Keli Chemdah on Torah, Mishpatim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שם ל') אם כופר יושת עליו וגו'. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל בעבור היות הכופר כפרה כענין הקרבנות "ואם הוא אינו חפץ בה אינן מכריחים אותו לבוא לב"ד לחייבו בכך" ואפי' אם חייבוהו אין ממשכנין אותו. בעבור זה אמר אם עכ"ל. מבואר מדברי רבינו הרמב"ן ז"ל דבר חדש מאוד דלא בלבד שאין ממשכנין על הכופר אלא שגם אין העדים יכולים לחייבו כופר בלתי אם חפץ בכופר אז יבוא לב"ד ויחייבו אותו ותלי' לגמרי ברצונו שאין הב"ד מחייבים אותו כלל בלתי רצונו בכופר:
והנה דברי רבינו ז"ל נפלאין מאוד א' דגוף הדבר שכתב בפשיטות דכופר אין ממשכנין הוא איבעי' דלא איפשיטא בב"ק (דף מ' ע"א) ואיך פסק הרמב"ן ז"ל בפשיטות דאין ממשכנין ובאמת דעת הר"מ ז"ל להיפך. ב' מהיכן הוציא מ"ש בריש דבריו הקדושים דגם לחייב אותו אין הב"ד יכולין להזדקק לזה בלי רצונו:
ונראה ביאור דבריו הקדושים ונקדים לבאר דברי הרמב"ן ז"ל המובא בריטב"א ריש מכות בהא דאמרי' בגמ' דעדים זוממין אין משלמין את הכופר מ"ט כופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו ותמה הריטב"א ז"ל דמה בכך מ"מ יהיו חייבין מצד כאשר זמם. ותירץ כיון דהוי איבעי' דלא איפשיטא אם ממשכנין וא"כ מספק אין ממשכנין. וגם ר"י ז"ל פי' שם דלא מיבעי' לן התם אלא אם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומעתה אלו לא הי' רוצה לתת כופר לא היו כופין אותו ואם הי' יודע בעצמו שלא הי' כמו שהעידו לא הי' נותן וכיון שכן אין כאן דין הזמה וה"ק כופרא כפרה ולית בכפרה דין הזמה ואי משום דליהוי להו כפרה הני לאו בני כפרה נינהו. ורבינו הרמב"ן ז"ל פירש דלמ"ד כופרא כפרה ל"ש הזמה דהא עיקר עדותן לחייב מיתה ביד"ש ועדותן לשמים לא מעלה ולא מוריד וכו' שאין השמים צריכין לעדותן כלל וא"כ ליכא לגבי המיתה ועשיתם לו כאשר זמם וכיון שכן אף כופר ל"ש בהו שהכופר במקום מיתה ביד"ש ונכון הוא מאוד עכ"ל הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל:
והנה צריך לבאר כוונת הרמב"ן ז"ל אם כוונתו ג"כ א"נ דאין ממשכנין על הכופר או דכוונתו אפי' למ"ד דממשכנין בכופר מ"מ כיון דהוא תמורת מיתה ביד"ש וכיון דלענין מיתה ביד"ש ל"ש הזמה ה"ה דל"ש בכופר. ומסתימת דברי הריטב"א ז"ל נראה לכאורה דכוונת הרמב"ן ז"ל אפי' למ"ד דממשכנין דאל"כ ל"צ לתרץ הרמב"ן ז"ל כיון דאין ממשכנין ובידו שלא להביא הרי ליכא דין הזמה כלל כמו"ש הריטב"א לעיל מיני' וכן ראיתי להגאון בעל שאג"א ז"ל על מכות שהבין כן בדברי הרמב"ן ז"ל שבא לתרץ אף א"נ דממשכנין על הכופר. אמנם אני תמה על עצמי איך אפשר לומר כן הא כשהוזמו העדים הרי נראה לכל דלא הי' חייב מיתה ביד"ש כלל וכל עדותן הי' להוציא ממנו ממון בשקר אלא שהם כינו את הממון כופר אבל לקושטא דמילתא הרי אינו כופר ואינו כפרה כלל אלא שרצו להוציא ממנו ממון שלא כדין א"כ כשהוזמו אמאי לא יהיו חייבין. ואנה השכל שיגזור כן. ועוד תמי' לי דאם כוונת הרמב"ן ז"ל לומר דאפי' אם ממשכנין על הכופר דינא הכי דסוף כל סוף ל"ש בהו כופר כיון דהוא תמורת מיתה ביד"ש מ"מ אמאי ס"ל להרמב"ן ז"ל דגם מצד והצדיקו אין לוקין כיון דלא באו להרשיע כלל בעדותן כמו"ש הריטב"א שם אח"כ בשם הרמב"ן ז"ל והוא תמי' מאוד הא אין לך רשעה גדולה מזו שרצו לחייב אותו ממון שלא כדין:
ואעיקרא מילתא קשה מאוד א"נ דהרמב"ן ז"ל מודה דלמ"ד דאין ממשכנין ל"צ כלל לתירוץ שלו רק דבלא"ה ל"ש דין הזמה כיון דאין ממשכנין ותירוצו רק למ"ד ממשכנין א"כ למה הוצרך לתירוצו זה הא הרמב"ן ז"ל עצמו מובא בריש דברי הריטב"א שם כתב לפרש דברי הגמ' והני לאו בני כפרה נינהו אע"ג דבגלות קאמרינן בגמ' ליגלי כי היכי דתיהוי להו כפרה דההבדל בין גלות לכופר דגלות אינו כפרה גרידא דהוי בגדר עונש דהרי ניתן לב"ד והכפרה הגמורה הוא במיתת כה"ג לכן שפיר הו"א דגם העדים יגלו משא"כ כופר שאין ממשכנין אותו כדאסיקנא בב"ק וא"כ הוי כפרה גרידא ול"ש בעדים זוממי שאינן בני כפרה זה נראה כוונתו הקדושה. וא"כ מבואר מדברי הרמב"ן ז"ל עצמו דע"כ אזיל הסוגיא הכא למ"ד דכופר אין ממשכנין וא"כ למה צריך לתירוצו בטעמא דאין משלמין את הכופר מכאשר זמם הא התירוץ פשוט ומבואר כיון דבידו שלא ליתנם ל"ש בהו דין הזמה:
לכן נלענ"ד ברור דמעולם לא עלה על דעת הריטב"א ז"ל לומר דתירוצו דרמב"ן ז"ל יהי' א"ש אפי' א"נ דבכופר ממשכנין דהרי א"נ דממשכנין והוי כשאר תביעת ממון פשיטא דהעדים חייבין מדין הזמה אלא דהי' קשה לי' להריטב"א ז"ל דאפי' למ"ד דאין ממשכנין מ"מ כיון דע"פ עדותן נתחייב בכופר אע"ג דאין ממשכנין אותו מה בכך כיון דמחויב הוא ליתן הכופר הרי חייבו אותו ממון ומה בכך דבידו להיות רשע שימות בעונו ולא יתן הכופר הרי אין לך משכון גדול מזה שאיימו אותו בח"מ ביד"ש ועיד"ז ממילא הי' מוכרח ליתן הכופר לפדות את עצמו ממיתה וכנראה שהריטב"א ז"ל הרגיש בזה וכתב בזה"ל "ואם הי' יודע בעצמו שלא הי' כמו שהעידו לא הי' נותן". אך צ"ע דמאי בכך דאם הי' ידע שמעידין שקר לא הי' צריך ליתן מ"מ עתה כשבאמת א"י אם מעידין שקר הרי חייבו אותו ממון ומאי בכך דבידו שימות ולא יתן הכי בשביל זה אינן מחייבין אותו ממון. ולתרץ זה כתב הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל דלמ"ד כופרא כפרה ואין ממשכנין לאו דוקא שאין ממשכנין אלא שאין הב"ד מחייבין אותו כלל ע"י עדותן אלא דכל תכלית העדים לחייב אותו מיתה ביד"ש אמנם אין הב"ד אומרין כלל שמחויב לבוא לב"ד ולהתחייב כופר אלא אם ירצה ליתן את הכופר ישומו הב"ד את הכופר והוא יתנם ליורשי המת וכיון שכן אין העדים חייבין מדין הזמה כיון שהם לא באו לחייב כלל רק לגלות לפני הב"ד שיש על אדם זה חיוב מיתה ביד"ש והוא מה שירצה אח"כ יעשה ואע"ג דצריך בזה עדות לפני הב"ד מ"מ כיון שאין מחייבין אותו כלום ל"ש בהו דין הזמה. וז"ב ואמת בכוונת הרמב"ן ז"ל:
ומעתה תראה שדברי הרמב"ן ז"ל כאן כוללין כל דבריו ז"ל המובאין בריטב"א שם והוציא זה מכח סוגי' דמכות דאמרי' דאין משלמין את הכופר משום דלאו בני כפרה נינהו מזה מוכח דאין כלל חיוב עפ"י עדים על הכופר אם לא ירצה ואם ירצה להתחייב ג"כ אין ממשכנין אותו ודבריו כאן ובחי' שם אחת הן:
ובאמת לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דלהלכה ממשכנין בכופר צ"ע נהי דזה ל"ק על הר"מ ז"ל אמאי אין עושין בהן דין הזמה דכבר נזהר רבינו הגדול ז"ל מזה וכתב דכל אלו מדברי קבלה דאין עושין בהן דין הזמה וס"ל דמאי דחתרו בש"ס טעמים בזה המה רק א"נ דאין ממשכנין אבל לקושטא דמילתא דבר זה הלל"מ דאין עדים זוממין משלמין את הכופר אמנם זה הוא שקשה טובא איך מחייבין עפ"י עדותם כופר הא הוי עדות שאאילה"ז כיון דאם יוזמו לא יצטרכו לשלם ואין לומר דהרי הר"מ ז"ל ס"ל דלוקין מצד והצדיקו א"כ מתקיים כאשר זמם במלקות זה אינו דנראה פשוט דהא דס"ל לר"מ ז"ל דחייבין מלקות היינו דוקא אם עדותן רק לחייב כופר אבל השור חייב מיתה בלא"ה והיינו כגון שסיכן לשלשה בני אדם עפ"י עדים אחרים ועדותן רק לענין כופר אבל באינך גווני שכתב הר"מ ז"ל פ"י מנזקי ממון הלכה ג' דמתחייב השור ג"כ מיתה ע"י עדותן א"כ כשהוזמו חייבין לשלם דמי השור לבעלים שוב ל"ש בהו מלקות מכח והצדיקו כיון דאמרינן קלבד"מ וממונא משלם מילקא לא לקי א"כ בכה"ג איך משכחת לה חיוב כופר כלל הא הוי עדות שאאילה"ז ועיי' בקצות החושן סי' ל"ח סק"ד שכתב להדיא כן דכוונת הר"מ ז"ל במ"ש דלוקין היינו במקום דאין עדותן על השור אבל במקום שהם מעידין על השור ל"ש מלקות משום הכופר עיי"ש וא"כ קשה מאוד אמאי מתחייב כופר ע"פ עדותן הא לענין כופר הוי עדות שאאילה"ז וצ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דגזה"כ דעלה לא קאי כאשר זמם דקרא ול"צ בזה תורת עדות שאתה ילה"ז או משום דבאמת יש עליהם חיוב מלקות אלא משום דא"א ללקותם מכח קלבד"מ הוי בכלל כאשר זמם כמ"ש הריטב"א לענין מיתה וממון ואין לחלק בין ממון למלקות מכח חיוב ידי שמים ותפיסה ז"א דלמ"ד עדים זוממין קנסא ליכא חיוב לצאת יד"ש ותפיסה אם פטורין מכח קלבד"מ ואעפי"כ ס"ל להריטב"א ז"ל דמתקיים בזה כאשר זמם כיון דהפטור רק מכח קלבד"מ. ויש להאריך הרבה בזה ואין כאן מקומו כי לא באתי אלא לבאר דברי הרמב"ן ז"ל ואי"ה בחי' מכות יבואר בארוכה: