ר דהוא משום לשבת כיון דהוא מכחו ונתיישב העולם על ידו קיים מצות פו"ר. אמנם ר"ל ס"ל כר"ה שם דהי' לו בנים ומתו מקיים מצות פו"ר ואע"ג דזה ברור דמצות לשבת עדיין מוטל עליו כיון עתה כשמתו הבנים הרי העולם אינו מיושב. אמנם ר"ה ס"ל דלשבת הוא מצוה אחריתא מדברי קבלה ואין ענינה למצות פו"ר ועיי' בפ' בראשית שג"כ דברנו מזה. ומעתה ר"ל לשיטתו ע"כ ס"ל דהי' לו בנים ומתו מקיים פו"ר וא"כ שפיר י"ל דכבר הי' לו בת כנראה קצת מדברי המדרש הנ"ל רק דהקרא לא חשיב להו משום שמתה ואעפי"כ לא שימש מטתו בשני רעבון כיון דכבר קיים פו"ר. אך יותר מזה נראה דאפי' לפי הלכה דקיי"ל כריו"ח דהי' לו בנים ומתו לא מקיים פו"ר משום הקרא דלשבת היינו רק לאחר מתן תורה דנתחדש שזה פירוש פו"ר יש בענין זה דוקא תולדה המתקיימת משא"כ קודם מתן תורה נראה פשוט דקיים פו"ר בהי' לו בנים ומתו כיון דאכתי לא נאמר קרא דלשבת (דאע"ג דקרא דלשבת הוא רק מד"ק וא"כ גם לאחר מתן תורה אמאי לא קיים פו"ר בהי' לו בנים ומתו נראה דס"ל לריו"ח כיון דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ע"כ דהי' זה הלל"מ שזה פירוש של מצות פו"ר. אך זה דוקא לאחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה נראה פשוט כדברינו דגם ריו"ח מודה דהי' לו בנים ומתו מקיים פו"ר] וא"כ שפיר י"ל כנ"ל דיוסף הי' לו בת ומתה. ולכן לא שימש מטתו בשני רעבון. ובילדותי אמרתי בזה דרך חידוד בישוב קושית התוס' דהנה לכאורה קשה על הא דקיי"ל דקודם שקיים מצות פו"ר מותר לשמש מטתו בשני רעבון לפי"מ דקיי"ל דאינו מקיים מצות פו"ר אלא בזו"נ דוקא וא"כ כשיש לו בנים או בנות אמאי יהי' מותר לשמש מטתו דילמא גם עכשיו לא יהי' לו אלא מאותו המין שיש לו ולא יקיים מצות פו"ר. והנה כנראה איסור זה הוא איסור תורה וא"כ ניזול לחומרא כדין כל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא. אך י"ל לדעת הר"מ ז"ל דמה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא א"כ י"ל דבמקום ספק מצות פו"ר לא גזרו רבנן ולכן מותר לשמש מטתו. והנה הגאון בעל פרמ"ג ז"ל כתב דלדעת הר"מ ז"ל דספיקא דאורייתא מה"ת להקל היינו דוקא בישראל אבל בב"נ ספיקא להחמיר והדברים עתיקין בספרי האחרונים. ומעתה א"ש דיוסף לשיטתו דיש להם דין ב"נ כמו"ש המפורשים לא שימש מטתו אע"ג שעדיין לא קיים פו"ר. [וי"ל עוד כיון דהי' לו שני בנים וקיי"ל דלהרבה דברים בתרי זימני הוי חזקה חשב דילמא גם אח"כ יהי' לו רק בנים ולא יקיים פו"ר ועיי' בהקדמה לשאילת יעב"ץ ח"א בשם הגאון אביו חכ"צ ז"ל שחשב זה לחזקה וכתבנו מזה במקום אחר ואכ"מ] אמנם יהודה לשיטתו דהי' להם דין ישראל וספיקו לקולא לכן כל זמן שלא הי' לו בת הי' מותר לשמש מטתו ומתורץ קו' התוס'. וזה נכון: