העתק מתשובה שכתבתי לכבוד הגאון מו"ה אדר"ת ז"ל אב"ד בירושלים. ויען כי עתה בעת סדרי ספרי זה לדפוס באה השמועה כי נפטר הגז"ל אמרתי להעתיק פה הדברים האלו להיות למזכרת אהבה כי זה הי' מכתבי האחרון שכתבתי לו בדבר הלכה והגז"ל בתשובתו התנצל כי אין בו כח לפלפל בדבר הלכה ויהי' זכרו ברוך. וז"ל במכתבי. מתניתא דמר אנא מתנינא. למדתי היום בר"מ ז"ל פ"ב מחנוכה הלכה ט' במה שכתב הר"מ ז"ל עששית שהיתה דולקת כל היום למוצ"ש מכבה ומברך ומדליקה שההדלקה היא המצוה ולא הנחה שתמי' על הר"מ ז"ל שהוסיף תיבת מברך מה שאין דרכו בכך. וראיתי לכ"ג שליט"א בקונטרס עובר אורח בהגהות לחנוכה שכתב בזה דבר נפלא דריב"ל לשיטתו דאין מברכין על דרבנן לכן אין מברכין בנר חנוכה כלל ולכן הוסיף הר"מ ז"ל ומברך ודפח"ח ושפתים יושק מד"נ:

אלא שאכתי צריך עיון דלמה הוסיף הר"מ ז"ל זה וגם פלא לי שלא הביא כ"ג שליט"א דברי הירושלמי סוכה פ"ג ה"ד דריב"ל ס"ל להדיא דמברך גם על נר חנוכה אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות זקנים וגם מגמ' דילן אינו ראי' דריב"ל ס"ל שלא לברך כלל בנר חנוכה דהרי נראה להדיא דמייתי הסוגיא כל נוסח הברכה דהוא להורות דעיקר הראי' מרב משום דמברך אקבמ"ו להדליק נר חנוכה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בזה דאפי' לפי' גמ' דילן דריב"ל ס"ל דאינו מברך כלל בנר חנוכה מ"מ היינו דוקא בשאר הלילות אבל בלילה הראשונה גם ריב"ל מודה דמברכין ובאמת נראה כן בירושלמי שם דמסיק דהשאלה על חנוכה לריו"ח אם מברכין ואח"כ איתא בירושלמי חיי' ברי' דרב מברך על כל פעם ופעם ר"ח לא מברך אלא פ"א. ועי' בקרבן העדה ובפנ"מ שפי' דזה לא קאי אלא על לולב אבל חנוכה נשאר בספק. ולענ"ד מסידור לשון ירושלמי אינו נרא' כן וי"ל דקאי גם על חנוכה וגם בחנוכה יש לחלק בין לילה ראשונה לשאר לילות וטעמא דמילתא לפמ"ש הפוסקים לת' הדלקת נר חנוכה בלילה ראשונה שלא הי' נס בנרות כלל דהוא משום הצלה דישראל עיי' במאירי ובשאר פוסקים ומעתה י"ל עפמ"ש החת"ס בחידושי שבת דמה שמחויב משום נם דהצלה היא דאורייתא דהוי ק"ו משיעבוד לגאולה אומרים שירה ממות לחיים לא כ"ש עיי' בחת"ס שבת סוגיא דכבתה וא"כ חנוכה בליל ראשון יש להדלקה עיקר בדאורייתא אמנם בשאר לילות דל"ש שוב מצד הצלה רק מצד הנס דנרות הוי עיקרו דרבנן וא"כ י"ל דגם בנר חנוכה יש חילוק בין לילה ראשונה לשאר לילות ובאמת ריב"ל בעצמו דס"ל דנשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס נראה ג"כ דסובר דעיקר התקנה דנרות הוא משום הצלה דבאותו נס גם נשים היו כמו שמפרש רש"י ז"ל בסוגיא דכבתה וא"כ נראה דריב"ל מודה דבלילה הראשונה מברכין בנר חנוכה להדליק נר חנוכה רק דבשאר הלילות י״ל דאין מברכין ולכן הגמ׳ בסוכה דרצה להביא ראי׳ דרב ס״ל דמברכין על דרבנן הביא הגמ׳ דמברכין לדידי׳ על נ״ח כל ז׳ דמזה עיקר הראי׳ אמנם מהברכה דלילה הראשונה אינו ראי׳ כיון דמשום הצלה הוא הוי בכלל עיקרו דאורייתא כמ״ש החת״ס ז״ל. ועפי״ז עמדתי על דברי רש״י ז״ל בסוגיין שמפרש מימרא דריב״ל בעששית שהיתה דולקת מע״ש דהיינו שהדליקה למצות נר חנוכה בע״ש וצ״ע מה בעי רש״י ז״ל בזה דוקא שהדליקה לנר חנוכה ומה כוונת רש״י ז״ל בזה. אמנם להנ״ל א״ש דהי׳ קשה לרש״י ז״ל אמאי לא נקט ריב״ל ומברך לכן פירש רש״י ז״ל שכבר היתה דולקת לחנוכה מע״ש וא״כ ע״כ היום שוב ליל ב׳ של חנוכה ושוב ל״ש ברכה לריב״ל דאין מברכין על דרבנן וזה נכון בכוונת רש״י ז״ל. ומעתה י״ל בדקדוק הוסיף הר״מ ז״ל ומברך דהר״מ ז״ל ג״כ ס״ל כשיטת רש״י ז״ל דריב״ל ע״כ מיירי בנ״ח מדלא קתני מברך וכיון דבנר חנוכה איירי ע״כ דהוא בליל ב׳ ל״ש ברכה. אך לכאורה קשה לפי״ז על הגמ׳ דאמאי מקשינן דאי אמרת הנחה עושה מצוה מכבה ומגבי׳ וחוזר ומדליקה מבע״ל דלמה צריך כיבוי כקושית התוס׳ ותי׳ התוס׳ ל״ש כשיטת רש״י ז״ל וכבר עמדו בזה המפורשים אמנם י״ל דהגמ׳ קאי לריב״ל לשיטתו דס״ל דעל מצות דרבנן אין מברכין משום דדרבנן אינו בכלל לא תסור וא״כ דרבנן ודאורייתא שני ענינים הם וא״כ נהי שנדלק אתמול לצורך מצות נר חנוכה דאורייתא אין זה בכלל נדלק למצות נ״ח דהיום כיון דהיום הוא מצוה דרבנן אין זה אותה המצוה של אתמול ולכן שפיר מקשינן בגמ׳ דאפי׳ א״נ דריב״ל מיירי בליל שני וצריך הדלקה מחדש עכ״פ גם הנחה צריך אמנם להלכה דקיי״ל דגם על דרבנן מברכין דהוא בכלל לא תסור והוי כד״ת ממש שפיר אם נימא הנחה עושה מצוה לא יהי׳ צריך הכיבוי כלל רק מגבי׳ לבד ומדוקדק מאוד דברי הר״מ ז״ל ול״ק עליו קושית הפר״ח בסי׳ תרע״ה עיי״ש ונסתעי׳ בזה כל דברי כ״ג שיחי׳:

ומה שנראה עוד דרך פלפול לפרש דברי הר״מ ז״ל במה שהוסיף ומברך ומדליק דקמ״ל בזה כהטו״ז ז״ל דס״ל דבמוצ״ש מבדיל מקודם ואח״כ מדליק דליכא למימר משום דאינו רוצה באפוקי דיומא ז"א כיון דמברך על נר חנוכה הרי ממילא מפקיע את עצמו מקדושת שבת כמו שהאריך בזה הטו״ז ז״ל וכוונת הר״מ ז״ל דהנה מבואר בסי׳ רצ״ט בשם רבינו ירוחם דלהדליק הנר מותר במוצ״ש קודם הבדלה והנה סברת רי״ו נראה שמה שמותר ביו״ט לא החמירו במוצ״ש קודם הבדלה ולפי״ז יש לעיין לכאורה בכיבוי דאסור ביו״ט אף דכיבוי הוא רק דרבנן מצד מלאכה שאצל״ג אמנם הר״מ ז״ל לשיטתו דס״ל משאצל״ג חייב א״כ נראה דכיבוי אסור במוצ״ש קודם הבדלה ולכן כיון דבגמ׳ כתיב סתמא מכבה ומדליקה י״ל דהיינו אפי׳ קודם הבדלה ונאמר דמותר לצורך מצוה וכדי להזהיר זה כתב הר״מ ז״ל דמכבה ומברך ומזה שמברך הרי מפקיע את עצמו משבת וא״כ אין שום סברא להדליק נ״ח קודם ושוב ידעי׳ דמכבה היינו ג״כ רק אחר הבדלה ודו״ק:

עוד כתב כ״ג שליט״א שבזה מתורץ קושית התוס׳ ז״ל שהקשה דלמה לי טעמא לחייב נשים משום שאף הן היו באותו הנס תיפוק לי׳ דכל דרבנן הוא בכלל לא תסור ועל לאו נשים מוזהרות אף שהוא לאו שהזמ״ג. אמנם להנ״ל מיושב דריב״ל לשיטתו דס״ל דעל דרבנן אין מברכין וע״כ דס״ל דדרבנן אינו בכלל לא תסור צריך לטעמא דאף הן היו באותו הנס אלו תוכן ד״ק ויפה העיר בזה וגם אני הארכתי בזה בכמה דוכתין בחידושי. ולכאורה י״ל בזה מה שאני מתקשה ברש״י ז״ל במס׳ ערכין (דף ג׳ ע״א) דהא דאמרי׳ בגמ׳ הכל חייבין בקריאת מגילה לאתויי נשים דפי׳ רש״י ז״ל דחייבין במקרא מגילה ולהוציא אחרים יד״ח עיי״ש. ואמאי במס׳ מגילה (דף ד׳ ע"א) במימרא דריב"ל דנשים חייבות במקרא מגילה לא פי' רש"י ז"ל כלל דחייבות לגמרי ויכולין להוציאן אנשים יד"ח והרי שם עיקר מקומו. ולהנ"ל א"ש דהנה באמת הטו"א ז"ל כתב לחדש דנשים כיון דחייבין רק מטעם שאף הן היו באותו הנס א"י להוציא אנשים דחייבין מדברי קבלה דכד"ת דמי. אמנם דעת רש"י ז"ל נראה דס"ל כיון דכל דרבנן הוי בכלל לא תסור הוי כמו דברי קבלה ושפיר יכולין להוציא אנשים. ומעתה י"ל דזה דוקא לפי הלכה דקיי"ל דמברכינן בדרבנן משום דהוא בכלל ל"ת משא"כ ריב"ל לשיטתו דס"ל דעל דרבנן אין מברכין א"כ ס"ל דדרבנן אינו בכלל לא תסור אמנם נראה דבזה מודה ריב"ל דמקרא מגילה לאנשים הוי בכלל דברי קבלה דכדברי תורה דמי ועיי' במכות (דף כ"ג ע"ב) דאמר ריב"ל שלשה דברים עשו ב"ד שלמטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם וחד מינייהו מקרא מגילה ועיי"ש דדריש לי' מקרא א"כ נראה דמודה דהוי כדברי תורה. אמנם בנשים כיון דכל חיובן מצד שאף הן היו באותו הנס א"ח אלא מדרבנן ושפיר א"י להוציא אנשים לכן בדריב"ל לא פיר רש"י ז"ל דיכולין להוציא אנשים דריב"ל לשיטתו אינן יכולין להוציא אנשים כנ"ל. איברא דלקושטא דמילתא כ"כ בחיבורנו שנראה עיקר דריב"ל דאמר דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס היינו שמתוך כך אמרינן דתקנת מרדכי ואסתר הי' מיד גם על נשים כיון דאין סברא לפטור אותם מכח דהוי מצ"ע שהזמן גרמא כיון דגם הם היו באותו הנס וניצולו מסברא גם הם באותה מצוה וחייבין בפרסומי ניסא ומה שהוא מסברא הוי חיוב גמור ומהני מדאורייתא ג"כ כמו דמצאנו בשפיכת דמים דאמרינן יהרג ואל יעבור מכח סברא דמה חזית [וכתבנו מזה במק"א על דברי הרביד הזהב פרשת ויקהל שהעיר בענין זה אם מה דהוא מכח סברא הוי דאורייתא וכדברי הפנ"י ז"ל בברכות בענין ברכה לפני המזון. ואכ"מ. וא"צ להאריך לפני כ"ג בדברים כאלה שכל רז לא אניס לי'] וראי' לזה דא"נ דנשים לריב"ל חייבות במקרא מגילה רק מדרבנן ואינן בחיוב כמו אנשים לא יהיו חייבין בברכה על מקרא מגילה לריב"ל לשיטתו דעל מצוה דרבנן אין מברכין ומדסתם ריב"ל דנשים חייבות במקרא מגילה נראה דבזה דינם שוה לאנשים. ובאנשים נראה ברור דמודה ריב"ל דמברכינן על מקרא מגילה דלא מצאנו פלוגתא בזה ויש להאריך עוד בכל זה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא להשתעשע עם כ"ג שיחי' בחידושי תורה לעורר זכרון אהבתינו:

ומדי דברי בזה הנני להציע לפני כ"ג מה שראיתי להגאון בעל יד המלך ז"ל סוף הל' תנוכה שכתב להעיר דהא דפשיטא לסוגיא דש"ס דאם אמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חו"ש וקטן לא עשה כלום והא במגילה ר' יהודה מכשיר בקטן וא"כ לדידי' גם הדלקת קטן שהגיע לחינוך צריך להיות כשר ואמאי לא מצאנו בזה כלל פלוגתת ר"י וחכמים ועיי"ש שמכח זה כתב לחדש דבחנוכה ליכא חיוב כלל על הקטן אף מדרבנן כיון דצריך להוציא מעות על זה עי"ש. ודבריו דחוקים מאוד והרי בהדיא שנינו קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכן בלולב יש מצות חינוך אף ביום הראשון דצריך לכם דוקא ואף כי יש לדחוק בזה בחילוקים דקים כמובן אין רצוני להאריך בהם. ובאמת בעיקר הדבר אשתמיט לי' להרב ז"ל דברי הר"ן ז"ל במקומו בשם הבעל העיטור שכתב להדיא דלר"י דמכשיר בקטן שהגיע לחינוך בקריאת המגילה ה"ה בנר חנוכה כשירה ההדלקה ע"י קטן שהגיע לחינוך עיי"ש. אמנם כן בעיקר הדבר לענ"ד במחלוקת היא שנוי' ולדעת התוס' אינו ראי' ממגילה לחנוכה וגם ר"י דמכשיר במגילה בקטן מ"מ בחנוכה מודה דאינו כשר ע"י קטן וטעמא דמילתא לפמ"ש התוס' במגילה (דף כ"ד ע"א) בד"ה אבל אינו פורס על שמע דנהי דר"י מודה דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן מ"מ במגילה מכשיר בקטן לפי שטף ונשים היו בספק דלהרוג ולהשמיד לפיכך עשאו ר"י כגדול וביאור דה"ק נראה בפשיטות דהנה באמת כיון דגם קטנים היו באותו הנס הרי יש לחייב קטנים ג"כ בקריאת המגילה ממש כמו גדולים אלא דלא מהני סברא זו לחייבם כיון דקטן אינו בר דעת ואינו מחויב במצות. ומעתה אמרינן דזה דוקא בקטן שלא הגיע לחינוך אבל בקטן שהגיע לחינוך כיון דרבנן רמי עליו חיוב מדרבנן ואמרינן דהוא בר דעת להתחייב במצות מדרבנן שוב אמרינן דיש עליו אותו חיוב דגדול כיון דאף הן היו באותו הנס וזה פשוט. ומעתה נראה דזה דוקא בפורים דהנס הי' שניצולו ממות לחיים דהגזירה הי' להשמיד ולהרוג וא"כ אין נפ"מ בין קטנים לגדולים ושפיר י"ל בהם שאף הן היו באותו הנס משא"כ בחנוכה דהיתה הגזירה להעביר על הדת וקיי"ל דיהרג ואל יעבור מכח מצ"ע דוקדשתו בתוך בנ"י א"כ זה דוקא בגדולים אבל בקטנים דאינן מצווין על עשה דוקדשתו הרי היו מותרין לעבור ולא היו נהרגין וא"כ בחנוכה ל"ש לומר בקטנים שאף הן היו באותו הנס כיון דלא בהם נס הצלה ממיתה כיון דלא היו צריכין למסור נפשם על קדושת השי"ת וכיון דל"ש לחייבם מכח שאף הן הי' באותו הנס לא נשאר לנו לחייב אותם אלא מכח חינוך ושוב אמרינן דתרי דרבנן אינו מוציא ח דרבנן ולכן לא מצאנו בתוס' כלל שבנר חנוכה יהי' כשר לר"י הדלקה ע"י קטן. אמנם הבעל העיטור דלומד חנוכה מפורים נלענ"ד דאזיל לשיטתו שכתב להדיא בהלכות מגילה דטעמא דר"י דמכשיר בקטן דס"ל כיון דמחויב מצד חינוך יכול להוציא דרבנן וס"ל דאין לחלק כלל בין חד דרבנן לתרי דרבנן ושפיר כתב דה"ה בחנוכה הדלקת קטן כשירה משא"כ לדעת התוס' אינו ראי' ממגילה לחנוכה כנ"ל. ועפי"ז עמדתי על לשון רש"י ז"ל בשבת בסוגיא דכבתה בהא דאמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס שכתב בזה"ל משום שהי' בכלל הגזירה דתבעל לטפסר תחילה וע"י אשה נעשה הנס וכבר הרגיש בזה הפרמ"ג ז"ל דלמה הוסיף רש"י ז"ל וע"י אשה נעשה הנס. אמנם לדברינו י"ל בטו"ט ודעת דהי' קשה לרש"י ז"ל דהרי מוכרח מרפ"ק דמס' כתובות דהך גזירה דתבעל לטפסר תחילה לא היתה להעברת דת כ"א להנאתן והי' מדינא מותר לעבור. א"כ אצל נשים לא הי' הנס גדול כ"כ כמו אצל אנשים שהי' הדין דיהרג ואל יעבור וא"כ אין ראי' דחייבות בנר חנוכה כמו אנשים שהי' הדין דיהרג ואל יעבור לכן מוכרח רש"י ז"ל להוסיף וע"י אשה נעשה הנס משא"כ בפורים דהי' להשמיד ולהרוג והיו הכל שוין בסכנה ושפיר פי' רש"י ז"ל במגילה במימרא דריב"ל דנשים חייבין בקריאת המגילה משום שאף הם היו בסכנה דלהשמיד ולהרוג וזה נכון מאוד בס"ד. [ומה שפי' רש"י ז"ל בפסחים (דף ק"ח) גם במגילה מפני שע"י אשה נעשה הנס כ"כ בחידוש בדיני פורים ואכ"מ להאריך בזה]:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר בדעת הר"מ ז"ל פ"ד מחנוכה ה"ט שכתב בזה"ל נ"ח שהדליקה חש"ו או עכו"ם לא עשה כלום עד שידלקנו מי שהוא חייב בהדלקה עכ"ל שתמי' מאוד שלמה הוסיף הר"מ ז"ל "עכו"ם" מה שלא נזכר בגמ' שאין זה דרכו של הר"מ ז"ל ובפרט דהוא כ"ש מקטן. אמנם לדברינו נראה דכוונת הר"מ ז"ל להורות דקטן בנר חנוכה דינו כעכו"ם ול"ש בו גם מצות חינוך דהר"מ ז"ל ס"ל דבאמת כיון דקטנים לא היו באותו הנס דגדולים ל"ש בהו חינוך כלל כיון דגם גדול שלא הי' בנס אינו חייב במצוה זו דתקנו אותו רק מכח הנס ולכן בקטנים ל"ש חינוך כלל בזה. ובאמת לא מצאנו בר"מ ז"ל שיחייב את הקטנים במצות חינוך דנר חנוכה. וממה שכתב בפ"ג ה"ד כל שחייב בקריאת המגילה חייב בנר חנוכה ולא הוסיף כלל הדין דחינוך קטן כמו"ש במגילה שזה אינו מכח חיוב נראה דס"ל דל"ש חינוך בחנוכה כלל והוא מה"ט כיון דקטנים לא היו בכלל הנס ל"ש בהם מצות חינוך כלל (וי"ל יותר בכוונת הר"מ ז"ל בזה שהוסיף "או עכו"ם" דכוונתו על ב"נ והיינו גר תושב שמצווה שלא לעבוד ע"ז דלכאורה י"ל דגם גר תושב חייב בנר חנוכה כיון דיוונים גזרו על עכו"ם וגם גר תושב מצווה ע"ז והרי גם הם היו באותו הנס. אך באמת ז"א דגר תושב אינו מצווה על קה"ש וא"כ ל"ש לומר בו שאף הן היו באותו הנס וה"ה קטנים אין לחייב אותם בנר חנוכה מה"ט ואם אמנם כי בימי בית שני לא הי' נוהג דיני גר תושב דאינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג מ"מ יש מקום לומר כן בכוונת הר"מ ז"ל כמובן ואין להאריך בזה]. וחוץ לדרכינו עלה בדעתי בכוונת הר"מ ז"ל שהוסיף עכו"ם דכוונתו בזה דלא נימא דהא דקיי"ל דאם הדלקה עושה מצוה הדליקה חש"ו לאו כלום הוא הטעם משום דהדלקה עושה מצוה צריך שיהי' ההדלקה לשם מצוה ולכן בקטן דהוי מתעסק לא מהני הדלקתו ונפ"מ בזה בעכו"ם שהדליק נר חנוכה ונתגייר אח"כ ואומר שהדליקה בכוונה לשם מצות חנוכה יהי' ההדלקה כשירה דאע"ג דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד מ"מ אין זה בירור ובפרט לגבי עצמו כשנתגייר אח"כ צריך להיות נאמן כשאמר שהי' בכוונה כמו"ש בזה הג' רעק"א ז"ל בת' סי' ד' ואף למה דמבואר בירושלמי במס' חגיגה פ"ג ה"ד מחלוקת תנאי בזה בגר שנתגייר לענין יין נסך אם נאמן לגבי עצמו עייש"ה דר"ע ס"ל דאינו נאמן לעצמו יותר מלאחרים מ"מ נראה דזה דוקא בדאורייתא אבל במצוה דרבנן לעצמו נאמן א"כ יהי' משכח"ל דהדלקת עכו"ם תהי' כשירה לכן הוסיף הר"מ ז"ל דהפסול מצד שאינו בר חיובא ולכן גם הדלקת עכו"ם פסולה והבן. איברא דבעיקר הדבר בנכרי שנתגייר בליל חנוכה נראה דשוב אינו מחויב בהדלקת נר חנוכה כמו דמצינו במגילה דגר שנתגייר אינו חייב במגילה כיון דבתחילת הזמן לא הי' בר חיובא ה"ה בנר חנוכה א"כ לא משכחת לה לגבי עצמו נפ"מ בהדלקת נר חנוכה במה שהדליק בעודו נכרי והבן ויש להאריך עוד הרבה בזה ואכ"מ: